שבוע לאחר מכן הציעה לי העורכת במקרה (או שאין מקרה, כפי שאומרים) לראיין את מקימות הקבוצה, ומיד קפצתי על ההצעה. אולי אלמד כמה יסודות חשובים על בריאות וכושר, ועל הדרך גם אבין מה החידוש וסוד הקסם שסחף אליו נשים כה רבות. השיחה עם רונה ואונור מתקיימת בשעת בוקר, ושתיהן כבר אחרי אימון. מסתבר שהסנדלר, במקרה הזה, לא הולך יחף.

לחזור למידה של לפני הלידה. צילום אילוסטרציה

אונור (רימון בפרסית) הייתה מעצבת אופנה שעשתה הסבה לאימון כושר. "התאהבתי בכושר בגיל מבוגר יחסית", היא מספרת. "התחלתי להתאמן בגיל 25. אני אוהבת לעשות דברים עד הסוף ונכנסתי לזה בכל הכוח, ובהמשך הלכתי ללמוד אימון כושר".

את קבוצת הפייסבוק 'אמא חוזרת לג'ינס' פתחה אונור כשהייתה לאחר לידה, וכל חברותיה היו עדיין רווקות. באין חברות שאיתן תוכל להחליף חוויות, היא פנתה לרשת. "לא ממש מצאתי את עצמי בעולם האמיתי, אז פניתי לפייסבוק, לחפש אימהות אחרות שאיתן אוכל לדבר ולקשקש. גיליתי שיש קבוצות על הנקה, או קבוצות בסגנון 'איך מרדימים את הילדים', אבל אף קבוצה לא דיברה עלינו, האימהות, ואמרה 'בואי נעשה לנו טוב'. החלטתי לפתוח את הקבוצה מהמקום שלי, של הכושר, וככה זה התחיל.

"התחלנו עם אתגרי כושר ואתגרי תזונה, ומשם הכל קרה ביחד. הרבה בנות רצו להתאמן איתי, התחלתי לאמן באופן אישי, ובהדרגה עזבתי את עיצוב האופנה ונשארתי בתחום הכושר. במהלך הזמן הייתה חסרה לי הצלע שלי, מישהי שתדבר באופן מקצועי על תזונה, ואז הכרתי את הבלונדינית פה", היא צוחקת. "רונה בעצם השלימה את התמונה, וכשהתחברתי אליה היו לנו את כל הכלים לתת לבנות בקבוצה שלנו".

רונה, את בעצם היית חברה בקבוצה עוד לפני שניהלת אותה.

"אני עקבתי אחרי אונור. עד היום אני עוקבת אחריה", היא אומרת בחיוך. "ראיתי את הקבוצה 'אמא חוזרת לגי'נס' ואמרתי 'וואו, מדליק', והצטרפתי. בתור רונה, לא בתור דיאטנית".

גם את הרגשת כמו אונור, שאימהות לא מקבלות מקום לעצמן?

"בניגוד לאונור, לי היה נראה טבעי שאישה שילדה תדבר על התינוק. לאונור יש יכולת מדהימה להסתכל על סיטואציות ולצאת מהקופסה. בתור חברה בקבוצה נהניתי מאוד, היה בה תוכן מגניב ושונה".

יורדת מהמשקל

"לא מכריחה אף אחת להיכנס לטבלה". רונה אבן. צילום: רעות אשכנזי

רונה הגיעה לתחום התזונה דווקא לאחר שנכוותה ממנו כשהייתה בצד השני של המתרס. "כשהייתי בת 20 גילו שיש לי הפרעה גנטית של שומנים בדם (טריגליצרידים). גם אבא שלי סובל מכך. הערכים בבדיקת הדם שלי היו גבוהים מאוד, כמו של אישה בת 90, והדיאטנית שהופניתי אליה נבהלה והודיעה שעליי להיכנס למשטר של דיאטה מופחתת שומנים, סוכרים ופחמימות. היא נתנה לי רשימה ארוכה של המון מאכלים שאני צריכה להוריד מהתפריט. אחרת, כך אמרה, לא אגיע לגיל 40. החזקתי מעמד כמה חודשים, אבל זה היה בלתי אפשרי, זו הייתה דיאטה נוראית. ירדתי במשקל מהלחץ, כי שומנים בדם הם לא דבר שרואים או מרגישים".

