הצלבה כפולה 

בין אם את כלה שעומדת להתחתן ובין אם את נשואה כבר שנים, חשוב מאוד להתחדש כל הזמן – בבסיסי המטפחת המכונים "בובו", בגודל המטפחות, בעובי הבד ובמרקמו ובסוגי הקשירות. המצווה המהממת הזו יכולה להתחבב עלייך ככל שתשקיעי בה יותר, כמו כל דבר בחיים שאנחנו משקיעים בו ואז אוהבים אותו.

שימי לב שהקוקס שאיתו את אוספת את השיער יהיה במרכז הראש, ממש בקודקוד. זה יחזיק לך את כל הבסיס של המטפחת.

הקשירה הזו היא קשירת חג אצילית ויפה, ותוכלי לעשות אותה בכמה ורסיות. כל בד ואורך של מטפחת יהפכו את הקשירה לאחרת ומסוגננת.

צילום:דאפי ספונר

• הניחי את הבובו על הראש. תפסי את המטפחת בשני הקצוות והניחי בצורת x.
  

  צילום:דאפי ספונר

• הפכי את הצדדים כך שיהיה מעין סיכול ביניהם. הפכי את הצדדים וסדרי ליציבות.
• אופציה נוספת היא לקשור קשר במקום להפוך, ואז קשר נוסף, ולפתוח שוב לכל צד המטפחת.

שמלות: הודיה לוביץ

מטפחת: אתכסיא

בובו: הודולה, בובון שטוח גדול

דוגמניות: נועם סרוסי ורחלי אדרעי

לתוכן איכותי וערכי במיוחד עבורך הצטרפי למגזין פנימה בלחיצה כאן

הפוסט שניהיה לראש: המדריך המלא לקשירת מטפחות הופיע לראשונה ב-פנימה.

בתור נשים שמחוברות לגופן, הן מעידות על עצמן שהן מרגישות בנוח עם כל בגד. בינת, בין שלל עיסוקיה הרבים כיועצת לאינטימיות ובעלת סטודיו לריקוד, היא גם רקדנית ושחיינית, והחיבור לגוף ולבגד הים היה לה טבעי ונעים. "אני מאמינה שהחיבור לגוף שלנו והיכולת להרגיש איתו בנוח, לא משנה באיזו מידה את, זו מתנה!" היא אומרת. "אין גוף 'טוב' או גוף 'נכון', יש את הגוף שלך. אם תדעי לאהוב אותו ותכבדי אותו, זה יקרין החוצה. אישה יפה היא אישה שאוהבת את עצמה על סך חלקיה".

המדריך למכייפת

עונת הרחצה בפתח. אין שנה שאני לא שומעת את תסכולי האימהות והנשים על בגדי הים שלהן, והיה ברור לי שהפקה על בגדי ים שלמים בוא תבוא.

את התענוג של בגדי הים הצנועים הכרתי כבר לפני שנים רבות, אך בכל פעם מחדש נמנעתי מלקנות אותם – פעם מסיבות כלכליות, פעם כי לא אהבתי את איך שזה נראה, בכל פעם תירוץ אחר.

אך מאז שהסכמתי ליהנות מהרעיון, אני לא מוותרת עליו אף פעם. אין מקום שרחצתי בו ולא קיבלתי מחמאות על בגד הים שלבשתי ושאלות מהיכן הוא… אז קבלו את כל הטיפים לקנייה של בגד ים מחמיא ונוח כאחד:

היכן לקנות?

היום יש מבחר של חנויות ומעצבות המייצרות בגדי ים שלמים. ליעד ובינת לובשות את בגדי הים של גו'אנה איי, שנפעמתי מרמת היופי, הגימורים וההשקעה של המותג שלה. נוסף על בגדי הים מוכרים שם גם שמלות, חצאיות וכיסויי ראש שמותאמים למים.

היתרון הגדול של בגדי הים הללו הוא שאין צורך להוסיף הלבשה תחתונה תומכת, אלא הכול מובנה מראש. זו השקעה לטווח ארוך שתהיה לך יעילה לכל מיני מצבים בחיים.

אם את מחפשת לקנות בזול, ניתן להזמין גם בגדי ים שלמים מאתרים בחו"ל כמו שיין ועליאקספרס, אך רמת הגימור תהיה נמוכה יותר וייתכן שגם תצטרכי הלבשה תחתונה מתחת. ועדיין, הם לגמרי נותנים את המענה.

קני בגד ים שלם באמת

שייתן לך את האפשרות להיות גם במעיינות ובים בחופשיות בלי לחוש חוסר נוחות. כלומר, לא טוניקה שתשמש אותך רק בבריכה, אלא דגם הכולל חצאית המתאימה לך באורך.

