ביני לבין עצמי

כבר יותר מחמישים שנה שהפסיכולוגיה המערבית מפמפמת לנו על חשיבות ה-self, העצמי. מודעות עצמית, מימוש עצמי, תפיסה עצמית וכדומה. על פי עקרונות אלה, חייב אדם לדאוג לפני הכול לטוב העצמי שלו ולהגשמת צרכיו הפרטיים. הוא קודם כול פרט, ורק אחר כך חלק מזוג ומהחברה.

אומנם זה נשמע כמו דבר חיובי, אבל יש לכך השלכות מרחיקות לכת. למשל, אם לא טוב לאדם עם משפחתו, עם בן או בת זוגו, הוא חייב לשמור קודם כול על הבריאות הפנימית שלו – ולעזוב. אין על מה לדבר, שהרי אי אפשר להתפשר כשהעצמי חשוב כל כך. התוצאה לא מאחרת לבוא, והיא משקפת את מה שקורה בתרבות המערבית בעשרות השנים האחרונות – הזוגיות מתפוררת, המשפחה מתפרקת, יותר ויותר אנשים חיים לבד.

התפיסה ביהדות היא שונה. האדם הוא פרט בחברה ובמשפחה, ויש מצוות רבות שמכוונות לעניין החברתי והמשפחתי. אומנם חשוב להתפלל, אבל בלי מניין זה לא זה. חשוב לשמור שבת, אבל בלי סעודת שבת משותפת מרגישים שמשהו חסר. בתכל'ס, כמה יהדות אפשר לחוות באי בודד?

"על כן יעזוב איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו והיו לבשר אחד". האדם לעולם לא אמור להיות לבד. בצעירותו הוא עם משפחת הוריו, ומיד אחר כך הוא מקים את משפחתו שלו. "לא טוב היות האדם לבדו" – הפשט הברור הוא שכשאדם לבד, לא רק שלא טוב לו, אלא הוא גם לא אדם טוב. אין לו עם מי להיטיב ואין הוא מממש את העצמי היהודי שלו.

מחקרים חברתיים מראים שבשונה ממה שמקובל לחשוב, איכות החיים אינה נמדדת על פי ההצלחה בקריירה, גודל הרכב או סכום הכסף שיש לך בבנק, אלא על פי מדדים חברתיים: כמה אנשים קרובים יש לאדם, שיהיו איתו בשמחות וידאגו לו ביום צרה או בעת זקנה, כשהוא לא יוכל לדאוג לעצמו.

"אעשה לו עזר כנגדו" – הכוונה היא לא רק שיהיה מי שיעזור, אלא גם שיהיה מי שישקף את הטעויות, כנגדו של בן הזוג, ויראה לו זווית אחרת.

היום אנשים מגיעים לנישואין עם רשימת מכולת ובה כל מה הם מצפים מהבעל או מהאישה, כשהמחשבה המנחה היא: איך האדם הזה יעזור לי בחיים ומה זה ייתן לי? לדעתי הגישה הנכונה היא שאם הוא לא מושלם, יהיה לנו על מה לעבוד יחד. נדאג זה לזה ולא כל אחד לעצמו. לא "מה יוצא לי" מהנישואין והאם זה טוב לי, כי אם מה אני יכולה לתת בנישואין ואיך הנתינה שלי תצמיח את בן זוגי ואת היכולת שלו לתת לי בחזרה. זה ה"דבק באשתו" האמיתי. מסתבר שאני לא משקיעה במי שאני אוהבת, אלא אני אוהבת את מי שאני משקיעה בו.

מעבר לסטטיסטיקות

בימים אלו אנחנו חוגגים את יום הנישואין ה-24 שלנו, ואני לא מאמינה שאנחנו שוברים את הסטטיסטיקה. נישואין הם החסד הכי גדול שאפשר לעשות עם אדם, ועל כך אני רוצה להודות לבעלי. הנישואין לא באים לשרת אותך, אלא את באה לתת מעצמך למישהו אחר וזה חסד עצום.

עלינו לזכור זאת תמיד ואף להעריך יותר. להשקיע יותר, כל הזמן. לדעת שזהו הבסיס למשפחה ולבית, ובעצם הבסיס לכול.

