הבחירות הרעות גורמות לכל שנאת האחים שיש בעם ישראל. יעקב בוחר את יוסף מבין כל הבנים.
יעקב, מה אתה עושה? "לעולם לא ישנה אדם בנו בין הבנים". אסור לתת יחס מועדף לילד מסוים. כמו החנוכייה השמש הוא כמו אימא, וכל יתר הנרות באותו גובה. החנוכייה מחנכת לאי-שינוי בין הבנים. איך בחרת את יוסף לעומת האחרים? זו הייתה בחירה כל כך גורלית, שגרמה לכל האחים לשנוא את יוסף.
אומר הרש"ר הירש: אפשר לאהוב ילד יותר או פחות. הרי אנחנו בני אדם. בת אחת שלך נורא מזכירה לך את כל החולשות שלך, אחותה מגלמת במדויק את חוסר הטקט של אחותך והילד מזכיר את חמותך.
כל זה נכון, ועדיין – מתנהגים עם כולם באופן שווה.

קראתי סיפור שריגש אותי. הרב שלמה זלמן אוירבך זצ"ל, צדיק עצום, היה מתגורר פה בשכונת שערי חסד. אני עוד זוכרת אותו חוזר לביתו מבית הכנסת בערב שבת עם החיוך המואר שלו. ופעם אחת הוא מרים טלפון למשפחה אחת ומבקש לדבר עם האבא.
"כן, כבוד הרב?". "הערב יש בר מצווה לבן שלך. אני לא אוכל להגיע כי הנכדה שלי מתארסת הערב".
"כבוד הרב, זה בסדר. איך כיבדת אותי בטלפון הזה". אבל הרב כן הגיע, לקראת סוף חגיגת הבר מצווה. "הרב, איך יכול להיות? הרי הודעת שלא תגיע", התרגש הנער. "נכון, אבל הגעתי לבר המצווה של שני אחיך הגדולים, וחששתי שכל החיים תגיד 'אבל לשני האחים שלי הוא הגיע ואליי לא'. אז באתי".

עוד בחירה מזעזעת: ה' רואה שהאחים בשנאתם, עומדים למכור את יוסף לעבד. בינתיים הוא זורק את יוסף לבור מלא נחשים ועקרבים. אז איזו מין הצלה זו? מפרש האור החיים הקדוש: ה' מציל את יוסף מידי אנשים שיש להם בחירה, מפני שלנחשים ולעקרבים אין בחירה, ולכן לא יראו ולא ישחיתו למי שאינו חייב מיתה. אבל אנשים יש להם בחירה רעה, וגם מי שלא חייב מיתה הם יכולים להרוג.

הרוע שסובב אותנו הוא הטרגדיה של הבחירה. הולכים לבחירות, אילוסטרציה

שימו לב, בנות. ה' לא פוחד מנחשים ומעקרבים, הוא פוחד מאנשים רעים. ה' ישמור אותנו מתוצאות הבחירה. דעו לכן, גם אהבה ושנאה הן עניין של בחירה.
באחד השיעורים שלנו עלתה אחיינית של רב אוּשר וסיפרה שהתחתנה בגיל 39 ועם מי? עם בחור שהכירה לראשונה בגיל 19 , והיא סירבה והוא סירב. באיחור של 20 שנה התקשר שוב השדכן: "תקשיבי, הוא רווק וגם את עדיין רווקה, אולי תנסו שוב?". היא החליטה לשנות את נקודת המבט (טוב, בגיל כזה כבר לא רואים כל כך
טוב), והיום הם נשואים עם ילדים.
אם את בוחרת לראות את הילד הזה בעין רעה – הלך עליו. "ויראו אותו מרחוק", נאמר על אחיו של יוסף, והאור החיים מבאר שהם החליטו לראות אותו כמישהו רחוק, ומאז ננעלו שערי האהבה שבליבם. את בוחרת לשנוא את בעלך באיזשהו יום – זה קורה לכולנו בכל מיני מצבים הורמונליים – גמרנו. הלכה האהבה לכל היום.
וכשם שאהבה ושנאה הן עניין של בחירה, כך גם חיים טובים או רעים הם עניין של בחירה. הרוע הנורא שסובב אותנו, את כולנו, הוא הטרגדיה של הבחירה. כמה היא נוראה. כמה אנחנו מפספסים את האור מרוב בחירה.

