אני כותבת ועורכת מאז שהייתי נערה. ערכתי מגזינים שונים, ערכתי ספרים וליוויתי עמותות בכתיבת תוכן. מתחילת המלחמה אני עסוקה עם צוות של כ־40 מתנדבים בפרויקט 'מלחמה של גיבורים', שחושף ברשתות החברתיות בעברית, באנגלית ובצרפתית את סיפורי הגבורה. חלק מהסיפורים נאגדו לספר. 

הרגע שבו ניצת בך הניצוץ של היצירה

אחרי שבוע מפרוץ המלחמה התחלתי לחשוב איך לחבר את הילדים שלי למה שקורה. הכנו עוגות ומכתבים לחיילים ולמפונים, קראנו תהילים, אבל רק כשסיפרתי להם את הסיפור של רחל אדרי מאופקים ראיתי שהם מחייכים, צוחקים ומסתקרנים, העיניים שלהם נדלקו. חשבתי שאם זה טוב לילדים שלי זה טוב לכל הילדים במדינה, ופתחתי בפרויקט הגיבורים.

צילום: הילה אייזינגר

תחנה במסע שהשפיעה על האומנות שלך

הפרויקט הנוכחי בעט אותי מהמיטה חודשיים אחרי לידה, למרות המחסור החמור בשעות שינה. הרעיון גרם לי לגייס את עצמי להתעסק בדברים שאני אוהבת, לצלול לשיחות באנגלית עם שגרירים, לשתף פעולה, לנהל משרד עם צוות מתנדבים, לכתוב, לערוך ולהפיק. בא לי עוד מהדבר הזה.

יוצרת שהיית שמחה לשבת איתה לכוס קפה

מרתה גרהם. רקדנית וכוראוגרפית אמריקאית שנחשבת מחלוצות המחול המודרני. מחול הוא שפה שמרתקת ומעסיקה אותי מאוד.

יצירה שהשפיעה עלייך

ספר השירה 'נועדנו לגדולות אחרות' של עדן אביטבול. שירה היא דבר חמקמק, לא קל להתענג עליה. לפעמים כשאני קוראת את הספר אני לא בטוחה אם הוא בן 100 או בן 30. הוא עתיק וחדש ביחד.

יצירה בתחום שלך שאהבת ואת ממליצה עליה

הספר 'ימימה ליום יום' של גליה בן חיים. כשהייתי אבודה בתחילת המלחמה קראתי משפט של ימימה שממש מלווה אותי מאז: "חומה טובה של אור אין נכנס בה, כי זו השמירה". היא מדברת בחלק הזה על כך שנשים הן אלו שקובעות תודעה במלחמה ומחזיקות עם שלם, והדבר הזה מאוד חיזק אותי. השפה של ימימה לא תמיד ברורה למי שלא תלמיד קבוע, וגליה מצליחה להביא את השפה הזאת בביסים קטנים בלי לוותר על העומק שלה.

מה הטעות הכי גדולה שעשית בדרך?

כאב הלב על המאבק בין עבודה לאימהות. אחרי שנים הבנתי שזה מיותר. הכול קורה ביחד כל הזמן ואין צורך להיאבק בתוכי. אני אמא על־מלא גם אם נתתי למישהו אחר להחזיק את הילדה שלי. 

מה נותן לך השראה?

הילדים שלי, אנשים מעוררי השראה בתחומם, מאמרים ותחזיות על עתיד העולם, מחקרים פורצי דרך, היסטוריה. דברים שהם מעבר לגבולות ההבנה שלי עוזרים לי לצאת מהקופסה.

איפה תהיי בעוד 10 שנים?

סבתא? אני מקווה. אני רוצה להאמין שאהיה עסוקה ביצירה שלי ובחומרים שלי. יש לי איזה חלום על יצירה שמבטאת את הטקסטים שלי דרך מחול.

עצה ליצירה

חלומות מתגשמים כשעובדים בהם ומזיעים עליהם. בתחילת הדרך אנחנו לא תמיד יודעות לנסח את החלום, אך עם הזמן זה מתברר, ה־DNA מתגבש, וחשוב בשלב הזה להגיד "לא" לכל דבר שלא מתיישב לנו בול על החלום. גם אם יש המתנה מורטת עצבים, צריך להתאזר בסבלנות ולהמשיך לחלום את זה, ללוש את הרעיון, עד שהוא מבשיל.

