ביקור רופא: לרגל זכייתו בפרס בינלאומי, פרופסור שמחה יגל בריאיון אישי בלעדי

פרופסור שמחה יגל, רופא נשים עם ותק של למעלה משלושים שנה, זכה לאחרונה בפרס בין לאומי יוקרתי למפעל חיים בתחום האולטרסאונד המיילדותי והגינקולוגיה. בריאיון לפנימה הוא מספר על הפיתוחים החדשים בתחום, על המחירים המשפחתיים הכרוכים בבחירה להיות רופא, ועל הדבר שהכי מרגש אותו – לקבל תינוק חדש שמגיח לאוויר העולם | ריאיון בלעדי

צילום: דאפי ספונר, מגזין פנימה

ההודעה על זכייתו בפרס הרפואה היוקרתי הגיעה לפרופ’ שמחה יגל בהפתעה גמורה. הוא היה בדרכו למחלקת הנשים בבית החולים הדסה הר הצופים, שם הוא עובד, ותוך כדי טיפוס במדרגות העיף מבט חטוף בטלפון וראה מבול של הודעות עם איחולי מזל טוב. “לא הודיעו לי שקיבלתי את הפרס, אלא עדכנו את חברי ועדת הפרס שהם צריכים לומר לי מזל טוב”, הוא מספר בחיוך.

פרופ’ יגל, מנהל אגף נשים ויולדות במרכז הרפואי הדסה הר הצופים ועין כרם ועומד בראש המרכז לחקר שליית האדם בבית החולים, הוא הישראלי הראשון שזכה בפרס הרפואה, מדליית הזהב של איאן דונלד, כאות הוקרה להישגיו ברחבי העולם. מדובר בהערכה המשמעותית ביותר שמעניק הארגון האמריקאי ISUOG, הארגון המוביל של מומחים באולטרסאונד למיילדות וגינקולוגיה, ובו חברים חוקרים ורופאים מ־140 מדינות.

הפרס ניתן בהוקרה על מפעל חיים ועל הישגים מחקריים פורצי דרך, ובו זוכה מדי שנה אחד מבכירי הרופאים והחוקרים בתחום האולטרסאונד המיילדותי והגינקולוגיה. “קיוויתי לקבל את הפרס ואני מוחמא מאוד”, אומר פרופ’ יגל. “התחרות על הפרס קשה מאוד מדי שנה, ולכן זהו הישג גדול עבורי, עבור המחלקה שלי, ואומרים שגם לישראל”.

פרופ’ יגל נחשב לאחד מאבות מקצוע האולטרסאונד במיילדות ובגינקולוגיה בישראל. לאור הישגיו פורצי הדרך וניסיונו הרב בתחום, החלטנו לקיים איתו ריאיון שנוגע בסוגיות הליבה הרגישות ביותר בחיי הנשים בישראל.

“במשך ארבעים השנים האחרונות האולטרסאונד הפך לכלי האבחון מספר אחת בעולם”, הוא פותח בהסבר על התחום שבו הוא עוסק. “בישראל מרבית הנשים עוברות בדיקת אולטרסאונד שגרתית לפחות פעם בשנה, ובהריונות מתבצעות למעלה ממיליון בדיקות אולטרסאונד בשנה. יש להן חשיבות רבה”.

לתחום האולטרסאונד הגיע לפני כ־40 שנים, והוא מהחלוצים בתחום. בין היתר הוא גילה שיטה לבחינת אקו לב עוברי שמיושמת בכל רחבי העולם. “שיטת האבחון הזו טובה בהרבה מהשיטות שהיו נהוגות עד לשלב זה. היא משפרת את האבחון ומקצרת מאוד את זמן הבדיקה, בצורה הרבה יותר פשוטה וקלה”.

ב־2005 טס לצרפת להתמחות באולטרסאונד תלת ממדי של לב העובר, והיה מהראשונים שהביאו את השיטה לארץ. למרות שורת ההישגים שהקנו לו שם ברחבי העולם, יגל מסביר בצניעות כי ההצלחה שלו היא גם ‘עניין של טיימינג’.

