קיבלו על עצמן

"כל אשר תאמר אליך שרה, שמע בקולה",
"השמיעיני את קולך כי קולך ערב". הקול של הנשים בימינו נשמע היטב, וכך היה גם בעבר. מנהגים שנשים קיבלו על עצמן נשמרים עד היום.
ניסיתי להבין איך זה קרה, ומה סוד האיזון של פתיחות בתוך ד' אמות של הלכה.

נר איש וביתו
>> "אישה ודאי מדליקה, דאמר ר' יהושע בן לוי: נשים חייבות בנר חנוכה, שאף הן היו באותו הנס" (שבת כג, א)
>> "ונוהגות הנשים שלא לעשות מלאכה בעוד שהנרות דולקות, ויש מי שאומר שאין להקל להם" (שולחן ערוך תרע, א)
>>"רצו הנשים לעשות דבר תוספת וחידוש בעצמן במצוות הדלקת נרות חנוכה, לכבדם… להודיע שגם להם יש חלק ושייכות במצווה " (בן איש חי)

המנהג לא לעשות מלאכה בזמן הדלקת הנרות הגיע מהנשים.
"לנשים יש כוח", קובעת הרבנית טובה אליהו, ודווקא עוד יותר בחנוכה. "אישה יכולה להוציא את בעלה ידי חובה בהדלקת נר חנוכה. מתוך ההבנה שלנשים יש חלק כל כך מהותי בנס חנוכה, עד כדי כך שאישה יכולה להוציא את בעלה ידי חובה אם הוא בנסיעות או מחוץ לבית. הוא לא צריך לחזור הביתה, היא מדליקה במקומו. יש לזה השפעות הלכתיות".
"אנחנו עשינו את זה כמה שנים כשבעלי עבד בבית חולים במשמרת ערב", מספרת הרבנית עידית ברטוב, שמלמדת תורה במדרשת שחרי, במדרשה לנשים בבר אילן ובעוד מדרשות. "אנחנו גרים ביישוב ובעלי היה מגיע כשכבר כלתה רגל מן השוק, אז אני הייתי מדליקה את נרות חנוכה. קריאת מגילה, נרות חנוכה וארבע כוסות הן שלוש מצוות שנשים מקיימות אותן למרות שלכאורה הן לא היו צריכות", היא מסבירה, "הסיבה לכך היא שאף הן היו באותו הנס – זה כתוב בשלוש מסכתות שונות. יש מחלוקת בין רש"י ותוספות האם סיבת החיוב היא שאף הן ניצלו מאותה סכנה או שהנס נעשה בידי אישה, זאת אומרת האישה הייתה המצילה בעצם. זה מרתק אבל זה גם מחייב את הנשים".
ד"ר ימימה חובב, סופרת והיסטוריונית, עסקה במחקרה בדתיות הנשית בראשית העת החדשה. היא מצאה שנשים בחברה האשכנזית קיבלו על עצמן כבר בימי הביניים מצוות עשה שהזמן גרמן כמו נטילת לולב, ספירת העומר ותקיעת שופר. "זה כשלעצמו אולי לא דרמטי", היא אומרת, "הרי הן יכלו לקבל על עצמן את זה באופן וולונטרי, אבל מה שיותר מיוחד זה שהן החליטו שהן מברכות על זה. אם מברכים על מצווה שלא הצטוו עליה יש כאן היבט של ברכה לבטלה, אבל נשים התעקשו ולאט לאט פוסקי ההלכה הגדולים במאות ה‑ 11 וה‑ 12 קיבלו את עמדתן להלכה".

