כל אשר תאמר לך שרה: פרשת וירא

גירושה של הגר וישמעאל למדבר הצחיח מעמידה את אברהם בניסיון חדש, לזרוק את ההגיון והמוסר, וללכת כעיוור אחרי אשתו, ואחרי הציווי האלוקי

בוא נודה על האמת, קשה שלא לרחם על הגר וישמעאל שנזרקים למדבר, צמאים ומיובשים.

המדרש מספר כי הגר הייתה לא פחות מבתו של פרעה מלך ומצרים, וכאשר ירדו אברהם ושרה למצרים ראה פרעה את הניסים שנעשו להם, ואת טיב אופיים ואמר להגר כי מוטב להיות שפחה לאנשים כאלה מאשר להיות גבירה בבית אחר. וכך עשתה הגר, הפכה לשפחה בביתו של אברהם העברי ולשפחתה של שרה אשתו, ולימים, בפקודת גבירתה, הפכה אף לאם בנו של אברהם.

מלבד ההרכב המשפחתי שכיום נראה לנו תמוה, קשה להבין גם את התנהגותו של אברהם כלפי הגר וגירושה אל מול הכנסת האורחים שכה מאפיינת אותו. בתחילת הפרשה אנחנו רואים את אברהם מקבל פני אורחים זרים כאילו היו משפחה ואף יותר, ובסופה הוא מגרש מביתו את משפחתו האמיתית, ובשר מבשרו?

ובאמת, מצד המצפון וההבנה האנושית הפשוטה, אברהם לא היה אמור לגרש את הגר ואת ישמעאל. אך אברהם מבין, כי הוא לא סתם אדם עצמאי בעולם, הוא עבד, עבד השם, ולכן הוא מקיים את דברו גם אם הוא לא מבין, וגם אם הוא חושב אחרת. הוא אמנם מביע הסתייגות וצער על המעשה:

"וַיֵּרַע הַדָּבָר מְאֹד, בְּעֵינֵי אַבְרָהָם, עַל, אוֹדֹת בְּנוֹ" (כא, יא)

והקב"ה עונה לו:

"וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל-אַבְרָהָם, אַל-יֵרַע בְּעֵינֶיךָ עַל-הַנַּעַר וְעַל-אֲמָתֶךָ–כֹּל אֲשֶׁר תֹּאמַר אֵלֶיךָ שָׂרָה, שְׁמַע בְּקֹלָהּ."

אברהם מבין שהוא לא רואה את התמונה הגדולה כמו שרה אשתו, שמבינה כנראה יותר את תכניתו הגדולה של הקב"ה בסיפור הארוג של האבות ואמהות האומה, והוא אינו מערער יותר. הוא אף מגדיל לעשות ומשכים קום, מכין צידה לדרך להגר ולבנם המשותף ומשלח אותם.

"ויַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר וַיִּקַּח-לֶחֶם וְחֵמַת מַיִם וַיִּתֵּן אֶל-הָגָר שָׂם עַל-שִׁכְמָהּ, וְאֶת-הַיֶּלֶד—וַיְשַׁלְּחֶהָ."

אמונה זה להבין שאנחנו לא מבינים הכול. אילוסטרציה, מאגר shutterstock

לפעמים נדמה לנו שאנחנו יותר חכמים מהשם. שאנחנו יודעים מה יהיה בסוף, משכנעים את עצמנו בצדקתנו. שלמה המלך, שהיה החכם מכל אדם – ידע מהו הטעם באיסור של 'לא תרבה לך סוסים' ובאיסור 'לא תרבה לך נשים', והוא חשב שכיוון שהוא מבין הוא לא ייפול בפח האזהרות. אך הוא נפל בשתיהן.

וכאן בפרשה, דווקא דרך גירושם של הגר וישמעאל שנראה הכי לא מוסרי שיש, הכי אכזרי ולא הומני, דווקא כן מלמד אותנו אברהם יסוד חשוב באמונה; מה באמת צריך להוביל אותנו בחיים? מצפון אנושי או ציווי אלוקי? מערכת מוסר שנכתבה בידי בני אדם או ספר חוקים שנכתב באצבע אלוקים?

שרה, הבינה קודם את הצורך בהפרדת הילדים יצחק וישמעאל, והייתה צעד אחד קדימה במחשבה. היא דורשת שהשפחה עם בנה תסולק מביתם, וחושש. אך בוויכוח בין בני הזוג, מתערב לא פחות ולא יותר ריבונו של עולם, ומצדד בשרה, ובכך נגמר הדיון. בלי ספקות, בלי חששות ובלי מחשבות על אם זה מוסרי או פחות.

אברהם מלמד אותנו לזרוק את השכל אל מול הקב"ה. אף על פי שבמחשבה ראשונה היה אברהם פועל אחרת אך עדיין, אברהם היה הראשון לזהות כי יש מנהיג לעולם, שמסובב את השמש ומאיר בלילה את הירח והכוכבים, לכן הוא יודע טוב יותר מאיתנו את התכנית הגדולה. ולא צריך לפחד מללכת בדרך המוסר האלוקי, שלפעמים נראה מנוגד לחלוטין למוסר האנושי, המוכר לנו.
לאברהם הספיקה הידיעה כי זה מה שהשם רוצה ממנו, גם בלי להבין. שנזכה שיספיק גם לנו.

 

אודות הכותב/ת

כתוב תגובה