מי שעומדות מאחורי המיזם הן ענת ארד ושרית ארז שמגיעות עם נסיון של 15 שנים בתעשיית ההייטק ורזומה מכובד בתחום האימון האישי.
"מהרקע שממנו הגענו, היה נראה לנו מאוד טבעי להשתמש בטכנולוגיה וברשת כדי לגרום לאנשים לממש את עצמם בהתנדבות, לתרום לחברה, ולמי שצריך את זה" מספרות ארד וארז.

להתנדב מתוך כישרון. צילום מסך מתוך אתר גיפטד

הלינקדין של ההתנדבות
הבשורה העיקרית של המיזם היא שהמתנדב יוכל לבחור בעצמו את ההתנדבות הרצויה ולא להשתבץ באופן אוטומטי להתנדבות שכבר קיימת. בזכות זאת, ההתנדבות יכולה להיות כל דבר שניתן לעלות על הדעת – סדנת היפ הופ לנוער בסיכון, לימוד מתמטיקה לילד אומנה, צביעת דירה ותיקונים לחסרת אמצעים, פעילות יצירה לקשישים ועוד.

המיזם פועל באמצעות אתר אינטרנט בו מתנדבים יכולים לפרסם את הצעתם בהתאם לכישורהם, היקף שעות שמתאים להם ואזור בארץ בו ירצו להתנדב. אירגונים ועמותות המחפשים מתנדבים יאתרו את האנשים המתאימים לפי הפרמטרים שהוזנו באתר המיזם.  

"בתקווה להגדיל באופן משמעותי את היקף ההתנדבות בישראל ". ענת ארד ושרית ארז, יזמיות גיפטד

"רצינו לאפשר לאנשים להתנדב בהתאם לכישורים שלהם. הרבה אנשים מחפשים להעניק את מה שהם אוהבים לעשות, בזמן שנוח להם. עד היום, הליך חיפוש ההתנדבות המתאימה, המדויקת, לעיתים היה מתיש מידי או בלתי אפשרי לאנשים מסוימים, ולכן היה חסם כניסה להתנדבות". מציינות ארד וארז.

כמו כן, מוסיפות השתיים, בישראל כיום ישנם כ- 1.1 מיליון מתנדבים שמצהירים כי הם מרוצים יותר מחייהם, אופטימיים יותר, וחשים הרבה פחות בדידות כתוצאה מהתנדבותם.
"כולנו תקווה שבעזרת השיטה שפיתחנו לאיתור מתנדבים, נוכל להגדיל באופן משמעותי את היקף ההתנדבות בישראל" מסכמות ארד וארז.

כתובת האתר של המיזם https://www.begifted.org/.

הפוסט להתנדב בקליק הופיע לראשונה ב-פנימה.

לאפשר להם להיות חלק מהמסע. אוראל סולימני

"ועכשיו זה כבר מאוחר מדי".
ככה היא אמרה לי והסתכלה מחוץ לחלון.
ואני חשבתי לעצמי כמה כואב להגיד את המשפט הזה והחלטתי לא לוותר.
"מאוחר מדי למה?" שאלתי.
"היחסים בינינו כבר הרוסים, לא עמדתי בציפיות שלה אף פעם".

ציפיות במשפחה.
כמה רצון טוב יש בבסיס שלהן וכמה הן לפעמים יכולות להפוך למשקולת כבדה, למקור אכזבה ולגורם מחבל ביחסים. ובעניין הזה, יש אחריות לשני הצדדים.
כי אם אני, כהורה, יוצר ציפייה מסוימת מילד שלי בלי לשתף אותו במה שעומד מאחורי זה, בכוונה העמוקה והאמיתית שלי שרק רוצה שיהיה לו הכי טוב – אז אולי בלי כוונה אעמיס על גבו משא כבד, לפעמים כבד מדי. ואם הילד שלי מסתובב שנים עם המשא הזה ולא משתף אותי שכואב לו הגב, אז הוא מוסיף משקל.
ולטובתנו יש לנו פה כהורים תפקיד חשוב – ללמד אותו לדבר איתי. הדרך הכי יעילה שאני מצאתי, היא פשוט  – לעשות את זה בעצמנו.
להיות עבורם מודל לחיקוי, מולם ומול אחרים. להבין איפה יש בחיינו ציפיות של אחרים מאיתנו שאולי לא נוח לנו איתן לגמרי ולהסכים לבחון אותן בעין טובה.

יש לצאת מנקודת הנחה שציפייה נובעת מהאמון של מי שמולנו בנו, ומתחושה שאנחנו מסוגלים, ומשם לבחון מה מפריע, מה לא מתאים. להיות כנים עם עצמנו ועם מי שמולנו ולדבר באופן ישיר על הדברים. לאפשר למי שמולי הזדמנות להסביר, לחשוב על הדברים, לשנות. ואז…. אז אף פעם לא מאוחר.
אף פעם לא מאוחר להתאים, לחדש, לשנות.

הילדים שלנו רואים ולומדים ומאפשרים – לנו ולהם  – לסחוב על הגב שלנו את מה שמתאים ונכון להם באמת. להתאים את החלומות שלהם לשלנו והפוך. לקחת אותנו למסע שלהם.
לאפשר להם להיות חלק מהמסע שלנו.

הפוסט מגדל של ציפיות: על ציפיות בין הורים לילדים הופיע לראשונה ב-פנימה.