גם אצל הספרדים הדברים דומים, מעירה הרבנית עידית ברטוב: "כשנשאל הבן איש חי על אישה שעקב מחלה לא יכולה לשמוע תקיעת שופר, הוא ענה לה שהיא ממש צריכה לעשות התרת נדרים. עצם זה שהנשים קיבלו על עצמן במהלך הדורות לשמוע קול שופר, זה מחייב את הנשים כולן לעשות התרת נדרים אם הן לא יכולות לשמוע קול שופר".
הרבנית טובה אליהו מוסיפה: "זה לא רק בתקיעת שופר. מחמי, הרב מרדכי אליהו זצ"ל, למדתי שגם אצל הספרדים הנשים מתפללות את כל התפילה כולל כל ברכות קריאת שמע, ממש כמו שגברים עושים. הן גם מברכות על לולב. הרב מרדכי אליהו היה קונה לרבנית צביה אליהו סט של לולב ואתרוג משלה".

איך העמדה הרבנית קיבלה את בקשתן של הנשים?
"החכמים קיבלו את זה בתירוץ מיוחד ומעניין", אומרת ד"ר חובב, "שזה עושה 'נחת רוח לנשים'. בעלי התוספות ביססו את עמדתם בעניין על דיון תלמודי שבו פסקו חכמים שמותר לנשים לסמוך על קורבן בשבת – על אף שיש כאן בעיה הלכתית אחרת – כדי לעשות נחת רוח לנשים. כך שהתקדים היה קיים, וחכמי ימי הביניים בחרו לעשות בו שימוש מחודש".
"למה שלא יקבלו את בקשתן?", שואלת הרבנית טובה בתמיהה, "אני רואה שיש לחכמים כבוד גדול גם באישה שרואה את ייעודה בניהול הבית כמו בסיפור של ילתא, ומצד שני הערכה גדולה לברוריה ולהתחשבות בדעתה ההלכתית. גם כל הראיה על סרח בת אשר שהיא מניעה את הגאולה, זה המדרש אומר. היא אומנם לא עומדת בפרונט כמו משה רבנו, אבל היא נותנת את הגושפנקה שמשה רבנו הוא המנהיג, מבשרת ליעקב את הבשורה, אומרת היכן עצמות יוסף וחז"ל גם מוצאים אותה בהמשך ההיסטוריה, ממש בבית המדרש. כשחכמים דנים איך היו המים שניצבו כשתי חומות בקריעת ים סוף, האם היו שקופים או אטומים, צועקת להם אישה, שחז"ל אומרים שזו סרח בת אשר, שאומרת: 'אני הייתי שם, והם היו כעין ענבר'. יש שותפות של אישה בדיון, היא מעורבת".

"יש כאן שתי תפיסות", מבהירה הרבנית עידית, "הרמב"ם חושש מלשאת שם שמיים לשווא ולברך ברכה שאינה צריכה או ברכה לבטלה, ולכן הרמב"ם אומר שעל מצוות עשה שהזמן גרמן נשים לא צריכות לברך, כי אלה מצוות שהן לא הצטוו בהן. למשל, אישה רשאית להתעטף בציצית אך לא תברך. רבנו תם אומר שמצוות שאישה מקבלת על עצמה היא צריכה לברך עליהן, כי הן לא משהו פרטי אלא ברכה שה' ציווה על עם ישראל. כמו שאנחנו אומרות בברכת המזון 'על בריתך שחתמת בבשרנו', כי הנשים הן חלק מעם ישראל למרות שהן פטורות מברית מילה.
"בזמן הבן איש חי, הזרם הקבלי, במאה ה‑ 19 , מנהג ירושלים היה שגם נשים ספרדיות מברכות על לולב ועל סוכה, וכמו שאמר החיד"א אין כאן חשש לנשיאת שם שמיים לשווא, כי הן מברכות לשם כבודו. הרב עובדיה
יוסף התנגד, כי הוא אמר שאנחנו הולכים לפי השולחן ערוך והכלל הקובע הוא ספק ברכות להקל".

