חיכיתי. כיבדתי את הצורך שלה לשתוק, לזעום.
ואז ירדו הדמעות, דמעה אחר דמעה. והעיניים עלו.

ונפגשנו. המבטים נפגשו.
אז ידעתי שהיא מוכנה לשתף אותי בעולמה. חייכתי קלות.

היא מביטה בי ופותחת: "הם שוב מעצבנים. כל כך, כל כך מעצבנים. כל כך לא מבינים אותי וכל כך עסוקים בעצמם". מבינה ש"הם" אלו הוריה.  "הם החליטו שבגלל שאני הבכורה אני צריכה לארגן את הבית כל יום בערב. כאילו שאין לי שיעורים, כאילו שאין לי חברות, כאילו שאין לי חיים" היא צועקת. אני נדהמת מעוצמת התחושות ושואלת את עצמי מה קרה. מה נועה מספרת לי שאני לא שומעת.

"את כועסת מאוד" אני אומרת לה.
"כן, כי הם מעצבנים. הם מחליטים עליי, על הכל". היא צועקת. מנסה להעביר לי את ההרגשה הקשה שמצויה בה.
"את מספרת שהם מחליטים החלטות שלא נוחות לך ואולי אפילו פוגעות בך" אני אומרת.

"כן. במוצאי שבת נזכרתי שיש לי למחרת מבחן שלא למדתי אליו. שכחתי. קורה, לא? אז התעצבנתי על עצמי כי כבר הייתי ממש סחוטה מבני עקיבא ומהחניכים  ואז הבנתי שאני צריכה ללמוד והתעצבנתי על מיכלי הקטנה כשנכנסה לחדר שלי. הרגשתי לא בסדר אבל לא שלטתי בעצמי. הרגשתי שאם אני עכשיו לומדת אני לא אקלוט כלום. אז ראיתי קצת סרטונים בפלאפון. ואז אבא בא ובדק מה איתי וכשהוא ראה שאני עם הפלאפון הוא  לקח לי את הפלאפון בכעס. ופתח במונולוג על הזבל שיש בפלאפון ועל בזבוז הזמן, כאילו שהוא ואמא לא מסתכלים בפלאפון שלהם כל שניה ורבע. ואז הוא אמר שידבר עם אמא ושהם יחשבו מה לעשות עם הפלאפון, אולי ישימו לי איזו תוכנת הגנה, מה אני צריכה הגנה? ממה? אה, וכמובן שהוא לא היה מסוגל להתאפק ולפני שיצא, אמר לי: ותורידי כבר את האיפור השחור הזה מהעיניים שלך, וטרק את הדלת של החדר שלי. שלי. אוף איתו.. אוףףף… יש לך תוכנת הגנה מהורים?"

מבינה את הפחד מחוסר המוגנות מהמכשיר הקטן הזה. תמונת אילוסטרציה

חייכתי אל נועה. מבינה כל כך את הפגיעות שלה, בתוך רכבת ההרים של גיל ההתבגרות, כשהכל כל כך מתקיף, רגיש ונפיץ. ובמקביל מבינה גם את הוריה של נועה, שרוצים שהבית יראה כמו בית ולא כמו רכבת הרים. ואת חוסר המוגנות והפחד הזה מהמכשיר הקטן ומלא ההפתעות שבתוכו, שאין לדעת מה הילדים יפגשו בו.

"נשמע לי נורא נורא מבלבל" אני אומרת לנועה, "מצד אחד את כבר גדולה, את מדריכה, תכף בגרויות, שומרת על מיכלי כשצריך ואז באים אבא ואמא ומחליטים עלייך בלי לשאול אותך, בלי לבדוק איתך."