מתוך הטור החודשי של ריקה רזאל במגזין פנימה

הפוסט עזר כנגדי הופיע לראשונה ב-פנימה.

אותם מתלוננים טורדניים במדבר שמעשיהם מחדדים לנו שאנו נדרשים לאורך רוח, אמונה וראייה רחבה של כל התמונה, מלמדים אותנו שלדיבור שלנו משמעות חשובה. אם אנחנו מוציאים מהפה דברי עידוד ודרבון, אנחנו מחזקים את עצמנו ואת הסובבים לנו. אולם אם אנחנו עסוקים בקיטורים אנחנו מחלישים אותנו ואת הסביבה.

מסביר הרבי מליובאוויטש ; שלושה רבדים מקיפים את הנפש שלנו- מחשבה, דיבור ומעשה. המחשבה והמעשה הכרחיים בדרך כלל אבל הדיבור לא תמיד בא לידי ביטוי, ומכאן אנחנו לומדים דבר חשוב, לא רק שכל דבר צריך להיות מושלם ומורכב משלושת הרבדים, אלא גם ההכנות לכל דבר צריכים להיות מורכבים משלושתם.

מסע של 40 יום במדבר. תמונת אילוסטרציה מתוך Shutterstock

כל אישה יהודיה היא כור אטומי מהלך בעל עוצמות אדירות, ומי שמשכילה להשתמש בכוחות הנפש שקיימים בה (ובכולנו קיימים כאלה בשפע), על מנת לעבור את המסע הזה שנקרא "החיים" מתוך שמחה ואמונה, זוכה לבסוף להגיע בגשמיות ובפנימיות לאותה "ארץ זבת חלב ודבש".
המשימה היא להיות במאה אחוז גם בתהליך וגם במטרה, לזהות מראש את המכשולים הצפויים לנו בדרך ולהתגבר עליהם. לפעול בשלמות של כל שלושת הרבדים ולהתרכז עם כל תשומת הלב במה שאני עושה כעת. לא למהר ולדלג לשלב הבא, גם אם הוא המטרה הסופית. פשוט להיות 'כאן ועכשיו'! כאשר אנחנו מונחים בכל הפרטים ובשלמות כל יום שלך הופך מיום של גולה ליום של גאולה. 

***

בשבוע החם צרוב החמסינים של אב, בין תשעה לחמישה עשר באב, מוזמנות בנות ישראל לצאת ולחולל בכרמים. לחולל את השינוי המיוחל בכרמי הנפש, ואז לצאת בשמחה בריקודים ובמחולות.

במחילה ממך, אימא יקרה, סלחי לעצמך!

סלחי לעצמך על קוצר הרוח לפעמים, על מה שלא הספקת. הפסיקי לחלל את הקודש בליבך פנימה.
זכרי את דוד המלך העניו שביטל עצמו ואמר ״לבי חלל בקרבי״. את החור שנפער – תמלאי בסליחה. העניקי לעצמך מחילה וכך תהיי מוכנה לצאת למסע בן שבעה שבועות של הכנות מחוללות שינוי והשראה לראש השנה.  

אם נסלח לעצמנו, נהפוך את השנאה לאהבה, וההיפוך יזלוג הלאה ויקרב אותנו לשלום ולשלווה בקרב עם ישראל מתוך אמונה ושמחה בגאולה.

הפוסט לחולל מחילה הופיע לראשונה ב-פנימה.

 1. רכיבה על סוסים

לאלו מכן שדמיינו את עצמן רוכבות לעבר השקיעה לצד האהוב שלהן זו בדיוק המתנה המושלמת, בייחוד אם אתם אוהבים התנסויות חדשות.
את הרכיבה ניתן לקיים בשלל אזורים בארץ, כמו גם לאורך שפת הים, ובסופה אפשר לערוך פיקניק מפנק ורומנטי שישלים את החוויה.

2. סדנת נגרות זוגית

הזדמנות נפלאה ליצירה משותפת והתנסות בעבודה עם עץ, בסדנה תוכלו ליצור רהיטים שונים לבית ולחצר או כל דבר שיעלה על דעתכם שיוסיף טאץ' אישי ואסטתי. לא משנה אם זה מדף לתבלינים או ספסל עץ לגינה – תמיד כשתראו את זה תזכרו שזו היצירה שלכם.

