והיו לבשר אחד
לפני כמה חודשים דיברתי עם מדריכות כלות קולגות, ובין היתר הבענו דאגה רבה על כך ששיעור מבטלי האירוסין עלו בשנים האחרונות. ייתכן שמה שבעבר היה קורה בנסתר ונסגר בשקט בין בני הזוג, קורה היום באותם ממדים בנגלה, אך לצד זאת אני יודעת שאם תופעה כלשהי מקבלת במה בפומבי, זה אומר דרשני.
הסיבות לביטול רבות ומגוונות – קשר בוסרי, פחד מפני מחויבות או סודות שהתגלו לפתע פתאום. אני רוצה להצביע על סיבה נוספת: חוסר הבנה של מהות הנישואין.
בספר בראשית כתוב "והיו לבשר אחד". מדוע נכתב בשר אחד, הרי להתחתן פירושו שני חלקי נשמה שמתאחדים? התשובה היא שלהתחתן פירושו להתחבר גם ברובד הנשמתי וגם ברובד הארצי, הגשמי, בענייני היומיום החומריים, בבשר ולא רק ברוח.
זוגות רבים מאוהבים ברעיון של להתחתן. זה נראה מאוד רומנטי, ובצדק, להציע נישואין לאור השקיעה ולרחש הגלים. רק שהבחירה להתחתן אומרת גם להתעסק בענייני העולם הזה – איפה נגור, במה כל אחד מאיתנו יעבוד, איך הבית שלנו ייראה? ואז פתאום מתגלים פערים, חילוקי דעות ומחלוקות, במיוחד בתקופת האירוסין הלחוצה.

ראויה לאהבה
התנפצות החלום כוללת אדוות פגיעה בלא מעט מעגלים אישיים, משפחתיים וחברתיים. במעגל האישי, ביטול אירוסין הוא אירוע משברי שכרוך בחוויות קשות כמו דחייה או כישלון, אשר פוגעות בביטחון העצמי. אם את נמצאת במצב הזה, חשוב שתדעי שאת אהובה וראויה לאהבה, בלי קשר לביטול.
תני לעצמך להרגיש את הכאב, אך זכרי שזה לא מגדיר אותך. את מוכשרת, חכמה ויפה, וביטול האירוסין הוא חלק מהמסע שבו בחרה נשמתך עוד לפני הגיעה לעולם. אני מאחלת לך שיום אחד תראי את המשבר כמבשר שהוביל אותך למקום טוב יותר בחייך. בשלב הזה, אל תהססי לפנות לאשת מקצוע שתסייע לך לעבד את החוויה וללמוד על עצמך לטובת קשר הנישואין שבוא יבוא.
במעגל המשפחתי, גם הורים שמתמודדים עם ביטול אירוסין של ילדיהם חווים משבר לא פשוט. הם עשויים לשאול את עצמם כיצד לא הבחינו בכך או איך לא הגנו על ילדיהם מהכאב. חשוב להבין שהרגשות הללו נורמליים, אתם לא אשמים וזהו הניסיון של הבן או הבת שלכם.
נסו להימנע מהעמסת תחושות על ילדכם, שכבר מתמודד עם קושי. אם אתם צריכים לפרוק את רגשותיכם, פנו לאיש מקצוע. הראו לילדיכם אהבה, אמפתיה ותמיכה ללא תנאים והקשיבו לצורכיהם. אם תבחינו בשינויים יוצאי דופן בהתנהגותם, פנו לאיש מקצוע והיו עוגן תומך בתקופה זו.

צילום: מאיר אליפור

עין חומלת
במעגל החברתי, ביטול אירוסין מלווה בבושה רבה. הרבה ממבטלי האירוסין חוששים להיות "סוג ב'". לכן עלינו כחברה לנהוג ברגישות, להימנע משאלות פולשניות והעברת שמועות ולדון לכף זכות ולהביט בעין חומלת. המשפט "עדיף להיפרד עכשיו מאשר להתגרש בעתיד" אומנם הגיוני ונובע מתוך רצון להקטין את הכאב, אך הוא איננו מקדם מפני שבסוף לא רק שכואב למי שביטל, אלא שכעת אין לו גם לגיטימציה להראות את כאבו מפני שהוא אינו משתווה לכאב אחר. כאב הוא כאב, ואם אתם באמת רוצים לעזור אפשר להביע תמיכה ולומר: "אני מצטערת לשמוע, יש משהו שאוכל לעשות בשבילך?"

