הבחירות הרעות גורמות לכל שנאת האחים שיש בעם ישראל. יעקב בוחר את יוסף מבין כל הבנים.
יעקב, מה אתה עושה? "לעולם לא ישנה אדם בנו בין הבנים". אסור לתת יחס מועדף לילד מסוים. כמו החנוכייה השמש הוא כמו אימא, וכל יתר הנרות באותו גובה. החנוכייה מחנכת לאי-שינוי בין הבנים. איך בחרת את יוסף לעומת האחרים? זו הייתה בחירה כל כך גורלית, שגרמה לכל האחים לשנוא את יוסף.
אומר הרש"ר הירש: אפשר לאהוב ילד יותר או פחות. הרי אנחנו בני אדם. בת אחת שלך נורא מזכירה לך את כל החולשות שלך, אחותה מגלמת במדויק את חוסר הטקט של אחותך והילד מזכיר את חמותך.
כל זה נכון, ועדיין – מתנהגים עם כולם באופן שווה.

קראתי סיפור שריגש אותי. הרב שלמה זלמן אוירבך זצ"ל, צדיק עצום, היה מתגורר פה בשכונת שערי חסד. אני עוד זוכרת אותו חוזר לביתו מבית הכנסת בערב שבת עם החיוך המואר שלו. ופעם אחת הוא מרים טלפון למשפחה אחת ומבקש לדבר עם האבא.
"כן, כבוד הרב?". "הערב יש בר מצווה לבן שלך. אני לא אוכל להגיע כי הנכדה שלי מתארסת הערב".
"כבוד הרב, זה בסדר. איך כיבדת אותי בטלפון הזה". אבל הרב כן הגיע, לקראת סוף חגיגת הבר מצווה. "הרב, איך יכול להיות? הרי הודעת שלא תגיע", התרגש הנער. "נכון, אבל הגעתי לבר המצווה של שני אחיך הגדולים, וחששתי שכל החיים תגיד 'אבל לשני האחים שלי הוא הגיע ואליי לא'. אז באתי".

עוד בחירה מזעזעת: ה' רואה שהאחים בשנאתם, עומדים למכור את יוסף לעבד. בינתיים הוא זורק את יוסף לבור מלא נחשים ועקרבים. אז איזו מין הצלה זו? מפרש האור החיים הקדוש: ה' מציל את יוסף מידי אנשים שיש להם בחירה, מפני שלנחשים ולעקרבים אין בחירה, ולכן לא יראו ולא ישחיתו למי שאינו חייב מיתה. אבל אנשים יש להם בחירה רעה, וגם מי שלא חייב מיתה הם יכולים להרוג.

הרוע שסובב אותנו הוא הטרגדיה של הבחירה. הולכים לבחירות, אילוסטרציה

שימו לב, בנות. ה' לא פוחד מנחשים ומעקרבים, הוא פוחד מאנשים רעים. ה' ישמור אותנו מתוצאות הבחירה. דעו לכן, גם אהבה ושנאה הן עניין של בחירה.
באחד השיעורים שלנו עלתה אחיינית של רב אוּשר וסיפרה שהתחתנה בגיל 39 ועם מי? עם בחור שהכירה לראשונה בגיל 19 , והיא סירבה והוא סירב. באיחור של 20 שנה התקשר שוב השדכן: "תקשיבי, הוא רווק וגם את עדיין רווקה, אולי תנסו שוב?". היא החליטה לשנות את נקודת המבט (טוב, בגיל כזה כבר לא רואים כל כך
טוב), והיום הם נשואים עם ילדים.
אם את בוחרת לראות את הילד הזה בעין רעה – הלך עליו. "ויראו אותו מרחוק", נאמר על אחיו של יוסף, והאור החיים מבאר שהם החליטו לראות אותו כמישהו רחוק, ומאז ננעלו שערי האהבה שבליבם. את בוחרת לשנוא את בעלך באיזשהו יום – זה קורה לכולנו בכל מיני מצבים הורמונליים – גמרנו. הלכה האהבה לכל היום.
וכשם שאהבה ושנאה הן עניין של בחירה, כך גם חיים טובים או רעים הם עניין של בחירה. הרוע הנורא שסובב אותנו, את כולנו, הוא הטרגדיה של הבחירה. כמה היא נוראה. כמה אנחנו מפספסים את האור מרוב בחירה.