אנחנו חיים בדור מוכה בחירה. האינטרנט בכל מקום, אלכוהול בכל מקום. חומרים מערפלי הכרה בכל מקום. איזה דור מסכן! איך הוא אמור לזהות את האור בתוך החושך, את הטוב בים הבחירה הרעה?
ויש מרחק שנות דור בינינו ובין ילדינו. לעומתם, אנחנו דור המדבר של הטכנולוגיה. אבל ה' אומר לנו ולהם: אתם הדור הכי גדול שהיה לי אי פעם. אתם מסוגלים לחולל את הנס. ה' שם אותנו בדור הזה, וזו הבעת אמון אדירה-אדירה שלו בדור שלנו.
אימהות, כל הזמן צריך להעצים את האמון בילדים. השפת אמת אומר שיוסף לא חטא עם אשת אדוניו רק מפני שאדוניו "הפקיד אותו בביתו ועל כל אשר יש לו".
כזה אמון הוא נתן בי, "ואיך אעשה הרעה הגדולה הזאת לאדוני?".
רק אמון, אימא. רק אמון, אבא. אין לך דרך אחרת לשמור עליהם. אין. תאמיני בהם.

***

מתוך הטור החודשי של הרבנית ימימה במגזין פנימה
רוצה לקבל בכל חודש מגזין עשיר ומרתק? השאירי לנו פרטים כאן 

הפוסט בדרך לקלפי – הרבנית ימימה על בחירות ותוצאות הופיע לראשונה ב-פנימה.

"יָּבֵא יוֹסֵף אֶת-יַעֲקֹב אָבִיו, וַיַּעֲמִדֵהוּ לִפְנֵי פַרְעֹה; וַיְבָרֶךְ יַעֲקֹב, אֶת-פַּרְעֹה. ח וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה, אֶל-יַעֲקֹב:  כַּמָּה, יְמֵי שְׁנֵי חַיֶּיךָ.  ט וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב, אֶל-פַּרְעֹה, יְמֵי שְׁנֵי מְגוּרַי, שְׁלֹשִׁים וּמְאַת שָׁנָה:  מְעַט וְרָעִים, הָיוּ יְמֵי שְׁנֵי חַיַּי, וְלֹא הִשִּׂיגוּ אֶת-יְמֵי שְׁנֵי חַיֵּי אֲבֹתַי, בִּימֵי מְגוּרֵיהֶם"

בשיחה זאת,יעקב,בניגוד לרוב חייו נשמע די מריר על מה שעבר עליו , דווקא עכשיו שהוא גילה שיוסף חי והוא הגיע למקום שידאגו לו ולמשפחתו למזון. ועם זאת, יעקב אכן עבר חיים לא פשוטים כלל החל מגנבת הברכות, שנים של עבודה אצל לבן עבור רחל, נישואין במרמה ועוד עבודה עבור רחל, דרך המעשה עם דינה וכמובן העלמות בנו האהוב ל- 22 שנה

רש"י מוסיף על כך בפרשת וישב על הפסוק:"וישב יעקב":

וישב ביקש יעקב לישב בשלוה, קפץ עליו רוגזו של יוסף. צדיקים מבקשים לישב בשלוה אומר הקב"ה לא דיין לצדיקים מה שמתוקן להם לעולם הבא, אלא שמבקשים לישב בשלוה בעולם הזה:

כלומר,על אף שיעקב נשמע קצת מריר הוא ללא ספק צדק בדבר, ובאמת חייו לא היו כה פשוטים, אז למה נענש יעקב בחומרה כזאת? עונש עד כדי כך קשה שבבראשית רבה צ"ה מובא המדרש הבא:

בשעה שאמר יעקב מעט ורעים היו אמר לו הקב"ה: אני מלטתיך מעשו ומלבן והחזרתי לך דינה גם יוסף ואתה מתרעם על חייך שהם מעט ורעים, חייך שמניין התיבות שיש מן ה'ויאמר' [פרעה] עד ב'ימי מגוריהם', כך יחסרו משנותיך שלא תחיה כחיי יצחק אביך, והם ל"ג תיבות ובמנין זה נחסרו מחייו שהרי יצחק חי ק"פ שנה ויעקב לא חי אלא קמ"ז".