"אוף אני פשוט.. נמאס לי מהם… אני לא יכולה איתם. מרגישה שהם לא סומכים עליי, כאילו שאני בת 6. ואת יודעת אני הכי אחראית והכי משתדלת בלימודים. מה הם רוצים ממני? אתמול רציתי לצאת בערב עם כמה חברות, עברתי בסלון, אבא ואמא ישבו עם עוד חברים ודיברו. פתאום אבא קורא לי ואומר: עם מי את יוצאת?  אז עניתי לו. הוא אמר לי אין מצב, את לא יוצאת איתן ואפילו אמר שהוא לא מבין מה אני מוצאת בהן. רצתי לחדר בבכי. הוא כל כך העליב אותי- סבבה אז תגיד לי, תביע את דעתך, תשאל אותי מה אני מוצאת בהן אולי אקשיב ואולי לא. אולי אפילו אשתף אותו. אבל למה מול כולם?"

אני שומעת את נועה וליבי מתכווץ. מתכווץ על המשאלה לקשר מכבד ועל ההחמצה והפיספוס. אני חושבת לעצמי איך לעיתים הדרך מתבלבלת לנו בצילה של הדאגה. כמה קשה זה לדייק את ההורות, באופן מכבד ומאוזן ולאפשר לילד להביע את עצמו, לחוש עצמאות וכל- יכולות אל מול החשש הגדול של כולנו מלחץ חברתי, ניצול, מפלצות בדמות אינסטוש ופייס שאורבות שם בחוץ.

"נועה, בואי נשים שנייה את אבא ואמא בצד. אני שומעת שאת נורא נורא כועסת. אולי את מרגישה שמחליטים עליך, שמצרים את צעדייך ובעיקר שלא סומכים עליך. ונשמע לי שאת עסוקה בהורים ומנסה להגן על עצמך מפניהם. כאילו שנכנסת למגננה מולם. אבל בואי שניה נשנה כיוון, מה איתך? את סומכת על עצמך?" אני שואלת את נועה.
"אני?" היא שואלת מופתעת. "אני? לא יודעת… כלומר כן.. לא.. לא יודעת.. למה את מתכוונת?" היא בודקת איתי.
"אני שואלת אם את סומכת על עצמך. בפלאפון, בבית, מול החברות, בכלל מול כל הפיתויים והבלבול הגדול".

היא שותקת ועונה: "אני יכולה לומר לך שלפעמים כן ולפעמים לא"
"אני חושבת שזו תשובה חשובה ובעיקר כנה. לפעמים אנחנו מצליחים ולפעמים לא. ואני שומעת שאת צריכה שאבא ואמא יאמינו בך. ויסמכו עליך. אולי קצת כדי שאת תוכלי לסמוך על עצמך".

***

הגיל בו נועה נמצאת מעורר לרוב תחושה של עצמאות ושל כל יכולות אצל המתבגר ואילו אצל ההורה עולות לא אחת חששות ודאגה למתבגר. אין ספק שזה גיל שטומן בחובו סכנות אך גם הרבה הזדמנויות.

בצמתים שנועה תיאלץ להחליט, היא לרוב תהיה לבד, הוריה לא יהיו שם בבחירות השונות. בחירות בדמות כניסה לפרסומת באינטרנט שנויה במחלוקת או קירבה לחבר או חברה שנויים במחלוקת. על מנת שנועה תוכל לעשות את הבחירות הנכונות כיוונתי את נועה להתחיל בתהליך של התבוננות פנימית כזאת שתאפשר לה לחוש באמת כל יכולה ועצמאית מתוך מודעות ואחריות על עצמה ועל גופה.

הפוסט רכבת ההרים של גיל ההתבגרות: מיומנה של מטפלת הופיע לראשונה ב-פנימה.

הפוסט כשיש מקום בלב הופיע לראשונה ב-פנימה.

אז בשעה שאף אחד לא הולך להשקיע את מרצו בלנסות ולפרוץ לתנור האפייה שלכם על-מנת לשנות את הטמפרטורה של העוף הצלוי, האקרים ושאר גורמים מפוקפקים בעולם הסייבר ישמחו מאד להניח את ידיהם על כספיכם ועל דברים יקרים ללבכם. ככל שהטכנולוגיה בביתכם מתקדמת ומחוברת יותר – מתעוררות יותר סכנות ופתחים לצרות, ולכן הגנת סייבר היא עניין שיש לקחת במלוא הרצינות והאחריות.

