);

השעה אחת עשרה וחצי בלילה.
אני עוברת בין הילדים, מכסה בנשיקות, לוחשת להם שאוהבת אותם.
מבט זריז על השולחן לוודא שהכנסנו את כל האוכל שצריך להכניס – למקרר.
מוודאת בראשי שהסנדוויצים של הילדים למחר- מוכנים ומחכים להם בתיקים או על השולחן
(
ואם לא,מזכירה לעצמי שעל-הבוקר עוברים במכלת כדי לקנות להם לחמניות, ועל זה, עוד אכתוב בטור נפרד).
נכנסת למיטה. יודעת שמתי שהוא אקום להניק.
ורגע לפני שאני צוללת לישון כמה שעות של חסד
אני נושמת עמוק ואומרת תודה.

עוברת על מה שיש לי בחיי ומודה על זה. אחד-אחד.
תודה ה' שיש לי בעל,
ומקופלת בתוך הנשימה הזו גם המריבה המתסכלת שהייתה היום בצהריים,
ואיך הרגשנו לא מוכלים ורחוקים, אבל אני אומרת תודה, כי יש לי בעל.

תודה ה' על הילדים האהובים.
על מעיין, על נעם, על לביא.

תודה  שיש לי למי לקום בלילה ומי שיזדחל למיטתי בלילות. מתנות קטנות, אילוסטרציה

ואני זוכרת לתוך הנשימה הזו את המקומות שהייתי קצרה אליהם,
ורגעים שכעסתי על- אמת ולא רק כעס- הפנים.

נושמת את החוויות הטובות ואת התחושה שזכינו בהם. במי שהם.
תודה ה' על אמא שלי , ואני יודעת את לבי ואת השנים שעברנו בקשר הזה.
תודה שיש לנו איפה לגור
תודה על השכנים המיוחדים והאהובים,
תודה ה' על ההרקדה הזו שלי, שפעם בשבוע מפיחה בי חיים.

ואני ממשיכה ומתכנסת ומגיעה אליי פנימה
תודה ה על כל כך הרבה הודעות שקיבלתי מאנשים שאהבו את מה שכתבתי בטור,
שזה האיר בהם תקווה ואוויר

תודה ה' שהצלחתי היום בכמה דברים שהיו בדרכי, בנעם ובשמחה.
תודה ה' על מתנות שנתת בי ודרכי.
תודה ה' שאני עייפה מדברים טובים.

תודה ה' שיש לי למי לכבס ולבשל ולנקות,
תודה ה' שיש לי למי לקום בלילה ויש מי שמזדחל למיטתי בלילות.
תודה ה' שאתה נותן בי רצון וכוחות לתקן את טעויותיי
תודה ה' שאתה מאמין בי שמסוגלת
תודה ה' על שנותן לי פה עוד יום
ועוד.

תודה.

אודות הכותב/ת

רננה שלם

אישה. אמא. יוצרת.

השאר תגובה