כתיבה: בת־חן ווייל, מדריכת כלות, יועצת זוגית ומינית ומייסדת קהילת "להיות אישה"

מתוך גיליון אלול תשפ"ד,

לעוד תוכן ערכי, נשי וישראלי הצטרפי היום למגזין פנימה, להצטרפות לחצי כאן

הפוסט התנפצות חלום הופיע לראשונה ב-פנימה.

אני מתיישבת בשולחן פינתי, בוהה בקירות ומתופפת בחוסר סבלנות על השולחן. בפינה המרוחקת שתי נשים אוכלות יחד ארוחת בוקר. בשולחן קרוב מעט יותר, יושב בחור צעיר עם מחשב נייד ואוזניות ומחכה להזמנה שלו. בשולחן נוסף יושבים גבר ואישה עם קפה ומאפה, מדברים בערנות. כמה מלצרים עומדים בדלפק, מנגבים כוסות, מכינים הפוך קטן.

שיווק ופרסום

"אני מחפשת מישהו רציני בלימוד, שרוצה חיי קודש". לא. זה רציני מדי. אולי: "יצאתי עם מלא חבר'ה… אני מחפשת מישהו שיהיה גם אכפתי ומקשיב, וגם גבר שידע לעמוד על שלו! תמיד מציעים לי את המקשיבים שהם רגישים מדי ולא מה שאני מחפשת…" לא, לא! זה נשמע בררני. "אני אדם זורם מאוד, לא לחוצה, בדרך כלל מאחרת לכל מיני מקומות". לא טוב, היא תחשוב שאני מעופפת, לא מחוברת לקרקע, ותשדך לי כאלה שלא סגורים על עצמם.
"אני מאוד חמה", "אני מחפשת מישהו שמח, כיפי מצחיק", "אני צריכה מישהו שיוביל". אוף. כמה מחשבות. כמה הגדרות. לא משנה מה אגיד, אני לא אצליח להסביר לה מי אני ומה אני מחפשת. "זהו מאמי", אני אומרת לעצמי, "זרקי את זה על ה', כל מה שתגידי וכל המילים שלך יבואו מה', סמכי עליו שהוא יביא לך את המילים הנכונות".

ממשיכה לבהות בחלל בית הקפה. לוגמת מעט. אישה קטנה עם מטפחת גדולה נכנסת, מבחינה בי וממהרת לכיווני. "אהלן נשמה", אנחנו מדברות קצת והיא מוציאה מחברת ואומרת לי בפשטות, "ספרי על עצמך".

"האמת, שאני בעצמי לא מבינה למה הגעתי לפה. הלכתי למלא שדכנים", אני מספרת לה, "אני מנסה ומנסה ומתפללת, לא יודעת איך עדיין לא התייאשתי מלספר על עצמי. 'פרסום ושיווק' אני קוראת לזה", מחייכת חצי חיוך וממשיכה. "הייתי צריכה הרבה זמן כדי לאסוף את עצמי אחרי הקשר האחרון ולבוא להיפגש איתך".

היא לא נבהלת ומקשיבה בעניין ובריכוז. אנחנו מדברות. על הקשרים שהיו, האכזבות, החלומות החדשים שנבנים בכל תקופה מחדש, על המסע הארוך והגילויים שלי על עצמי. מסיימות בחיוכים. "זה לא היה ריאיון שידוכים", אני חייבת לציין באוזניה, "זאת הייתה שיחה נעימה. תודה לך".

תשליך

בדרך הביתה אני מסתכלת בשדות שחולפים על פני הכביש ומהרהרת. על הציפיות שהיו לי בדרך לפגישה איתה, על האמונה הגדולה שהנה אני אפגוש אותה וזהו, זאת תהיה השדכנית האחרונה. והנה פגשתי אישה מדהימה ונמרצת אבל… בסך הכול כמו כולנו, בשר ודם.

ומתחדדת לי ההבנה שעם כל הרצון, הציפייה, האמונה… היחיד שיש לקוות אליו זה ה' יתברך. יש הרבה אנשים עם רצון טוב סביבנו, אבל הישועה האמיתית נמצאת אצל ה'. בתפילה, בבקשה, באמונה. אנחנו מחפשות נוסחה ביחס לזוגיות, רוצות לפצח את סוד ההצלחה של אלה שהלך להן. מי שנראית טוב. מי שהתחילה לצאת בגיל צעיר. מי שהלכה לסדנה למציאת זוגיות.