לא משנה כמה המכשירים שלכם חכמים – ההאקרים חכמים יותר

אם יצא לכם לרכוש מסך טלוויזיה בשנים האחרונות סביר להניח שמדובר בטלוויזיה חכמה. שני המאפיינים העיקריים לטכנולוגיה חכמה הם מערכת הפעלה וחיבור לאינטרנט. על פניו לא נשמע כי יש סיבה לפרוץ לטלוויזיה שלכם, אולם בשנתיים האחרונות התרחשו המון תקיפות "כופר" על טלוויזיות בארה"ב. סוג של וירוס טכנולוגי שחודר למסך ונועל אותו לשימוש, כאשר הדבר היחיד שניתן לראות עליו זו הודעה הדורשת תשלום של כמה מאות דולרים תמורת שחרור הנעילה. סוגים כאלו של פריצות ווירוסים ניתן לחוות במחשבים, טלפונים חכמים, קונסולות משחקים, ממירים ועוד. מעבר לתוכנות "כופר" למיניהן קיימים אינספור איומים ונסיונות פריצה למאגרי המידע שלכם, הכוללים בין היתר פרטי כרטיסי אשראי, סיסמאות לאתרים ועוד מידע רגיש ואישי שלכם, שניתן בכל רגע נתון לפרסם באמצעי מדיה שונים, או לסחוט אתכם באמצעותו. לאלו מצטרפות מתקפות ופשיטות על התקנים שבהם יש מצלמות. בין אם מדובר במכשירים סלולאריים, מחשבים ניידים, טאבלטים ומצלמות אבטחה – לא הייתם רוצים שמישהו יצפה בכם ללא ידיעתכם, קל וחומר בבני משפחתכם. לא תאמינו כמה קל הדבר למי שרוצה בכך.

העולם שומר על עצמו, מי שומר עליכם?

בשנים האחרונות היינו עדים לכמה וכמה מקרים של תקיפות סייבר בקנה מידה עולמי. עשרות אלפי מחשבים נפרצים בבת אחת, בנקים מותקפים חדשות לבקרים במטרה להגיע לכספים ונכסים שונים, מידע סודי ורגיש על אנשים נחשף ומופץ בכל רשת אפשרית. תאגידים, אוניברסיטאות, מוסדות ממשלתיים, בסיסים צבאיים – כולם טעמו מעוקצו של הצד האפל בטכנולוגיית הסייבר. לכל הגופים האלו יש תשתית ומשאבים אדירים להגן על עצמם מפני תקיפות ועדיין נגרמים להם נזקים עצומים לא פעם. הבחירות בארה"ב הושפעו מהדלפת האימיילים ממטה הבחירות של הילרי קלינטון, אתרי חברות אשראי נפרצו וכספים רבים נעלמו מחשבונם של הלקוחות, בסכומים מצטברים של מיליארדי דולרים. תוכניות פיתוח של נשקים נגנבו ע"י האקרים והריגול התעשייתי פגע בעשרות תאגידים עולמיים בתחום הרפואה. כיום מדינות רבות נמצאות במירוץ חימוש של יכולות סייבר מתוך הבנת העוצמה של הטכנולוגיה הזו והיכולת שלה לשתק מערכות או להשיג יקר ערך. בזמן שמתחולל הקרב האינסופי בין טכנולוגיות התקיפה לטכנולוגיות המגינות מפניה ברמה העולמית – גם ההתקנים הביתיים שלכם מהווים כר פורה לפושעי סייבר, נוזקות וזודנות.

הגנת סייבר במרחב הדיגיטלי

בעידן הטכנולוגי של היום, הדבר הראשון שכדאי לעשות הוא לשנות תפיסה. בדיוק כשם שיש לכם נכסים פיזיים – יש לכם נכסים דיגיטליים. בדיוק כשם שיש לכם מנעול בדלת הכניסה, סורגים על החלונות, אזעקה ברכב או קוד נעילה – כך עליכם להגן על ההתקנים החכמים שלכם. הגנת סייבר מוצעת היום על-ידי חברות תקשורת מובילות והטכנולוגיה שלה אמורה לתת חליפת הגנה השומרת על המכשירים בביתכם וכפועל יוצא עליכם ועל בני משפחתכם.

