"השיר מדבר על געגועים לחבר ילדות, יש בו גם את הקריאה הפרטית של אדם לחבר שלו, אבל גם מסתתרת שם מבחינתי זעקה, הקריאה של השומרון לעם ישראל לשוב אליו. ש בשיר הרבה מהתחושות, אני חושבת, של תושבים בשומרון, שמבקשים מחבריהם בשאר המדינה להתגבר על התחושה הזו של מגורים מעבר להרי החושך ולהגיע להתחבר, והוא גם מבחינתי פשוט שיר כיפי, שיר נסיעה שמתאים לכל זמן".

"אמנים חוששים לעסוק בנושא מחשש לחרם". אריאל זילבר, ראש המועצה יוסי דגן והמקהלה. צילום: שמואל אדלמן

ההפקה המוזיקלית של השיר נעשתה ע"י בני שוורץ והופק בסיוע וועד מתיישבי שומרון ובהובלת דוברת המועצה אסתר סילם- אלוש שגם סייעה בכתיבת השיר. הקליפ הופק ע"י יהודית פסל עבור מועצה אזורית שומרון ששמה לה למטרה בכל התחומים להפסיק את "החרם השקט" כלשונם של יוצרים מהאזור.

"לא תמצאו ספר, לא סרט, לא שיר, לא סיפור ולא סדרה על השומרון" אומר יוסי דגן, ראש המועצה האזורית שומרון. "לזה אני קורא החרם השקט. זה חרם שלא מדברים עליו אבל אני בטוח שהוא מורגש עבור תושבי השומרון ועבור רבים אחרים במדינה. אין ספק שיש כאן המון חומרים ליצירה, זה אזור ייחודי, ואחד האזורים המדוברים בעולם לטוב או לרע.
"אמנים חוששים לעסוק בנושא מחשש לחרם של 'הברנז'ה'. אנחנו שמנו לנו למטרה באופן מודע, להלחם בחרם הזה. בקיץ האחרון הצלחנו להביא לראשונה מאז הקמת המדינה את חברת הפקות הסרטים אולי הכי גדולה בארץ – יונייטד קינג, לצלם את סרט הילדים של הקיץ דווקא בשומרון. בעקבות המהלך שעשינו המילה שומרון פחות זרה לתעשיית הקולנוע וכבר צולם סרט נוסף שיעלה בדצמבר הקרוב בבתי הקולנוע, כעת פעלנו לעידוד והפקת השיר הזה, ואנחנו מבטיחים עוד הפתעות רבות בתחום".

היוצר אריאל זילבר מוסיף
"זה השומרון שלנו, 70 שנה לישראל ואלפי שנים לשומרון, צריך מדי פעם לעשות לו שיר. זה הזמן. תמיד זה הזמן.  צריך להביא למודעות הזו שזה המקור שלנו, פה היה יהושע, עם כל העם. הכל התחיל מפה. זה הערש שלנו והסיבה שאנחנו פה בעצם.

"אני לא עזבתי את התל אביבים והכל בסדר, הם יבואו להנה עוד מעט כולם, כל העולם יבוא. יהיה פה כמו שאמר יואל משה סלומון על פתח תקווה שהיו ביצות; פה דונם יעלה מליונים פעם, תדעו לכם, אז אני אומר –  פה כל דונם יעלה מליונים, תדעו לכם. כדאי עכשיו – עכשיו לקחת בידיים את הארץ הזו. אנחנו צריכים לדעת שאנחנו לא צריכים להתנצל. אנחנו פה בזכות."

הפוסט שירו של החרם השקט: אריאל זילבר ומקהלת לשם עלי זהב בסינגל חדש הופיע לראשונה ב-פנימה.

