);

שובה אליי ואשובה אליכם: פרשת תשובה

אם אנחנו כה רחוקים מה', נמצאים בגלות פיזית ורוחנית – כיצד נוכל לשוב בתשובה? ומי אמור לבוא קודם – "השיבנו אליך ונשובה" או "שובו אליי ואשובה אליכם?" שבת תשובה חוקרת את דרכיה של השיבה הביתה

כולנו מכירים את זה, כאשר כועסים על מישהו כמעט תמיד נגיד 'שהוא יבוא ויתנצל ואני אסלח' או במילים פשוטות – שהוא יבוא קודם.
בפרשת וילך מספר משה לעם כי הוא לא ייכנס איתם לארץ, ומתאר להם את קורותם אחרי שייכנסו, איך יכבשו אותה עם יהושוע וכיצד יביסו את העמים השוכנים בה.
לאחר מכן, יקרא ה' אל משה ואל יהושוע ויספר לו כי ימיו ספורים, ולאחר מותו יתרחקו בני ישראל מהקב"ה ויעזבו אותו והוא בתגובה – יתרחק גם כן.

""וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה, הִנְּךָ שֹׁכֵב עִם-אֲבֹתֶיךָ; וְקָם הָעָם הַזֶּה וְזָנָה אַחֲרֵי אֱלֹהֵי נֵכַר-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר הוּא בָא-שָׁמָּה בְּקִרְבּוֹ, וַעֲזָבַנִי, וְהֵפֵר אֶת-בְּרִיתִי אֲשֶׁר כָּרַתִּי אִתּוֹ.
וְחָרָה אַפִּי בוֹ בַיּוֹם-הַהוּא וַעֲזַבְתִּים וְהִסְתַּרְתִּי פָנַי מֵהֶם, וְהָיָה לֶאֱכֹל, וּמְצָאֻהוּ רָעוֹת רַבּוֹת, וְצָרוֹת; וְאָמַר, בַּיּוֹם הַהוּא, הֲלֹא עַל כִּי-אֵין אֱלֹהַי בְּקִרְבִּי, מְצָאוּנִי הָרָעוֹת הָאֵלֶּה"

כעס, חרון אף, הסתרת פנים ורעות וצרות רבות, אכן תמונה קשה. אך טענת ישראל תהיה קשה אף יותר – כשיאמרו שהרעות יגיעו אליהם בגלל שה' לא איתם ומאשימים אותו כי בהיעדרו הגיעו כל הצרות הללו.

הוויכוח מי 'התחיל' קודם מובא בצורה שונה אך דומה במדרש רבה:

"השיבנו ה' אליך ונשובה אמרה כנסת ישראל לפני הקדוש ברוך הוא: ריבונו של עולם שלך הוא, השיבנו. אמר להם: שלכם הוא. שנאמר (זכריה ב') שובו אלי ואשובה אליכם נאם ה'. אמרה לפניו: ריבונו של עולם שלך הוא, שנאמר (תהלים פ"ה) שובנו אלהי ישענו. לכך נאמר: השיבנו ה' אליך ונשובה חדש ימינו כקדם"

 

המדרש מציג וויכוח סוער בין כנסת ישראל לבין הקב"ה מי צריך להתחיל את תהליך התשובה, הם מצידם מבקשים: השיבנו אתה אליך – ואנחנו נשובה, והקב"ה לעומתם טוען: שובו אליי – ואשובה אליכם, והם טוענים שוב: "שובנו אלהי ישענו."

אמנם בני ישראל חטאו, התרחקו מהקב"ה ועזבו אותו – אך כשהקב"ה מתרחק מאיתנו איזה כוח יש לנו כדי לחזור? איך ניתן לחזור בתשובה כשאנחנו הרחק הרחק בגלות הפיזית והרוחנית?

את התשובה מגלה לנו ירמיה הנביא בתוכחתו את העם:

תֹּאמְרִי כִּי נִקֵּיתִי, אַךְ שָׁב אַפּוֹ מִמֶּנִּי; הִנְנִי נִשְׁפָּט אוֹתָךְ, עַל-אָמְרֵךְ לֹא חָטָאתִי
(ירמיה ב,ל"ה)

הקב"ה לא שופט אותנו על חטאנו, אלא על כך שאנו לא מודים בהם!
ההכחשה (בדומה להכחשה של האדם הראשון אחרי האכילה מפרי עץ הדעת, ההיתממות של קין אחרי הרצח ועוד ועוד דוגמאות קטנות וגדולות שאנחנו מכירים גם מעצמנו) – גרועה יותר מהחטא עצמו.

אם נחזור לפרשתנו נראה כי על חטאי העם נאמר " וְהִסְתַּרְתִּי פָנַי מֵהֶם" ואחרי שישראל אומרים כי הגיעו להם הצרות כשה' עזב אותם נאמר:" וְאָנֹכִי, הַסְתֵּר אַסְתִּיר פָּנַי בַּיּוֹם הַהוּא" – הסתרה כפולה, ההכחשה, ההיתממות אל מול החטא וחוסר ההודאה, קשה וכפולה מן החטא עצמו.

יום הכיפורים הוא ניצחונה של כנסת ישראל.
המלך פה ביננו, בשדה – שב אלינו וכול מה שהוא מבקש מאיתנו זה שנשוב אליו, נבוא ונאמר – חטאתי, קבל אותי אליך בחזרה, שובו אליי – ואשובה אליכם.

שבת שלום וגמר חתימה טובה

אודות הכותב/ת

השאר תגובה