מתוך גיליון אייר תשפ"ד,

לעוד תוכן ערכי, נשי וישראלי הצטרפי היום למגזין פנימה, להצטרפות לחצי כאן

הפוסט הזרקור- הדסה בן ארי הופיע לראשונה ב-פנימה.

נפגשו דרך כתיבת שירה, הדסה וחנן בן ארי יחד עם ביתם. צילום: שמחה דר פרלמן

כבר שנה כמעט שהם לא התראיינו לתקשורת. אחרי ערוץ 2 ו‑ ynet ועוד כמה ערוצים ותכניות טלוויזיה, מגיע תורנו, לא בלי תיאומים שלא יביישו שר בממשלה.
רגע לפני שאלבומו השני יוצא אל האור, ואחרי שני סיגנלים, האחד בשם ‘לא לבד' והשני ‘תודה שאת' – שיר מחווה שכתב לאשתו הדסה שגם הופיעה בקליפ – מגיש לי חנן את המחשב הנייד, ומקליק על הקליפ החדש שיעלה ברשת רק בעוד שלושה ימים: ‘ויקיפדיה'.
הקליפ עם הגרפיקה המיוחדת,  המילים המדויקות, הסגנון המנוקד בהשפעות הכותבת המוכשרת קרן פלס, והכול באריזה מגניבה שנושאת עמה בשורה.
רק כמה ימים אחר כך יגלו שרוב השומעים אהבו, אבל הייתה גם ביקורת, ובאופן לא מפתיע היא הגיעה מהמגזר הדתי.

יש פער בין התדמית של חנן והצוות סביבו ובין הבית הזה עם החמימות והפשטות. אתם מרגישים את המרחק הזה?
“הייתי שמח לוותר על המרחק מהציבור, מהאנשים, על הרשמיות", עונה חנן, “ביומיום שלנו אנחנו לא
כאלה".
“בהופעות, כשאני עומדת לידו ואז מצביעים עליי", מספרת הדסה, "כולן רצות אליי לסלפי כי לעומתו, בי אפשר לגעת, אבל אם הייתי פוגשת אותן בגינה הייתי מחבקת אותן בכיף".

אחרי הכול את שיר

הזוגיות של הדסה וחנן התחילה – איך לא – מכתיבת שירה, במפגש של האתר ‘ביכורים' מבית ‘כיפה', הראשון שבו חנן השתתף והאחרון של הדסה, שכתבה שירה וחיפשה מקום להתפתח בו בתחום.
חבר משותף מהשבט שלה הכיר ביניהם לא למטרת שידוך.
“כמה חודשים אחר כך חברה מהשבט שלו ניסתה להכיר לי מישהו ולא הרפתה. כדי להוריד אותה ממני שאלתי: תגידי, חנן בן ארי פנוי?" נזכרת הדסה. חודשיים אחר כך הם התארסו, ושלושה חודשים לאחר מכן כבר עמדו תחת
החופה.
הדסה למדה תקשורת וערכה את המגזין ‘הלל', והייתה העורכת הראשונה של מגזין ‘לנשמה'. כיום, היא "ממשיכה לכתוב ולערוך, וגם עוזרת לנשים לפתוח עסקים רווחיים בתחום הבריאותי".

גם הדסה וגם חנן לא צפו את הפרסום המטאורי שלו ואת הפריצה הגדולה בתחום המוזיקה שתמיד הייתה ברקע. בתחילת דרכם הם כתבו שיר משותף בשם ‘הילדים הללו', שיר שהתחיל מתחרות שירים ב'כיפה' ואותו הם כתבו לסירוגין כשאחד מתחיל והשני מוסיף. בסופו של תהליך לשיר היו 5,000 צפיות ביוטיוב, מספר גבוה יחסית לזוג אלמונים, וידידיה מאיר השמיע אותו ברדיו קול חי ובגלצ, פסגת החלומות והשאיפות של שניהם אז.
“עד היום אני לא זוכר שיר שכל כך הרבה ניגשו אליי ברחוב ועצרו אותי ברמזור אחריו", אומר חנן.
אבל היום, זה מרגיש אחרת.

“היום חנן מוציא שיר", מגלה הדסה, “ואומר לי שאפילו חברים טובים שלו לא מגיבים או כותבים פידבק, אולי חושבים שהוא כבר לא זקוק לפידבק הזה כשיש לו מאה אלף צפיות ביום וכל תחנות הרדיו בישראל משמיעות אותו, אבל בסופו של דבר זה תמיד נעים וחשוב לקבל מילה טובה ולשמוע תגובות".

