מקור ההשראה. חגית משה עם אימה יהודית. צילום: נועם אור

אמה יהודית, מספרת על החוויה שהובילה אותה לגדל את ילדיה להנהגה: "כשסיימתי 12 שנות לימוד, אמרו לי: "עכשיו את הולכת לעבוד בטקסטיל". לא הייתה בחירה. הייתי עובדת טובה, וידעתי לעבוד בכל המחלקות, בכל שלבי הייצור. יום אחד בא המנכ"ל ואמר לי: "יש כאן מישהו חדש, ואני רוצה שאת תסבירי לו איך מפעילים את המכונות בכל המחלקות". נתתי לו את כל הידע שהיה לי, ואחרי שסיימנו הוא מונה למנהל. זה אירוע שנחרט בי, ולילדיי אמרתי: "אתם תהיו המנהלים, תתקדמו, תעזו". כואב לי שהתייחסו אל כל עולי צפון אפריקה כאל מקשה אחת. בתוניס אחיותיי היו משכילות, וכאן בגלל המוצא הכניסו את כולנו למשבצת אחת. רציתי לילדיי מציאות אחרת". 

"לכל מקום עבודה התייחסתי כאילו הוא שלי. נתתי כבוד ויחס הגון, וזה מה שקיבלתי חזרה. לצד העבודה הייתי פעילה חברתית, כיהנתי כיו"ר ועד ההורים של באר שבע, ועשינו שינויים גדולים לאותם ימים. הייתי ראש אשכול בליכוד ופעילה פוליטית. אהבתי את העשייה, אבל הילדים היו מעל הכל. חמשת ילדיי אקדמאיים ומצליחים כל אחד בתחומו. אנשים אומרים לי: "כל הכבוד לך, אילו ילדים גידלת", ואני אומרת לעצמי שככה זה צריך להיות, לא עשיתי משהו גדול. היום אני "אמא של", וכשאני שומעת איך מדברים על ילדיי, אני מבינה שאת שלי עשיתי".

חגית עצמה הגיעה לירושלים דרך בעלה, איציק, שנולד וגדל בעיר. ומצאה את עצמה מתאהבת בעיר, שהפכה למוקד העשייה הציבורית שלה "כמחזיקת תיק החינוך, עומדים לנגד עיניי 200 אלף התלמידים בירושלים. כל מה שאפשר לדמיין יש בעיר הזאת, מגוון אוכלוסיות ורגישויות רבות. אני חשה שזו זכות למלא את התפקיד, ושהקב"ה בירך אותי באפשרות להשפיע כאן. יש בי הבנה פנימית שזה דבר גדול ולא ברור מאליו" היא אומרת ומוסיפה "אישה מוכשרת שמתאימה לתפקיד מביאה אליו ערך מוסף. גם אם היא נתפשת חזקה או קשוחה, יש לה יכולת הכלה גדולה יותר ותקשורת בין אישית אחרת. הגיוון הזה חשוב במרחב הציבורי. בירושלים אני הסגנית היחידה, ואינני חשה שהמגדר משפיע. אני כאן כדי לעבוד ולקדם דברים". 

הראיון המלא התפרסם במגזין פנימה טבת. להצטרפות למגזין לחצי כאן 

הפוסט עושה היסטוריה: חגית משה נבחרה ליו"ר הבית היהודי הופיע לראשונה ב-פנימה.