);

"הבן שלי רוצה רק את הסבא וסבתא מהצד שלי"

במשפחות רבות הסבים והסבתות הם התא החם והמכיל, שמעניק לילדינו אהבה ופינוקים כמו שרק הם יודעים לתת. אבל מה עושים כשהילדים מעדיפים באופן גלוי סבא וסבתא של אחד הצדדים ומתעלמים מהצד השני או לא נותנים לו יחס שווה? האם עלינו כהורים לגרום לילד לאהוב את סבא וסבתא, או שאנחנו צריכים לקחת צעד אחורה ולתת למערכת היחסים ביניהם להירקם בלי שנתערב?

לפעמים נדמה שיש מאיתנו דרישה לא מדוברת שנהיה צדיקים אפילו יותר מאבותינו. אל תקנאו, אל תשוו, אל תכעסו, אל תהיו אנושיים. תאהבו את אבא ואימא, את סבא וסבתא ואת כל ילדיכם כולם אותו הדבר, שווה בשווה. והלוא כבר מהקב"ה נמצאנו למדים שלפעמים מתנת הבן האחד רצויה, ואילו למתנת האחר לא שעה. יצחק אוהב את עשיו ורבקה את יעקב. יעקב אוהב את רחל מלאה ואוהב את יוסף מכל הבנים. אז מהיכן נכנסה לראשנו המחשבה שצריך לאהוב את כולם שווה בשווה ואין להעדיף את האחד על פני השני?

לפיכך, אם סיכמנו שהעדפה היא דבר אנושי, הרי זה טבעי ונורמלי שגם לילדינו יש העדפות ואולי גם הם אוהבים סבא וסבתא של צד אחד יותר מאלה של הצד השני. "אני לא אוהב את סבא ראובן כי הוא כל הזמן מנסה לחנך אותי", "אני אוהבת את סבתא ציפי כי היא תמיד מפנקת ונותנת לנו ממתקים". אבל מה עושים בפועל כשהילדים, כמו ילדים, גם מביעים באותנטיות, בדיבור או בהתנהגות, את העדפותיהם?

נותנים כבוד

למרות הנורמטיביות שבהעדפות, כדאי לדבר עם הילדים כמה חשוב לכבד את סבא וסבתא ולשמח אותם. כמו שאמרו גדולים וחכמים, מאבא שמדבר על כמה חשוב לכבד ייצא בן שגם הוא ידבר על כמה חשוב לכבד. זה המקום להנחיל את הערכים שחשובים לנו כהורים: "אנחנו מבינים שאתה לא אוהב להיות בשבת אצל סבא וסבתא. אבל אתה יודע, סבא וסבתא לא יהיו כאן לנצח וכדאי להיות איתם כל עוד אפשר". השכן שלנו זוכר עד היום את המשפט הזה שאמרו לו הוריו לפני כעשרים שנה כדי לשכנע אותו להגיע איתם לשבת אצל הסבא והסבתא.

יחד עם זה, עיקר הכבוד וההערכה להורינו יעברו לילדינו דרך ההתנהגות שלנו – המעשים, הדיבורים והגישה. תוך כדי שאני מזהה את מי ילדיי יותר אוהבים ואיך הם מתנהגים, אשים לב אליי. איך אני מתנהגת ומדברת על חמותי, לאו דווקא לפני הילדים אלא בתוך ליבי. כי הרי הדרך הקלה ביותר היא להשליך על הסבים: "הם לא מכבדים מספיק, לא מתקשרים מספיק, שישתנו כבר ומהר".

בכוחות עצמם

כשיש מתח מהצד שלנו וצורך לרצות את הורינו, הילדים עלולים להרגיש את המלאכותיות ואת חוסר האותנטיות שבקשר. התנהגותם הלחוצה של ההורים יכולה לחבל במערכות היחסים שנוצרות בין הנכדים לסבים. לא אחת מדברים על האיכות המיוחדת של הקשר שנרקם בין סבא וסבתא ובין הנכדים. "הרבה יותר כיף לנו להיות לבד עם סבא וסבתא", אמרה לי בתי הנשואה, "כשאנחנו לבד איתם, אנחנו משוחררים והם משוחררים וזורמים. כשאתם נמצאים יש מתח". המתח שלי כאימא שהילדים יתנהגו יפה ושלא ישתוללו, והרצון לשמח את הוריי, כל אלה עלולים לחבל בקשר יותר מאשר לעזור לו להתקיים. דווקא היכולת ללכת צעד אחד אחורה ולתת להורים שלנו ולילדים שלנו לרקום את הקשר המיוחד שלהם, בלי תיווך מיותר ובלי לחץ, יכולה להביא לתוצאות. הם יכולים להסתדר גם בלעדינו.

כאשר אנחנו כהורים מודעים לאיכויות המיוחדות של שני זוגות הסבים והסבתות, מתפעלים מהם ומעריכים אותם באמת, זה יעבור לילדים שלנו. הדבר החשוב ביותר, יותר מממתקים ומפינוקים של הסבים, הוא המהות שתישאר לנצח. המורשת של סבא וסבתא תעבור הלאה, והנכדים ילמדו ממידותיהן של הדמויות החשובות שליוו אותם לאורך חייהם. האהבה, גמילות החסדים, יכולת ההתמודדות, ההקפדה על מצוות מיוחדות, כל אלו רושמים את רישומם בליבנו, הנכדים, לעד.

אודות הכותב/ת

השאר תגובה