נקודת מפנה

אין ספק, למרות שכשיושבים איתם חנן והדסה נראים כזוג ככל הזוגות, ניכר שהם עברו תהליך מאז שחנן התפרסם.

מה חשבתם שחנן יהיה אחרי שתתחתנו?
“חשבתי שהוא יהיה רב. איש חינוך ליתר דיוק", אומרת הדסה. “כל הפגישות שלנו כשהוא אמר ‘אני אוציא דיסק', ‘אני אעסוק במוזיקה', אני שמעתי: ‘אני אהיה איש חינוך', ‘אני אהיה רב'. זה לא ייאמן אבל לא שמעתי בכלל מה הוא אומר. כאילו, אני אספר לך מה תהיה".
וחנן מוסיף: “שאפתי לעשות שינוי במערכת החינוך אבל לא ידעתי בדיוק מה. סיימתי ללמוד בישיבה ורציתי להיות עסוק בהשפעה חינוכית ושהמוזיקה תהיה רק משהו נלווה".

אמרתי לבת שלי, אם את מתלהבת ממישהו אני מרשה לך רק מתלמידי חכמים. את רוצה להתלהב ממישהו – תתלהבי מאחד שישב ולמד תורה". הדסה בן ארי, צילום: שמחה דר פרלמן

אבל לומר שחנן ויתר על החלום, יהיה לא מדויק. גם כשעבד כעורך תוכן וכאיש חינוך הוא חלם שיום יבוא ואחד הזמרים ייקח שיר שלו. הוא שלח שירים שהיום מופיעים באלבומו הראשון לזמרים שונים, ומשאלת הלב לא פסקה מלפעום. באמצע הלילה, הוא מספר, היה מעיר את הדסה:
“הייתי שומע מלא עיבודים לשירים שלי ומתופף על החזה והיא תוקעת בי מרפק ואומרת ‘תן לישון'". אחר כך הגיעו הופעות של המופע ‘מתבגרים' וניגונים במסיבות בר מצווה וחתונות, ולאט לאט הם ראו שהכול מתנקז למוזיקה. בשביל חנן היה זה תהליך טבעי, בלתי נמנע.
אצל הדסה היה עיכול והבנה לאן הם צועדים.

איך הגבת לרצון של חנן להגשים חלום? 
הדסה: “ברגע שקלטתי שהוא הולך על זה, היה לי קשה לקבל את זה שעוזבים את להקת החתונות והולכים בכל הכוח על השירים המקוריים ובעצם מגשימים את החלום, כי לא ראיתי הרבה אנשים שהם יציבים עם משפחה שעשו את זה, וגם אף דוס לא עשה את זה. “אמרתי לו: יש לך בעיה, אתה דוס מבית, מה תספר בהופעות? אין לך סיפורים מגניבים. ולמרות זאת ראיתי שהוא עדיין בעניין ואמרתי לו: תראה, אני חושבת שזו טעות, ולא בגלל פרנסה אלא כי יש לך יכולת של השפעה של חינוך, של תהליך לדורות, ואתה רוצה לעשות ג'ים ג'ם ג'ום בגלגלצ".

כדי לממש את החלום ולהוציא אלבום, פנה חנן לאתר הדסטארט, שם שטח את חלומו בפני הציבור וביקש שיסייעו לו. הפרויקט זכה להצלחה רבה וגויס סכום גבוה אף יותר ממה שהיה דרוש. אך בנוסף לכך הקצו חנן והדסה סכום
משלהם לטובת העניין.
“יש אנשים שמבזבזים 50 אלף שקל בשנה על הטסת טיסנים או על טיול בחו"ל עם כל המשפחה", מסביר חנן ומוסיף: "אמרנו שגם אם שום דבר מזה לא יצליח, לפחות השקענו בתחביב".
“אני זוכרת שישבנו בבית קפה, אני הייתי בהיריון ואמרתי לו: תכל'ס, אם היית מבקש 100 אלף להקמת בית יהודי באפגניסטן הייתי אומרת לך ללכת על החלום. לא דמיינתי את החלום הזה בחיים שלי, למרות שהוא אמר את זה מההתחלה, והחלטתי להיות איתו לגמרי בזה".

