אני מייצגת ומשווקת תרבות ישראלית לחו"ל דרך מכירת סרטים ישראליים עצמאיים, עלילתיים ותיעודיים, לרשתות שידור, לפסטיבלים וכדומה. בין היתר: 'שטיסל', 'עבודה ערבית', 'בית', 'ליל כלולות' ועוד. במקביל, אני מעבירה הרצאות על הפצה ועסקים, ומפרוץ המלחמה שותפה למאבק נגד גילויי אנטישמיות בענף שלנו. איירתי ספר ילדים ('רות שאהבה תחרות'), ובשנים האחרונות אני מוצאת את השילוב בין הנסיעות שלי בעולם לכתיבה.

הרגע שבו ניצת בך הניצוץ של היצירה

בילדות ציירתי תמיד ציפורים בקצות המחברת. המורה לאומנות ראתה ציפור קטנה שאיירתי, לקחה אותי לקיר ענק וריק של כמה מטרים ואמרה לי: הקיר שלך. עכשיו תציירי ציפורים על כל הקיר.

תחנה במסע שהשפיעה על האומנות שלך

גיליתי שיש לי השפעה על תוכן בעולם כשקניינית שוודית התלבטה לגבי סרט על ניצולת פיגוע ישראלית שעוברת טיפולי פוריות. היא חששה שהקהל שלה יתקשה לראות אישה על כיסא גלגלים כאמא, עד ששכנעתי אותה שדווקא כאישה וכעורכת תוכן יש לה תפקיד בהעברת המסר החשוב הזה. היא השתכנעה, והקהל באמת התחבר והתרגש מאוד.

יוצר שהיית שמחה לשבת איתו לכוס קפה 

המנהל האומנותי של עולם הסרט 'אווטאר', אולי אוכל לקבל איזה תפקיד קטן בעיצוב.

צילום:דאפי ספונר

יצירה משמעותית שנחשפת אליה 

ספר שאני חוזרת אליו מדי פעם הוא 'אל תיגע בזמיר' של הרפר לי. יצירה מצחיקה, מרגשת ומעוררת השראה על גזענות, סובלנות, ושפה שמייצרת תודעה.

יצירה בתחום שלך שאהבת ואת ממליצה עליה

שני סרטי תעודה מטלטלים שעוסקים באירועי השבעה באוקטובר: '06:30' (כאן 11), סרט ביכורים עם עדויות הניצולים שיצר אלון דניאל, ו'עוד נחזור לרקוד' על הטבח בפסטיבל נובה בבימויו של יריב מוזר.

מה הטעות הכי גדולה שעשית בדרך?

היה לי רעיון חדשני שהקדים את זמנו בישראל, ועל אף שלקוח גדול היה פתוח לשמוע, לא היה לי אומץ ללכת על זה. לקח לי שנים לבסס את הביטחון שלי בעצמי ובשליחות שאני עושה. 

מה נותן לך השראה?

יצירות עמוקות באיכות קולנועית גבוהה, וגם – היוצרים שלי. זכיתי לעבוד עם יוצרים נפלאים. אחת מהם היא שי־לי עטרי, אלמנתו של הבמאי יהב וינר שנרצח בביתם בכפר עזה. מאז אנחנו במסע בין־לאומי עם הסרטים שלו. העוצמה שלה מעוררת השראה ונותנת לי כוח.

איפה תהיי בעוד 10 שנים?

בבריאות ובנחת עם האיש שלי, מוקפת נכדים וחתולים, משמשת מנטורית ויועצת ליוצרים וכותבת את הספר שלי.

עצה ליצירה 

כשאני רואה סיטואציה אנושית מעניינת או מצחיקה או סיפור טוב, אני מצלמת או רושמת לי את זה בנקודות בפתקים בטלפון. אחר כך אני עורכת את זה, ובודקת אם זה בכלל רלוונטי ונוגע. לפעמים זה נשאר בפתקים, ולפעמים מתגבש ליצירה.

הפוסט הזרקור: חדוה גולדשמידט הופיע לראשונה ב-פנימה.