3. טיול סגווי

ריחוף קל על גלגלים שיעלה לכם חיוך על השפתיים, בין אם אתם חובבי הנוף של ירושלים, תל אביב או הגליל עם טיול הסגווי תוכלו לחוות מקומות שונים לטעמכם, החל מסמטאות יפו העתיקה ועד למפגש עם מרחבים פתוחים והנוף האורבני של תל אביב. מתנה מיוחדת לזוגות שחולמים לטייל בצורה שונה וייחודית.

4. סדנת בישול

גם אם המטבח הוא לא בדיוק אזור הנוחות שלכם, בסדנת בישול תוכלו לעבוד בשיתוף פעולה ולהתנסות בהכנה של מנות שונות בליווי של שף מנוסה והרבה טעימות בדרך. ההכנה המשותפת של המנה היא דרך מצוינת להתקרב אחד אל השנייה, לטעום, לצחוק ולתבל עוד קצת את החיים.

5. כדור פורח

חוויה מקורית ומרוממת שתיקח אתכם הרחק מהכול ותגרום לכם להחסיר פעימה. עלייה על הכדור תאפשר לכם להתנתק לכמה זמן מהמציאות ולהתרכז בנוף המרהיב ובבן הזוג. דרך מרגשת לחגוג יחד את יום האהבה.

האמת היא, שלא משנה באיזו מתנה תבחרו. היום הזה הוא הזדמנות לתת מקום לאהבה ולזוגיות שקצת נשכחה לצעד עומס החיים, ולפעמים צריך רק כמה שעות יחד כדי להתחבר, להתקרב ולחזור שוב הביתה בכוחות מחודשים.

ט"ו באב שמח! 

הפוסט 5 מתנות זוגיות ומיוחדות לט"ו באב הופיע לראשונה ב-פנימה.

 "צמח לא יכול להיות ביחד עם השורשים של עוד צמח אחר. אפשר שישכון לידו בלי מאבק, בידידות כמעט, אבל השורשים, הגזע, צריכים להיות בתחום האישי של כל אחד. וניקח גם זוג, אם נראה אותם מדי דבוקים זה לזה, נראה אותם כאוהבים, ולמעשה בסופו של דבר יהיה ריב, כי אין מרחב מחיה לאף אחד. אין מנוחה. אין חִמצון לפעולות האישית, לרצון האישי, למחשבה האישית, הגבולות הם יסוד לקיום ולזוגיות".

                                                                                               ימימה אביטל ז"ל

בזוגיות תקינה, אנחנו מאפשרים מרחב מחיה לכל אחד מבני הזוג. בין בתחילת קשר, כשאלו עדיין דייטים ואין בהם ודאות האם שנינו רוצים להמשיך הלאה, ובין אם זה בזוגיות רבת-שנים. כשיש לכל אחד מבני הזוג את תחומי העיסוק שלו, את המרחב שלו ליצור, להתפתח ולגדול – אנו מגיעים אל הזוגיות שלמים יותר, וממילא לא מנסים לינוק מהזוגיות ומהשני בכוח את מה שחסר לנו בתוכנו. אנחנו לא נעשות תלותיות בבן הזוג, רק בשביל שנרגיש אהובות ושיש לנו מקום.

כשאנו נמצאות בתקופת הדייטים, ולא עושות שום דבר בין פגישה לפגישה, רק יושבות וממתינות לטלפון, אפשר לקלוט שם ש"אין לנו חיים" מלבד הזוגיות הזו, ושלמעשה אנחנו מצפות שבן הזוג המיוחל יציל אותנו מעצמנו ומחיינו. ולהפך, כשאנחנו ממלאות את חיינו בטוב המתאפשר לנו, אנחנו מגיעות אל הזוגיות מוטענות ומתודלקות בטוב, בעשייה יומיומית שיש בה סיפוק ושמחה, וממילא קל יותר להתחבר אל היש שבתוכנו ובתוך השני.