פחות מומלץ לקנות רק מכנסיים וחולצה, מוטב להעדיף שמלה שלמה או חולצה וחצאית עם טייץ, כדי שהמענה יהיה שלם לכל אפשרות. עם זאת, כמובן, תמיד תוכלי להשלים רק חצאית.

כיסוי ראש

למעיינות ולים אני ממליצה על כובע רחב שוליים שכל השיער יכול להיכנס אליו. שימי סרט מונע החלקה וכך לא תצטרכי להתעסק עם מטפחת שהתפרקה ובובו שדורש סידור באמצע שום מקום. ניתן כמובן להשתמש גם בכובע מצחייה רגיל, אם שערך לא ארוך או עבה. כמו כן, יש חברות שמכינות כיסוי ראש מאותו הבד של בגד הים.

טיפים נוספים תמצאי בגיליון תמוז תשפ"ג של מגזין פנימה. להצטרפות למגזין לחצי כאן

צילום: עידית יקותיאל

איפור: ספיר נודלמן

דוגמניות: בינת הופמן וליעד דביר

בגדי ים: ג'ואנה איי

JOHANNAASWIMWEAR – אינסטגרם

אתר: johanna-a.com

הפוסט קופצות למים הופיע לראשונה ב-פנימה.

פגעי השיער
השיער הוא האזור הראשון שבא במגע עם השמש, וכמו בגיהוץ בגד -בהתחלה החימום מועיל ומחליק את הבגד, אך אם נניח עליו את המגהץ זמן רב מדי הוא יישרף.
בנוסף לכך, בכל טבילה במקור מים כמו בריכה או ים, אחוזי הכלור והמלח הגבוהים פוגעים במבנה הביולוגי של השיער. הם מותירים אותו יבש, ולפעמים אפילו משנים את הגוון שלו – בעיקר אצל נשים שצובעות את שערן, אז ייתכנו גוונים ירוקים לא רצויים.

גם עיצוב וכימיקלים כמו צבע, פאנים והחלקות מחלישים את השיער, וגורמים לו להיות הרבה יותר פגיע ורגיש לתנאי מזג האוויר.
לכן ריכזתי בשבילכן כמה טיפים שיעזרו לכן לשקם את שיערכן.

♥ לאחר כל חפיפה השתמשי במרכך שיער, ופעם בשבוע במסיכת הזנה לשיער.
חשוב: את המרכך או המסכה אל תניחי על שורש השערה, אלא עלי בעדינות מהקצוות כלפי השורש, כך שריכוז החומר יהיה על הקצוות ולא על השורש – בשונה משמפו.

♥ השתמשי בשמפו עדין לחפיפה יומיומית, ומרחי כף שמן זית או שמן שקדים על הקצוות בתום החפיפה. בחנויות הפארם תוכלי למצוא סרומים עם בישום שמעניקים לשיער מראה חי ולחות.

♥ קצוות שיער פגועים הם הזדמנות מעולה לתספורת חדשה. גזירת קצוות שרופים תעניק לשיערך מראה בריא לימות החורף הקרבים ובאים, תרענן את השיער מתחת למטפחת ותעודד אותו להתחדש ולצמוח.

♥ למפזרות השיער מומלץ דווקא לאסוף את השיער ולשחרר אותו בערב, כדי שיישמר.
גם לעטורות המטפחת כדאי לשחרר מעט את השיער בסוף היום ולשנות מדי פעם את כיוון איסוף השיער, כדי שלא יישאר קו או שיער לאחור.

♥ כובע מבודד את השיער מקרני השמש ונותן לו הגנה מרבית, ולכן הוא חשוב מאוד. עם זאת, כשאת יכולה תני לשיער גם מעט אוויר ושמש.

♥ שתי לפחות עשר כוסות מים ביום. המים מעניקים לשיערך מראה בריא. אכלי פירות וירקות עשירים בסיבים תזונתיים, שמחזקים את שורש השערה ומונעים נשירה.

♥ אל תייבשי את השיער עם מגבת חזק מדי, אלא טפחי עליו קלות והשלימי בייבוש טבעי. אל תאטמי את השיער מתחת למטפחת מיד אחרי המקלחת. חשוב לייבש אותו מעט ואז לחבוש, אחרת את עלולה לסבול מנשירה וקשקשים.

♥ לאמיצות שביניכן – בסוף החפיפה העבירו על השיער מים קרים במשך דקה. המים הקרים ממריצים את זרם הדם לקרקפת ומעניקים לשיער מראה מלא ברק.