בהמשך החליטה רונה להיות דיאטנית בעצמה, אך בסגנון שונה מזה שהכירה. "כשטיילתי בהודו התלבטתי מה לעשות כשאהיה גדולה, ובאה לי ההברקה שאני רוצה להיות דיאטנית, אבל לא מהמקום שמבקש לגרום לאנשים להיות רזים יותר".

במהלך ההתנסויות בלימודים גילתה רונה עד כמה הדוק הקשר שאנשים עושים בין יופי לרזון, דבר שכמעט והביא אותה לפרוש מהתחום. "בלימודים נחשפתי לקשר שבין דיאטניות ליופי. כשהיו מדברים על יופי, היו שואלים לאיזה דיאטנית את הולכת. קודם לכן אף פעם לא נחשפתי לעולם הזה, וזה הפריע לי מאוד, כי לא הגעתי לתחום מהסיבה הזו".

"אני לא חושבת שכל אישה שיש לה קצת בשר צריכה להוריד אותו", היא אומרת, "ואני לא חושבת שתפקידי לעזור לנשים שבאות עם כפל קטנטן שרק הן רואות ורוצות להעלים אותו. אין לי אמונה בזה. בעלי ייעץ לי לסיים את הלימודים ואחר כך לעשות את הדברים כמו שאני מאמינה. אני כן בעד לחזור לגזרה שלך, לעוף על איך שאת נראית, לשמור על הבריאות ועל החיוניות, אבל אני לא מכריחה אף אחת להיכנס לאף טבלה. נשים צריכות להיות בריאות ולדאוג לעצמן, ואני לא אוריד נשים במשקל אם הן לא רוצות. אני כן אכריח אותן לעשות ספורט ולבשל לעצמן, לדאוג לעצמן, לבחור נכון ולבחור בעצמן".

תאהבי את עצמך

התוכן בקבוצה 'אמא חוזרת לג'ינס' הוא חינמי. אונור ורונה מעבירות שם שידורי לייב על תזונה וכושר, יש אתגר כושר חודשי שמשתנה כל פעם, ובנות הקבוצה יכולות להתייעץ עם שאר הנשים בנושאים שונים. נשים רבות מעלות פוסטים עם תמונות שלהן, משתפות בתהליכים שעברו וכיצד הן מצליחות לשלב אימונים קטנים בחיי היום יום. "כמו שאונור ורונה אומרות, גם ארבע דקות אימון הן ניצחון", כתבה אחת מחברות הקבוצה.

פתחה את הקבוצה מתוך צורך אישי. אונור אוקשטיין. צילום: רעות אשכנזי

לאחר שהקבוצה גדלה והביקוש עלה, נולדו גם הסדנאות. "בנות בקבוצה ביקשו שנפתח משהו קטן יותר ושנלווה אותן באופן אישי, ואז נולדו הסדנאות, גם הן וירטואליות", מסבירה אונור. "בסדנה יש גם מנטוריות, נשים שעברו בעצמן את התהליך ומלוות את הנשים".

בעצם הקדמתן את התרופה למכה בתקופת הקורונה.

רונה: "הסדנאות נפתחו עוד לפני הקורונה, ב־2018. כשפתחנו אותן היו מי שהרימו גבה ואמרו 'סליחה, מה זאת אומרת שאני לא אפגוש את הדיאטנית ואת מאמנת הכושר שלי?' ואני עניתי, 'רגע, מתי הייתה הפעם האחרונה שפגשת את סוכן הביטוח שלך?' היום נראה שזה בזבוז זמן לפגוש אותו. הקדמנו את זמננו".

אונור: "הפגישות היחידות שקורות בעולם האמיתי הן מפגשי קהילה אחת לחודש, כל פעם בנושאים שונים כמו אימון משותף או הופעות. אבל בעיקרון אנחנו וירטואליות, כי יש לנו בקבוצה נשים מכל הארץ וגם מהעולם".

מה נשים מוצאות בקבוצה מעבר לעובדה ששמים אותן במרכז? הרי יש אצלכן נשים בגילאים מגוונים, לא רק אימהות צעירות.