על מנת להבין את העניין הזה אנחנו צריכים ללכת לדמות אולי הכי מוכרת בתנ"ך של יסוריים וקשיים: לאיוב.
איוב סבל מכול הייסורים שאפשר לסבול מהם, לקראת סוף פרק ב, ככול הנראה אשתו כבר איבדה את האמונה מצער ושואלת אותו למה הוא לא מקלל את האלוקים, ומיד איוב עונה לה :

וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ, כְּדַבֵּר אַחַת הַנְּבָלוֹת תְּדַבֵּרִי–גַּם אֶת-הַטּוֹב נְקַבֵּל מֵאֵת הָאֱלֹהִים, וְאֶת-הָרָע לֹא נְקַבֵּל; בְּכָל-זֹאת לֹא-חָטָא אִיּוֹב, בִּשְׂפָתָיו

לברך על הרעה כשם שמברך על הטובה. אילוסטרציה

תשובה זאת לכאורה נשמעת מלאה ומושרשת באמונה גדולה,אבל המלבי"ם מדייק מהמילה ב"שפתיו":

הגם שתשובתו זאת נראה כתשובת ירא ה' וצדיק, וכן פירשוהו המפ', אחר הדיוק כבר נגלה מדבריו שבלבבו היה פונה לדברי און ומינות, וזה נגלה ממלת גם … ובאור הדבר שהוא חשב שהטוב הנמצא במציאות הוא מעורב עם רעות הרבה, ולא עוד אלא שמבואר מתוך וכוחו שהיה דעתו שהרע במציאות הוא יותר מן הטוב, וע"כ חשב שא"א כלל שה' יתן טוב לבד, כי מי שירצה לקבל את הטוב בהכרח יקבל גם את הרע … אחר "שגם את הטוב נקבל מאת האלהים", ר"ל אחר שאם נרצה לקבל טוב מאלהים שהוא המציאות והחיים, בהכרח נקבל את הרע שהוא הגובר ומתרבה על הטוב שהוא מעט המציאות בערכו, עד שיצדק לומר שאנו מקבלים את הרע בעצם וראשונה ועמו אנו מקבלים גם את הטוב, שהאדם בצאתו אל המציאות מקבל המון רעות ודאגות ותמורות אשר ישיג בזמנו הקצר, וזאת עקר מולדתו, ועם זה מקבל גם את הטוב שהוא החיים הקצרים האלה, וא"כ איך "את הרע לא נקבל" אחר שהוא העיקר, והנה בזה כבר גלה כי לבבו מלא און שה' ברא את האדם לרעתו ושהרע במציאות גובר על הטוב, וזה שורש פורה ראש ולענה להתרעם על מדותיו שברא את האדם לרעתו, וזה יסוד לכל הדברים המרים שדבר אח"כ בוכוחיו, אבל יען שעתה העלים דבר זה ולא נגלה רק ממלת גם, מ"ש גם את הטוב, מבואר שהגם שהיה דעה זו בלבו בכל זאת לא חטא איוב בשפתיו כי לא הוציא עדיין תלונותיו בשפתיו עד אחרי זאת, ואמרו חז"ל בשפתיו לא חטא אבל בלבו חטא

החטא של איוב הוא בעצם האמונה כי קיים רע במציאות, ויותר מכך – שהוא גובר על הטוב.
במקום מסוים, היה קל יותר לאיוב לקבל את הרע והמלבי"ם מסביר כי היה פונה לדברי כפירה.