מתוך המדור טיפ טיפוח של אסתר בן אלבז במגזין פנימה
להצטרפות לחצי כאן והשאירי פרטים 

הפוסט על חוט השערה הופיע לראשונה ב-פנימה.

אחת הסדרות המעניינות בתערוכה היא זו של הדס פרוש, צלמת פלאש 90 , שנקראת "האישה היפה הגיעה". בסדרה מוצגים פורטרטים של נשים עם כיסויי ראש מרשימים וצבעוניים. פרוש היא חילונית שעובדת לא מעט בירושלים, ובשנים האחרונות היא שמה לב לכך שכיסויי הראש של נשים דתיות הולכים וגדלים.
"זה נורא הזכיר לי את הכתר של המלכה נפרטיטי", היא מספרת, "המשמעות המילולית של השם נפרטיטי הוא 'האישה היפה הגיעה', לכן קראתי ככה לסדרה. זה באמת מרגיש כאילו האישה היפה הגיעה. הנשים האלה בולטות ביופי שלהן, בנשיות שלהן, וזה מתבטא מאוד בכיסויי הראש".

במהלך הצילומים שאלה פרוש את המצולמות מהי המשמעות של כיסוי הראש בשבילן.
"כיסוי הראש נועד להסתיר ולהצניע את האישה, אבל בעצם הוא גם מאוד מבליט אותה ואת הנשיות שלה. זה עניין אותי. נשים שצילמתי אמרו שזה גורם להן להרגיש נשיות ויפות ועוזר להן להקרין החוצה את היופי הפנימי שלהן".
"היו נשים שאמרו שכיסוי הראש הוא ביטוי להתקרבות הגאולה", מגלה הדס, "כי כשהמראה החיצוני משקף ומקרין החוצה את הרוחניות והפנימיות, זה אומר שאנחנו חוזרים לגוף שלנו ולבית שלנו ומקרב אותנו לגאולה. פרט לכך, כל הרעיון שאישה יותר בולטת ויותר מעזה להקרין ולזרוח זה עוד סמן של הגאולה".

אחת המצולמות ציטטה את הפסוק "והיה אור הלבנה כאור החמה ואור החמה יהיה כאור שבעת הימים ביום חבוש ה' את שבר עמו ומחץ מכתו ירפא", כדוגמה לכך שהתחזקותה של האישה היא חלק מהגאולה. נשים אחרות אמרו לה שכיסוי הראש נותן להן תחושה של מלכותיות והוא דומה בעיניהן לכתר.

צילום: הדס פרוש, פלאש 90
מתוך מדור תרבות במגזין פנימה
להצטרפות לחצי כאן>>
אני רוצה להיות מנויה במגזין פנימה

הפוסט האישה היפה הגיעה: תערוכת צילומים הופיע לראשונה ב-פנימה.

כיפה זה עניין של שבט, אמילי עמרוסי

תכירו את דן. טכנאי מחשבים בן 40 . גדל בתל אביב כחילוני, מגיל 20 שומר הלכה. לא "חוזר בתשובה", לא "דתי": שומר הלכה. לא רוחני, לא אמוני, לא אורות, לא קולות. קר וישר.
חקרתי אותו כשסידר לי את המחשב.

היהדות זה לא "תיקון עו‑הו‑לם" ולהיות בנאדם טוב כמו שאומרים הרפורמים, הסביר ביובש, היהדות היא מערכת כללים שניתנה ליהודים. והוא שומר על המערכת הזאת כמו שרק גיקים של מחשבים יכולים: לא מפסיד תפילה במניין ("כשהייתי חולה נרדמתי מהצהריים עד למחרת בבוקר והפסדתי ערבית, הפעם היחידה בעשרים השנים האחרונות שפספסתי תפילה"), לומד דף יומי, מקפיד על כשרות ומקיים את כל ההלכות הידועות לו, כולל לנעול קודם את נעל ימין. "הפכתי את ה‑ OCD שלי לאורתודוקס קומפלסיב דיסאורדר".
את כל זה שמעתי ממנו רק אחרי שראיתי אותו נוטל ידיים ומברך על הלחם, והופתעתי מאוד. הייתי בטוחה שהוא חילוני.
נפגשנו כמה פעמים בעבודה, ועל הפדחת שלו לא היה זכר לשולחן ערוך שהוא מקיים בדקדקנות.
אז אתה חובש כיפה שקופה? לא, אני חילוני דוס. סוציולוגית אני כנראה חילוני, אבל אנצח את רוב הדתיים כשיעמידו אותנו על הדתומטר.
אם יש לך כיפה ולא אכפת לך מברכת המזון, במה אתה יותר טוב ממני?
בחורה דתייה שיצאתי איתה אמרה שהיא מעדיפה שהאיש שלה לא יניח תפילין מאשר שילך בלי כיפה. מישהי אחרת טענה שדתי בלי כיפה הוא כמו אישה שהולכת בבגד ים ברחוב. היא השוותה את זה לפריצות. השתגעתם לגמרי. בנות דתיות שמציעים לי לצאת איתן אף פעם לא שואלות אם אני מקפיד על קריאת שמע בזמנה, אבל כן שואלות לגבי הכיפה.