“יזמתי הרבה מחקר, אבל אני בן מזל שנולדתי בזמן הנכון. כיום לרופאים קשה פי עשרה להצליח במחקר באולטרסאונד. כשהתחלתי, כל מה שעשינו היה חדש. אני זוכר שבשנת 1991 כתבתי מאמר על חשיבות סקירת היריון מאוחרת. היה ויכוח אם יש בכלל הבדל בין סקירה של שבוע 15 לסקירה של שבוע 22. אז הכל היה חדש, כיום קשה יותר להבריק כי הכל כבר נכתב ונבדק”.

בין רפואה להלכה

אני פוגשת אותו במשרדו שבקומה הכי שמחה בבית החולים הר הצופים, מחלקת יולדות. הוא נכנס לחדר ועל פניו חיוך רחב. דקות קודם לכן העניק טיפול מציל חיים לעובר ברחם אמו. “נתתי עירוי דם לעובר שלאמא שלו יש נוגדנים כלפיו. תוך חמש דקות הצלתי את החיים של העובר, זה מקסים”.

הקירות במשרדו עמוסים בתעודות הערכה והוקרה, אך לדבריו המרגשות ביותר הן תמונות שנשלחו אליו מנשים שטיפל בהן במסירות במשך שנים וזכו לחבוק ילד.

“זה מקרה של אישה שהייתה בהיריון ראשון עם תאומים והפילה אותם”, הוא מצביע על תמונה ממוסגרת ובה דמותו המצוירת לצד מטופלת. “רק אחרי עשר שנים הצלחנו ליילד אותה בשלום. אני רואה כאן נשים שהלכו במדבר בצמא והגיעו לארץ המובטחת, וזה פשוט מרומם את הנפש”.

הוא קם כל בוקר לפני הזריחה, מתייצב כבר בשש בבית החולים ועובד בין 12 ל־14 שעות ביום. הוא מגדיר את עצמו כמכור לעבודה, “אשתי סובלת, הרבה מהסיפור הזה בא על חשבונה”. אפילו בשבתות הוא ממשיך לעסוק במקצוע האהוב עליו, ומקדיש זמן לקריאת מאמרים בכתבי עת רפואיים. רק בערב הוא מפנה זמן לתחביבים אחרים, כמו אימוני טניס והאזנה למוזיקה.

הניסיון הרב, כמו גם המחקרים שהוביל בתחומו, מביאים לפתחו נשים מכל המגזרים, בהן נשים דתיות שלעיתים נאלצות להתמודד בהיריון עם דילמות הלכתיות ומוסריות. הקשר המקצועי שלו עם רבני מכון פוע”ה נחשב ליתרון בעיני נשים רבות שרוצות חוות דעת רפואית והלכתית.

“אני חושב שזה מוסד שמגיע לו פרס ישראל”, הוא אומר. “הרבנים שם פשוט ענקיים. זה אחד המקומות שהאוכלוסייה הדתית צריכה להרים על כפיים, כי הם אלה שהנגישו לציבור את התחום הרפואי, בעיקר ברפואת נשים. יש להם שכל ישר והם לא מפסיקים ללמוד. הם באים אלינו ליחידות ושואלים כל הזמן שאלות, אפשר לסמוך עליהם. הם הרבנים שלי”.

הוא נענה ברצון לכל דרישה של המטופלות לחוות דעת רבנית. “נשים אומרות לי שהן צריכות עוד ‘ציר במשולש’, ואני מכבד את זה. אם, למשל, אישה עם נתונים של עובר אנמי שצריך לתת לו עירוי דם שואלת אותי אם לעשות בדיקת מי שפיר, אני מפנה אותה למכון פוע”ה”.

 “לעיתים יש לי מחלוקות עם הרבנים”, הוא מוסיף, “למשל כשאני חושב שצריך הפסקת היריון והם לא יודעים להתיר זאת הלכתית, אבל אני תמיד מוצא אצל הרבנים אוזן קשבת. אני חושב שהמהפכה הכי גדולה בנושא היא שהם מחנכים את הציבור לא לפחד מסריקת מערכות, כיוון שמדובר בגילויים שיכולים לעזור אחרי הלידה”.