יעקב,בדרגתו כמובן, נפל בסוף חייו בנקודה הזאת.
יעקב ידע שהכול מאת ה' לטוב ולמוטב, אך חשוב להבין כי מטרת התורה היא ללמד אותנו דרכי חיים. ולכן השיחה המוזרה בין פרעה ליעקב מובאת, המפרשים מסבירים שבאותו רגע שיעקב חש את הרע והקושי בחייו הוא היה נראה זקן בהרבה,וזה בעצם מה שהביא את פרעה לשאול בין כמה הוא: והתשובה של התורה בעצם היא גם התשובה ליעקב למה חייו קוצרו :

"מְעַט וְרָעִים, הָיוּ יְמֵי שְׁנֵי חַיַּי. "עקב יודע שבאותו רגע שהוא חש שחייו רעים, הם יהיו מעט, והוא לא ישיג את ימי שנות אבותיו.

התורה מלמדת אותנו, לספר בשבח ה' ופועלו בעולם ולהודות בכל רגע על חיינו הטובים והנפלאים, להודות על הטוב ולהודות גם על מה שנראה רע.

שבת שלום ובשורות טובות!

הפוסט הטוב והמיטיב: פרשת ויגש הופיע לראשונה ב-פנימה.

צריך להבין, שפרעה החשיב עצמו כאלוהים, כאילו הוא מנהיג העולם ואין עוד מלבדו. ויוסף, במקום להתכונן לשיחה המפתיעה עם מלך פרעה שהכתיר עצמו ככל – יכול, יוסף לא מתבלבל ומעמיד את פרעה על מקומו מההתחלה: " וַיַּעַן יוֹסֵף אֶת-פַּרְעֹה לֵאמֹר, בִּלְעָדָי  אֱלֹהִים, יַעֲנֶה אֶת-שְׁלוֹם פַּרְעֹה.(מא,טז)
תדע, קודם כל יש מישהו מעליך!

בהמשך,כאשר יוסף מתגלה לאחים,שוב הוא מקשר הכול לקב"ה: "כִּי לְמִחְיָה, שְׁלָחַנִי אֱלֹהִים לִפְנֵיכֶם," (מה,ה)

צדיקתו של יוסף ומבטחו בקב"ה עד יומו האחרון מתארים איש אמת של ממש, ועם זאת קשה שלא לתהות על מידת הנקמנות של יוסף ביחס לאחים ובמשחק שלו בהם. הוא מכריח את האחים להביא את בנימין, על אף שהוא כלל לא השתתף במכירה, ולוקח מהם את שמעון ואוסר אותו בלי הסבר הגיוני.
אך נראה שזה לא קל לו:

"וַיִּסֹּב מֵעֲלֵיהֶם, וַיֵּבְךְּ; וַיָּשָׁב אֲלֵהֶם, וַיְדַבֵּר אֲלֵהֶם, וַיִּקַּח מֵאִתָּם אֶת-שִׁמְעוֹן, וַיֶּאֱסֹר אֹתוֹ לְעֵינֵיהֶם."

בוכה ואז עושה? אם כואב לו כל כך על מעשיו למה לעשות זאת? ובמה חטא שמעון דווקא משאר האחים?

כשהאחים חוזרים בלית ברירה הוא מערים עליהם ומודיע כי ברצונו להפוך את בנימין לו לעבד. ושוב, חוזר בינימין ואנחנו לא מבינים מדוע יוסף קושר אותו לעניין אם הוא לא השתתף במכירה, ומדוע הוא מתעלל כך באחים במקום להתוודות מייד שהוא אחיהם, ואיך מסתדר כל הסיפור הזה עם ביטחונו המוחלט של יוסף בהשם?

כדי להבין את זה ניגש אל ספר "הלכות תשובה" של הרמב"ם:

"אי זו היא תשובה גמורה?
זה שבא לידו דבר שעבר בו ואפשר בידו לעשותו,
ופירש ולא עשה מפני התשובה." (פרק ב,הלכה א)

אי זו היא תשובה גמורה – שבא לידו דבר שעבר ולא עשה מפני התשובה.