ברור שישאלו, אמרתי, זה עניין של שבט.
אז אני לא מוכן לשחק במשחק השבטים הזה. אם היית שואלת יהודי לפני שלוש מאות שנה אם הוא דתי או חילוני, הוא היה מסתכל עלייך במבט מוזר. עד לפני שבעים שנה יהודים שמרו מצוות ולא הלכו עם כיפה. בגלל שזה טרנד אני צריך להתיישר לפיו? חרדים הולכים היום עם עניבה, המצאה של נפוליאון, גם את זה תגידי לי לאמץ?
הכיפה היא שלט שמעיד על השייכות שלך לתורה, אמרתי. כמו טבעת נישואין, כמו כרזה.
הוא פירק את המחשב והחזיר לי שאלה: העדות שלי לזה שהייתי בהר סיני היא חתיכת בד על הראש שלא הייתה קיימת לפני מאה שנה? זה טרי מהניילונים.
אוקיי, עניתי, לפני מאה שנה גם לא היו חילונים.
הוא השיב שהכיפה הסרוגה התחילה אצל הרב נריה כתגובה לחרדים, לא לחילונים. ואני לא מוכן להתבדל מהחילונים, אמר וניקה משהו בתוך הסבך האלקטרוני. יש חילונים שמקפידים על יותר מצוות מאשר דתיים, וכמו שיש דתיים-בלאי יש גם חילונים- בלאי. חוט דק יפריד בינינו?

אז מה עם ההלכה, שאלתי. הרי לא הולכים ארבע אמות בלי כיסוי ראש.
הוא ענה בסיפור, איך גילה שהיהודים האורתודוקסים בארצות הברית לא שמעו על הקשר שבין שבועות למאכלי
חלב. הם אוכלים בשר בשבועות, כי חג זה בשר. עוגות הגבינה הן תרבות פנים- ישראלית שקשורה ליחסי הציבור של המחלבות הגדולות. גם כיפה היא רעיון חדש, פנים-ישראלי, אמר, שקשור ליחסי הציבור של המגזר.
דן החזיר את חלקי הפלסטיק למקום. סיימתי את הש"ס פעמיים, אמר, קראתי את הרב פיינשטיין והרב מלמד, ולא מצאתי חיוב בכיפה. כשכיסוי ראש מופיע בגמרא זה יוצא מן הכלל שמעיד על הכלל: רב הונא בן רבי יהושע, או אמו של רב נחמן בר יצחק שהניחה כיסוי לראשו של בנה כדי ללמדו שיש משהו מעליו היו חריגים. וחוץ מזה, את האהבה שלי לתורה אני יכול להשמיע טוב יותר בלי מכסה לקודקוד. לא תאמיני כמה מקשיבים לי.

קחי, הוא הגיש לי את המחשב המתוקן. ושיעור מעניין בתוויות.

***
מתוך הטור של אמילי עמרוסי במגזין פנימה
להצטרפות מהירה למגזין הנשים המוביל בישראל לחצי כאן

הפוסט לגזור את התווית הופיע לראשונה ב-פנימה.

מזה 15 שנה שאני בדיאלוג פנימי איתו ולגביו. יש ימים שאני מרגישה שאני מתהלכת עם כתר על הראש ממש, ויש ימים שהכובד הפיזי והנפשי שלו מורגשים. יחסי אהבה- שנאה שכאלה.
באחד הקורסים שלי בתואר השני נתבקשתי לבחור 'בד טעון'- כלומר בד שיש לו משקל רגשי עבורי,  כמובן שבחרתי במטפחת, כיסוי ראש שבעצם החבישה שלו על ראשי כבר יודעים עליי כל כך הרבה עוד לפני שאני פותחת את הפה: יודעים שאני נשואה, שאני דתייה, שאני ימנית בדעותיי הפוליטיות. זה מגיע יחד עם ציפיות להפוך לקול ולנציגה של הציבור הדתי כשלפעמים אני רק רוצה שיראו אותי כדף חלק.
לאפשר לאנשים להכיר אותי בלי מסכות או תוויות, בלי קהילה שלמה מאחוריי. סתם אני, הילה.
כשיש לי תקופות מורכבות מול כיסוי הראש שלי, ואולי דווקא אז, אני ממש משתדלת ומתאמצת להשקיע בחידוש מטפחות יפות או למידה של קשירה חדשה, או אפילו שינוי קטן בשיער, (זה שרואים), לפעמים זה עוזר ולפעמים לא. אבל אני עובדת על זה.