וזה לא נכון. ה' לבדו מזווג זיווגים, מסדר לנו מסע אישי לכל אחת ואחת. אין נוסחה, אין מסע דומה או דרכי טיפול שמתאימות לכולם. אין שדכן מסוים שממנו תבוא הישועה. לעמוד מול חוסר הוודאות הזאת, מול חוסר האונים הזה, זה קשה. כמעט בלתי אפשרי. לסמוך במאה אחוז על ה' ולדעת שאצלו נמצא המפתח לשער הזה. לדעת שאם ה' רוצה – "אין מנוס לה' מלהושיע".

בתחילת תקופת הקורונה אמרתי, לא יהיו חתונות! לא יהיו זוגות! והקב"ה, ברצותו מחבר. זוג שהכיר בבית אבות, ועוד סיפורים מופלאים. "אין מנוס לה' מלהושיע", כשה' ירצה, זה יקרה בכל דרך, לאו דווקא איך שאנחנו חושבים.

יש הרבה אנשים עם רצון טוב ועשייה שנתונה להם תודה והערכה גדולה, אבל אחרי ניסיונות וציפיות, נדרשת בעיקר פנייה אל השמיים בתפילה, בהרפיית ידיים והשלכת יהבנו אל ה'.

הפוסט עד החתונה – הרפי ודעי / תחיה לדר הופיע לראשונה ב-פנימה.

קולר (35) נשואה לאיתי, מוזיקאי רגאיי, היא אם לזוהר בת השש ואיתמר בן החצי שנה ומתגוררת בתל אביב. מאז סיימה את לימודיה בסטודיו למשחק של יורם לוינשטיין לפני כעשור, היא משמשת כשחקנית בתיאטרון גשר רוב הזמן. מדי פעם היא מבליחה לשחק או לכתוב לתכניות טלוויזיה ('משפחה לא בוחרים', 'בלתי הפיך'), וזוכה לתשבחות רבות.
בסרט 'לעבור את הקיר' היא עושה את תפקידה הראשון המשמעותי בקולנוע.

"נס, קסם, שידוך מדהים", היא אומרת על בחירתה של רמה ללהק דווקא אותה לתפקיד. "רציתי את התפקיד הזה מאוד ונותר לי לקוות שגם הצד השני הרגיש את הלב שלי וקלט אותי. עשיתי כמה אודישנים, כמו כולם, ולאחר זמן הודיעו לי שהתקבלתי", היא מספרת.

"נס, קסם ושידוך מדהים", נועה קולר על הסט עם הבמאית רמה בורשטיין, צילום: סשה תמרין

מי שתצפה בסרט תבין עד כמה מתאימה נועה לתפקיד מיכל, ממש כמו כפפה ליד. עד כי בריאיון שלאחר מכן קשה לי להבחין מי זו מי. מיכל היא רווקה מתבגרת שחזרה לא מכבר בתשובה. לאחר שצלחה מספר דייטים לא מבוטל היא מתארסת סוף סוף. אך החתן המיועד מקבל רגליים קרות במהלך הטעימות באולם ונוטש. היא לא מתייאשת וברגע של ביטחון ונחישות מחליטה שהחתונה תתקיים במועדה ויהי מה, בנר שמיני של חנוכה.
הימים נוקפים. שמלה יש, אולם יש, ההזמנות חולקו זה מכבר. והחתן? עדיין לא נראה באופק.

את רגעי האמונה והשבירה, הכאב וההתמודדות מול הסביבה הקרובה, אנחנו זוכים לחוות יחד עם מיכל עד ליום החתונה. האם תזכה לענוד את הטבעת בזאת חנוכה? אחסוך מכן את הספוילר.

מה גרם לך, בחורה תל אביבית חילונית ואפילו נשואה, לרצות כל כך לשחק את מיכל?
"לפני האודישנים קיבלתי מרמה את התסריט והוא היה מהמם בעיניי. ראיתי את מיכל, אישה מאוד חזקה ומיוחדת. האמת שלה קנתה אותי. היא אישה שמסכימה להסתכל לאמת בעיניים ולא מפחדת ממנה. לא מתחבאת.
התאהבתי בדמות ובתסריט, וכמובן ברמה, שעוד לפני כן שמעתי עליה רבות".