אונור: "האמת היא שזה לא עניין של גיל, יש לנו גם סבתות בקבוצה. אני חושבת שמה שתפס באמת הוא שבנות מרגישות אצלנו בית. זר לא יבין. אלו נשים שקמות איתנו, הולכות לישון איתנו, נשים שמשתפות אותנו באירועים הכי משמחים והכי עצובים בחיים שלהן. אלו נשים שברגעי קושי פורקות בקבוצה ומקבלות תמיד כתף חמה, ותמיד ירימו אותן למעלה. זו נהייתה קהילה מגובשת, שבט של נשים, ונוצרו חברויות חזקות וטובות".

רונה: "הקבוצה חוצה מגזרים, זה כור היתוך ענק. הקורונה הביאה לתחושות של בדידות אצל הרבה אנשים, וגם אצל נשים אחרי לידה זו תחושה נפוצה. אצל נשים יש שלב בחיים שבו אנחנו חוות הרבה בדידות. יש מסר של 'שימי את עצמך בצד'. ואז באנו ואמרנו, לא, אל תשימי את עצמך בצד, שימי את עצמך באמצע, אל תהיי בודדה, בואי תהיי איתנו. והקבלה הזו חוצה מגזרים וגילאים".

הן מספרות על מקרים מרגשים שמלווים אותן בעשייה עד היום ונותנים להן כוח. "הייתה בחורה שכתבה לי בפרטי שדברים השתפרו מאוד ביחסים שלה עם בעלה", משתפת רונה. "קודם לכן היא הייתה מדוכאת מהדמות שהשתקפה מולה במראה. היא אישה רגילה לחלוטין, לא ענקית שהפכה לרזונת, אבל בזכות התהליך שעברה היא מסוגלת היום לעשות דברים שלא עשתה. צריך לדעת לשים זרקור, לדבר על הכל ולהאיר את כל הנקודות הכי חשוכות שלנו, וגם לדעת שמה שרואים היום באינסטגרם ובפייסבוק תמיד מצטלם באור יפה, אבל בסופו של דבר אנחנו משתדלות להצטלם באופן אמיתי ולהראות שלכולנו יש פגמים. צרת רבים חצי נחמה".

צילומסך מתוך 'אמא חוזרת לג'ינס'

גם אונור נזכרת בסיפור שהיא לא יכולה לשכוח. "בחורה כתבה לי הודעה יום לפני סדנה, כשכל הכרטיסים נמכרו, 'אני כבר כמה שנים בטיפולי פוריות, לאחרונה הגעתי למשקל שיא ואמרו לי שאני חייבת לעשות עכשיו הפסקה בטיפולים ולרדת במשקל. בבקשה תכניסו אותי, אני חייבת את זה'. היא ממש התחננה. אמרתי לה, 'בסדר, נכניס אותך, אבל את אחראית לעשות את התהליך מאל"ף ועד תי"ו כמו שצריך". היא הבטיחה, ומאז לא שמעתי ממנה. אחרי כמה חודשים היא שלחה לי צילום אולטרסאונד. היא נקלטה להיריון, והדבר המדהים הוא שהיא נקלטה באופן טבעי, בלי שום טיפול, אחרי שנים של טיפולי פוריות. היא אמרה לי, 'אונור, אתן שיניתן לי את החיים. הכל השתנה, ירדתי במשקל והתחלתי לחיות בריא'. היא כתבה לי גם אחרי הלידה. אני חושבת שזה הסיפור הכי מרגש שקרה לי בחיים".

מטרות הקבוצה, כאמור, לא כוללות יעדים לירידה במשקל. "אפשר להגיד שיש לנו שתי מטרות", מסבירה אונור, "הראשונה היא שנשים יתחילו לחיות בריא, על כל מה שמשתמע מכך. אגב, יש הרבה נשים שיחיו בריא ולא ירדו במשקל כי אין להן שום צורך בכך. המטרה השנייה היא שיאהבו את עצמן, וזה בכלל לא תלוי במשקל. ברגע שאת אוהבת את עצמך, אוכלת בריא ומתאמנת, אנחנו עשינו את שלנו".

מה הטיפ הכי חשוב שאתן יכולות לתת, שהרגשתן אותו על עצמכן?

"בכל דבר שאני עושה אני שואלת את עצמי איך ארגיש אחרי", עונה אונור. "זה עוזר לי מאוד. אני תמיד אומרת לבנות שאני לא אוהבת את הביטוי 'בא לי'. אני שואלת את עצמי, איך ארגיש אחרי הכושר? כי אם אשאל אם בא לי לעשות כושר, אז לא, אין לי כוח. אבל איך ארגיש אחרי? מדהים".