הזוגיות זקוקה לחמצן, לאוויר לנשימה. נשים רבות נבהלות בתחילת הנישואין מכך שבן הזוג הוא לא החבר הכי טוב שלהן ולא תמיד זמין רגשית עבורן, כמו שהן ציפו שיהיה. הוא לא איש השיחה המדהים שקיוו שיהיה. לאט לאט אנו לומדות למצוא את הטוב שקיים בביחד שלנו, לעשות יחד את מה שמותאם לנו, ואת מה שחסר לנו – להשלים לבד, ללכת עם חברה לשופינג (במקום שיישב על הספסל בחוץ וישתעמם…), ללכת לבד לשיעור או לשיחה שמדברים על נושאים שמעסיקים אותנו ופחות מעניינים אותו. כשאנו מקבלות שזו הזוגיות שלנו, אנו יכולות לפתח את עצמנו גם באופן אישי ולא להיבהל מכך שאולי משהו בזוגיות לא בסדר. להפך, ככל שאנו מתפתחות בתוך עצמנו, אנו מגיעות אל הזוגיות עם יותר קבלה, הכלה, נתינה, הבנה אישית ורצון אישי. אלו הן אבני היסוד של הזוגיות הבריאה שלנו. אנחנו פחות משתלטות על המרחב של השני. מכבדות את המרחב והרצונות שלו. ישנם חלקים בתוכו שהם רק שלו, בבחינת סוד, ואין מקרב יותר מאשר סקרנות ועניין כלפי בן הזוג. כשאין כבוד כלפי הנִפרדות, הסקרנות פוחתת, כי אנחנו כביכול מבינות ויודעות עליו הכל.

השאלה שיכולה להנחות אותנו בתוך הבירור של הפרדת השדות בזוגיות היא: מה שייך לי? ומה לא שייך לי?
כשאנחנו מזהות מה שייך לנו ומגלות בכנות מה לא שייך לנו ואיפה אין לנו שליטה עליו, מתחילה התבהרות. אנחנו מתקרבות אל בן הזוג לא מתוך שתלטנות, אלא מתוך אִפשור ונתינת מרחב, ואלה ממילא מחזקים את האהבה יותר מאשר שתלטנות, דרישה ודורסנות. הפרדת השדות מבן הזוג איננה ניתוק. היא באה כדי לחבר אותנו טוב יותר, כדי לתאם ולהתאים את עצמנו לזוגיות, במידה הנכונה לשנינו, שיוצרת התקרבות בריאה. זהו איזון דק ועדין: אנחנו ביחד בזוגיות הזו, בחום, קרבה ואהבה, אך זהו יחד מתוך הפרדה בריאה במקומות שבהם אנו מנסות לשלוט ולהתערבב.

מתוך השיעור השבועי הכתוב של עידית שלו

הפוסט הפרדת שדות האהבה הופיע לראשונה ב-פנימה.

יש בינינו שפות, שפות, שפות

אבל רק אחת שהיא שלנו

אותה אני מבקשת, בּׂא נדבר רק בה.

דבר אליי מילים פשוטות

בשפת הלב

דבר קרוב.

מתוך השיר 'שפת הלב'

מילים ולחן: רוחמה בן יוסף

כל שיר מתגלגל ונולד בדרך אחרת.
שפת הלב הגיע אליי אחרי דרך ארוכה שעברתי, מחשבות וחוויות שנאספו בבישול איטי עד שהגיע הרגע – ויצאו לעולם בבת אחת.
יום אחד ישבתי עם גיסתי היקרה, שעברה תהליך של גיור.
היא דיברה אנגלית ואני עברית, ובשברי מילים הצלחנו לתקשר בכיף. ואז היא שאלה אותי, 'מה זה סגולה?' הסברתי לה מה שידעתי.
חמותי מצטרפת למרפסת ושואלת, על מה אתן מדברות? וגיסתי ענתה לה: 'שאלתי את רוחמה מה זה סגולה',
חמותי אמרה, 'אה, זה נושא מאוד מעניין.. סגולה זה…' והסבירה לה משהו אחר לגמרי ממה שאני אמרתי!
אני זוכרת את ההפתעה שהרגשתי, והמחשבה הראשונה שחשבתי היא – יואו. אם אני וחמותי היינו מדברות על סגולה, היינו חושבות שאנחנו מבינות אחת את השניה, כשבאותו הזמן אנחנו מדברות על דברים שונים.