אנחנו חיים בדור מוכה בחירה. האינטרנט בכל מקום, אלכוהול בכל מקום. חומרים מערפלי הכרה בכל מקום. איזה דור מסכן! איך הוא אמור לזהות את האור בתוך החושך, את הטוב בים הבחירה הרעה?
ויש מרחק שנות דור בינינו ובין ילדינו. לעומתם, אנחנו דור המדבר של הטכנולוגיה. אבל ה' אומר לנו ולהם: אתם הדור הכי גדול שהיה לי אי פעם. אתם מסוגלים לחולל את הנס. ה' שם אותנו בדור הזה, וזו הבעת אמון אדירה-אדירה שלו בדור שלנו.
אימהות, כל הזמן צריך להעצים את האמון בילדים. השפת אמת אומר שיוסף לא חטא עם אשת אדוניו רק מפני שאדוניו "הפקיד אותו בביתו ועל כל אשר יש לו".
כזה אמון הוא נתן בי, "ואיך אעשה הרעה הגדולה הזאת לאדוני?".
רק אמון, אימא. רק אמון, אבא. אין לך דרך אחרת לשמור עליהם. אין. תאמיני בהם.

***

מתוך הטור החודשי של הרבנית ימימה במגזין פנימה
רוצה לקבל בכל חודש מגזין עשיר ומרתק? השאירי לנו פרטים כאן 

הפוסט בדרך לקלפי – הרבנית ימימה על בחירות ותוצאות הופיע לראשונה ב-פנימה.

"יָּבֵא יוֹסֵף אֶת-יַעֲקֹב אָבִיו, וַיַּעֲמִדֵהוּ לִפְנֵי פַרְעֹה; וַיְבָרֶךְ יַעֲקֹב, אֶת-פַּרְעֹה. ח וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה, אֶל-יַעֲקֹב:  כַּמָּה, יְמֵי שְׁנֵי חַיֶּיךָ.  ט וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב, אֶל-פַּרְעֹה, יְמֵי שְׁנֵי מְגוּרַי, שְׁלֹשִׁים וּמְאַת שָׁנָה:  מְעַט וְרָעִים, הָיוּ יְמֵי שְׁנֵי חַיַּי, וְלֹא הִשִּׂיגוּ אֶת-יְמֵי שְׁנֵי חַיֵּי אֲבֹתַי, בִּימֵי מְגוּרֵיהֶם"

בשיחה זאת,יעקב,בניגוד לרוב חייו נשמע די מריר על מה שעבר עליו , דווקא עכשיו שהוא גילה שיוסף חי והוא הגיע למקום שידאגו לו ולמשפחתו למזון. ועם זאת, יעקב אכן עבר חיים לא פשוטים כלל החל מגנבת הברכות, שנים של עבודה אצל לבן עבור רחל, נישואין במרמה ועוד עבודה עבור רחל, דרך המעשה עם דינה וכמובן העלמות בנו האהוב ל- 22 שנה

רש"י מוסיף על כך בפרשת וישב על הפסוק:"וישב יעקב":

וישב ביקש יעקב לישב בשלוה, קפץ עליו רוגזו של יוסף. צדיקים מבקשים לישב בשלוה אומר הקב"ה לא דיין לצדיקים מה שמתוקן להם לעולם הבא, אלא שמבקשים לישב בשלוה בעולם הזה:

כלומר,על אף שיעקב נשמע קצת מריר הוא ללא ספק צדק בדבר, ובאמת חייו לא היו כה פשוטים, אז למה נענש יעקב בחומרה כזאת? עונש עד כדי כך קשה שבבראשית רבה צ"ה מובא המדרש הבא:

בשעה שאמר יעקב מעט ורעים היו אמר לו הקב"ה: אני מלטתיך מעשו ומלבן והחזרתי לך דינה גם יוסף ואתה מתרעם על חייך שהם מעט ורעים, חייך שמניין התיבות שיש מן ה'ויאמר' [פרעה] עד ב'ימי מגוריהם', כך יחסרו משנותיך שלא תחיה כחיי יצחק אביך, והם ל"ג תיבות ובמנין זה נחסרו מחייו שהרי יצחק חי ק"פ שנה ויעקב לא חי אלא קמ"ז".

