אני פועלת על מנוע טורבו. משנעת בגדים ואוכל, מנענעת תינוקות, מנגבת דמעות. אני כל כך טובה עם תינוקות. מנגבת מנגבת מנגבת, טיטולים, דמעות. אחים ושכנים, כולם צריכים עזרה. וגם זרים, שעברו אסונות או ניצלו בנס. 

כשאני הולכת לישון לבד בלילה, כל לילה, אני יודעת שאסור להתלונן. אז מה אם אין למי לפרוק את כל היום המבולבל, ואין חבילות עידוד מוועד השכונה. השכנה לא יודעת איך קוראים לי, אנחנו לא נפגשות בגינה מדי צהריים. אין תינוק להחזיק ולהתנחם מחומו. אין איש להישען עליו אפילו לרגע. להניח ראש ולא לשאת את כל הלבד הזה לבד. 

אני עצמאית, כל כך עצמאית. מסתדרת לבד, אפילו עם הרכב. אבל מכונת הכביסה משמיעה רעש שאני לא מצליחה לפתור, ואני כורעת מולה ובוכה. לא ככה, אבא, לא ככה אמור להיות.

מי יחבק אותי

ואשמה, כמה אשמה. כי עכשיו עושים רק מה שצריך, ולא מה שרוצים. ואני יכולה לשרוד בלי הגבר שלי, כבר חמש־עשרה שנים עושה את זה יפה מאוד. ורק בפנים כעור מאוד. בפנים אני בוערת מקנאה, כועסת על כל בטן מתעגלת. מחשבת מכמה חתונות אני יכולה להתעלם בלי להעליב. 

זה לא נעלם במלחמה. רק מעמיק. תמונות מחתונות מרגשות בבסיס נידח. בר־מצווה, הצעות נישואין. לא יהיו לי כאלה. רציתי חתונת קורונה, רק אנשים קרובים ואהובים. לא הספקתי. רציתי ארבעה ילדים לפחות, עם רווח סביר ביניהם. אני אספיק?

מקווה שחברות עוד ירקדו אצלי בחופה. שיהיו חברות. שיהיה להן כוח ברגליים. מחשבת בסתר כמה גברים יישארו אחרי המלחמה הזאת. איזו קטנונית אני, שונאת את עצמי על המחשבה הנוראית.

בכל יום שעובר אני מאבדת קצת היגיון. הבחור שאיתו יצאתי פעם, גר קרוב. אולי אשב איתו שוב לקפה. "הוא לא מתאים לך, את יודעת!" צועק לי הקול בראש, אבל אני כל כך רוצה קשר. אז אני דוחה את הלילות, את המחשבות ואת הריק.

בימים מבשלת, המון. מכינה עוגיות לחיילים, כמה חום ואמונה אני אופה בהן. ושוכחת לאכול, כי אף אחד לא מבשל לי באהבה. איזה טעם משכר יש לאוכל שהכינו לך. מזמן מזמן לא טעמתי.

שאני לא איכנע בסוף 

אומרים תאמיני. אומרים להתפלל. איך אתפלל, אבא? הייתי היום בהלוויה, אתמול בשבעה. חייל בודד, אמא קורסת. בבית החולים אני רואה אנשים שנכרתו להם איברים. כולם חזקים, מדהימים. מרימים את עצמם מעפר ומאפר, שוב ושוב, ואם צריך שוב.

ואני שלמה, איבריי במקום, אבל הלב כל כך כואב. איזו זכות יש לי לשתוק אליך? אולי נכרתה לי האמונה. אבל בלי אמונה, מה אני?

המלחמה תיגמר, אני יודעת. כולנו נקום, איכשהו אנחנו תמיד קמים. יש מושג טיפולי של צמיחה ממשבר. עם שלם קם, גם אחרי זוועות. כאלה אנחנו.

מי ייתן לי יד לקום כשכל הסערה תשכך? אף פרשן לא מעז לנחש מתי תיגמר המלחמה שלי, כמה צלקות ייוותרו, כשהייאוש מייבש אזורים ירוקים שלמים. תראה, הכותנה כבר מלבינה בשדות. זו לא פריחה, היא פשוט מתייבשת.

אני מבקשת ממך שהמלחמה שלי תסתיים בקרוב. לא צריך עוד חללים. הלב שלי זועק עכשיו להתמלא.

מתוך גיליון טבת תשפ"ד,

לעוד תוכן ערכי, נשי וישראלי הצטרפי היום למגזין פנימה, להצטרפות לחצי כאן

הפוסט מלחמה לשלום הופיע לראשונה ב-פנימה.

