הרצוג (63), אם לשלושה, עורכת דין במקצועה, היא אישיות מרשימה. נראה שבכל תפקיד שהיא נושאת היא פועלת מתוך לב גדול ותחושת שליחות. יש בה רגישות ועין טובה, חמלה ושאיפה לצדק. היא מקפידה שלא לדבר על המפלג ובוחרת לדבר על המשותף והמאחד, "אנחנו עם אחד, וצריכים להישאר יחד".

כשנכנסה לתפקידה כרעיית הנשיא, קיבלה על עצמה לקדם שורה של נושאים, אחד החשובים שבהם הוא בריאות הנפש. "אני פועלת לשבירת הסטיגמות, שאנשים יפנו לבקש סיוע, שלא יתביישו. הגענו לכהונה בתקופת הקורונה, ואנשים הבינו שכולנו, כולל בני הנוער, מושפעים מהמצב. בעקבות זאת, השיח על בריאות הנפש עלה יותר לשיח הציבורי. אז עוד לא ידענו שהשבעה באוקטובר יציף את נושא בריאות הנפש בצורה חזקה אף יותר".

הרצוג פועלת גם למען היכרות בין אוכלוסיות במדינה ("עסקתי בעבר בגישור, ואני משתמשת בכלים מהתחום הזה לקירוב לבבות"), ובעשייה למען ספורט, "שאפשר לקדם דרכו מוביליות חברתית ולחזק את הביטחון העצמי. ספורט הוא בריא ונפלא, אך יש בו גם כלים רבים שניתן להשתמש בהם לקידום מטרות נוספות".

נשיא המדינה יצחק הרצוג ורעייתו מיכל, נפגשים עם משפחות החטופים, במשכן הנשיא.
צילום: חיים צח / לע"מ
Photos By : Haim Zach / GPO

מאז שפרצה המלחמה השתנתה שגרת יומה, והיא מוקדשת בעיקר לעשייה עבור הצרכים הרבים שהתעוררו בעקבות המצב. את הרגישות הרבה שטבועה בה היא מפנה לעזרה למשפחות שכולות, לפצועים ולמשפחות החטופים. למשל, לאחרונה פורסם כי אם שכולה הגיעה לבית הנשיא ללא תיאום מראש ורצתה להיפגש עם הנשיא ולפרוק את אשר על ליבה. היא הוכנסה למשכן, ומיכל קיבלה אותה בחיבוק ובתמיכה. לאחר מכן, למרות סדר יומו העמוס של הנשיא, הוא נפגש עימה ושמע את שרצתה לומר. 

בית הנשיא הוא כתובת משמעותית עבור הציבור בתקופה הנוכחית. 

מיכל בת שאול 

מיכל נולדה בתל אביב למשפחה שורשית הנטועה עמוק ברגבי אדמת ארץ ישראל. "שני ההורים שלי ילידי הארץ והבית היה מאוד ציוני", היא פותחת. "המשפחות של ההורים שלי חלוציות, ועם זה גדלתי. אמי נולדה בעמק יזרעאל, והוריה הם ממייסדי עפולה. אבי ממשפחת מייסדים של כפר יונה. אני עצמי נולדתי ביום העצמאות, וזה מאוד סמלי מבחינתי. אני מרגישה את הקשר עם המדינה חזק וברור". 

חוויות ילדותה העיקריות הן דווקא מהשנים שבהן גרה בחו"ל, והיא מכנה את עצמה "ילדת שליחויות". "כשהייתי בת עשר אבא שלי התמנה לנספח צבאי בדרום אמריקה, וכך הגענו לברזיל, שם גרנו שלוש שנים. אמצעי התקשורת היו אז מוגבלים, ולא היה מקובל לטוס למקום רחוק. היום החבר'ה מגיעים לדרום אמריקה לטיול שאחרי הצבא, אבל עבורנו הטיסה הייתה גילוי של העולם. פתאום הבנתי שאנחנו לא מרכז העולם ושיש עוד מדינות ושפות. למדתי בבית ספר בין־לאומי והכרתי אנשים מכל רחבי העולם. זו הייתה חוויה מעצבת". 