יוסף יודע שיש קטרוג גדול על האחים בגלל מעשה המכירה. על אף שהאחים היו רק שליחים בידי שמיים, יש עניין לא להיות שליח למקום ויוסף גם יודע, שאם יגלה להם מיד את זהותו הם יתנצלו ויתחרטו כי הרי הוא מולך על מצרים עכשיו והתשובה שלהם לא תהיה אמיתית ושלמה. הוא הבין כי הדרך היחידה של האחים לתקן היא בעצם להגיע לאותה הסיטואציה, ולפעול אחרת.

לכן ביקש יוסף להביא את בנימין, בנה השני של רחל כדי להפוך אותו לדמות יוסף בהצגה שארגן להם, הצגת המכירה והוא מציע להפוך את בנימין לעבד תמורת חירותם. את שמעון, הוא החליט להרחיק מהאחים כי לשמעון הייתה עזות ועוצמה, ויוסף פחד שינסה לבוא במלחמה על מצרים.
והנה, ההיסטוריה חוזרת על עצמה, והאחים יכולים שוב למכור את בנה של רחל הפעם תמורת חייהם, אך מי שקם למנוע זאת היה בדיוק מי שלא קם בפעם הקודמת, וזה יהודה. יהודה חוזר לאותה הנקודה ובוחר לשנות את המצב.

יוסף אהב את האחים, עם ולמרות מה שעשו, והוא יודע כי הכול היה מאת השם יתברך. לאורך הפרשה רואים כי יוסף בוכה על מה שהוא עושה לאחים וזה קשה לו, אך הוא יודע, כי רק כך יוכלו אחיו לתקן, ובזכותו, הם אכן תיקנו.

הפוסט לשוב לאותו המקום, והפעם לתקן: פרשת מקץ הופיע לראשונה ב-פנימה.

ומשם המחשבות רצות הביתה. לבתים של כולנו. לילד שלא בטוח שמועדף כמו שלפעמים אנחנו רוצים לגונן עליו יותר, מרגישים שהוא צריך קצת מעבר. לזה שאנחנו קולטים ממנו שדר מסויים או לזה שמדליק אצלנו משהו או מפעיל אותנו יותר. כל אלה מגיעים ממקום מאוד אוהב, כן ואמיתי שלנו מול הילד ובאותה מידה עלול להתפרש כאפליה לשאר הילדים.

אז מה עושים?
אני חושבת שהתשובה לשאלה הזאת מגיעה אלינו דווקא בחנוכה.
בעמידה שלנו מול הנרות אנחנו נחשפים למראה מדהים – השָמש מעביר משלהבתו אש לנר ועוד נר ועוד אחד וראו זה פלא – לא קורה כלום. שאר הנרות לא נדלקים פחות, לא מרגישים שקרה להם משהו מהעובדה שרגע לפני כן הדליקו נר אחר. כל הנרות רואים שלפעמים  יש נר עם פתיל קצר ולוקח יותר זמן ומאמץ להדליק אותו ולעומתו נר אחר נדלק מיד.
גם השָמש לא מתרגש מהעובדה שהאש שלו מועברת או שלפעמים הוא עובד קשה יותר, זה לא מפחית ממנו דבר. ובעיניי, זה בהחלט יכול להיות מתכון להתנהלות משפחתית.

ההורים הם השָמש.
הם יודעים, מאמינים ומשקיעים מאמץ ומחשבה במה צריך לתת לכל ילד. הם אוהבים את כולם ומבינים שלפעמים יש שוני בצרכים של כל אחד מהם. לפעמים למישהו יש פתיל קצר. יש נושאים מסויימים שבהם יש למישהו צורך אחר. והם עדיין עושים ופועלים ומתאימים.

