);

שבה לחיקה

"כילדים שהסביבה לחשה באוזניהם שהרצון שלהם לא לגיטימי ואין לו מקום, הקהינו את הרצון ובהמשך גם שכחנו מקיומו. התמקדנו במה שצריך ורצוי בעיני הסביבה. העדפנו לא לרצות גם כדי לא להתאכזב", אורית לייזרסון במדור זוגיות ואהבה

הגוף הוא מורה חכם. אורית לייזרסון. צילום: אדם בר, איפור: אסתר בן אלבז

במסגרת עבודתי אני פוגשת הרבה נשים שמספרות שהן סובלות מחוסר חשק בהקשר הזוגי. מעניין לגלות שהביטוי "חשקה נפשי" מבטא במדויק את הצורך הנשי, כשהחשק הפיזי מחובר מאוד לחשק הנפשי. 

בין המצוי לרצוי

חשק הוא לא דבר שחונכנו עליו, ובבתים רבים חשק היה דבר פסול ואפילו בזוי. גם כיום יש הורים שהם כמעט אלרגיים לביטויים ששגורים רבות בפי הילדים כמו "בא לי" ו"מתחשק לי", כאילו מדובר במילים גסות.

אומנם כאנשים שחיים בחברה, עלינו להתחשב באחרים ולא לעשות רק מה שבא לנו. עלינו לאזן בין הקשבה לרצונות שלנו ובין מפגש עם העולם שבחוץ וצרכיו. אבל רובנו, בעקבות ההקשבה לאחרים, איבדנו את היכולת להקשיב לעצמנו. דיכאנו את היכולת לזהות את הרצון שלנו בגוף, מה נעים ומה לא נעים, רגש שהוא מאוד עוצמתי, טבעי ופשוט.

הגוף הוא מורה חכם שאוצר בתוכו ידע מדויק. כילדים שהסביבה לחשה באוזניהם שהרצון שלהם לא לגיטימי ואין לו מקום, הקהינו את הרצון ובהמשך גם שכחנו מקיומו. התמקדנו במה שצריך ורצוי בעיני הסביבה. העדפנו לא לרצות גם כדי לא להתאכזב.

פיתחנו ערפול לתחושה המורגשת והברורה של הגוף שמאותת על הרצון, וצמחנו להיות מבוגרים שמבולבלים מרצונות אמיתיים ועמוקים של עצמם. נהיינו מבוגרים שלא יודעים מה מתחשק להם ברמת הגוף וברמת הנשמה. שכחת הרצון הפנימי ונתינת תשומת הלב לרצונות של אחרים יותר מאשר להקשבה לעצמנו, הם אחד הגורמים המרכזיים לאובדן החשק גם בהקשר הזוגי.

מסע של געגוע

נשים רבות נמצאות בציפייה "שהוא יידע להעיר את החשק שלי". חשוב להבין שהציפייה הזאת דומה למצב שבו אנחנו מכניסות הביתה מישהו שאינו מכיר את המקום ומבקשות ממנו למצוא לבד את מתג האור, וזאת בלי שאנחנו בעצמנו יודעות היכן הוא. הפנטזיה שהאיש יידע לבד היא משאלת ילדות הנובעת מהצורך שמישהו גדול וחזק יראה אותנו יותר ממה שאנחנו רואות את עצמנו. מדובר על ללהק את בן הזוג לתפקיד לא לו, בתור הורה או בתור המבוגר האחראי.

אישה שחושבת שאין לה חשק היא אישה שפשוט שכחה מה ההרגשה. חוסר חשק הוא געגוע למשהו שנקבר והגישה אליו נחסמה עם השנים, בעקבות השפעות שונות. המסע של האישה אל החשק הוא מסע של פילוס דרך אל עצמה, אל גופה, אל עוצמתה. מסע של שיבה אל רצון הרצונות.

להתעורר מחדש

כדי לרפא את חוסר החשק שנוצר, עלינו לעשות תהליך של תשובה. לחזור להקשיב לגוף ולבקש ממנו שוב לספר לנו מה הוא רוצה, כשהפעם אנחנו מבטיחות שנקשיב. התהליך העדין, שמצריך תשומת לב וכנות פנימית, יעזור בבירור רצונותינו האמיתיים.

ידיעה וקבלה

כדי לעורר מחדש את רצונות הגוף, עלינו לקבל ולהשריש בתוכנו אמונה חדשה שחשק זה דבר טוב וחשוב שיונק מדבקות בה', שהוא חשק הנשמה של כולנו.

מיקוד ויישום

כחלק מבדיקה וחידוד הרצונות עלינו לשוב אל הביטוי "בא לי", להכין רשימת דברים שעושים לנו נעים וטוב ולהתחיל ליישם בכל יום פרט אחד מתוך הרשימה. לעבוד על להקשיב ולעורר את הרצון, עד שהמערכת הגופנפשית תחזור אל הטבעיות שלה, לחוש ולזהות רצון.

בדיקת גבולות

עזיבת עמדת הריצוי, כיבוד והשמעת הגבול האישי שלנו, ברגישות ובכבוד כלפי הגבול של בן הזוג, הם עוד שלב הכרחי במסע.

שינוי תודעה

החשק האינטימי משקף את החיות בכל רובדי החיים, תורם לשמחת החיים ומהווה מנוע יקר לכל אחת מאיתנו באופן אישי, ולא רק כמחווה לבן הזוג. חשוב לחתור אל החשק ולקחת עליו אחריות.

אודות הכותב/ת

הכותבת היא ראש חוג בפסיכותרפיה גופנית במכללת רידמן, מרצה במכון אבולעפיה, ראש בית מדרש רחם, מנחה קבוצות למיניות הוליסטית וגוף נפש | לתגובות: uritkadary@gmail.com

השאר תגובה