תמיד נראה שמאמני כושר אוהבים להתאמן בכל מצב.

"זה מה שאנשים משדרים, אבל אני הרבה פעמים אומרת שאין לי כוח, וזו האמת. כמו שאנחנו לא קמות יפות מהשינה, וצריכות לסדר את השיער, להתלבש ולהתאמן, גם למאמני כושר לא תמיד בא לעשות כושר".

לא מלחיץ להיות מנטורית, כשמסתכלים עלייך בצורה בוחנת ואת צריכה להוות דוגמה?

"ברור, אבל מה שמוריד מהלחץ הוא שאנחנו תמיד מראות את האמת, ואז אני יכולה בכיף לצלם את עצמי אוכלת שוקולד או סוכריית גומי, ולא צריכה לפחד מזה. אם כל הזמן הייתי צריכה להצטלם עם חסה, זה באמת היה מלחיץ לעמוד באיזשהו רף, אבל כל עוד אני מראה את האמת כמו שהיא, אני חיה כרגיל. אנחנו לא מראות אידיאל, אנחנו נשים רגילות, גם באופן שבו אנחנו מתנהלות וגם במראה שלנו".

הכתבה המלאה פורסמה בגיליון חשוון. להצטרפות למגזין פנימה לחצי כאן

הפוסט חוזרות בגדול: מייסדות הקבוצה הפופולארית אמא חוזרת לג'ינס מלמדות לחיות אורח חיים בריא ואוהב הופיע לראשונה ב-פנימה.

"כל התהליך הוא עוד דבק שמחבר בינינו". עקיבא וענהאל שמואלי. צילום: באדיבות המצולמים

כך כתבה ענהאל שמואלי (34), בלוגרית ומנטורית זוגית, בעמוד הפייסבוק שלה לפני כמה חודשים. שמואלי לא צפתה מראש את מבול התגובות, ההודעות והשיתופים שתקבל בעקבות הפוסט האישי שלה.

לצד התגובות התומכות והמחבקות שקיבלה, הייתה גם לא מעט ביקורת והיו גולשים שהאשימו אותה בכפיות טובה. אלה טענו שמאחר שכבר יש לה שלושה ילדים – ניטלה ממנה הזכות להתלונן ולהצטער על כך שהרביעי מבושש לבוא.

"תמיד יהיה מי שיותר קשה לו", ענהאל אומרת בהבנה ובלי שמץ של כעס. "עקיבא בעלי ואני החלטנו לשתף כי המבטים סביבנו התגברו, הרחמים, השאלות וכמובן – ההמלצות. אז הרגשתי צורך פשוט לענות לכולם: זה לא תלוי בנו, נקודה".

להיריון של יהלי, בתה הבכורה, היא נכנסה במהירות, אור ומאיה הבאות בתור הצטרפו למשפחה עם מעט המתנה אבל בקלות יחסית. מאז, הם ממתינים לפרי בטן כבר ארבע שנים, מתוכן שנתיים שהם בטיפולי פוריות.

כמו זוגות רבים, גם הזוג שמואלי סובל מאי פריון שניוני המוכר יותר כ"עקרות משנית", שמשמעותו קושי להיכנס להיריון במשך למעלה משנה, לאחר הריונות ספונטניים וטבעיים.

ספרי לנו קצת על התחושות שליוו אתכם כשהבנתם שיש בעיה

"בהתחלה הרגשתי המון בדידות, כי לכאורה אין את מי לשתף. הרי כבר יש לך ילדים בבית ואת לא רוצה לצאת כפוית טובה חלילה על מה שיש, וכמובן – תמיד יש את מי שיותר קשה לה. אבל הקושי נשאר קושי כשהווסת מופיעה שוב חודש אחר חודש ואת מבינה שאת לא בהיריון. לאט לאט התגברה תחושת הבגידה של הגוף, לא הבנתי, מה השתנה בי? הרי הצלחתי להרות בעבר.

"ואז הצטרפו ההורמונים שהזרקתי לעצמי", מספרת ענהאל, "הם שינו אותי, עליתי במשקל, הפכתי לנפוחה, עצבנית ומלאת מצבי רוח בלתי מוסברים. לקח לי זמן להבין שזה בגלל ההורמונים. בתהליך הזה את לומדת לשחות בתוך מים לא מוכרים ולעבור הרבה אכזבות, טיפולים וכאב פיזי".