האור של הביחד יוצר את החנוכיה השלמה

והחג הזה הוא הזמנה שלנו לדבר את העניין הזה במשפחות שלנו, להדגים במוחשי, הרבה פעמים לעצמנו ולפעמים גם להם, שאיזה יופי שבסוף כל הנרות דולקים בגובה אחיד כשהשלהבות של כולם מאירות. והשמש יכול בביטחון ורוגע לחזור ולעמוד במקום שלו לצד או ליד הנרות שהדליק ולהמשיך לשמש את כולם באורו. והאור של הביחד הזה הוא שיוצר את החנוכיה השלמה, את האור המלא בבית. רק בזכות ההקשבה לצרכים הייחודיים של כל אחד מבני המשפחה ניתן להגיע למצב של חנוכיה דולקת.
וזה באמת החלק הקשה של ההורים, השמשים במשפחה. העבודה האמיתית היא בזיהוי נכון של הצרכים האלה, מתי הם של הילד ומתי הם שלי.
מתי הפתיל שלו קצר מדי ולא נדלק ומתי זו אני שדואגת שם ומאריכה בהישארות שלי בהדלקה שבעצם ממיסה אותו ומקטינה אותו, לפעמים אפילו ביחס לשאר הנרות בשורה. חשוב לזכור שזו האחריות שלנו מול אותו ילד וגם מול השאר. והבנה כזו בבית, עושה את ההבדל.

שנזכה להאיר לבתינו פנימה ומשם גם החוצה. חנוכה שמח.

הפוסט להאיר אותם: על אפליה הורית בין אחים הופיע לראשונה ב-פנימה.

לרוב התורה בפשט לא נוקטת עמדה ומספרת את הסיפור באופן אובייקטיבי ככל האפשר. אך בסיפור מכירת יוסף 'מתערבת' התורה ומביאה לנו זוויות נוספות של הסיפור ואת ההשפעה של מעשה המכירה על הסביבה ועל השתלשלות האירועים שיבואו אחר כך:

"ויקְרַע יַעֲקֹב שִׂמְלֹתָיו, וַיָּשֶׂם שַׂק בְּמָתְנָיו; וַיִּתְאַבֵּל עַל-בְּנוֹ, יָמִים רַבִּים" (ל"ז,ל"ד)

רש"י מסביר כי הקפיצה הפתאומית בעלילה בפרק ל"ח בין סיפור המכירה לבין סיפורם של יהודה ודינה היא כדי ללמד שגדולתו של יהודה פחתה בעיני אחיו אחרי שראו את הצער של אביהם ואמרו לו: אתה אמרת למכרו, אילו אמרת להשיבו היינו שומעים לך"

וכמובן, תגובות האחים בפרשת מקץ והחרטה שמהדהדת בדבריהם:

"וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל-אָחִיו, אֲבָל אֲשֵׁמִים אֲנַחְנוּ עַל-אָחִינוּ, אֲשֶׁר רָאִינוּ צָרַת נַפְשׁוֹ בְּהִתְחַנְנוֹ אֵלֵינוּ, וְלֹא שָׁמָעְנוּ; עַל-כֵּן בָּאָה אֵלֵינוּ, הַצָּרָה הַזֹּאת"(מ"ב,כ"א)

והבור ריק אין בו מים. אילוסטרציה

אך כשנעמיק אל הסוד, נגלה גישה אחרת לחלוטין למכירת יוסף, גישה מהפכנית שתשנה לנו לגמרי את נקודת המבט:

בזוהר הקדוש מובא כי כאשר הגיע יוסף אל השדה אל אחיו וראו אותו האחים, הם עשו לו משפט.
אך משפט נעשה רק בפני עשרה ובלי יוסף הם היו רק תשעה. מסביר הזוהר כי הקב"ה בעצמו היה העשירי, והוא זה שהסכים וחתם את מכירת יוסף.

