גילינו כמה הפערים התרבותיים משמעותיים. צילום: מיכל אביאור

שניהם גדלו במשפחות ליברליות, התחנכו בבני עקיבא ובמוסדות חינוך עם ערכים דומים, אבל כשהחליטו להתחתן גילו עד כמה הפער התרבותי ביניהם משמעותי וכמה סיטואציות מאתגרות ומשעשעות הוא מזמן.

יוסי, שגדל על נימוסי השולחן האנגליים הכוללים את האיסור להניח מרפקים על השולחן, היה צריך להתרגל לכך שבביתה של רותי הארוחה לא כללה סכו"ם. רותי נאלצה להתמודד עם בחירה של מספר מוזמנים מצומצם לחתונה, כאשר במשפחתה מקובל להזמין אנשים רבים מהעדה.

"למרות שהסיפור שלנו מובן מאליו בשבילנו", אומרת רותי, "מסתבר שלאחרים הוא לא. אחרי שהוצאנו את הקליפ 'נס אלוקי' לשיר של יוסי, קיבלנו מהסביבה תגובות נרגשות מאוד. פתאום נזכרנו כמה לא פשוטה הייתה הדרך עד החתונה. כמה מחשבות וחששות היו לנו על איך הסביבה תקבל אותנו".

יוסי ורותי רואים את החשיבות וההשפעה של הסיפור שלהם בכל מקום שבו הם מופיעים. "יש הרבה מקומות שאנחנו מגיעים אליהם ואני האתיופית הראשונה שהם מכירים, ומצד שני כשהופענו לפני אתיופים הם מאוד התרגשו לראות שהסיפור שלהם מקבל מקום".
מופע מרגש ומשעשע על קיבוץ גלויות ועל הנס שנקרא מדינת ישראל.

מופע על קיבוץ גלויות. צילום: דנה כספי

המופע 'נס אלוקי', לפרטים והזמנות: 052-4484178 ,yossi.tur@gmail.com
חפשו "מופע נס אלוקי" בפייסבוק.

***

 מתוך מדור התרבות במגזין פנימה.
להצטרפות ורכישת מנוי לחצי כאן

הפוסט לא מובן מאליו – ביקורתרבות הופיע לראשונה ב-פנימה.

התגובות היו מדהימות. שיר גובס

הכירו את שיר גובס, בת 25 ומורה לתאטרון שרק לפני שנה סיימה את לימודיה במכללת אמונה בירושלים אך מתמודדת עם קשיי ההתאקלמות בצעדיה הראשונים במערכת החינוך. בשבוע שעבר, הוזמנה גובס להופיע בפני הוועדה בכנסת שעסקה בנושא קליטת מורים חדשים בהשתתפות שר החינוך נפתלי בנט, ח"כ ד"ר יפעת שאשא ביטון, איל רם, ד"ר שרה זילברשטרום, ורדה צימרמן ומנהלים ומפקחים ממוסדות חינוך שונים.

נושא הוועדה סב בעיקר סביב הנושא של נשירת מורים איכותיים וחדורי אידיאולוגיה ממערכת החינוך בניסיון להבין את מקור הבעיה ולשמוע את הקולות מהשטח, ודרך אמנות הספוקן וורד (שירה מדוברת), הצליחה שיר להביא את הנושא בצורה ברורה ונוקבת, ואף מתובלת בהומור.

"הרעיון היה להעלות ולהציף את הקשיים של המורים החדשים," מספרת שיר, "כתבתי את כל החומרים ששמעתי ממורות ומורים חדשים, את הקשיים שהם הציפו, היו אפילו משפטים שאמרו לי שלא נגעתי בהם, השארתי כמו שהם, והתגובות בוועדה היו מדהימות. הרגשתי שממש הצליחו להבין לעומק את הדברים ולהזדהות."

על ההצעה המפתיעה להופיע בפני הוועדה אחראית ראש החוג לתאטרון, רחל מימון- שוורץ, שמלווה ומטפחת את הסטודנטיות ובוגרות המכללה, והקטע שהוצג נכתב בהנחייתה של צביה מרגליות, אחת מאמניות הספוקן וורד המוערכות בארץ, שמנחה את הסטודנטיות במכללה בקורס לשירה מדוברת זו השנה השלישית.

קטע הספוקן וורד בפני הוועדה לכבוד יום המורה בכנסת >>

המילים:

שיחת השיבוץ הראשונה שלי:
מה אמרת שההתמחות שלך? תיאטרון? מ ע ו ל ה ! אז תלמדי תנ"ך!
תעשי להם המחזות.
תלמדי היסטוריה- דרך דמויות.
זה יסתדר לך בדיוק עם השעות.
איזה יופי אני כל כך שמחה שאת איתנו
לא לא תלכי …אני נורא רוצה אותך איתנו בצוות המורות
אני אבדוק מה אני יכולה לעשות.