צעד אל הפחד

"בתפיסה ובהבנה שלי לכולם יש אפשרות להתחתן. אני רואה לא מעט בנות שעושות הכל וכבר הופכות להיות סגולות בעצמן מרוב הסגולות שהן עשו, ובכל זאת אני חושבת שבאמצעות עבודה ותהליך כולם יכולים להגיע לנישואין. הייתה פעם אחת ויחידה בכל שנותיי בקליניקה שהגיעה אליי מישהי וחשבתי לעצמי שאין סיכוי שהיא תתחתן. אחרי עבודה מדהימה שלה היא נישאה, ואז הבנתי שאין דבר כזה מישהי שלא יכולה להתחתן", פותחת מיכל ופורשת את משנתה.

היא משתפת בהתרגשות שלה, בכל פגישה מחדש, עם גילוי האתגר ופתירת נקודות חסימה יחד עם האדם שמולה, אבל חשוב לה להוסיף נקודה משמעותית שמלווה אותה בתור עובדת ה' בכל תחום ובייחוד בתחום הנסתר של זיווגים: "מעבר לרצון שלנו ולעשייה המתמדת צריך לזכור שיש רצון אלוקי, והקדוש ברוך הוא מנהל את העולם. מחובתנו לעשות, להשתדל ולהתפלל, ובסוף ה' קובע את חלקו של כל אדם בעולמו".

אני צוללת איתה לשיחה על המפגשים שלה בקליניקה ועל שיטת הטיפול שלה. לדבריה, את רוב הניסיון שיש לה כיום צברה מתוך מחקר ולימוד דרך האנשים שפגשה בכל שנות הטיפול. "מה שקורה בחדר הזה הוא פלא, יש כאן כל כך הרבה סייעתא דשמיא", היא אומרת בתודה.

אילו דברים את מזהה שיכולים לגרום לתקיעה במערכות יחסים?

"כשמגיעות אליי עוד ועוד בנות עם דפוס מסוים אני מבינה שאני צריכה לחקור אותו יותר לעומק, להבין אותו ולתת לו פתרון. הדברים המרכזיים שעולים פעמים רבות", היא מפרטת, "יהיו משפטי בסיס לא פשוטים בנפש ואמונות קשות של בחורה על עצמה או על המין הגברי או על בן הזוג הרצוי עבורה, תפיסות לא נכונות של מה זה קשר, מה טיב הנישואין, רצון לא נקי בגלל פחדים שעולים מהמחשבה להינשא, תלותיות בחברות או במשפחה, תפקידים בבית או דפוסים שונים שלא יאפשרו לבחורה לפתח קשר נכון, כמו ריצוי לדוגמה".

אני מקשה על מיכל ושואלת אם הדברים האלו בהכרח קשורים לנישואין, או שזו עבודת חיים שעלינו לעשות כל הזמן, בלי קשר לסטטוס המשפחתי.

"את צודקת", היא עונה לי, אך ממשיכה ומדייקת: "אני עובדת עם רווקים רק על דברים שלהבנתי פוגעים באפשרות ליצור זוגיות טובה. לכל אדם יש עבודה רבה על הנפש, וזו עבודת חיים שחשוב להמשיך ולדאוג לה גם אחרי שמתחתנים, אבל אצלי בקליניקה אני אזהה את הנקודות שיכולות למנוע זוגיות או לפגוע בנישואין ואעבוד עליהן. הציר המרכזי שאנחנו עובדים עליו הוא יצירת קשר בריא שיביא לזוגיות טובה.

היום, דווקא בגלל המודעות הרבה לתחום של הטיפול והאימון, רווקים יכולים לקבל שדר של 'אם לא התחתנת כנראה יש לך בעיה'. רווקות יכולות לעשות השתדלות גדולה, ולספוג ביקורת מהסביבה. מה דעתך על כך?

"אף פעם לא הבנתי איך קשור 'לא בסדר' לרווקים ורווקות. לא מצליחה להבין את הביקורת עליהם. יש לבן אדם, לכל בן אדם, משהו שלא משרת אותו, ככה אני קוראת לזה. לכל אחד מאיתנו יש את הקש שאנחנו מאכילים את עצמנו. ואין פה מקום להגיד 'הוא לא בסדר'. זה אולי כואב, אבל אין מקום לביקורת.

בית ספר ליהדות

וולשטיין, בת 43, נשואה לדן, אותו הכירה עוד מימי הגן בשכונת ילדותה בחדרה. כשבגרו נוצר ביניהם קשר בסיפור לא רגיל, "בהשגחה פרטית"; אלה המילים היחידות שהיא מוכנה לחשוף בנושא. לאחר שנישאו עברו להתגורר בקהילת רמת גן ונולדו להם שבעה ילדים. כיום שני הגדולים נשואים וגרים בעיר צפת.