את משחקת בחורה שנאחזת באמונה ובריבונו של עולם כאחוזת טירוף כמעט. איך את התחברת לזה?
"אני ומיכל לא מאוד שונות. מה ששתינו חושבות על אהבה וזוגיות הוא די דומה. אני זוכרת היטב מה זה לכמוה לזוגיות טובה, לחיבור נכון ואמיתי. כל ההתפכחויות שצריך לעבור בדרך, והדמיונות שצריך לוותר עליהם. אני מכירה את זה. גם התברר לי שאני מאמינה לגמרי בהמון דברים בחיים שלי.
האמונה בה' אצלי קיימת ופחות חד משמעית אמנם, אבל היו לי הרבה מקומות בחיים שהאמנתי בנחישות והלכתי נגד כל הסיכויים, למשל שאצליח להקים משפחה. זה אקט ענק. מיכל באמונה שלה הצליחה לעבור את הקיר. אני לא יודעת אם אני ממליצה לעשות את מה שהיא עשתה, אבל היה מדהים לשחק אותה".

זו לא פעם ראשונה שאת משחקת אישה דתייה. בסדרת הטלוויזיה 'סרוגים' שיחקת את נעמה, גרושתו של אמיר. איך היה לשחק דתייה?
"הרבה שואלים אותי את השאלה הזאת, והמפתיע ביותר הוא שההבדל לא גדול. נהדר לגלות שכולנו בני אדם, מאוד מאוד דומים, ובגלל זה אנחנו יכולים לאהוב זה את זה באמת, כי אנחנו לא באמת שונים. לכולנו יש מחשבות קשות לפעמים, וכולנו חוזרים להאמין. ככה שחוץ מהלבוש, הפנימיות שלנו היא לא שונה".

נאחזת באמונה. מתוך הסרט לעבור את הקיר, צילום: נורמה הפקות

לנצח את העולם ביחד
גם בחיים עצמם, ולא רק בקדמת הבמה, נועה היא אישיות כובשת.
הכנות שלה, הפשטות, הפוזה שיש להרבה שחקנים במעמדה, אצלה פשוט נמוגה. למרות שהיא לא באמת מיכל, וברגע הראשון לקח לי זמן לעכל את העובדה שהיא לא באמת מתלבשת כמו דוסית גם בחיי היום-יום שלה, תוך רגע אני מרגישה שאני מדברת עם חברה טובה מימי האולפנה.

אילו הכנות עשית כדי להיכנס לדמות, ולהכיר את הניואנסים של הרווקות הדתיות?
"גם בחיי האישיים הרגשתי את חוויית הרווקות. תקופה ארוכה יצאתי עם גברים שלא באמת רצו אותי, ורק כשהכרתי את בעלי מהר מאוד הרגשתי בבית. הרגשתי בנוח. הוא לא כיבה אותי".
כדי שנועה תכיר מקרוב את עולם הרווקות של בעלות התשובה, לקחה אותה רמה לשבת כלה במדרשת 'נתיב בינה'. "לא ראיתי דבר כזה אף פעם. זו הייתה חוויה מהממת בשבילי", היא מתפעלת, למרות שזה קרה כבר לפני כשנתיים. "פגשתי אחוות נשים חזקה יותר מאש. נשים שמרימות ומעודדות זו את זו באופן אקטיבי. עם התכווננות מלאה לשמח. הבנתי שיש עולם שאני לא מכירה. בעולם שלי, למשל, לא אומרים בקול רם 'אני רוצה להתחתן', זה לא פוליטיקלי קורקט. ואילו שם הייתה השלמה גדולה עם הרצון הבסיסי הזה של נשים להתחתן, ואחת מעודדת את השנייה שזה אכן יקרה".

מה היה באותה שבת כלה?
"זו הייתה כלה בעלת תשובה שחיכתה עשר שנים להתחתן. היא סיפרה את סיפור ההיכרות שלהם, שאינו שונה מהסיפור שלי ושל חברותיי, חוץ מזה שמדובר בבחורה ששמה את החתונה והאמונה בקשר כדבר ראשון. למרות הקשיים והאמביוולנטיות, היא לא ויתרה. אצלנו קשר כזה לא היה מחזיק מעמד, אבל הכלה הייתה מכוונת מטרה ולכן הצליחה.
"סביבה היו המון רווקות שחיכו לצאת החוצה. מקסימות, יפות ומצחיקות שעשו לה הצגות, בישלו את כל סעודות השבת, התפללו יחד והיה נראה שהן פשוט נהנות זו מזו. הרגשתי שהן יכולות לנצח את כל העולם ביחד".