ישרפו המגזרים

“לא אני לא המתנחל,
לא נציג של א‑לוהים
לא דוס שמדיר נשים,
לא גשר בין המגזרים
יישרפו המגזרים,
תשרפו דעות קדומות
לכל אחד יהיה סיכוי
לכתוב את הסיפור שלו"
(מתוך השיר ‘ויקיפדיה')

תתקנו אותי אם אני טועה, בהתחלה הייתה התגייסות מגזרית להצלחה שלך ועכשיו כאילו עברת את הגשר לצד השני.
"אני לא תופס את זה כך כאילו עברתי לצד השני. כי אני לא רואה את זה בתור שני צדדים", עונה חנן.
על ההבדלים ביניהם מדברים הדסה וחנן באופן גלוי לב ומעורר הערכה. בצד ההכרה בהם, יש גם קבלה לאופי השונה ולצרכים המנוגדים לעתים.

“חנן הוא אדם שבטבע שלו אוהב חופש ודרור. אני נורא מבסוטית על המגזריות", אומרת הדסה. “אני שמרנית דוסית ורק תני לי להגדיר את עצמי, ולמרות שגדלתי בבית דתי עדיין קניתי לי את המקום הדתי שלי, את המסגרת של הקהילה".
“באלבום הראשון יש שיר שהוא הקדיש לי", היא מספרת. “כששמעתי את השיר בפעם הראשונה כשהוא עוד היה כמה משפטים אמרתי לו ‘וואו, אתה לא מתחיל עכשיו לשיר את זה לכל החברים? זה רק בינינו כן?' כי אהבה זה דבר צנוע. אז הוא באמת כלא את השיר לשנתיים, עד שהוא שר אותו בחתונה של גיסי וגיסתי. ואז הוא אמר לי שזה הולך להיות באלבום. נורא התקוממתי, והוא הסביר לי: ‘כשאת מעבירה שיעור לבנות שירות ומספרת להן על זוגיות, בין היתר על דוגמאות מהזוגיות שלנו, זה בסדר? אז זו התורה שלי, המוזיקה היא השפה שלי'. וקיבלתי את זה.
"בשיר ‘תודה שאת' זרקתי את ההתלבטויות ולא שאלתי שאלות, וכשהוא אמר לי ‘אנחנו מצלמים קליפ בואי לאולפן', לא חשבתי ‘וואו, אני הולכת להיות בקליפ והולכים לראות אותי', פשוט התלבשתי ובאתי, ככה כמו שאני. באו צילמו אותנו, ביימו שלוש דקות וזהו".

אחרי הכול את שיר. צילום מסך מתוך הקליפ "תודה שאת" בו משתתפת הדסה בשיר שכתב עליה חנן

דמיון על עולם הזוהר

תוך כדי השיחה, אינני יכולה שלא לחשוב איך לא דבק בהם אף שמץ מאבק הכוכבים.
“יש לנו דמיון על עולם הזוהר", אומרת הדסה, “אבל מה באמת אנחנו יודעים על כוכבים? מה שכתוב עליהם בתקשורת. אנשים לא יודעים מה חנן עושה באמת בשעות הפנאי שלו, על מה יכתבו? מה לבשו ומה קנו".
“כשהגענו לפרדס חנה", היא מספרת, “הבנות בבית הספר של שיר ציון (בתם הבכורה) אמרו לה ‘וואו, את הבת של חנן בן ארי!'. כל השבועיים הראשונים הייתה התלהבות כזאת שלא הבנתי, כל אחד עושה את התפקיד שלו.
שאלתי אותה: מישהו פעם בא לבת של המורה שלך ואמר ‘וואו, את הבת של המורה?', ואם את מתלהבת ממישהו אני מרשה לך רק מתלמידי חכמים. את רוצה להתלהב ממישהו – תתלהבי מאחד שישב ולמד תורה".
“מבחינתי", אומר חנן, “מורה שמצטיין בעבודה שלו ומביא בשורה ראוי לתהילה פי כמה יותר ממני. לא יודע למה ה' החליט שסביב עולם התרבות ייווצר כזה זוהר. אני עושה את מה שאני טוב בו ואוהב לעשות. ככה פשוט".

צילום: שמחה דר פרלמן

***
הכתבה המלאה פורסמה בגיליון תמוז התשע"ז
והיא אחת מ – 10 הכתבות שאהבנו ב-100 הגיליונות של פנימה
המשיכי לעקוב אחרי ההאשטאג #הכתבותשאהבנו ברשתות החברתיות

לרכישת מנוי לפנימה הקליקי כאן

הפוסט האישה שאיתו הופיע לראשונה ב-פנימה.