);

על גבורה ורגישות

"בחודש הזה אנחנו מזכירים גבורות גשמים. אנחנו בעצם אומרים "איזה מזל שה' מאופק, שה' מתגבר על מידת הדין שלו. אתה גיבור לעולם – משיב הרוח ומוריד הגשם", מפני שהקב"ה יכול היה לשטוף אותנו במבול נורא." הרבנית ימימה בטור לחודש חשוון

"רוני עקרה לא ילדה, פצחי רינה וצהלי… הרחיבי מקום אוהלך ויריעות משכנותייך יטו אל תחשוכי האריכי מיתרייך ויתדותייך חזקי".

כותב הרב זייצ'ק: היש גבול לשמחת האם ביולדּה בן או בנים לאחר כמה שנים של עקרות, שלא ילדה לאחר הצער והבושה הנמשכים שנים רבות?
אישה שמתגוררת בסביבת חברותיה הצעירות, כשמדי תקופה כל אחת יולדת את ילדה, וכל אחת מתקשטת בילדיה ומטיילת איתם ברחוב וזו, שאינה יולדת, כעלובה נחשבת, מתמוגגת מצער וכלימה. הבושה צורבת ושורפת את פניה ואת כל גופה וליבה, וכל שעה היא אצלה כיום, וכל יום נחשב לחודש, וכל חודש כשנה וכל שנה כנצח. והנה, מתברכת היא ונושעת בפתע-פתאום ולאחר שנים כה רבות רוויות וספוגות צער היא מביאה בן לעולם – מי עוד אדם מאושר כמותה?

ביטוי השמחה בפה מקל את ההתרגשות! לכן אמר הנביא "רוני עקרה" – שתרון בקול, שתפצה את הפה, תרחיב שפתותיה ותשמיע קולה בחוצות ירושלים. צהלי, עשי כל מיני תנועות והוויות הגוף כדי להוציא מכל תאי הלב והנפש את ההתרגשות הגדולה, שתרונן על שמחה הנהדרת והנפלאה…
ולכן אומרים לעקרה: אל תסכני את נפשך, הרימי קולך, רוני כדי שלא תוזק, כדי שתישאר נשמתה בכפה, ולכן אל לה לכבוש שמחתה בליבה שמא יפקעו המיתרים. במילים אחרות: תהיי מרוקאית. יאללה, תצעקי, תעשי קו-לו-לו, תאפי עוגות, תעשי בלגן.

קור רוח

בחודש הזה אנחנו מזכירים גבורות גשמים. אנחנו בעצם אומרים "איזה מזל שה' מאופק, שה' מתגבר על מידת הדין שלו. אתה גיבור לעולם – משיב הרוח ומוריד הגשם", מפני שהקב"ה יכול היה לשטוף אותנו במבול נורא, והוא מגביר את רחמיו על כעסו. מה זה אומר? שהישועה תלויה בהתגברות. בכיבוש.
זה מבלבל. השתפכות או התגברות – מה האיזון הנכון של יהודי? מבארים לנו חז"ל: בזמן הניסיון תהיי מעֵ בר. שמרי על קור רוח. דעו לכן, צריך את התכונה הזאת.

כשהרומאים לקחו בשבי שבויים יהודים הם היו שומעים אותם מתפלספים: "הגמל הזה עיוור או רואה? הוא סוחב יין או שמן?", והרומאים לא מבינים. "עם קשה עורף! אתם נלקחים לשבי – מה זה קור הרוח הזה?".
כשאת בצרה, הלוואי שתזכי לקור הרוח הזה. ניסיתי להקשיב לאיזו הרצאה של רב. הכנתי דף ועט והתכוננתי לכמויות של חומר. והוא – מתחיל לדבר, ואומר מילה בשעה. עלו לי קוצים. ימימה, כשאת מדברת את צריכה מכונת הנשמה, מאוורר ושתייה. וההוא – איזה קצב יש לו! אבל הוא יחזיק הרבה יותר ממני.
האיזון הוא כזה: כשאת בצרה, קור רוח הוא הכיוון שלך. כוחות גבורה אדירים כשאת עומדת בניסיון, בפרט ניסיון של המתנה, והתרגשות ענקית כשמגיעה הישועה. בזמן הישועה תתפרעי.

חז"ל מטילים על נח תביעה כי זה היה, לפי חז"ל, הפגם של נח. נח היה בן אדם נוח, כל כך גיבור, כל כך עמיד. צחקו עליו "מה אתה בונה תיבה?" והוא לא מגיב. כשה' אומר לו להיכנס, הוא נכנס לתיבה. איזה בן אדם נוח! אבל כשאתה כזה בן אדם חזק, אתה עלול לחטוא גם באדישות. נח, למה לא בכית? למה לא צעקת? למה כשיצאת מהתיבה לא עשית לּו-לּו-לּו? תראו את אברהם, גם הוא היה אבן כשעמד בניסיונות. אבל כשיצא מהם, הוא הקריא את שם ה' בכל הבריאה: "חבר'ה, תראו מי זה ה'!". איזה רייטינג אדיר הוא עשה לקב"ה.

אז איך מורידים גשם?

ברכת הגשם היא התפילה היחידה שמחולקת לשתי תפילות: הראשונה – התרגשות. משיב הרוח ומוריד הגשם – ה', כמה אתה גדול! השנייה – מאופקת ומסודרת: ותן טל ומטר לברכה על פני האדמה. לא באים בלי התרגשות. גשם יורד בשילוב של גבורה עם רגש. "בבית אלוקים נהלך ברגש" – ראשי תיבות רוח, גשם, שלג. גשם יורד גם בהתרגשות, וצריך להתפלל לקב"ה על המיזוג הנכון.

אודות הכותב/ת

הרבנית ימימה מזרחי

השאר תגובה