"בעולם שלי לא אומרים בקול 'אני רוצה להתחתן', זה לא פוליטיקלי קורקט, נועה קולר. צילום: מרים אלסטר, פלאש 90

באחד הרגעים העוצמתיים בסרט את יושבת עם בחור בדייט ראשון ומתארת לו באריכות ובכנות מכמירת לב עד כמה את מרגישה שהספינה שלך טבעה ואת עייפה ואבודה. איפה זה פגש אותך?
"הרבה פעמים בחיי הרגשתי שהספינה שלי טובעת ושאני לא מוצאת אחיזה. בלבול עמוק. אחרי שסיימתי את הלימודים אצל יורם לוינשטיין הייתה לי שנה קשה של דיכאון עמוק. לא ידעתי לאן ללכת וגם לא איך לבקש עזרה.
לא האמנתי שיכולים לעזור לי. הייתי בחוסר אמונה משווע. ובתוך התקופה הקשה הזאת, כשלא האמנתי שאצא ממנה מתישהו, מתחת לקולות הקשים, מתוך הערפל, שמעתי מישהי בתוכי שכן מאמינה שאצליח לצאת. גיליתי את הקצה. כששיחקתי, החזרתי את עצמי למקומות האלה והתחברתי למקום האותנטי הזה של
המשמעות של להיות אבודה, ומשם לשחק את הטקסט של רמה".

***
הכתבה המלאה פורסמה בגיליון חשוון תשע"ז 
והיא אחת מ – 10 הכתבות שאהבנו ב-100 הגיליונות של פנימה
המשיכי לעקוב אחרי ההאשטאג #הכתבותשאהבנו ברשתות החברתיות

לרכישת מנוי לפנימה הקליקי כאן

הפוסט עברה את הקיר הופיע לראשונה ב-פנימה.

היו פגישות במקומות הזויים, בשעות הזויות, בדרכי היכרות מוזרות. היו קשרים שנמשכו כמה שנים באון- אנד-אוף ובכל פעם צחקנו שאנחנו לא מצליחים ביחד ולא מצליחים לבד. עוד ועוד סיפורים עם מתח גבוה, וזה בכלל בלי להיכנס לסיפור ההוא שרמה בורשטיין הייתה יכולה בכיף לעשות ממנו סרט המשך, כולל טיסה לאומן בלילה הכי קפוא ומושלג בשנה, לטובת אותו קשר.
מתברר שאני חובבת הרפתקאות. אין לי רגע דל.

שישו ושמחו
הרפתקאות הן לא דבר רע. לצאת להרפתקה פירושו ללכת אל הלא נודע, מתוך הרבה אמון בחיים שיזמנו לי טוב וכיף, דופק פועם וצבע בלחיים.
יש בריאות גדולה וביטחון עצמי שופע ברצון לצאת להרפתקה מעניינת. כמו לשאול שאלה פתוחה, שהחיים עצמם נותנים לה מענה.

האם הסיפור הזה יוביל אותי אל בית חלומותיי? . אילוסטרציה מתוך מאגר שאטרסטוק

בכל תחומי החיים שלי אני עסוקה בהרפתקאות, מפיקה דברים גדולים ומרתקים, חיה בקצב גבוה. אבל בעולם הדייטים, שמתי לב שכל הרפתקה כזו שהקפיצה לי את הלב ועוררה בו הרבה פרפרים, בסופו של דבר התנפצה ברעש גדול אל קיר המציאות. נשארתי עם טעם מר בפה, ולבד.
כי העניין הוא, שלחיות יום אחרי יום ושנה אחרי שנה באותו מקום, זה דבר שעלול לייאש ולכבות קצת. בכל יום ויום אחר הצהריים, כשכולן מכינות ארוחת ערב לילדיהן, מקלחות ונשיקת לילה טוב, עובר בי גל עמום של צער. הנה, גם היום זה לא קרה לי.
גם היום אני עדיין לבד. קשה מאוד להיכנע לשקט הזה, אז הנפש מחפשת פיצוי וחיוּת וקצת רעש, ולכן כל הצעה קטנה הופכת לשישו-ושמחו, לסיפור מעניין, להרגשה שלפחות קורה לי משהו בחיים האלה, שאני לא ספונה בחדרי ומרגישה תקועה.