גילויים דרמטיים

גם מגפת הקורונה שטלטלה את עולם הרפואה הביאה עימה התמודדויות שלא הכיר. “פחדתי שנשים הרות יחלו בקורונה, ואשר יגורתי בא לי”, הוא אומר. “בהיריון תפוקת הלב עולה ב־65 אחוזים, יש קוצר נשימה, הנפח של הריאות מתקשה להתמלא, קשה להתהלך וזה לא בגלל פינוק. כששמעתי שהמחלה פוגעת בריאות ובלב חששתי שזה יפגע בנשים בהיריון. ואז באו ב’בום’ הידיעות שבארצות הברית ובהודו מתו נשים הרות”.

צילום: דאפי ספונר, מגזין פנימה

כשהחלו להגיע החיסונים נגד נגיף הקורונה, התעורר ויכוח בכל רחבי העולם על הסיכונים המשמעותיים שיכולים להיגרם לאם ולעוברה בעת הידבקות בקורונה ועל החסרונות והיתרונות של החיסון נגד הנגיף אצל נשים הרות. בשל חוסר הוודאות וההנחיות הסותרות, נשים בהיריון פנו לפרופ’ יגל באופן פרטני בבקשה לקבל ייעוץ.

“כל כך שמחתי שהגיע חיסון גם לנשים בהיריון. הבנתי את החשש לקחת תרופות שמשמעותן לא ידועה, אבל השאלה הייתה ממה פוחדים יותר. יש ראיה שנשים ילדו מוקדם ומתו, ואלו נשים צעירות שזה לא היה צריך לקרות להן. קיבלתי עשרות הודעות עם השאלה אם להתחסן או לא. לכולן אמרתי כן, ואני חושב שעשיתי בסדר, ואולי הצלתי תינוק אחד. גם עכשיו צריך להתחסן, בגלל ה’דלתא’. כשירדה התחלואה התלבטתי, אבל עכשיו כשעומדים על מאות נדבקים ביום ברור שצריך להתחסן”.

במקביל לעזרה הפרטנית תרם פרופ’ יגל למאמץ הבין לאומי במלחמה בנגיף, והיה ממובילי מחקר חדשני שעסק ביעילות החיסון וביכולתו לפתח נוגדנים אצל העוברים. הוא ועמיתותיו, פרופ’ מיכל קובו מבית החולים וולפסון ופרופ’ מיכל נאמן ממכון ויצמן למדע, גילו כי נשים הרות המתחסנות נגד קורונה מעבירות נוגדנים לעובר.

“עשינו עבודה מדהימה עם מכון ויצמן”, הוא מספר, “וגילינו שהחיסון של האם עובר בכמויות דרמטיות לתינוק שלה, ומחזיק בדם של העובר במשך כמה חודשים. זה מחקר פנומנלי גם ברמה בין לאומית”.

ככל שהשיחה בינינו מעמיקה, יגל מתוודה וחושף את המבוכה שהוא שרוי בה כשהוא מתראיין ומדבר על עצמו. “יותר קשה לי להתראיין מאשר להיות בחדר ניתוח. שם זה אני, מזוקק במאה אחוז. אם אתה רופא טוב אתה לא יועץ, אתה מטפל באנשים. בחדר ניתוח אתה לא עושה פוזה”.

בשלב זה אני משתפת את יגל בתחושת חוסר הנוחות שמלווה נשים רבות בעת הביקור אצל רופא הנשים. יש נשים שגם בדיקה שגרתית גורמת להן למבוכה ולאי נעימות פיזית, לעומת אחרות שצולחות את האירוע הזה יותר בקלות. כשאני מזכירה את מכשיר הספקולום שנועד לבדיקה הווגינלית של הנרתיק וצוואר הרחם, פרופ’ יגל נאנח. הוא אומר כי הוא מבין לגמרי לליבן של הנשים ומצטער בשבילן על כך, ומוסיף כי הוא מייחל לפיתוח של מכשיר אחר, פולשני פחות. “זה נראה לי באמת קשה, ואפילו מעליב, אבל כרגע אין לנו ברירה אחרת, ואני מתנצל בפני עולם הנשים”.

אודות הכותב/ת

תגובה אחת

  1. אור לרדו אלקולומברה בתאריך

    אין על פרופ’ יגל. האנושיות והמקצועיות מנות חלקו. יישר כוח. הרווחנו אותך! לעוד הרבה הריון בריאים ולידות שמחות!

כתוב תגובה