על אביה, אל"מ שאול אפק, שהיה לוחם בפלמ"ח ומפקד מחוז חיפה, היא מספרת בגאווה. במלחמת העצמאות לחם בקרב הגבורה ביישוב גאולים שבשרון, שהיה אז בקו החזית, ומנע את ביתור הארץ על ידי כוח עיראקי. "אבא שלי היה איש צבא, וזה השפיע על ילדותי. הוא לחם במחתרות וזכה מאוחר יותר לשחרר את ירושלים. בקרב גאולים, משוריין של הצבא העיראקי יחד עם כוחות רגליים תכננו להגיע עד נתניה. אבא שלי, שפיקד על כיתת כוננות בת שמונה לוחמים בסך הכול, הגיע ליישוב ופתח באש על קבוצת החיילים העיראקים, שנבהלו ונסוגו. כך למעשה הציל אבי את גאולים ומנע את כיבוש פנים הארץ".

גם הסיפורים שעליהם גדלה שזורים בסיפור הלאומי של תקומת ישראל. "אבי היה מספר לי לפני השינה סיפורים מרתקים מימיו בפלמ"ח, איך הם היו מבלבלים את הכלבים של הבריטים בעזרת פלפל, ועל פעולות שונות שהשתתף ולחם בהן". פעולה אחת צרובה אצלה יותר מכולן: "ליל הגשרים, הפעולה בגשר אכזיב שלא צלחה. 14 לוחמים נספו שם ולא היה ניתן לזהות אותם. אבי היה חבלן בפעולה הזו, ומהאחרונים ששרדו. בשנת 70 לפעולת ליל הגשרים ערכנו אירוע ואבי, שהיה העד האחרון שהגיע לאירוע, הספיד את חבריו. זה היה ציון דרך משמעותי".

השורשיות העמוקה שמחוברת לתקומת ישראל מורגשת בדבריה, והיא משתפת שהנושא של החיבור בין הדורות מעסיק אותה ואת בעלה. "אנחנו מדברים על זה הרבה בבית. ההורים שלנו, שהקימו את המדינה, נפטרו, ואנחנו תוהים איך הם היו מתייחסים למה שקרה בשבעה לאוקטובר. לאחרונה קיימנו אירוע למילואימניקים מבוגרים, מגיל 70 ומעלה. עזרא יכין בן ה־96, מלוחמי תנועת הלח"י, המילואימניק המבוגר ביותר, הוא מהדור של אבי, והוא במלוא כוחותיו. מצד אחד זה מעורר המון גאווה, ומצד שני לפעמים קשה להאמין שאנחנו עדיין חיים על סיפורי גבורה והקרבה, גם היום". 

ימי התום 

את יצחק הרצוג, מי שלימים הפך לבעלה ומאוחר יותר לדמות פוליטית ולנשיא המדינה, הכירה בצבא. "שירתנו יחד במודיעין והכרנו תוך כדי השירות. אחר כך למדנו באותה כיתה בפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל אביב, והתחתנו במהלך הלימודים". 

הרצוג מתארת אהבת נעורים שנרקמה, לדבריה, בתהליך טבעי. "לא הייתה כריעת ברך", היא מציינת בחיוך. "היינו דור אחר, בלי טררם, בלי הפתעות והפקות כמו שיש היום". השנה יחגגו בני הזוג הנשיאותי 39 שנות נישואין. "אנחנו עוד צעירים והעתיד עוד לפנינו".

איך הייתה הכניסה למשפחה מפורסמת כמו משפחת הרצוג?

"הכרנו לפני שחמי, חיים הרצוג, נבחר לנשיא המדינה, כך שהכרתי משפחה רגילה, אבל ידעתי שזו משפחה מיוחדת. כשנישאנו חמי כבר כיהן כנשיא המדינה, אבל הזמנים היו אחרים. לא לכל אחד היה טלפון עם יכולת לתעד, והכול היה צנוע וקטן יותר. החתונה שלנו מנתה 180 איש בחצר הבית, לא היו ידוענים, הכול היה הרבה יותר סביר מהיום. מה גם שהייתי צעירה ולא הבנתי את מלוא המשמעות. פשוט חיינו את חיינו". 

סבו של נשיא המדינה הוא הרב יצחק אייזיק הלוי הרצוג, שכיהן כרב האשכנזי של ארץ ישראל במשך כשני עשורים, ואף קיבל את פרס ישראל לספרות תורנית. במלחמת העולם השנייה פעל הרב הרצוג להצלת יהודים, נפגש עם נשיא ארצות הברית ותבע ממנו לפעול למען יהודי אירופה. הנשיא הנוכחי, יצחק הרצוג, קרוי על שם סבו, ומיכל מספרת שהוא דמות משמעותית עבורם. "גם על הרב וגם על הרבנית שמעתי סיפורים רבים, ואני מרגישה שאנחנו שומעים עליהם המון. אין יום שאנחנו לא מקבלים מהם דרישת שלום, כי אנשים משתפים אותנו בזיכרונות מהם. אחד מספר שהיה מגיע לקידוש אצל הרבנית, ואחר מספר שהוא ניצול שואה ופגש את הרב כשפעל להוציא ילדים יהודים ממנזרים. אלו דרישות שלום חמות ומרגשות מהדורות הקודמים".