היה קשה מנשוא לראות את בעלי סובל מכאבים. שיראל פלק

אבל הוא עקשן, ויש לו כוח רצון מטורף, ולכן הוא התעלם מקריאות הגוף שהלכו וגברו בכל אימון, ומהכאבים ברגל שלא פחתו ולא הפסיקו לרגע.
באחד מהמסעות כשאחד החיילים האחרים נמצא על גבו, רגע לפני שיצא לקורס קצינים – הגוף התמוטט. הוא קרס באמצע ההליכה ולא הצליח לזוז, משתנק מכאב ומנסה להכחיש.

מאז הצבא החליט שהוא לא יכול לשרת בו יותר ושחרר אותו. הלך קורס קצינים, הלכו החלומות להיות לוחם בשנים הקרובות, וכמובן שהלכה גם הרגל.
הרופאים צעקו עליו ונזפו בו איך הוא הזניח אותה כל כך, אבל הוא רק רצה להיות חייל ולשרת את מדינתנו בצורה הכי טובה שיכל, אז הוא הקשיב ושתק.
אני הכרתי אותו בדיוק אחרי שעבר את הניתוח הראשון. אישה יקרה הכירה בינינו ויצאנו. הדייטים היו מושלמים. הוא בדיוק התחיל עבודה כמפיק אירועי חתונות, ואני הייתי מאוהבת בו מעל לראש.
ואז החלה ההתדרדרות.
חשבו שאחרי הניתוח הראשון – הוא יוכל לחזור ללכת כרגיל. אז חשבו. מסתבר שהנזק ברגל היה הרבה יותר גדול ופתאום הוא נאלץ להתחיל ללכת עם קביים, ולענות לאנשים ששואלים כל הזמן "מה קרה", ולהתפטר מהעבודה שכל כך אהב כי לא יכל לדרוך יותר על הרגל.

אני חושבת שנקודת השבר הייתה בחתונה – כי הרגל כל כך כאבה לו, עד שבמשך שעה שלמה בזמן הריקודים, הוא היה בחדר ייחוד מתפתל מכאבים ומקווה שיצליח לחזור לחתונה ולרקוד איתי איזה ריקוד או שניים, אבל כמובן שזה לא קרה.

ואז הגיע הניתוח השני, ובמשך שלושה חודשים הוא ישב על כיסא גלגלים, לא מסוגל לזוז. ואני טיפלתי בו וניסיתי לעזור כמה שיכולתי, אבל לראות את בעלי סובל כל כך מכאבים, פחות משנה אחרי החתונה, היה קשה מנשוא בשבילי.

נתן את הרגל שלו למדינה. תמונה מהחתונה של שיראל וצור

אבל הזמן חלף, וברוך השם אחרי שלוש שנים הוא כבר לא הולך עם קביים, והוא כבר לא סובל אחרי חמש דקות של הליכה. הניתוח הצליח. אמנם הרגל לא חזרה לעצמה, וחצי שעת הליכה זה לא דבר מובן מאליו מבחינתו, אבל אני למדתי להבין שאפשר לטייל בצורות אחרות ולא חובה ללכת למדבר יהודה כדי לטייל עם המשפחה. ובעיקר למדתי כמה כוח רצון מדהים יש לבעל הזה שלי. כמה כוח סבל, כמה אידאליים יש לו, עד כדי כך שנתן את הרגל שלו למדינה.

אז נכון, לא היה שם קרב הירואי ולא שריקות של כדורים מעל הראש. אבל היתה שם נחישות והיתה שם הקרבה.
ביום הזה שבו מוקירים את פצועי צה"ל, אני מוקירה את הבעל המדהים שלי שסבל כל כך הרבה, ונאלץ לגדוע הרבה חלומות רק כדי לשרת פה בארצנו הקטנטונת,
ואומרת לו תודה.
תודה לך בעלי היקר, כי בזכות אנשים כמוך יש לנו מדינה טובה יותר.

הפוסט אנחנו מגש הכסף: טור ליום ההוקרה לפצועי צה"ל הופיע לראשונה ב-פנימה.