);

עוד יהיה לי

סיפורן של בנות צלפוחד בפרשת השבוע מתחבר עם פתיחת שלושת השבועות, הרבנית ימימה קוראת דווקא בימים האלו – להתפלל על זוגיות.

מחלה, נועה, חוגלה, מִלכה ותרצה הן חמש מ רווקות עם נתוני הפתיחה הכי מזעזעים בעולם. חמש בנות מדומיינות, שקרה להן משהו שאף אחד לא חלם שיקרה להן.
"ותקרבנה בנות צלפחד בן חפר בן גלעד בן מכיר בן מנשה למשפחות מנשה בן יוסף".

למה מזכירים שהן מזרע יוסף? כי הוא החולם הגדול. כמה הוא חלם!
"אחים שלי, אני אהיה מלך". גם בנות צלפחד ידעו לחלום. כשיעקב מברך את יוסף במילים "בנות צעדה עלי שור", הוא יודע שהבנות הללו יעברו את החומה יום אחד וייכנסו לארץ ישראל.
דמיינו חמש אחיות שמגיעות לשדכנית החביבה. נניח שאנחנו השדכנית, ואנחנו פותחות את הפנקס.
"ּבְנות כמה אתן, בנות?".
הצעירה בת ארבעים. המבוגרת בת שישים וחמש.
"אהה. אתן חושבות שיש לכן סיכוי להתחתן?".
"בוודאי".
"ספרו לי על הייחוס שלכן".
"על הפנים. אבינו מת במדבר… בחטאו מת" (צלפחד היה המקושש, או מעפיל).
אוי ואבוי. נשים לא יורשות את הארץ. במילים אחרות, מצבכן קשה, בנות. אפילו דירה אין לכן.
מצב רוחני?
דוסיות.
זה באמת נורא ואיום… כמה בחורים בורחים מדוסיות. ועוד כאלה! חכמניות היו, אומרים חז"ל במדרש לפרשה.
"נדמה לי שאם אימא לא יכולה להתייבם אנחנו זכאיות לנחלה", הן היו מדסקסות ביניהן. ובחורים היום רוצים מישהי קולית, זורמת, לא אחת עם כפתור עד פה.

תן וכן

אבל הן קיבלו את הבעלים הכי מדהימים שיש, אומרים חז"ל. איך הן עשו את זה? ראשית, הן אף פעם לא אמרו "אין לי". הן תמיד אמרו "תן לי". "תנה לנו אחוזה".
מה פירוש השם צלפחד? שתי מילים: צלף חד. זה שם הצמח שצומח מבין אבני הכותל, אומר החיד"א. הצמח הזה נאחז באבני הכותל המערבי ואומר: "ה', אני לא זז מפה עד שתבנה את הבית". גם הן נאחזו, ובכל הכוח! "בנות צעדה עלי שור" – ואני אומרת: "sure ,ברור. אני מתחתנת, ואף אחד לא יכניס לי ספק".
שנית, "כן בנות צלפחד דוברות". הן דוברות כן, דוברות בחיוב. "ברור שאתחתן".

אני כועסת מתחזיות שליליות. "ימימה, רופאת הנשים ספרה את מספר הביציות שנשארו לי, אז אולי כדאי שאביא ילד לפני…". הלו! "היד ה' תקצר?!", וכי הוא לא יכול?
בנות צלפחד היו אומרות "טוב ה' לכול". מבאר המדרש שהן היו מנחמות אישה את רעותה: "אפליה בין גברים לנשים יש רק אצל בני אדם, אבל טוב ה' לכול – אצל הקב"ה יש שוויוניות". ונעשה להן נס והן ילדו עד גיל 130 שנה. הייתה להן כזאת אמונה.

קבוצת תמיכה

"ותקרבנה בנות צלפחד". המדרש מבאר: שהיו אוהבות זו את זו. פעמים רבות נשים שאין להן ילדים, או רווקות מבוגרות, יש להן נטייה להתרחק זו מחברתה של זו. זה כואב, לראות את שערה של זו מלבין ולהבין שגם לי זה יקרה. ואילו בנות צלפחד עשו ההפך. הן הקימו קבוצת תמיכה.
ומה היו אומרות זו לזו? "אחותי, אולי יש בך חטא, משהו לא טוב? אולי אנחנו לא כאלה צדיקות?". והן מצאו: חטא כיבוד הורים. "בואו נעשה משהו בשביל הכבוד של אבא", הן החליטו וכך פנו למשה, בשם עלבון אביהן.
כל כך הרבה פעמים ראיתי את זה בעיניים. שדרוג בכבוד ההורים פותח בזוגיות.
חכמניות היו, צדקניות היו. כך כתוב עליהן. הן ידעו נפלא הלכה. הן ידעו שמשה רבנו לא יודע שגם בת יכולה לרשת. ראתה עינן מה שלא ראתה עינו של משה. אבל הן הלכו להתייעץ. הן התייעצו עם גדולי תורה.
שאלו את אלעזר, הגיעו למשה. הן נשארו דוסיות ולא השוויצו בידע שלהן.
והכי חשוב: לפי שעה דיברו. הן חיכו לרגע הכי נכון לבקש על הנחלה שלהן ועל ארץ ישראל. 39 שנה הן חיכו, עד שמשה רבנו הגיע ללימוד סוגיית הנחלות.

בנות, אם יש זמן נכון לבקש על זוגיות, הרי הוא שלושת השבועות. בשלושת השבועות הללו ה' פותח בארכיב שלו את כל תיקי העקרות, כל תיקי הרווקות, כל תיקי הבדידות, כל תיקי החולי. עכשיו עכשיו הקב"ה שומע בכי של נשים.
בקיץ הזה תלבשי לבן, בעזרת ה'!

אודות הכותב/ת

הרבנית ימימה מזרחי

השאר תגובה