);

תפוסה מלאה

לא פעם האינטנסיביות הכרוכה בגידול ילדים צפופים מגבשת את בני הזוג ומעצבת צוות קשוב ומיומן, אך מאידך היא מרחיקה ומרוקנת את הזוג מהאינטימיות ומהפרטיות שלו. התבוננות על הזוגיות תוך כדי הורות

מועדים רבים נקבצו להם בחודש אייר: יום הזיכרון, יום העצמאות, ל"ג בעומר ואפילו יום ירושלים. אירוע רודף אירוע ולפעמים אנחנו מרגישים החמצה, כאילו לא הצלחנו להקדיש את תשומת הלב הראויה ליום מסוים.
צפיפות המועדים הזאת מזכירה לי במאפייניה משפחה מרובת ילדים, שחווה מציאות משמחת אך אינטנסיבית ומאתגרת מאוד.
למציאות הזאת יש פנים רבות. יש משפחות שרואות בכך ברכה, הן מספרות על גיבושה של קבוצת ילדים המהווה מקור של שמחה בבית. בבגרות הילדים הצמודים חושפים כישורי הקשבה, עזרה הדדית ואמפתיה זה לזה. הורים רבים מספרים כי הטיפול האינטנסיבי בילדים הקטנים הוא אומנם קשה ומאתגר ביותר, אך בתוך זמן קצוב של כחמש או שש שנים יש הקלה ניכרת בעומס הגידול הראשוני. בהמשך, לאחר סיפוק הצרכים הראשוניים, המערכת נכנסת לשגרה ומגדלת ילדים בוגרים, בלי להתחיל את כל מחזור ההורות מחדש.
מאידך, מגיעים אליי גם קולות אחרים של תסכול והחמצה. ילדים שהרגישו שהוריהם לא היו נוכחים מספיק בשבילם, ומתבגרים שחלקו הכול עם אחיהם, אפילו אירועים כמו בר מצווה או בת מצווה. טענות דומות נשמעות גם מהורים שמרגישים אשמה על חלוקה רבה מדי של תשומת לב קיבוצית לילדיהם, על רוגז תמידי ועייפות אינסופית שחשו בשנות הגידול הראשונות ורצון עז שהבית "יירגע קצת" ושיהיה אפשר להניח לרגע את הראש.

מציאות משמחת אך גם מאתגרת מאוד. משפחה, אילוסטרציה

זוגיות צפופה
ומה באשר לזוגיות? גידול של ילדים צפופים מאתגר את הזוגיות בשל העומס והתובענות המושקעת במעשה ההורות. לא פעם האינטנסיביות הכרוכה בטיפול ובטיפוח התא המשפחתי מגבשת מחד את בני הזוג ומעצבת צוות קשוב, מיומן וחדור מוטיבציה, אך מאידך היא מרחיקה ומרוקנת את הזוג מהאינטימיות ומהפרטיות שלו. אני שומעת לא פעם משפטים כמו "שכחנו מה זה ערב שקט", "אני לא זוכר מתי בפעם האחרונה היא הביטה בי, ממש בעיניים", "אני לא מרוצה מהגוף שלי אחרי כל הלידות, אני מתביישת".

האמירות האלה חשובות מאוד ונכון שיישמעו בקשר זוגי פתוח וכן. כנות שכזאת היא התחלה מצוינת לעבודה זוגית.
מודעות ועבודה מכוונת ונכונה יעזרו הן להורים והן לילדים במשפחות גדולות. כשאני פוגשת הורים כאלה, אני משתדלת לעבור איתם לפסים מעשיים. "כיצד תראו כל ילד וילדה בפני עצמם?" אני שואלת. הם נותנים לרוב מגוון של רעיונות: נקדיש בכל יום זמן לילד אחד, בשיחה, במשחק או בהכנת ארוחה משותפת. נכין טבלה ובה העדפותיהם הקולינריות של הילדים, נקשיב לילד בעת שהוא מדבר ונמקד את עינינו בעיניו, ניזום יותר מגע עם הילד, נחמיא לכל אחד ואחת בשמם הפרטי, נקרא יחד ספר שבחרנו בספרייה וכדומה.
כדאי לחשוב על רעיונות גם ברמה הזוגית וליישם אותם באופן סבלני ועקבי, כל זוג לפי העדפותיו. בין אם זו יציאה קבועה או זמן איכות זוגי בתוך הבית, חשוב להקפיד על מודעות ועל שגרה זוגית.
בעזרת עין טובה, שיח סקרן, חוש הומור, כבוד הדדי ותכנון, אפשר למזער כאבי לב ולהעצים הישגים וקשרים תוך משפחתיים. לגדול יחד, במשפחה ברוכה וגדולה, מתוך שמחה וסיפוק, גם ברמה המשפחתית וגם ברמה הזוגית.

מתוך מדור זוגיות במגזין פנימה

אודות הכותב/ת

השאר תגובה