15 שנה, והוא חלק ממני, מהזהות שלי.
איך זה אצלך?

?

הילה

כיסוי ראש: הדס HADAS, שמלה: גולף GOLF

*סטיילינג תרפי – על פי שיטת ד"ר טלי סטולובי

הפוסט כתר או נטל? על היחסים המורכבים עם כיסוי הראש הופיע לראשונה ב-פנימה.

נר איש וביתו
>> "אישה ודאי מדליקה, דאמר ר' יהושע בן לוי: נשים חייבות בנר חנוכה, שאף הן היו באותו הנס" (שבת כג, א)
>> "ונוהגות הנשים שלא לעשות מלאכה בעוד שהנרות דולקות, ויש מי שאומר שאין להקל להם" (שולחן ערוך תרע, א)
>>"רצו הנשים לעשות דבר תוספת וחידוש בעצמן במצוות הדלקת נרות חנוכה, לכבדם… להודיע שגם להם יש חלק ושייכות במצווה " (בן איש חי)

"לנשים יש כוח," הרבנית טובה אליהו. צילום: שמחה דר פרלמן

המנהג לא לעשות מלאכה בזמן הדלקת הנרות הגיע מהנשים.
"לנשים יש כוח", קובעת הרבנית טובה אליהו, ודווקא עוד יותר בחנוכה. "אישה יכולה להוציא את בעלה ידי חובה בהדלקת נר חנוכה. מתוך ההבנה שלנשים יש חלק כל כך מהותי בנס חנוכה, עד כדי כך שאישה יכולה להוציא את בעלה ידי חובה אם הוא בנסיעות או מחוץ לבית. הוא לא צריך לחזור הביתה, היא מדליקה במקומו. יש לזה השפעות הלכתיות".
"אנחנו עשינו את זה כמה שנים כשבעלי עבד בבית חולים במשמרת ערב", מספרת הרבנית עידית ברטוב, שמלמדת תורה במדרשת שחרי, במדרשה לנשים בבר אילן ובעוד מדרשות. "אנחנו גרים ביישוב ובעלי היה מגיע כשכבר כלתה רגל מן השוק, אז אני הייתי מדליקה את נרות חנוכה. קריאת מגילה, נרות חנוכה וארבע כוסות הן שלוש מצוות שנשים מקיימות אותן למרות שלכאורה הן לא היו צריכות", היא מסבירה, "הסיבה לכך היא שאף הן היו באותו הנס – זה כתוב בשלוש מסכתות שונות. יש מחלוקת בין רש"י ותוספות האם סיבת החיוב היא שאף הן ניצלו מאותה סכנה או שהנס נעשה בידי אישה, זאת אומרת האישה הייתה המצילה בעצם. זה מרתק אבל זה גם מחייב את הנשים".
ד"ר ימימה חובב, סופרת והיסטוריונית, עסקה במחקרה בדתיות הנשית בראשית העת החדשה. היא מצאה שנשים בחברה האשכנזית קיבלו על עצמן כבר בימי הביניים מצוות עשה שהזמן גרמן כמו נטילת לולב, ספירת העומר ותקיעת שופר. "זה כשלעצמו אולי לא דרמטי", היא אומרת, "הרי הן יכלו לקבל על עצמן את זה באופן וולונטרי, אבל מה שיותר מיוחד זה שהן החליטו שהן מברכות על זה. אם מברכים על מצווה שלא הצטוו עליה יש כאן היבט של ברכה לבטלה, אבל נשים התעקשו ולאט לאט פוסקי ההלכה הגדולים במאות ה‑ 11 וה‑ 12 קיבלו את עמדתן להלכה".

לעשות נחת רוח לנשים. איור: נעמה להב

גם אצל הספרדים הדברים דומים, מעירה הרבנית עידית ברטוב: "כשנשאל הבן איש חי על אישה שעקב מחלה לא יכולה לשמוע תקיעת שופר, הוא ענה לה שהיא ממש צריכה לעשות התרת נדרים. עצם זה שהנשים קיבלו על עצמן במהלך הדורות לשמוע קול שופר, זה מחייב את הנשים כולן לעשות התרת נדרים אם הן לא יכולות לשמוע קול שופר".
הרבנית טובה אליהו מוסיפה: "זה לא רק בתקיעת שופר. מחמי, הרב מרדכי אליהו זצ"ל, למדתי שגם אצל הספרדים הנשים מתפללות את כל התפילה כולל כל ברכות קריאת שמע, ממש כמו שגברים עושים. הן גם מברכות על לולב. הרב מרדכי אליהו היה קונה לרבנית צביה אליהו סט של לולב ואתרוג משלה".