בין יתר עיסוקיה היא מעבירה שיעורים גם במכון מאיר, מרצה בפני נערות בכיתות י"א–י"ב ומעבירה השתלמויות לצוותי הוראה לצורך הכנת הבנות לזוגיות. היא מלמדת אותם לזהות דפוסים בעייתיים שעליהם אפשר לעבוד כבר מגיל צעיר, ולאמן את התלמידות לעולם הזוגי שיגיע בהמשך. תחום נוסף שבו היא נוגעת ואליו היא מחוברת בכל נימי נשמתה הוא חיבור בין דתיים לחילונים, ובמהלך השנים העבירה שיעורי יהדות ב'מקום' וב'ראש יהודי' בתל אביב.

לא לבנות בלבד

כשראתה מיכל כי שעות הקליניקה מלאות והביקוש גדול, החלה לפעול במישורים נוספים במטרה להעביר את הידע והניסיון שלה הלאה לכל דורש. היא פתחה סדנאות אינטרנטיות הנקראות 'אוטוטו כלה' לבנות ו'לשבור את הכוס' לבנים, ואליהן נרשם מי שרוצה לקבל מהידע ומהכלים שלה ולעשות את העבודה בצורה פרטית, תוך מתן אפשרות לפגישה אישית אחת ומענה לשאלות במיילים.

יש היענות לסדנאות כאלו? הבנים מעוניינים לשמוע מה שיש לך לומר?

"בנים היום פתוחים מאוד לשמוע ולעבוד עבודת נפש. יש להם רצון להתקדמות והמודעות שלהם גדולה. הם רוצים שיכירו להם שפה נשית ופנימית. לאחרונה התחילו להזמין אותי לישיבות תיכוניות כדי לדבר עם נערים ולהעניק להם זווית אחרת, להשמיע את הדברים בצורה שונה".

סדנה ייחודית נוספת שאותה פתחה מיכל לאחרונה מיועדת להורים של רווקים ורווקות, ציבור גדול שלדבריה לא מקבל יחס לקושי ולמצוקה שלו. ההורים עומדים מהצד וכואבים על ילדיהם שעוברים מסע חיים מאתגר בחיפוש אחר הזוגיות, אך לא תמיד יודעים כיצד לעזור להם, ואין להם מענה או שיח על החלק שלהם בהתמודדות הזו.

 אך יותר מכל, יש מסר אחד שבוער לה להעביר לאימהות: "הבת שלך היא הבת שלך בכל מצב, צריך להוציא את עניין הזוגיות מהקשר ביניכן. על אף שהוא נושא משמעותי וחשוב, הקשר שלכן הרבה יותר חשוב. אם תצליחו להשכיל ולהמשיך להיות בקשר טוב ולדבר על העבודה, על הכישרונות שלה ועל החיים עצמם שבהם היא פורחת ומשגשגת, תקבלו מתנה גדולה. זה חשוב וקריטי בתקופה הזו, ולאימהות יש כל כך הרבה כוח עבור הבנות שלהן".

בשמחה תמיד

ט"ו באב בימי התנ"ך היה יום שבו רווקות יצאו לחולל בכרמים, יום של זיווג זיווגים, יום מלא בתקווה, בחיפוש ובאהבה. בימינו השתנה אופי היום הזה, ורווקות רבות חוששות שיגיע, מחכות שיעבור ומקוות להיתקל בכמה שפחות סיפורי אהבה מאוסים, ובכלל מרגישות מודרות מחגיגת האהבה ששוררת בזמן הזה.

"אני חושבת שצריכים להיות שמחים תמיד, בכל פעם שמישהו לא שמח הוא צריך לברר מה קורה ולמה הוא לא שמח, לתקן ולחזור לשמחה. זה המסלול הבריא, הרגיל. זה נכון בכל התמודדות ובטח בתהליך חיפוש הזוגיות, שחלק ממנו הוא 'לשווק את עצמך' ולתת מעצמך.

"כל אחד צריך לעבות את החיים שלו בדברים שהוא אוהב; תחביבים, תחומי עניין, חלומות ודברים שישמחו אותו. גם בשביל עצמו, וגם כדי שכשיבוא לפגוש מישהי מולו יהיה לו מה לתת, מה לספר, הוא יהיה באנרגיית חיים של שמחה ורצון לקשר ולהתפתחות. אלו דברים שכל כך חשובים ליצירת קשרים אמיתיים וטובים. כשאדם משקיע בעצמו, פועל עבור עצמו, נהנה ושמח בחייו, השדר שלו הוא אחר, וכיף לפגוש אותו ולהיפגש איתו".

הכתבה המלאה בגיליון אב תשפ"א של מגזין פנימה. להצטרפות למגזין לחצי כאן

איפור: אושרת שילון

צילום: אביטל הירש

הפוסט עוד ניפגש: על הקשיים בדרך אל החופה ועל האמונה שכל אחד יכול למצוא זוגיות הופיע לראשונה ב-פנימה.