אל בית חלומותיי
כשהבנתי שנותרתי עם טעם מר מההרפתקאות, הצלחתי לראות שעד היום נשביתי בקסמיהם של הסיפורים המעניינים כי הם הוציאו אותי מהמקום הכבוי שבו לא רציתי להיות, אבל בכלל לא טרחתי לבדוק שהם תואמים את המטרה שלי – למצוא אהבת אמת הדדית, להקים בית יציב ושמח, בית שמגדל את יושביו.
זה נפלא להיפגש באמצע הלילה בקברי צדיקים, אבל זה פחות נפלא כשזה קורה עם בחור שלא שואל אם זה בכלל נוח לי, ולא טורח ליצור תקשורת מינימלית.
זאת חוויה אמיתית לטוס לאומן בשלג, זאת פחות חוויה כשזה קורה עם מישהו שעסוק בביקורת ושיפוט על כל תחום בחיי. וכך היה בכל סיפור וסיפור. לא היה סנכרון בין ההרפתקה למטרה של בניית הבית, ובגלל שכל כך נבהלתי מלהישאר לבד ובשקט, העדפתי ללכת על ההרפתקה. מה הפלא שנשארתי עם טעם מר? מאז שהבנתי את זה, אני לא כופרת בהרפתקאות. אני נהנית מהשפע שהן מביאות לי, אבל אני טורחת לשאול את עצמי שאלה אחת: האם הסיפור החדש והמרתק הזה יוביל אותי אל בית חלומותיי, הבית הזה שאני טווה ורוקמת בחלום ובהקיץ, הבית הזה ששנינו מתקבלים בו כפי שאנחנו?
וכשבית החלומות שלנו נמצא לי מול העיניים, ואני מכוונת אל המטרה, אני יוצאת להרפתקה בהסכמה מלאה, חווה ונסערת, צוחקת הרבה וסומכת על החיים מתוך אמונה שמי שמכוונת אל מטרה מיטיבה ונכונה,
בעזרת השם גם תגיע.

***
מתוך המדור 'עד החתונה' במגזין פנימה
להצטרפות ורכישת מנוי לחצי כאן 

הפוסט מפרץ ההרפתקאות הופיע לראשונה ב-פנימה.

הפוסט על קצה התלתל הופיע לראשונה ב-פנימה.

היא עולה בשיעורי הבית של הילדים, שתמיד ייעשו "יותר מאוחר", היא עולה כשיש לנו ערימות של כביסה לקפל, טלפונים לעשות, לסגור נופש, לדאוג לצלמת לבת מצווה של הבת ועוד.

רגעי הדחיינות מתחלקים לשניים: האחד, הרגע עצמו בו אנחנו דוחים את הדברים שאנחנו צריכים לעשות עכשיו. אלו רגעים קסומים שאין כמותם בהם אנחנו פנויים ממטלות ולרגע משתכנעים מהאשליה שהמטלה אכן תיעלם אם רק נדחה אותה.

ויש את החלק השני, של הרגע שאחרי. אנחנו מוצאים את עצמנו עם ערימת המטלות, במקרה הטוב. במקרה הפחות טוב, פספסנו דד ליין לבצע אותן.

נראה שבשביל כל האנשים שחשבו שמאוחר מדי, יש מענה. אתר "מברוק 90", מציע את שירותיו בדיוק עבור דחיינים כרוניים ולאנשים מהירי החלטה.

אירוע בדקה ה-90. מתוך מברוק 90

האתר מציע מגוון של ספקים שיעזרו לאנשי הרגע האחרון ומהירי ההחלטה כאחד, להפיק לעצמם אירוע במהירות, בטווח של שלושה חודשים. ניתן למצוא באתר ספקים להפקת האירוע- החל מאולם האירועים, דרך צלמים ועד ונעלי כלה. בנוסף, למי שקצת מתקשה להתמצא באתר, יש טלפונים לסיוע.

בשיטוט מהיר באתר מוצא בעל השמחה כמעט את כל מה שהוא יכול היה לחלום עליו באירוע, לאחר שבחר תאריכי יעד ואזור בארץ, משם הדרך קצרה למציאת שירותי הפקה, אטרקציות מיוחדות, אקססוריז ושמלות כלה, ואפילו ירח דבש במגוון יעדים.

בסופו של דבר צריך קצת זמן להתלבט על סוג התחרה בשמלת הכלה וגוון הסיכה בשיער. אבל בכל זאת, לאנשים עם פרופורציות ומטרה ברורה, נראה שיש מקום מספיק טוב להגשים את היעדים שלהם לקראת האירוע.

הפוסט חתונה לדחיינים בלבד הופיע לראשונה ב-פנימה.