איזו השפעה יש להמתנה לילד על חיי הזוגיות?

"עקיבא אומנם איתי באותה הסירה, אבל לא תמיד עוזר לי לשתף אותו. לפעמים זה אפילו העצים את הכאב של שנינו, כי אין לו את היכולת להתחלף איתי והוא נשאר חסר אונים, לא פעם הוא הציע לי שנעצור הכול כי כאב לו לראות אותי ככה".

"הזוגיות עוברת טלטלה", אומרת ענהאל נחרצות, "היחסים הופכים ליזומים ומתוזמנים כי 'צריך'. נדרשים המון כוחות כדי למצוא דרכים לשדרג את הזוגיות וכדי לא ליפול לשגרת טיפולים מפרכת שהופכת להיות כל עולמך. בדיעבד, היום אני מבינה עד כמה התהליך הזה הוא עוד דבק שמחבר ומקשר ביננו. למדתי להתמקד ולשמוח במה שיש, בטוב שאלוקים בירך אותי שהוא לא ברור מאליו, גם ההתעסקות בסדנאות הזוגיות ועצם העשייה שלי ממלאות בכוח".

זוגיות בטלטלה. צילום אילוסטרציה: שאטרסטוק

ענהאל כאמור עוסקת בתחום האימון הזוגי, את הכלים המקצועיים שרכשה בתחום היא הפנתה לביתה פנימה, מה שככל הנראה עזר לה להפוך את ההתמודדות הזוגית הקשה לגורם מקרב ומגבש ברמה הזוגית.

איך הילדים והמשפחה המורחבת שלכם הגיבו לנושא? קיבלתם תגובות גם מהסביבה?

"אמרנו לילדים שצריך לבקש מה׳ שישלח לנו פרי בטן ושהוא יודע בדיוק מתי הזמן הנכון לשלוח אותו. זה שיעור גדול באמונה ובסבלנות, שזה דבר מבורך לכשעצמו. המשפחה שלי לא ידעה על הקושי שלנו במשך כמעט שנתיים וחצי. העובדה שיש לנו שלוש מתנות מקסימות בבית גורמת להם לשחרר מהשאלות והלחץ.

"לגבי הסביבה ואנשים שלפעמים מחטטים ומביטים עלינו ברחמים – למדתי לשנות גישה והיום אני רואה את החטטנות והסקרנות בחיינו הפרטיים כאכפתיות, למרות שהאכפתיות הזאת פוגשת אותי בדרך כלל בדיוק ברגע הכי קשה ורגיש. למדתי להכניע את עצמי בענווה מול הסיטואציה וכמובן להתפלל ישירות לה׳, להגיד שאם זה מה שהוא רוצה – זה מקובל עליי, בסוף הילדים הם הפירות שלו".

אחד מכל 14 זוגות

אי אפשר להתווכח עם הרצון העז והתשוקה הטבעית לפרי בטן ולהרחבת המשפחה. לא פעם, נשים כמו ענהאל, שכבר זכו ללדת, מקבלות תגובות צוננות כשהן משתפות בקושי להביא לעולם ילד נוסף. תוך כדי שגרה שוחקת של טיפולים, תקוות, אכזבות ותפילות אינספור, קשה להתמודד גם עם הביקורת החברתית כלפי מי שמעוניינת במשפחה גדולה מזאת שכבר יש לה.

אכזבה של כל חודש מחדש. צילום אילוסטרציה: שאטרסטוק

הציפייה היהודית שנסתכל תמיד על חצי הכוס המלאה, גורמת גם היא ללא מעט מטופלות פוריות להרגיש כי בקשתן לעוד ילד היא כפיות טובה.

אין תחרות על רמות הכאב, מובן לכל שמצוקתו של זוג שטרם זכה לפרי בטן היא קשה מנשוא, אך גם כאבם של זוגות שרוצים להעניק לילדיהם עוד אח או אחות, ללא הצלחה, הוא גדול. הנטייה הטבעית להשוות בין המקרים היא טעות, שכן כל רצון לא ממומש לילד הוא התמודדות קשה.