המושב השיתופי של תנועת הקיבוץ הדתי, משואות יצחק, קרוי על שם הרב יצחק הרצוג, מתוך חיבה וכבוד שרחשו לו מקימיו. הרצוג משתפת שלה ולמשפחתה רגש משפחתי חם לגוש עציון וליישוב משואות יצחק, שלאחר נפילת הגוש בתש"ח הוקם מחדש בשפלת החוף.

רודפת צדק 

בכובעה המקצועי עבדה הרצוג שנים רבות כעורכת דין, ועסקה בתחום הפלילי, במה שקרוי "עבירות צווארון לבן". "העבודה כעורכת דין הייתה מאוד מעניינת. השתתפתי בין היתר בייצוג של האופנובנק רוני ליבוביץ', של ראש אגף האבטחה בשב"כ לאחר רצח רבין ושל בנק לאומי במשפט הבנקאים בעקבות משבר מניות הבנקים. היו הרבה רגעים מעניינים ומאתגרים. החיים לוקחים את האדם למקומות שהוא לא מצפה, ואחרי עשר שנים כעורכת דין עצמאית עברתי לתחום הפילנתרופיה, ייצוג קרנות פילנתרופיות שמשקיעות בארץ בפרויקטים חברתיים". 

היא ראתה בעבודתה שליחות והזדמנות לעזור לאנשים בשעת קושי. "הרבה פעמים הגעתי לבתי מעצר ולדיונים ליליים. בתיקים הפלילים אתה לא יודע מי מתקשר בשעת מצוקה, וראיתי בעבודה שלי שליחות, לסייע לאנשים ברגעים הקשים שלהם. מערכת המשפט היא מערכת של צדק טוטאלי, שמטרתה לאפשר לכל אדם לבטא את הגרסה ואת האמת שלו. השליחות של מי שמייצג את הנאשם היא לתת לו את כל הכלים להביא את הצד שלו". 

במקביל לעבודתה כעורכת דין, בעלה יצחק פנה לקריירה פוליטית ושימש כחבר כנסת, שר, ראש האופוזיציה ומזכיר הממשלה – תפקידים תובעניים הדורשים עבודה מסביב לשעון ולעיתים על חשבון המשפחה.

לא עומדת מנגד 

מאז בחירתו לתפקיד, עמדו בפני הנשיא הרצוג אתגרים רבים. אלו היו שנים רוויות טלטלות עבור המדינה, עם מערכות בחירות חוזרות ונשנות, והמחאה הגדולה שפרצה אחרי השבעת הממשלה הנוכחית ונגד הרפורמה המשפטית. אך כל האתגרים הללו החווירו אל מול אירועי השבעה באוקטובר. 

איפה הייתם בשמחת תורה ואיך שמעתם על המתרחש?

"היינו בביתנו הפרטי בתל אביב. שמענו אזעקה, וכמו כל עם ישראל לקח זמן עד ששמענו על הזוועות ועל מה שקורה. יש לנו הרבה חברים בעוטף, מיישובי גבול עזה, והתחלנו לשמוע מהם. נחשפנו עם כל עם ישראל לתמונות משדרות ולמציאות הקשה מאוד". 

כשממדי האירוע החלו להתבהר, התחיל הזוג הנשיאותי לפעול בכמה חזיתות. "כבר בתשעה באוקטובר פגשתי את תושבי כפר עזה בשפיים כדי לראות איך אפשר לסייע. הבאתי איתי משלחת של הסוכנות היהודית, כי ידעתי שיש להם קרן לסיוע לנפגעי פעולות איבה, והם העניקו סיוע ראשוני למשפחות. נסענו מיד לדרום, ביקרנו פצועים בסורוקה וביתר בתי החולים. ערכנו מפגשים עם משפחות החטופים כבר בימים הראשונים כאן בבית הנשיא. לצערנו חלק מהמשפחות התבשרו מאוחר יותר שיקיריהן נרצחו. על אף הכאוס של הימים הראשונים, היה לנו ברור שצריך לבקר את המשפחות השכולות. מאז אנחנו בעשייה רבה מאוד".

