רחוק מהעין, קרוב אל הלב

אז החופשה בבולגריה שלהם לא הייתה חלומית כמצופה, אך דווקא שם, רחוק מהארץ ומהילדים, מצאו שיראל פלק ובעלה זמן לשיחת עומק זוגית, חיפשו חוויה, ומצאו אהבה

לכבוד סיום בחינות הלשכה של בעלי (שאותן עבר בהצטיינות. לא משוויצה חלילה, רק קצת), ההורים שלו החליטו לפנק אותנו וקנו לנו כרטיסי טיסה לאירופה.
ולא סתם אירופה – בולגריה.

התרגשנו, התארגנו, נעזרנו בכל המשפחה כדי לשמור על הילדים, קנינו אוכל לשלושה ימים, ביקשנו חופש מהעבודה, קנינו מעילים ודברים חמים, דיברנו עם אנשים שהיו שם כדי לקבל המלצות, הכנו את עצמנו לטיסה של שלוש שעות באוטובוס מעופף של חברת לואו- קוסט כלשהי, ונסענו.

אם הייתם שואלים אותי איך אני מדמיינת את בולגריה לפני הטיסה – הייתי אומרת לכם שאני מדמיינת ארץ ירוקה, מלאה בהרים גבוהים ומושלגים, עם עיר בירה יפהפייה בעלת מבנים עתיקים מרשימים, אנשים אירופאים בעלי גינונים אירופאים.
אבל 
מסתבר שהמציאות נראית קצת אחרת, ואם חשבנו לרגע שטסנו לבולגריה – טעינו.

טסנו לקריות.
קריית אתא, קריית שמואל, קריית ים, קריית מוצקין – תבחרו. סה"כ הגיוני להתאמץ כל כך כדי לטוס לקריות, לא?
אחרי כל הפנטזיות והדימיונות, גילינו עיר רגילה לחלוטין, עם מזג אוויר קפוא (מי טס בדצמבר, מי?), מבנים לא מרשימים יותר מהבניין ברחוב המייסדים 3 בקרית אתא (בטוח יש שם רחוב המייסדים , לא? בכל עיר יש רחוב כזה…), עם נוף של הר אחד – לא מרשים בעליל, ואנשים שנראים ישראלים לגמרי.

גילינו עיר רגילה לחלוטין, לא יותר מהקריות. אילוסטרציה

לאחר שעשינו סקירה של העיר, החלטנו לא להתאכזב, ולנסות לנסוע למעלה ההר כדי לקבל מבט אחר מגבוה. הזמנו מונית למלון, שהיתה אמורה לקחת אותנו לרכבל המגיע למעלה ההר, הגענו לתחנת הרכבל ו…? היה סגור! מה רבה היתה אכזבתנו כשגילינו שנהג המונית ברח ונותרנו באמצע שום מקום ובלי אפשרות לעלות להר. החלטנו לתעל את אכזבתנו לסבב שופינג מתנות בקניון וכך יצא שאני הרגשתי מאושרת והבעל הרגיש ששדדו אותו.

מאחר והבנו שהעיר עצמה לא משהו, החלטנו לקחת את החוויה הזאת למקום אחר, וליצור לעצמנו טיפול זוגי במלון.
דיברנו יחד על נושאים הבוערים בנו (הוא על פוליטיקה ואני על בגדים), שיחקנו במשחק "אישיות" מהחיים הפרטיים שלנו (בחרתי במטפלת של הילדים, והוא בבצלאל סמוטריץ'), דיברנו על הילדים שלנו ועל המשפחה שאנחנו רוצים לבנות, על שאיפות וחלומות, עבר הווה ועתיד, הכל.
והיה פשוט מושלם! וקלטנו שאין על הקריות! איזה מקום זה הקריות! חולה על הקריות!
מאחר והבנו בנופש הזה כמה טוב עושה לנו להיות בקריות, החלטנו לעבור לשם ולהתחיל את החיים במקום תוסס שכזה.

סתם, נראה לכם?

אבל באמת הבנו, שלא חייבים לטוס למקום נוצץ כדי ליהנות יחד. כל מה שצריך הוא שני אנשים שאוהבים אחד את השני, שאוהבים לחפור, ומקבלים לילה שלם בלי לקום לילדים באמצע (כי בשביל מה יש משפחה שלא ישנה בלילה בארץ) – וזהו.

ואם תשאלו אותי אם אני ממליצה לכם לטוס לבולגריה, אומר לכם שחבל על הכסף ולכו לקריות!
אז תודה בולגריה, היית משמימה מאוד, אבל תכלס, היית טובה אליי.

אודות הכותב/ת

2 תגובות

  1. חיים בתאריך

    איזה כישרון מ״כלום״ חופש עשתה כתבה שקראתי בשקיקה

כתוב תגובה