על מנת להבין את העניין הזה אנחנו צריכים ללכת לדמות אולי הכי מוכרת בתנ"ך של יסוריים וקשיים: לאיוב.
איוב סבל מכול הייסורים שאפשר לסבול מהם, לקראת סוף פרק ב, ככול הנראה אשתו כבר איבדה את האמונה מצער ושואלת אותו למה הוא לא מקלל את האלוקים, ומיד איוב עונה לה :

וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ, כְּדַבֵּר אַחַת הַנְּבָלוֹת תְּדַבֵּרִי–גַּם אֶת-הַטּוֹב נְקַבֵּל מֵאֵת הָאֱלֹהִים, וְאֶת-הָרָע לֹא נְקַבֵּל; בְּכָל-זֹאת לֹא-חָטָא אִיּוֹב, בִּשְׂפָתָיו

לברך על הרעה כשם שמברך על הטובה. אילוסטרציה

תשובה זאת לכאורה נשמעת מלאה ומושרשת באמונה גדולה,אבל המלבי"ם מדייק מהמילה ב"שפתיו":

הגם שתשובתו זאת נראה כתשובת ירא ה' וצדיק, וכן פירשוהו המפ', אחר הדיוק כבר נגלה מדבריו שבלבבו היה פונה לדברי און ומינות, וזה נגלה ממלת גם … ובאור הדבר שהוא חשב שהטוב הנמצא במציאות הוא מעורב עם רעות הרבה, ולא עוד אלא שמבואר מתוך וכוחו שהיה דעתו שהרע במציאות הוא יותר מן הטוב, וע"כ חשב שא"א כלל שה' יתן טוב לבד, כי מי שירצה לקבל את הטוב בהכרח יקבל גם את הרע … אחר "שגם את הטוב נקבל מאת האלהים", ר"ל אחר שאם נרצה לקבל טוב מאלהים שהוא המציאות והחיים, בהכרח נקבל את הרע שהוא הגובר ומתרבה על הטוב שהוא מעט המציאות בערכו, עד שיצדק לומר שאנו מקבלים את הרע בעצם וראשונה ועמו אנו מקבלים גם את הטוב, שהאדם בצאתו אל המציאות מקבל המון רעות ודאגות ותמורות אשר ישיג בזמנו הקצר, וזאת עקר מולדתו, ועם זה מקבל גם את הטוב שהוא החיים הקצרים האלה, וא"כ איך "את הרע לא נקבל" אחר שהוא העיקר, והנה בזה כבר גלה כי לבבו מלא און שה' ברא את האדם לרעתו ושהרע במציאות גובר על הטוב, וזה שורש פורה ראש ולענה להתרעם על מדותיו שברא את האדם לרעתו, וזה יסוד לכל הדברים המרים שדבר אח"כ בוכוחיו, אבל יען שעתה העלים דבר זה ולא נגלה רק ממלת גם, מ"ש גם את הטוב, מבואר שהגם שהיה דעה זו בלבו בכל זאת לא חטא איוב בשפתיו כי לא הוציא עדיין תלונותיו בשפתיו עד אחרי זאת, ואמרו חז"ל בשפתיו לא חטא אבל בלבו חטא

החטא של איוב הוא בעצם האמונה כי קיים רע במציאות, ויותר מכך – שהוא גובר על הטוב.
במקום מסוים, היה קל יותר לאיוב לקבל את הרע והמלבי"ם מסביר כי היה פונה לדברי כפירה.

יעקב,בדרגתו כמובן, נפל בסוף חייו בנקודה הזאת.
יעקב ידע שהכול מאת ה' לטוב ולמוטב, אך חשוב להבין כי מטרת התורה היא ללמד אותנו דרכי חיים. ולכן השיחה המוזרה בין פרעה ליעקב מובאת, המפרשים מסבירים שבאותו רגע שיעקב חש את הרע והקושי בחייו הוא היה נראה זקן בהרבה,וזה בעצם מה שהביא את פרעה לשאול בין כמה הוא: והתשובה של התורה בעצם היא גם התשובה ליעקב למה חייו קוצרו :

"מְעַט וְרָעִים, הָיוּ יְמֵי שְׁנֵי חַיַּי. "עקב יודע שבאותו רגע שהוא חש שחייו רעים, הם יהיו מעט, והוא לא ישיג את ימי שנות אבותיו.

התורה מלמדת אותנו, לספר בשבח ה' ופועלו בעולם ולהודות בכל רגע על חיינו הטובים והנפלאים, להודות על הטוב ולהודות גם על מה שנראה רע.

שבת שלום ובשורות טובות!

הפוסט הטוב והמיטיב: פרשת ויגש הופיע לראשונה ב-פנימה.