שיהיה הכול נחת רוח אליך
>> "אמר ר' זירא: בנות ישראל החמירו על עצמן שאפילו רואות טיפת דם כחרדל יושבות עליה שבעה נקיים" (נידה סו, א)
ד"ר חובב מצאה במחקרה עוד ממצא מעניין מימי הביניים, ואולי אף ממקור קדום יותר: נשים קיבלו על עצמן ונהגו שלא להיכנס לבית הכנסת ואפילו לא להתפלל, כשהן נידות.
"במאה ה‑ 15 וה‑ 16 פוסקי הלכה קיבלו את הרצון להפסיק את המנהג הזה, ושוב חזרו עם הטיעון של 'לעשות נחת רוח לנשים' וכדי 'לא לצער ולעשות להם שברון לב', במיוחד בשמחות משפחתיות ובימים נוראים. הם התירו להפסיק עם המנהג הזה, שהונהג בטעות".
במהלך ההיסטוריה היו לנשים טקסים דתיים סביב מעגל השנה הרבה יותר ממה שאנחנו יודעים. נשים חזניות שניהלו את התפילה ב"בית כנסת של נשים", דרשניות שהנהיגו לימוד משותף של נשים ונשים למדניות שפסקו הלכה לנשים אחרות, במיוחד בהלכות הקשורות לנשים. מנהגים שנשים קיבלו על עצמן והחמירו, כמו שבעה נקיים וכיסוי ראש, יכולים להתבטל?

"לשבעה נקיים יש מקור הרבה יותר קדום", אומרת ד"ר חובב, "אני לא בקיאה בזה מספיק, אבל ממה שאני מבינה המעמד ההלכתי יותר כבד. לכיסוי ראש יש בכלל מעמד של דין דאורייתא. גם אם ייעשה שינוי בעניינים האלו – זה צריך להיעשות מתוך דיון רציני וכובד ראש הלכתי".
הרבנית עידית ברטוב: "אין כאן עניין של מנהג או מחלוקת, ברור מאוד שצריך לשמור על שבעה נקיים, אין כאן שום שאלה. צריך לשים לב ממי שומעים, האם הוא איש הלכה? אולי בעתיד תחזור לחכמים הבקיאות ונשוב לדין התורה, אבל בדורנו אנחנו נמצאים בעידן פרוץ לכל הכיוונים. יש בזה גם יתרונות, כי במצבים שמסתירים את המציאות או כל מיני שיקולים שהם לא הלכתיים טהורים – כבר אי אפשר להסתתר יותר. היום כל שטות מתפרסמת יכולים להציג אותה כפסק הלכה".
"זו תקנה שאי אפשר להפר אותה במחי יד אלא צריך בית דין גדול", מסבירה הרבנית טובה אליהו. "היה קושי אמיתי להבדיל בין דמי נידה לדמי זבה, ואי אפשר לחזור לשבעה דאורייתא בגחמה של נשים מסוימות שקוראות לכאורה להגנתה של האישה. זו לא הגנת האישה, זה זוגיות, זה מכלול. אני מכירה נשים ששמחות בהפסקה הזאת, אולי הנשים המציאו את זה לרווחתן? הרי ההחמרה הזאת בעיניי מכבידה מאוד על הגברים. להם הריחוק הרבה יותר קשה, בוודאי במציאות של היום. זה מכלול שלם ואי אפשר לדעת מה יתמוטט אם הגזירה הזאת תתבטל. חייבים כאן שיקול דעת ולא התלהמות נשית".

ומה עם עקרות הלכתית?
"בעלי, הרב (הרב שמואל אליהו, ר"ע), אמר שהוא לא מכיר מקרים של עקרות הלכתית. תמיד מוצאים פתרונות, שלעיתים נאמרים בחדרי חדרים, בארבע עיניים. אבל זה פתרונות ליחידים, לא לכלל. זה מה שיפה בהלכה, שהיא גמישה וחכמים מצאו פתרונות לכל בעיה בלי לפרוץ את הגבולות".

 

הכתבה המלאה בגיליון כסליו האחרון של מגזין פנימה
עוד אין לך מנוי? הצטרפי עכשיו!