אנחנו חיים בתקופה נהדרת של יכולות חדשניות שהופכות את חיינו לקלים יותר. המידע שאנו צריכים וצורכים נכנס ויוצא מכל מערכת מקוונת בכל מקום שאנו עוברים בו. עם כל הטוב הזה באה האחריות – האחריות האישית שלנו לדעת להשתמש במרחב הדיגיטלי ולהבין את מגבלות הביטחון בו וכמובן אחריותנו לדאוג לכלים טכנולוגיים המיועדים להגנה על המרחב והנכסים הדיגיטליים שלנו. כולנו צריכים להרגיש בטוחים בבית, וכיום הבטחון הזה תלוי גם בטכנולוגיה שיועדה לכך במיוחד.

הפוסט מכל משמר – למה צריך הגנת סייבר בבית? הופיע לראשונה ב-פנימה.

להתייחס לכל רגע כמשהו שהוא בשליטתי היחסית. הילה בוסקילה

מה לובשים במצב חירום?
עם מטח הטילים והאזעקות התכופות, מצאתי את עצמי בעל כורחי כמו אמהות דרומיות אחרות מרותקת לביתי עם ילדיי. בהתחלה זה עוד נחמד.
קצת מנוחה, זמן איכות משפחתי, אבל מהר מאוד הריצות לממ"ד, אי הוודאות והמתח הנפשי עשו את שלהם ודורש מחיר כבד ; נפילת מתח, תחושת חוסר אונים ועייפות גדולה.

בתוך כל זה, התחלתי לחשוב שזה בדיוק הזמן לנצל את הכלי של 'סטיילינג תרפי', להיעזר בבגדים שיש לי ולעשות משהו שיעזור להתמודד עם המצב ולהרגיש טוב.
החלטתי שני דברים:
דבר ראשון, אני חייבת לצאת מהפיג'מה המפנקת שלי בהקדם, היא תדרדר אותי רק לשהות ממושכת במיטה ולחוסר מעש, מה שלא ממש עוזר בהתמודדות עם מצבי חירום.
דבר שני, שאני חייבת להתלבש כמו בשגרה, להתאפר, להתקשט בתכשיטים, ללנעול נעליים יפות, לא לוותר על שום פרט. וכך להתייחס לכל רגע, ולכל יום, כמשהו שהוא בשליטתי היחסית.

תרגיל נוסף שעשיתי עם עצמי היה בדמיון (שעובד אצלי שעות נוספות) : חשבתי על דברים שהכי חסרים לי כרגע והייתי רוצה לחזק בעצמי. הבנתי שחסרה לי אנרגיה, תקווה ותחושת ביטחון.
שאלתי את עצמי איזה בגד מייצג עבורי את התכונות האלה ונזכרתי בשמלה שלבשתי להרצאה שממש חששתי ממנה, שמלת מעטפת – שעטפה אותי ברמה הנפשית והפיזית ונתנה לי ביטחון.
השילוב של ההדפס המנומר נתן לי כוח ואנרגיה חייתית, יחד עם הצבע האדום שהזכיר לי שהצבע הזה יכול לשמש גם כקונטציה חיובית.

התמונה הזו בראש נסכה בי ביטחון, וידעתי שכמו שנהניתי ממנה בעבר אני עתידה ליהנות ממנה בקרוב שוב, שהמצב הכאוטי הזה הוא זמני ובסופו תבוא שגרה מבורכת.
בתמונות המצורפות חברותיי ואני ביום כיף בעקבות הזמנתן של 'סטייל גורו' את נשות העוטף לסדנת הסטיילינג המהממת שלהן.

צילום: גלי תורג'מן ורעות כהן

הפוסט כשהתותחים רועמים: מה לובשים בצבע אדום? הופיע לראשונה ב-פנימה.