לא בשמיים היא: פרשת ניצבים

פרשת ניצבים הסמוכה לראש השנה מלמדת כי הדין נמצא בידינו, ובמחשבותינו, וכשאנו ניצבים לפני הקב"ה ביום הדין, עלינו לכוון לטוב והטוב, הוא כבר יבוא

 

כִּי הַמִּצְוָה הַזֹּאת, אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם–לֹא-נִפְלֵאת הִוא מִמְּךָ, וְלֹא רְחֹקָה הִוא לֹא בַשָּׁמַיִם, הִוא: לֵאמֹר, מִי יַעֲלֶה-לָּנוּ הַשָּׁמַיְמָה וְיִקָּחֶהָ לָּנוּ, וְיַשְׁמִעֵנוּ אֹתָהּ, וְנַעֲשֶׂנָּה. וְלֹא-מֵעֵבֶר לַיָּם, הִוא: לֵאמֹר, מִי יַעֲבָר-לָנוּ אֶל-עֵבֶר הַיָּם וְיִקָּחֶהָ לָּנוּ, וְיַשְׁמִעֵנוּ אֹתָהּ, וְנַעֲשֶׂנָּה. כִּי-קָרוֹב אֵלֶיךָ הַדָּבָר, מְאֹד: בְּפִיךָ וּבִלְבָבְךָ, לַעֲשֹׂתוֹ

(דברים, ל', י"א-י"ד)

 

ראש השנה- לאו דווקא זמן תשובה

מי שיקרא את רצף הפסוקים האלה לא יכול שלא לעלות בדעתו שמשה אולי טיפה הגזים בניסיונו להרגיע את העם, והציג את הדברים בקלילות רבה מידי, כי הרי בסופו של דבר, אנחנו יודעים שעבודת ה' היא עבודה קשה.

לפעמים אנחנו מרגישים שהתורה כן בשמים היא ואף יותר מזה, הלוואי והיתה רק מעבר לים כי אל מעבר לים אנחנו יודעים להגיע, אך יש ציווים שאליהם אין ידינו משגת, אז למה בעצם התכוון משה? האם הוא באמת רק ניסה להרגיע ולהציג את התורה כמשהו קליל על אף הקושי אך בפועל ידע שזה קשה ומאתגר ברמה היום יומית? ולמה הוא אומר את הדברים הללו דווקא אחרי כל הקללות והציווים הקשים?

רבי נחמן אומר על ראש השנה "מי שחכם – יחשוב מחשבות טובות"
ראש השנה זה יום הדין, ולכן העצה העיקרית על היום הזה הוא לאו דווקא להרהר בחטאים שעשה האדם כל השנה כי בכך הוא מקטרג עליו את הדין. העצה של רבי נחמן היא לחשוב מחשבות טובות: על רצונות ותכנונים טובים שיעשה כל השנה כי לפי מחשבות האדם כך דנים אותו, ולכן אם יחשוב מחשבות טובות ויהיה לו רצונות טובים לתיקון מידותיו ושיפור מעשיו, כך גם ידונו אותו, ובמילים אחרות סור מרע ועשה טוב.
תחשוב טוב יהיה טוב – זוהי לא רק סיסמא של ברסלברים עם חוברות בצמתים, זה כלל שבאמת משנה וממתיק את הדינים בשמיים – דווקא בזכות המחשבות הטובות של האדם כאן למטה בארץ.

 

"אתם ניצבים היום כולכם"

לעולם קוראים פרשת ניצבים בשבת שלפני ראש השנה, שכבר אז אנו ניצבים לקראת יום הדין הגדול והנורא, וכשבחלל בית הכנסת מהדהד "אתם ניצבים היום", אנחנו יודעים שהכוונה היא לראש השנה, היום שבו ניצבים אנו לפני בורא עולם ועוברים לפניו אחד אחד למשפט, ופה רומז משה לעם על העבודה של ראש השנה:

כִּֽי־קָר֥וֹב אֵלֶ֛יךָ הַדָּבָ֖ר מְאֹ֑ד בְּפִ֥יךָ וּבִלְבָֽבְךָ֖ לַֽעֲשׂתֽוֹ

בראש השנה,מה שהיה היה, היום זה לא יום להסתכל ולשקוע בעבר היום זה היום להסתכל על העתיד, על השנה החדשה שבפתח ולחתום אותה במחבותינו לטוב:

העידותי בכם היום, את-השמיים ואת-הארץ–החיים והמוות נתתי לפניך, הברכה והקללה; ובחרת, בחיים–למען תחיה, אתה וזרעך

רצונו של השם הוא "ובחרת בחיים",גם אחרי כול מה שעברת וגם אחרי 40 יום של חזרה בתשובה ותיקון, עכשיו זה הזמן לבחור בחיים ולהסתכל קדימה. להציג בפניו במשפט: אלו הרצונות שלי והשאיפות שלי לשנה החדשה,זה מה שאני רוצה וזה מה שאני מבקש לשנה הקרובה ואתה, מה שתשפוט תשפוט.

 

שבת שלום ושנה טובה ומתוקה 🙂

אודות הכותב/ת

כתוב תגובה