איך העמדה הרבנית קיבלה את בקשתן של הנשים?
"החכמים קיבלו את זה בתירוץ מיוחד ומעניין", אומרת ד"ר חובב, "שזה עושה 'נחת רוח לנשים'. בעלי התוספות ביססו את עמדתם בעניין על דיון תלמודי שבו פסקו חכמים שמותר לנשים לסמוך על קורבן בשבת – על אף שיש כאן בעיה הלכתית אחרת – כדי לעשות נחת רוח לנשים. כך שהתקדים היה קיים, וחכמי ימי הביניים בחרו לעשות בו שימוש מחודש".
"למה שלא יקבלו את בקשתן?", שואלת הרבנית טובה בתמיהה, "אני רואה שיש לחכמים כבוד גדול גם באישה שרואה את ייעודה בניהול הבית כמו בסיפור של ילתא, ומצד שני הערכה גדולה לברוריה ולהתחשבות בדעתה ההלכתית. גם כל הראיה על סרח בת אשר שהיא מניעה את הגאולה, זה המדרש אומר. היא אומנם לא עומדת בפרונט כמו משה רבנו, אבל היא נותנת את הגושפנקה שמשה רבנו הוא המנהיג, מבשרת ליעקב את הבשורה, אומרת היכן עצמות יוסף וחז"ל גם מוצאים אותה בהמשך ההיסטוריה, ממש בבית המדרש. כשחכמים דנים איך היו המים שניצבו כשתי חומות בקריעת ים סוף, האם היו שקופים או אטומים, צועקת להם אישה, שחז"ל אומרים שזו סרח בת אשר, שאומרת: 'אני הייתי שם, והם היו כעין ענבר'. יש שותפות של אישה בדיון, היא מעורבת".

מתוך שייכות במצווה. אישה מדליקה נרות חנוכה, אילוסטרציה

"יש כאן שתי תפיסות", מבהירה הרבנית עידית, "הרמב"ם חושש מלשאת שם שמיים לשווא ולברך ברכה שאינה צריכה או ברכה לבטלה, ולכן הרמב"ם אומר שעל מצוות עשה שהזמן גרמן נשים לא צריכות לברך, כי אלה מצוות שהן לא הצטוו בהן. למשל, אישה רשאית להתעטף בציצית אך לא תברך. רבנו תם אומר שמצוות שאישה מקבלת על עצמה היא צריכה לברך עליהן, כי הן לא משהו פרטי אלא ברכה שה' ציווה על עם ישראל. כמו שאנחנו אומרות בברכת המזון 'על בריתך שחתמת בבשרנו', כי הנשים הן חלק מעם ישראל למרות שהן פטורות מברית מילה.
"בזמן הבן איש חי, הזרם הקבלי, במאה ה‑ 19 , מנהג ירושלים היה שגם נשים ספרדיות מברכות על לולב ועל סוכה, וכמו שאמר החיד"א אין כאן חשש לנשיאת שם שמיים לשווא, כי הן מברכות לשם כבודו. הרב עובדיה
יוסף התנגד, כי הוא אמר שאנחנו הולכים לפי השולחן ערוך והכלל הקובע הוא ספק ברכות להקל".

שיהיה הכול נחת רוח אליך
>> "אמר ר' זירא: בנות ישראל החמירו על עצמן שאפילו רואות טיפת דם כחרדל יושבות עליה שבעה נקיים" (נידה סו, א)
ד"ר חובב מצאה במחקרה עוד ממצא מעניין מימי הביניים, ואולי אף ממקור קדום יותר: נשים קיבלו על עצמן ונהגו שלא להיכנס לבית הכנסת ואפילו לא להתפלל, כשהן נידות.
"במאה ה‑ 15 וה‑ 16 פוסקי הלכה קיבלו את הרצון להפסיק את המנהג הזה, ושוב חזרו עם הטיעון של 'לעשות נחת רוח לנשים' וכדי 'לא לצער ולעשות להם שברון לב', במיוחד בשמחות משפחתיות ובימים נוראים. הם התירו להפסיק עם המנהג הזה, שהונהג בטעות".
במהלך ההיסטוריה היו לנשים טקסים דתיים סביב מעגל השנה הרבה יותר ממה שאנחנו יודעים. נשים חזניות שניהלו את התפילה ב"בית כנסת של נשים", דרשניות שהנהיגו לימוד משותף של נשים ונשים למדניות שפסקו הלכה לנשים אחרות, במיוחד בהלכות הקשורות לנשים. מנהגים שנשים קיבלו על עצמן והחמירו, כמו שבעה נקיים וכיסוי ראש, יכולים להתבטל?