רחלי שלו (42), כותבת, מאיירת ויוצרת קומיקס. נשואה לבועז ואמא לחמישה. מתגוררת בפרדס חנה

למדתי איור ב'בצלאל' ובמשך הרבה שנים איירתי ספרים, עד שהתמקדתי בקומיקס. במשך שנים היה לי טור קומיקס אוטוביוגרפי בעיתון, שנאסף לספר, והוצאתי עוד ספרים שכתבתי ואיירתי ופורסמו בארץ ובחו"ל. לפני כחודש ריאיינתי את מורן סטלה־ינאי שחזרה משבי החמאס ואיירתי על פי עדותה יומן שהתפרסם ככתבת שער ב'ידיעות אחרונות' ותורגם לאנגלית. לאחרונה איירתי עיבוד מחודש לספר 'אל עצמי' של גלילה רון־פדר־עמית.

הרגע שבו ניצת בך הניצוץ של היצירה

כילדה לא ציירתי בכלל והגננות כבר היו מודאגות. יום אחד, בשעת שיעמום, ביקשתי מאמא שלי דף ועט וציירתי את הציור הראשון שלי. מאז לא עזבתי את הציור, אם כי היום אני מציירת באייפד.

תחנה במסע שהשפיעה על האומנות שלך

כשהייתי במוזיאון המטרופוליטן בניו יורק, ראיתי כלי חרס עתיק עם ציור של התרחשות היסטורית. פתאום קלטתי שהדבר הזה נשאר בעולם כל השנים כי מישהו טרח לצייר את זה. הבנתי שאת מה שאני מציירת עכשיו מישהו יראה בעוד כמה שנים וידע מה קרה לנו. זה דחף אותי להמשיך ליצור ולהניח משהו פיזי בעולם.

יוצרת שהיית שמחה לשבת איתה לכוס קפה

תרצה אתר. אני ושותפים עובדים על פודקאסט מאחורי הקלעים של ספרי ילדים, ואחד הסיפורים שם הוא 'האריה שאהב תות' שהיא כתבה. לצערי לא יכולנו לראיין אותה, אבל למדתי עליה הרבה. היא הייתה אישה מיוחדת, מוכשרת וחידתית שהשאירה לנו נכסי צאן ברזל מטורפים.

יצירה בתחום שלך שאהבת ואת ממליצה עליה

הספר 'יהיה בסדר' של עינת צרפתי שעוסק במהות של להיות אדם מבולגן. זה קומיקס קורע מצחוק, עם ציורים מרהיבים, שמנרמל משהו שאנחנו מתנצלים עליו כל החיים, וכל עמוד בו הוא יצירת מופת.

מה הטעות הכי גדולה שעשית בדרך?

אני מאמינה שכל טעות מובילה אותי לעשייה מדויקת יותר, אבל אני מצטערת על כל סיפור שעולה לי בראש ואני לא עושה ממנו קומיקס מפאת קוצר הזמן.

מה נותן לך השראה?

ההשראה הכי גדולה לדעתי מגיעה מדד־ליין, זה המנוע היצירתי הכי חזק שיש. מסגרת הזמן מאלצת אותי להיכנס למוד יצירתי.

איפה תהיי בעוד 10 שנים?

אני מקווה שבחופשה משפחתית גדולה. במקביל הייתי רוצה להמשיך ליצור דברים משלי, לכתוב ולצייר.

עצה ליצירה

חפשי את הקול הייחודי שלך, את מה שיש לך להגיד לעולם. יכול להיות שזה ייקח זמן, אז אל תדחקי בעצמך. חפשי בסבלנות את האמירה ואת הקול האישי שלך ומה הסיפור שלך בעולם – ומשם תיצרי.

צילום: הילה איזינגר

מתוך גיליון תמוז תשפ"ד,

לעוד תוכן ערכי, נשי וישראלי הצטרפי היום למגזין פנימה, להצטרפות לחצי כאן

הפוסט הזרקור: רחלי שלו הופיע לראשונה ב-פנימה.

אני כותבת ועורכת מאז שהייתי נערה. ערכתי מגזינים שונים, ערכתי ספרים וליוויתי עמותות בכתיבת תוכן. מתחילת המלחמה אני עסוקה עם צוות של כ־40 מתנדבים בפרויקט 'מלחמה של גיבורים', שחושף ברשתות החברתיות בעברית, באנגלית ובצרפתית את סיפורי הגבורה. חלק מהסיפורים נאגדו לספר. 