Photos By : Haim Zach / GPO

בחודשים שאחרי המלחמה הלכו ונחשפו סיפורים מחרידים על חילול גופן של נשים במסיבת נובה, ביישובי העוטף ובשבי. שתיקתם הרועמת של ארגוני הנשים בעולם לנוכח הזוועות הייתה מקוממת והעידה על הצביעות בארגונים הללו. הרצוג כתבה בחשבון הטוויטר של בעלה מילים נוקבות:

"ככל אישה בישראל, גם אני זעמתי וחשתי נבגדת משתיקת העולם אחרי הפשעים המחליאים שבוצעו כלפי אחיותינו ב־7 באוקטובר. מסתבר שיש בעולם מי שהאכזריות הברוטאלית של מפלצות חמאס באותו יום חשוך לא הייתה הוכחה מספיקה בשבילם ובשבילן. שיש מי שסרטוני החמאס, על הברבריות שהם משקפים, לא היו הוכחה מספיקה עבורם. שיש מי שאפילו עדויות השורדות והשורדים עדיין לא היו מספיקות עבורם".

עוד הוסיפה: "חמאס אנס. חמאס טבח. חמאס חטף. חמאס עינה. במודע, במכוון, בשיטתיות, במפלצתיות. חייבים למגר את חמאס. אני מתחייבת להמשיך ולהילחם כדי שקולותיהן של הנשים הגיבורות הללו, שסבלו כל כך הרבה רק בשל היותן אחיותינו, יישמעו ברמה בכל רחבי העולם".

מתי הבנת שצריך לפעול בנושא האלימות המינית שחמאס הפעיל נגד הנשים הישראליות?

"בימים הראשונים של המלחמה נחשפתי לנושא האלימות המינית בביקור באחד ממרכזי הסיוע שהוקמו לנשים, ואז התחלתי לעסוק בתחום. חלק מחברותיי, שהן משפטניות בתחום הבין־לאומי של זכויות אדם, הבינו שבעולם יש עיוורון ושתיקה נוראית בנושא הזה, שום פנייה לא נענית ואין הבנה. כתבתי מאמר בשבועון החדשות האמריקאי Newsweek, והתחלתי להתבטא בנושא על הבמה הבין־לאומית. אני גאה בנשים הישראליות שעמדו על הנושא בכל הכוח, אנחנו זועקות את זעקתן של אחיותינו. אני רואה הישג חשוב בכך שתת־מזכ"ל האו"ם פרמילה פאטן וצוותה ביקרו בארץ כדי לאסוף עדויות והיא אף פרסמה דוחות בנושא. חובה עלינו להשמיע לכל העולם את זעקתן של אלו שלא יכולות לדבר".

בשעה שהחטופים עדיין בשבי, וסבלן של הנשים שנמצאות בשבי חמאס מטריד את כל אזרחי ישראל, נראה כי ימי המחאות מתחילים לשוב לאותם דפוסים שהכרנו בשנה שעברה. אני שואלת את הרצוג מה על אזרחי ישראל לעשות כדי לא לחזור שוב אל המקום שהיינו בו לפני המלחמה. 

"החודשים לפני המלחמה היו מאוד קשים. אני חושבת שעכשיו, כשהחבר'ה לוחמים כתף אל כתף, בלי שאלות, הם מבינים את גודל האחריות והשליחות יחד, כעם אחד, במדינת ישראל. גם כשיש מחלוקות, ואנחנו עם של מחלוקות, אפשר לעשות זאת בדרך ראויה, מתוך כבוד ומתוך רצון להקשיב. אני מקווה שהלקחים הופקו ונלמדו. אנחנו מגיעים להרבה משפחות שכולות, ובכל בית אנחנו שומעים את אותה משאלה – שבבקשה נישאר יחד. לא צריך לחשוב אותו דבר, אבל לא לחלוק מתוך קיצוניות או גלישה לאלימות, אלא מתוך כבוד הדדי והקשבה. שתמיד נישאר יחד כאומה". 

הכתבה המלאה בגיליון ניסן תשפ"ד,

לעוד תוכן ערכי, נשי וישראלי הצטרפי היום למגזין פנימה, להצטרפות לחצי כאן

הפוסט אשת הנשיא הופיע לראשונה ב-פנימה.