);

"נגמלתי מקפה": אמילי עמרוסי כבר חודש ללא קפה ושרדה כדי לספר

"קפה מחבר בין בני אדם. מעניק תחושת השתייכות. אנשים שותים קפה בזוג. יוצאים לשתות קפה בקבוצה. אנשים פותחים את סגור ליבם על כוס קפה. הקפה הוא הרשת החברתית שלפני המצאת הרשתות החברתיות. להיפרד מהקפה? אמרתי: ננסה."

"מה תשתי? תה? את חולה? קרה משהו?". מדהים כמה תשומת לב רחמנית מקבל מי שפורש מהפעולה התרבותית של שתיית קפה בצוותא. הנוזל השחור והמריר מוציא את שותי התה מהמעגל ומסמן אותם כאויבי החברה, ועוד לא דיברתי על אנשי השוקו התימהוניים. מי שמפסיק עם קפה מרוויח נושא לשיחת חולין על למה, כמה ואיך.

לפני 12 שנים אובחנתי כסובלת מבעיה רפואית קלה בבלוטת התריס. נרשמה לי תרופה כרונית שיש לקחת בכל יום עד לתום המשמרת שלי בגלגול הזה. את הכדור חייבים לקחת בכל בוקר ואסור ליטול אותו יחד עם קפה. מה קיבלנו? אישה שאסור לה לשתות קפה על הבוקר, אלא רק חצי שעה ומעלה לאחר נטילת הכדור.

אז התרגלתי להקיץ לתוך צ'אי בחלב, לנמנם מעל המייק-אפ והסנדוויצ'ים, לא ממש להתעורר מתערובת הקינמון-ג'ינג'ר-ציפורן. כפיצוי סביר התחלתי לשתות יותר קפה במהלך יתר שעות היום: 10-8 כוסות קפה שחור עם הל, עם חלב או בלי, עם סוכר או בלי, העיקר להזניק אל הוורידים את החומר שנאלצתי לוותר עליו בהשכמה.

אצולת הגרגירים הקלויים

גמילה מקפה דומה לגמילה מסיגריות בעיקר בדבר אחד: ההשמנה שבאה אחרי הניתוק. עשן הסיגריה המחליא ממלא את הפה בתעסוקה, וכך להבדיל גם השיקוי הגרגירי בעל הריח הנפלא. כשמפסיקים עם סיגריות או לחלופין קוטעים את עירוי הקפה – אוכלים יותר. וכמו בסיגריות, גם כאן יש מחירים חברתיים. מה עושים בפגישה? מה מזמינים בבית קפה? מה עונים למזכירה שנכנסת למשרד שאליו הגעתי ושואלת מה ארצה לשתות? במה מעסיקים את הידיים אם מדלגים על ההצעה לשתות?

הקפה הוא הרשת החברתית שלפני הרשתות החברתיות. אילוסטרציה

כמו מי שהולכת עם נעליים על הראש, החלטה כזאת מחייבת שאלה ותשובה. כל אחד מנסה להבין למה הפסקתי עם הקפה. וגם אתן שם עם הספל ביד – נס, מגורען או הפוך (שהם קפה כמו ששניצל תירס זה בשר), או (אם את מבינה אמיתית) אספרסו או שחור – גם אתן שואלות: מה קרה לאמילי, מאצולת הגרגירים הקלויים?

זה זמן מה שאני שומעת מאנשים שהפסיקו לאכול גלוטן שהם הרבה פחות רעבים, ומאנשים שהפסיקו לשתות קפה – שהם הרבה פחות עייפים. המוצרים שאמורים להשביע אותנו או לעורר אותנו, עושים את זה לזמן קצר בלבד. לטווח הארוך הם גובים מחיר. להיפרד מהגלוטן זה לא אפשרי, לא באורח החיים המטורף והעמוס שאני מתרוצצת בתוכו. להיפרד מהקפה? אמרתי: ננסה.

אחרי שבוע גיליתי שצדקו המטיפים: אני הולכת לישון בנינוחות מעורסלת במקום בטריקת עיניים, ומתעוררת בפקיחת עין חמאתית, פחות עייפה. אני לא פחות חיונית וערנית במהלך היום. וכמו כן אני משמינה לאיטי כתוצאה מהצורך במציאת תעסוקת פה חלופית, בהיעדר ממלא-בטן חמים שנותן אשליית שובע, ומתוך שעמום לסתי.

אני לא מתחייבת שעד ירידת שורות אלו לדפוס אמשיך להתמיד בניסוי שלי. ייתכן שברגע זה ממש נגמרת ההתנזרות שארכה חודש תמים. בתחום הבריאות יש דעות לכאן ולכאן לגבי המיצוי הכהה: הקפה פוגע בספיגת הברזל אבל מונע סוכרת, קפה ממכונה יכול להיות מסרטן אבל מכיל נוגדי חמצון, הוא מעורר בעיות קצב בלב אבל יעיל בשריפת סוכרים, ואפשר להמשיך עוד שלושה עמודים עם בעד ונגד.

העובדה היחידה שלגביה יש תמימות דעים היא שהוא אביזר חברתי. כמו כדורגל, קפה מחבר בין בני אדם. מעניק תחושת השתייכות. אנשים שותים קפה בזוג. אנשים יוצאים לשתות קפה בקבוצה. אנשים פותחים את סגור ליבם על כוס קפה. אנשים ששותים קפה מרגישים בנוח להיות לבד. הקפה הוא הרשת החברתית שלפני המצאת הרשתות החברתיות. הקפה הוא הפתח לשלום בין העמים. ואני אמרתי שלום לקפה רק כדי להיות יותר ערנית, ולכתוב את הטורים ביתר חדות. איך יצא לי? הצליח?

אודות הכותב/ת

אמילי עמרוסי

השאר תגובה