קיבלו על עצמן כיסוי ראש. צעיפים

"לשבעה נקיים יש מקור הרבה יותר קדום", אומרת ד"ר חובב, "אני לא בקיאה בזה מספיק, אבל ממה שאני מבינה המעמד ההלכתי יותר כבד. לכיסוי ראש יש בכלל מעמד של דין דאורייתא. גם אם ייעשה שינוי בעניינים האלו – זה צריך להיעשות מתוך דיון רציני וכובד ראש הלכתי".
הרבנית עידית ברטוב: "אין כאן עניין של מנהג או מחלוקת, ברור מאוד שצריך לשמור על שבעה נקיים, אין כאן שום שאלה. צריך לשים לב ממי שומעים, האם הוא איש הלכה? אולי בעתיד תחזור לחכמים הבקיאות ונשוב לדין התורה, אבל בדורנו אנחנו נמצאים בעידן פרוץ לכל הכיוונים. יש בזה גם יתרונות, כי במצבים שמסתירים את המציאות או כל מיני שיקולים שהם לא הלכתיים טהורים – כבר אי אפשר להסתתר יותר. היום כל שטות מתפרסמת יכולים להציג אותה כפסק הלכה".
"זו תקנה שאי אפשר להפר אותה במחי יד אלא צריך בית דין גדול", מסבירה הרבנית טובה אליהו. "היה קושי אמיתי להבדיל בין דמי נידה לדמי זבה, ואי אפשר לחזור לשבעה דאורייתא בגחמה של נשים מסוימות שקוראות לכאורה להגנתה של האישה. זו לא הגנת האישה, זה זוגיות, זה מכלול. אני מכירה נשים ששמחות בהפסקה הזאת, אולי הנשים המציאו את זה לרווחתן? הרי ההחמרה הזאת בעיניי מכבידה מאוד על הגברים. להם הריחוק הרבה יותר קשה, בוודאי במציאות של היום. זה מכלול שלם ואי אפשר לדעת מה יתמוטט אם הגזירה הזאת תתבטל. חייבים כאן שיקול דעת ולא התלהמות נשית".

ומה עם עקרות הלכתית?
"בעלי, הרב (הרב שמואל אליהו, ר"ע), אמר שהוא לא מכיר מקרים של עקרות הלכתית. תמיד מוצאים פתרונות, שלעיתים נאמרים בחדרי חדרים, בארבע עיניים. אבל זה פתרונות ליחידים, לא לכלל. זה מה שיפה בהלכה, שהיא גמישה וחכמים מצאו פתרונות לכל בעיה בלי לפרוץ את הגבולות".

הכתבה המלאה בגיליון כסליו האחרון של מגזין פנימה
עוד אין לך מנוי? הצטרפי עכשיו! 

איור: נעמה להב

הפוסט קיבלו על עצמן הופיע לראשונה ב-פנימה.

להתייחס לכל רגע כמשהו שהוא בשליטתי היחסית. הילה בוסקילה

מה לובשים במצב חירום?
עם מטח הטילים והאזעקות התכופות, מצאתי את עצמי בעל כורחי כמו אמהות דרומיות אחרות מרותקת לביתי עם ילדיי. בהתחלה זה עוד נחמד.
קצת מנוחה, זמן איכות משפחתי, אבל מהר מאוד הריצות לממ"ד, אי הוודאות והמתח הנפשי עשו את שלהם ודורש מחיר כבד ; נפילת מתח, תחושת חוסר אונים ועייפות גדולה.

בתוך כל זה, התחלתי לחשוב שזה בדיוק הזמן לנצל את הכלי של 'סטיילינג תרפי', להיעזר בבגדים שיש לי ולעשות משהו שיעזור להתמודד עם המצב ולהרגיש טוב.
החלטתי שני דברים:
דבר ראשון, אני חייבת לצאת מהפיג'מה המפנקת שלי בהקדם, היא תדרדר אותי רק לשהות ממושכת במיטה ולחוסר מעש, מה שלא ממש עוזר בהתמודדות עם מצבי חירום.
דבר שני, שאני חייבת להתלבש כמו בשגרה, להתאפר, להתקשט בתכשיטים, ללנעול נעליים יפות, לא לוותר על שום פרט. וכך להתייחס לכל רגע, ולכל יום, כמשהו שהוא בשליטתי היחסית.