המעבר בין השפות, להבנות שונות של מילים באותה שפה, היה עבורי חזק.
כי כל אחת מאיתנו היא עולם ומלואו.
השפה בה אני מדברת , שונה מהשפה שאת מדברת, אפילו שאנחנו כותבות ומדברות בעברית…..
מילים מסוימות יעוררו בנו רגש מסוים, יקחו אותנו למקומות אחרים ואסוסיאציות שונות..
זה כל היופי, לא? המגוון, העולמות , הצבעים, הדרכים לראות דרכם את העולם.
אבל בכל זאת, איך נפגשים לא רק מבחוץ – אלא באמת?
זאת שאלה שנכונה לקשר שלי עם כל אדם, אבל במיוחד בקשר הזוגי.
איך אני מצליחה לדבר באופן שיוביל להבנה אמיתית?
איך אני מגיעה למפגש שמחבר בין העולמות הפנימיים שלנו?
זה תלוי באמון. באומץ ובנכונות להתקלף, להשיל שכבה ועוד שכבה..
להיות כנה, גם אם זה יכאב.
ובעיקר, כמו תמיד, מתחיל ממני- מהרצון והמעשים שמעוררים את התנועה היפה הזאת.

כמו הרבה מהשירים שלי, שפת הלב הוא תפילה.
הוא רצון להפגש עם השפה שמונחת מתחת לכל השפות
להגיע פנימה. לגעת .
לדבר ולהקשיב בשפת הלב.

הפוסט מאחורי הקלעים של שפת הלב הופיע לראשונה ב-פנימה.

סמבוסק במילוי גבינות וזיתים. בא בטוב. צילום: דעאל סבטיה

הפוסט שלב אחר שלב: איך להכין סמבוסק גבינות וזיתים לפיקניק רומנטי הופיע לראשונה ב-פנימה.

היא עולה בשיעורי הבית של הילדים, שתמיד ייעשו "יותר מאוחר", היא עולה כשיש לנו ערימות של כביסה לקפל, טלפונים לעשות, לסגור נופש, לדאוג לצלמת לבת מצווה של הבת ועוד.

רגעי הדחיינות מתחלקים לשניים: האחד, הרגע עצמו בו אנחנו דוחים את הדברים שאנחנו צריכים לעשות עכשיו. אלו רגעים קסומים שאין כמותם בהם אנחנו פנויים ממטלות ולרגע משתכנעים מהאשליה שהמטלה אכן תיעלם אם רק נדחה אותה.

ויש את החלק השני, של הרגע שאחרי. אנחנו מוצאים את עצמנו עם ערימת המטלות, במקרה הטוב. במקרה הפחות טוב, פספסנו דד ליין לבצע אותן.

נראה שבשביל כל האנשים שחשבו שמאוחר מדי, יש מענה. אתר "מברוק 90", מציע את שירותיו בדיוק עבור דחיינים כרוניים ולאנשים מהירי החלטה.

אירוע בדקה ה-90. מתוך מברוק 90

האתר מציע מגוון של ספקים שיעזרו לאנשי הרגע האחרון ומהירי ההחלטה כאחד, להפיק לעצמם אירוע במהירות, בטווח של שלושה חודשים. ניתן למצוא באתר ספקים להפקת האירוע- החל מאולם האירועים, דרך צלמים ועד ונעלי כלה. בנוסף, למי שקצת מתקשה להתמצא באתר, יש טלפונים לסיוע.

בשיטוט מהיר באתר מוצא בעל השמחה כמעט את כל מה שהוא יכול היה לחלום עליו באירוע, לאחר שבחר תאריכי יעד ואזור בארץ, משם הדרך קצרה למציאת שירותי הפקה, אטרקציות מיוחדות, אקססוריז ושמלות כלה, ואפילו ירח דבש במגוון יעדים.

בסופו של דבר צריך קצת זמן להתלבט על סוג התחרה בשמלת הכלה וגוון הסיכה בשיער. אבל בכל זאת, לאנשים עם פרופורציות ומטרה ברורה, נראה שיש מקום מספיק טוב להגשים את היעדים שלהם לקראת האירוע.

הפוסט חתונה לדחיינים בלבד הופיע לראשונה ב-פנימה.