ענהאל ועקיבא לא לבד, אחד מכל 14 זוגות שמנסים להרות וכבר זכו לחבוק ילד באופן טבעי, יתקלו בקשיים בניסיון להרות פעם נוספת. ישראל נחשבת לשיאנית עולמית בתחום הפוריות, מספר טיפולי ההפריה החוץ-גופית בארץ הוא מהגדולים בעולם ביחס לגודל האוכלוסייה ובניגוד למדינות אחרות, זוגות שנאבקים כדי להביא לעולם ילד שלישי, רביעי ואפילו חמישי, הם לא מחזה נדיר.

"כ-15 אחוז מכלל הזוגות המנסים להרות יתקלו בקשיים, אך ישנן בעיות פוריות המתהוות בשלב מאוחר יותר בחיים", מסביר פרופסור חננאל הולצר, מנהל מערך הפוריות בבית החולים הדסה. מדי שנה פוגש פרופ' הולצר מאות זוגות המאובחנים באי פריון שניוני, רובם בגילאי 30-45, חלקם הורים לילד או שניים, וחלקם בעלי שישה ואפילו שבעה ילדים.

בניגוד לחשיבה המקובלת, מציין פרופ' הולצר, היקף בעיות הפוריות שווה פחות או יותר בקרב נשים ובקרב גברים, יחד עם זאת, הגורם החשוב ביותר בתהליך הקליטה של ההיריון הוא גיל האישה.

שיא הפוריות בקרב נשים הוא בשנות העשרים לחייהן ובגיל 35 חלה ירידה משמעותית ביכולת הפריון. "אם ניקח לדוגמה זוג בני 22, כשלבעל קיימת ספירת זרע שאינה אופטימאלית, ייתכן שלא נדע על הבעיה ונפגוש אותה רק כשהאישה תהיה בת שלושים ושבע, שכן רק אז השילוב בין ספירת הזרע הבעייתית והירידה הטבעית בפוריות האישה יקשו על הכניסה להיריון".

איך אפשר לסייע לזוגות כאלו להיכנס להיריון?

"אנחנו מנסים להעלות את הסיכוי שזרע וביצית ייפגשו על ידי מתן תרופות המגבירות את הביוץ לעד שלוש ביציות, ומצד שני מקרבים את הזרע אל הביצית בעזרת הזרעה או טיפולי הפריה.

נפגש עם הכאב. פרופ' חננאל הולצר. צילום: בית החולים הדסה

"בקרב 25 אחוז מהזוגות המתקשים להיכנס להיריון, אנו פוגשים בעיית פוריות שאינה מוסברת. בנוסף, קיימות בעיות חסימתיות ומבניות של הרחם, אני ממליץ לכל אישה שעברה ניתוח בטן או אגן ומתקשה להיכנס להיריון לבדוק אם קיימת בעיה בחצוצרות".

מהן הסיבות הנפוצות לאי פריון שניוני בקרב נשים בשנות העשרים לחייהן?

"במקרים קשים יש רזרבה שחלתית נמוכה בקרב נשים צעירות וקיימות גם בעיות ביוץ נפוצות בהן מוכרת תסמונת השחלות הפוליציסטיות. פרמטר נוסף הוא משקל גבוה או נמוך, לפעמים הצעד שנדרש הוא לחזור למשקל תקין ואז הביוץ יתחדש".

מתי כדאי לאישה להיבדק?

"מקובל להיבדק לאחר שנה של יחסים לא מוגנים, או לאחר חצי שנה בקרב נשים בנות 35, אלא אם קיים סימפטום ברור כגון וסת המופיעה רק פעם בכמה חודשים. חשוב שהציבור יהיה מודע למידת ההשפעה של הגיל על היכולת להרות, כמובן שלא נמליץ לכולם להיכנס להיריון בגיל 19 ולהרות מחדש בכל שנה, אבל כשזוג עושה את הבחירות בחייו – הוא צריך להיות מודע להשלכות.

אני פוגש את עניין החתונות המאוחרות במגזר הדתי וזה נושא כאוב מאוד שמצריך פתרון. הקפאת ביציות לא יכולה לטפל בשורש הבעיה, זאת אפשרות שקיימת אך היא אינה משמשת כביטוח היות וזה לא תמיד מצליח".

הכתבה המלאה פורסמה במגזין פנימה תמוז. להצטרפות למגזין כבר היום לחצי כאן 

הפוסט יהיה לך עוד: אמהות שמתמודדות עם עקרות משנית משתפות בהתמודדות הופיע לראשונה ב-פנימה.