תרגיל נוסף שעשיתי עם עצמי היה בדמיון (שעובד אצלי שעות נוספות) : חשבתי על דברים שהכי חסרים לי כרגע והייתי רוצה לחזק בעצמי. הבנתי שחסרה לי אנרגיה, תקווה ותחושת ביטחון.
שאלתי את עצמי איזה בגד מייצג עבורי את התכונות האלה ונזכרתי בשמלה שלבשתי להרצאה שממש חששתי ממנה, שמלת מעטפת – שעטפה אותי ברמה הנפשית והפיזית ונתנה לי ביטחון.
השילוב של ההדפס המנומר נתן לי כוח ואנרגיה חייתית, יחד עם הצבע האדום שהזכיר לי שהצבע הזה יכול לשמש גם כקונטציה חיובית.

התמונה הזו בראש נסכה בי ביטחון, וידעתי שכמו שנהניתי ממנה בעבר אני עתידה ליהנות ממנה בקרוב שוב, שהמצב הכאוטי הזה הוא זמני ובסופו תבוא שגרה מבורכת.
בתמונות המצורפות חברותיי ואני ביום כיף בעקבות הזמנתן של 'סטייל גורו' את נשות העוטף לסדנת הסטיילינג המהממת שלהן.

צילום: גלי תורג'מן ורעות כהן

הפוסט כשהתותחים רועמים: מה לובשים בצבע אדום? הופיע לראשונה ב-פנימה.

הפוסט על קצה התלתל הופיע לראשונה ב-פנימה.

"ישן מפני חדש תוציאו?"

( ויקרא, כו,י.)

כמה פעמים שמענו את עצמנו אומרות: "אין לי כלום בארון", "אין לי מה ללבוש" – למרות שאובייקטיבית הארון שלנו עמוס בבגדים.
אנחנו כל כך רגילות בחיי היומיום שלנו להתחדש ולקנות, אך לרוב, בוא נודה על האמת, הקנייה שלנו בכלל נובעת ממקום רגשי ואנחנו מרגישות סיפוק והנאה אחרי רכישה חדשה, החל מעגיל קטן ועד שמלה ונעליים.

בכלל אנחנו נמצאות ומגדלות את ילדינו בדור של שפע בלתי נתפס, אתרי הקניות באינטרנט מציעים לנו בגדים במחירים זולים באופן משמעותי ביחס לעבר, קניונים ומתחמי סוף עונה, סופר-מארקטים במדפים עמוסים בצבעים ומותגים והכול בשפע, ובגדול.

הפעם בחרתי לגוון ולצלם לכן לוקים ישנים, כן כן..ישנים.
מכירות את הכיף בלהתאהב שוב בבגד ישן שלך? להוציא אותו מהארון ולהיזכר מתי קנית אותו, מה הערך הרגשי שלו לגבייך? האם יש לו קשר לאירוע משמעותי בחייך? ( לידה,אירוע משפחתי, משבר חלילה..) גיהוץ קל ואנרגיות טובות יעשו טוב לכל פריט ישן ויפיחו בו חיים.

בתמונות המצורפות כל פריט ופריט בן 3-5 שנים , חרוש ולבשתי אותו פעמים רבות ,אך אני אוהבת אותם גם אחרי שנים של שימוש. השמלה שבתמונה למשל לוויתי מאימי ועם הזמן הפכה להיות שלי (או במילים אחרות ניכסתי אותה לעצמי.)
בדקתי עם עצמי מה היא מעוררת בי? אילו זיכרונות ותחושות? זה החזיר אותי לילדות ,לימים בהם הייתי משחקת בבגדים בארון של אמא שלי , מודדת, בוחנת ומחפשת 'אוצרות' שאוכל ללבוש. בכל פעם שאני לובשת את השמלה הזאת אני נזכרת בחיפוש הזה, בחוויה של להיות ילדה, בת לאמא שלי.
בכל פעם שארצה לחוש ילדה -בת, ולחזור למקום הבטוח והמוכר אוכל להיעזר בשמלה הזו כדי לחזור לתחושות האלה.

אני מזמינה אתכן לגשת לארון ולחפש בגד עם ערך סנטימנטלי, בגד שהתגעגעתן אליו, שמעורר בכן רגש כלשהוא – להפיח בו חיים. להחזיר לעצמכן את תחושות שנלוות אליו.

גם בגד יכול להיות כמו יין טוב ולהשתבח עם השנים. אז תתיישנו.

הפוסט תתיישני הופיע לראשונה ב-פנימה.