הרגע שבו ניצת בך הניצוץ של היצירה

אחרי שבוע מפרוץ המלחמה התחלתי לחשוב איך לחבר את הילדים שלי למה שקורה. הכנו עוגות ומכתבים לחיילים ולמפונים, קראנו תהילים, אבל רק כשסיפרתי להם את הסיפור של רחל אדרי מאופקים ראיתי שהם מחייכים, צוחקים ומסתקרנים, העיניים שלהם נדלקו. חשבתי שאם זה טוב לילדים שלי זה טוב לכל הילדים במדינה, ופתחתי בפרויקט הגיבורים.

צילום: הילה אייזינגר

תחנה במסע שהשפיעה על האומנות שלך

הפרויקט הנוכחי בעט אותי מהמיטה חודשיים אחרי לידה, למרות המחסור החמור בשעות שינה. הרעיון גרם לי לגייס את עצמי להתעסק בדברים שאני אוהבת, לצלול לשיחות באנגלית עם שגרירים, לשתף פעולה, לנהל משרד עם צוות מתנדבים, לכתוב, לערוך ולהפיק. בא לי עוד מהדבר הזה.

יוצרת שהיית שמחה לשבת איתה לכוס קפה

מרתה גרהם. רקדנית וכוראוגרפית אמריקאית שנחשבת מחלוצות המחול המודרני. מחול הוא שפה שמרתקת ומעסיקה אותי מאוד.

יצירה שהשפיעה עלייך

ספר השירה 'נועדנו לגדולות אחרות' של עדן אביטבול. שירה היא דבר חמקמק, לא קל להתענג עליה. לפעמים כשאני קוראת את הספר אני לא בטוחה אם הוא בן 100 או בן 30. הוא עתיק וחדש ביחד.

יצירה בתחום שלך שאהבת ואת ממליצה עליה

הספר 'ימימה ליום יום' של גליה בן חיים. כשהייתי אבודה בתחילת המלחמה קראתי משפט של ימימה שממש מלווה אותי מאז: "חומה טובה של אור אין נכנס בה, כי זו השמירה". היא מדברת בחלק הזה על כך שנשים הן אלו שקובעות תודעה במלחמה ומחזיקות עם שלם, והדבר הזה מאוד חיזק אותי. השפה של ימימה לא תמיד ברורה למי שלא תלמיד קבוע, וגליה מצליחה להביא את השפה הזאת בביסים קטנים בלי לוותר על העומק שלה.

מה הטעות הכי גדולה שעשית בדרך?

כאב הלב על המאבק בין עבודה לאימהות. אחרי שנים הבנתי שזה מיותר. הכול קורה ביחד כל הזמן ואין צורך להיאבק בתוכי. אני אמא על־מלא גם אם נתתי למישהו אחר להחזיק את הילדה שלי. 

מה נותן לך השראה?

הילדים שלי, אנשים מעוררי השראה בתחומם, מאמרים ותחזיות על עתיד העולם, מחקרים פורצי דרך, היסטוריה. דברים שהם מעבר לגבולות ההבנה שלי עוזרים לי לצאת מהקופסה.

איפה תהיי בעוד 10 שנים?

סבתא? אני מקווה. אני רוצה להאמין שאהיה עסוקה ביצירה שלי ובחומרים שלי. יש לי איזה חלום על יצירה שמבטאת את הטקסטים שלי דרך מחול.

עצה ליצירה

חלומות מתגשמים כשעובדים בהם ומזיעים עליהם. בתחילת הדרך אנחנו לא תמיד יודעות לנסח את החלום, אך עם הזמן זה מתברר, ה־DNA מתגבש, וחשוב בשלב הזה להגיד "לא" לכל דבר שלא מתיישב לנו בול על החלום. גם אם יש המתנה מורטת עצבים, צריך להתאזר בסבלנות ולהמשיך לחלום את זה, ללוש את הרעיון, עד שהוא מבשיל.

מתוך גיליון אייר תשפ"ד,

לעוד תוכן ערכי, נשי וישראלי הצטרפי היום למגזין פנימה, להצטרפות לחצי כאן

הפוסט הזרקור- הדסה בן ארי הופיע לראשונה ב-פנימה.