זה נשמע כמו איזה אמונה טפלה, אבל לא כך היא.
כשאדם מאמין שהוא ראוי,הוא מתנהל ביומיום שלו ומדבר בשפה אחרת.
הוא לא מרגיש ש"בטוח יפספס את הרמזור" ו"בטוח יחמיץ איזה מפגש חשוב", הוא בטוח שכל מה שקורה לו, מדויק עבורו ונכון עבורו ולבטח הגיע כדי ללמד אותו איזה שיעור ולהגדיל אותו, מבפנים.

החניה, כמשל, מאוד הולכת איתי בשגרה הברוכה.
אני יודעת, לא מאמינה,יודעת,בידיעה ברורה! שמחכה לי חניה.
אגב, מאוד יכול להיות שאצטרך לחכות שתתפנה אותה חניה שמיועדת לי, ועדיין אני תמיד נכנסת לחניה עם תחושה שמחכה לי חניה.
לפעמים לפני שאני יוצאת מהבית,אני אומרת בקול, "תודה ה' שמחכה לי חניה במקום שאליו אני נוסעת"
לפעמים בדרך אני אומרת את זה, לפעמים רגע לפני שאני נכנסת לחניה. יש בזה תודעה של שפע, של אני חיה את מה שנכון עבורי, לא חסר דבר עבורי
יש מספיק מהכול ולכולם.

החניה כמשל. אילוסטרציה

אני יודעת, לא מאמינה, יודעת כמו שאני יודעת שאני עכשיו יושבת פה לכתוב לכם את הטור הזה,
כמו שאני יודעת איך קוראים לי, למי אני נשואה וכמה ילדים יש לי, אני יודעת שה' דואג לי ושולח לי, לנו, את הפרנסה המבורכת המיועדת לנו.
אני יודעת שכל אתגר שנקרה בדרכי, הגיע לכבודי ולא כדי להיות מכשול לרגליי הצועדות.

כשאנחנו מאמינים שאנחנו ראויים לחיים של טוב, בכל המישורים נחנו מזמנים את אותה מציאות לפתחנו. לפתח ליבנו ולביתנו.
זה יכול להיות ירידה במשקל, זה יכול להיות קניית בית ומציאת בן זוג
זה יכול להיות כל חלום כזה או אחר שאנחנו מבקשים לעצמינו.

שנהיה ראויים,
לחיים.

הפוסט לאכול, להתפלל, לאהוב הופיע לראשונה ב-פנימה.

עוברת על מה שיש לי בחיי ומודה על זה. אחד-אחד.
תודה ה' שיש לי בעל,
ומקופלת בתוך הנשימה הזו גם המריבה המתסכלת שהייתה היום בצהריים,
ואיך הרגשנו לא מוכלים ורחוקים, אבל אני אומרת תודה, כי יש לי בעל.
תודה ה' על הילדים האהובים.
על מעיין, על נעם, על לביא.

תודה  שיש לי למי לקום בלילה ומי שיזדחל למיטתי בלילות. מתנות קטנות, אילוסטרציה

ואני זוכרת לתוך הנשימה הזו את המקומות שהייתי קצרה אליהם,
ורגעים שכעסתי על- אמת ולא רק כעס- הפנים.
נושמת את החוויות הטובות ואת התחושה שזכינו בהם. במי שהם.
תודה ה' על אמא שלי , ואני יודעת את לבי ואת השנים שעברנו בקשר הזה.
תודה שיש לנו איפה לגור
תודה על השכנים המיוחדים והאהובים,
תודה ה' על ההרקדה הזו שלי, שפעם בשבוע מפיחה בי חיים.

ואני ממשיכה ומתכנסת ומגיעה אליי פנימה
תודה ה על כל כך הרבה הודעות שקיבלתי מאנשים שאהבו את מה שכתבתי בטור,
שזה האיר בהם תקווה ואוויר
תודה ה' שהצלחתי היום בכמה דברים שהיו בדרכי, בנעם ובשמחה.
תודה ה' על מתנות שנתת בי ודרכי.
תודה ה' שאני עייפה מדברים טובים.

תודה ה' שיש לי למי לכבס ולבשל ולנקות,
תודה ה' שיש לי למי לקום בלילה ויש מי שמזדחל למיטתי בלילות.
תודה ה' שאתה נותן בי רצון וכוחות לתקן את טעויותיי
תודה ה' שאתה מאמין בי שמסוגלת
תודה ה' על שנותן לי פה עוד יום
ועוד.

תודה.

הפוסט עייפה מדברים טובים הופיע לראשונה ב-פנימה.