);

חותרת לחיים: מירית הררי בראיון אישי

במשך שנים בחרה מירית הררי להתרחק מאור הזרקורים. בשנה האחרונה, בעקבות מחלת הסרטן שפקדה אותה, מצאה את עצמה במרכז העניינים ובתפקיד חייה. מדי יום היא מעניקה תמיכה וחיזוק לחולים אחרים ולבני משפחותיהם, אלפים עוקבים אחריה ברשתות החברתיות ושואבים ממנה כוחות ותקווה. למרות הכל, היא בטוחה שהיא נמצאת בתקופה היפה בחייה

"אני לא בחורה דתיה ולא שומרת מצוות אבל האמונה שלי בבורא עולם חזקה מאוד. מה שמנהל אותי בחיים זו הידיעה שיש מסלול מסוים שאני צריכה לעבור ומה שהוא יחליט בשבילי זה בסדר- גם אם יש לי פה עוד יומיים, עוד שנה או עוד עשר שנים. מה שיהיה- יהיה טוב" קובעת מירית הררי בנחרצות ומוסיפה "מה זה יהיה טוב? שאני אבריא? יהיה טוב גם אם לא אבריא, אבל בטוח זה שיהיה טוב".

האמונה האבסולוטית והשלווה הגמורה בה היא מדברת על מחלת הסרטן, שהתגלתה אצלה לפני שנה, מהפנטים אותי. דבריה נאמרים בטבעיות ובפשטות, צלולים וברורים, בונים בהדרגה את סיפור חייה השזור באופטימיות נטולת ציפיות.

אנחנו נפגשות בביתה שבבצרה, לא רחוק מרעננה, מושב קטן בלב האורבניקה. היא מקבלת את פניי בחיוך חם ובשיער קצוץ. אחרי סמול טוק קצר אנחנו צוללות לשיחה כנה, ארוכה ומרתקת.

חותרת גם אחרי כימו, מירית הררי. צילום: אביטל הירש

עם הבעל דידי

 הוראות הפעלה רוחניות

"עד גיל ארבעים הייתי מאמנת כושר" היא מספרת, "אחרי הרבה שנים בתחום עברתי לאימון מנטלי, הבנתי שהאימון הפיזי והמנטלי קשורים אחד בשני. אם בן אדם רוצה להיות חזק פיזית הוא חייב להיות חזק גם מנטלית". 

הררי החלה ללמוד קואצ'ינג, שיטה שהייתה אז הרבה פחות מוכרת ונפוצה. את צעדיה הראשונים עשתה בתכנית לימודים של רשת מועדוני הכושר הולמס פלייס ולאחר מכן המשיכה ללמוד במספר מקומות נוספים. כבר יותר מעשור שהיא לומדת יהדות במרכז לקבלה בתל אביב, לימוד שלדבריה, הכין אותה למחלה ולהתמודדות עמה "עבורי זה כמו הוראות הפעלה שאני הולכת לפיהן. שיעור פרשת השבוע נותן לי הוראות הפעלה לשבוע הקרוב. כל הלימודים המנטליים הכינו אותי למחלה הזאת, ולכן אני מקבלת אותה אחרת מאנשים אחרים. היו לי שנים של הכנת כלים ולמידה אמיתית, זה נתן לי כוח".

"יש סיפורים בתורה שבשבילי הם יותר חזקים מכימותרפיה, הם התרופה הכי טובה" היא מסבירה "'וידום אהרון' ועקידת יצחק אלו סיפורים שהשפיעו עלי המון. האמונה העיוורת והאבסולוטית הזו- לקחת את הדבר היקר ביותר שיש לך בעולם, הבן שחיכית לו כל כך הרבה שנים, ולהאמין שזה הדבר שצריך לקרות". 

"אהרון איבד את שני בניו יחד ונדם. לא התלונן, לא בכה על מר גורלו אלא קיבל את הגזירה. זה עומד לי מול העיניים ומוביל אותי במחלה, זה כמו אורים ותומים בשבילי. באימון לומדים שבני אדם צריכים מודל מסוים, מישהו שמסמל עבורך עולם של ערכים שאליו אתה שואף. היום אהרון הכהן הוא המודל שלי"

הכתבה המלאה במגזין פנימה
להצטרפות לחצי כאן

אודות הכותב/ת

טל ביסמוט

השאר תגובה