 "וּמִשּׁוּם כָּךְ, בִּזְמַן שֶׁמָּכְרוּ אֶת יוֹסֵף, הִשְׁתַּתְּפוּ כֻלָּם עִם הַשְּׁכִינָה, וְשִׁתְּפוּ אוֹתָהּ עִמָּהֶם כְּשֶׁעָשׂוּ שְׁבוּעָה"

ואם ניקח את הגישה הזו ונסתכל שוב בפסוקים, נגלה שיוסף עצמו מודה כי הקב"ה הוא-הוא מי שעומד מאחורי שרשרת האירועים שאירעה לו מאז נזרק לבור:

"וְעַתָּה אַל תֵּעָצְבוּ וְאַל יִחַר בְּעֵינֵיכֶם כִּי מְכַרְתֶּם אֹתִי הֵנָּה כִּי לְמִחְיָה שְׁלָחַנִי אֱלֹהִים לִפְנֵיכֶם" (בראשית מ"ה, ה')…."כִּי זֶה שְׁנָתַיִם הָרָעָב בְּקֶרֶב הָאָרֶץ וְעוֹד חָמֵשׁ שָׁנִים אֲשֶׁר אֵין חָרִישׁ וְקָצִיר: וַיִּשְׁלָחֵנִי אֱלֹהִים לִפְנֵיכֶם לָשׂוּם לָכֶם שְׁאֵרִית בָּאָרֶץ וּלְהַחֲיוֹת לָכֶם לִפְלֵיטָה גְּדֹלָה: וְעַתָּה לֹא אַתֶּם שְׁלַחְתֶּם אֹתִי הֵנָּה כִּי הָאֱלֹקִים וַיְשִׂימֵנִי לְאָב לְפַרְעֹה וּלְאָדוֹן לְכָל בֵּיתוֹ וּמֹשֵׁל בְּכָל אֶרֶץ מִצְרָיִם"

איפה אתה רוצה להיות

וכאן נשאלת השאלה, אם הקב"ה בעצמו 'הצביע' נגד יוסף, במה אשמים האחים? ובכלל, אם יוסף עצמו מחל להם ומכיר בכך שזה מה שהיה צריך לקרות – למה התורה רומזת לנו שוב ושוב שזה לא בסדר?

הבחירה איך לנהוג בידיים שלנו. אילוסטרציה

אם נסתכל בפסוקים אחרי שהאחים זרקו את יוסף לבור נגלה פרט קטן שנראה שולי, שלוש מילים סך הכול, אך אלו המילים המספרות את כל הסיפור:

 "וַיִּקָּחֻהוּ–וַיַּשְׁלִכוּ אֹתוֹ, הַבֹּרָה; וְהַבּוֹר רֵק, אֵין בּוֹ מָיִם.  וַיֵּשְׁבוּ, לֶאֱכָל-לֶחֶם…" (ל"ז,כ"ד)

שלוש מילים שמתארות בדיוק קר את אכזריות המעשה. האחים משליכים את יוסף אחיהם לבור – ויושבים לאכול לחם, יושבים לסעודה כשאחיהם נמצא קרוב- רחוק מהם, בבור מלא נחשים ועקרבים, ללא אוכל או מים בעוד הם ממלאים קיבתם.

חשוב להבין, כי האחים היו צדיקים גדולים, מכל אחד יצא שבט של עם ישראל והם ידעו כי מכירת יוסף היא 'מכתוב' מלמעלה, זה משהו שהוא בלתי נמנע וכבר נגזר. אך החטא שלהם היה הוא שהם לא הצטערו בצרת נפשו.

"אֲשֶׁר רָאִינוּ צָרַת נַפְשׁוֹ בְּהִתְחַנְנוֹ אֵלֵינוּ, וְלֹא שָׁמָעְנוּ."

וכאן אנחנו לומדים יסוד חשוב בבחירה החופשית:

לא תמיד הבחירה באמת בידינו, יש לנו שליטה במציאות עד גבול מסויים ומשם זה בידיו של הקב"ה, וכאן, בנקודה הזאת של השחרור – כאן נמדד כוח הבחירה שלנו איך לנהוג. האם נצטער בזה? האם נשמח?
מה באמת, בלב, רצינו שיקרה?

ולפעמים באמת 'אין הקדוש ברוך הוא בא בטרוניה עם בריותיו' על מעשיהם, אבל הוא כן יבוא בטרוניה על איפה הם רצו להיות באותו רגע.

שבת שלום.

הפוסט בהתחננו אלינו, ולא שמענו: פרשת וישב הופיע לראשונה ב-פנימה.