השיעור הראשון שלי:
ארז..נעמה…אלון…מוריה- אה היא לא הגיעה? מוריה זה בן? אוקיי
גיא..יפעת..(?) יסכה
קורל..נועם ואפיק.
טוב אז אני שיר ואני כאן בשבילכם- ולא רק לתעודה.
תמיד. בכל רגע בכל דקה, גם בהפסקה
אענה על כל שאלה
רק אם אפשר באצבע בבקשה
בכל זאת אני מורה חדשה
ארז? ארז נכון? אה סליחה אלון
ה..פלאפון? אפשר בתיק? תודה

אז הכנתי לכם פעילות היכרות ממש מדליקה
כל אחד יגיד את שמו, תחביב, ו- מה הפסקה?
טוב, שמחתי להכיר אתכם.
נתראה שבוע הבא בבוקר

בוקר טוב תלמידים יקרים,
איך עבר עליכם השבוע?
אה איזה יופי..מזל טוב! נהנית שם? איזה כייף
ארז, נעמה, אלון, מוריה- כייף שאת-ה פה.
גיא, יפעת, יסכה
קורל, נועם, ואפיק.
טוב להוציא בבקשה מחברות, אני מתחילה
ארז? אה, אלון, הפלאפון..? תודה
היום-
לאן את הולכת נעמה? טוב מהר.
אפיק זה לא רלוונטי לשיעור בת כמה אני.
25, מספיק. אפיק.
לא אין לי ילדים עדיין אני לא נשואה.
אלון…לא לדבר בבקשה

אה! זה רק תרגיל חירום
לשבת. לקום.  לא להיבהל.
זה רק תרגיל, נראלי
אמרו לכם משהו על זה?
יופי, נבהלתי.
שלא אמרו לכם.

חדר מורים
היי… אני שיר.
אני המורה ל… בעיקרון לתיאטרון
אבל כרגע אני מורה לתנ"ך והיסטוריה דרך דמויות.
זה משהו נסיוני. בכל מקרה אני…
מתה לקפה.
אולי את יודעת איך זה עובד פה עם הכוסות?
זאת התארגנות פרטית של כמה מורות … אוקיי
אז אני אביא לעצמי מהבית
תגידי …אלון, מה הסיפור איתו? ואפיק?
לא, אין לי שום בעיה איתם
פשוט חשבתי שיש משהו שאני צריכה לדעת, את יודעת .
כן שנה ראשונה אבל נתקלתי במקרים…עשיתי עבודה מעשית
אני כבר משופשפת.
כמה שנים את במערכת?
תגידי מי אמור להודיע על אירועים מיוחדים, פעילויות, תרגילי חירום?
בטח שהכניסו אותי לקבוצה! פשוט ה..וואטסאפ שלי..הפלאפון קרס ו…

או. צלצול!
טוב גם לך המשך יום נהדר
נתראה מחר בבוקר.

בוקר טוב
מחברות
עיניים אליי
אלון , פלאפון
אפיק, גש אליי
אתמול דיברתי עם אמא שלך אפיק
ואני רוצה לספר לה רק דברים טובים עליך
אבל זה תלוי בך
כי אני לא אמציא פשוט דברים
כדי לרצות את ההורים , אתה מבין?
קורל שקט בבקשה
גיא די
לא אני לא עונה על זה עכשיו סליחה
לא סליחה
תוריד את הכיסא אתה השתגעת או מה?
נעמה תרדי מהשולחן מיד! אני מדברת אלייך!!
לא את לא מרססת פה עם דאודורנט בכל הכיתה
לא מעניין אותי שחזרתם משיעור ספורט
לא סליחה
אני מחכה לשקט
אני-מחכה- לשקט.
אני לא ארים את הקול שלי
אני לא ארים את הקול שלי
אני לא ארים את הקול שלי!!!!!!!

מי אני?
אני כישלון
אני המורה שלא רציתי להיות
מה עשיתי לא נכון?
הכל לפי הכללים
כבר קיבלתי את הכלים
ואולי זה בכלל עניין של …אופי?
יופי, למה למדתי 4 שנים.
הכל הולך כל כך רע
כנראה שאני לא ראויה להיות מורה

אני עוזבת…
אני לא עוזבת
מה קרה קצת קשה אני נשברת?
הרי ידעת לאן אני נכנסת
בדיוק בשביל זה באתי.
בשביל לראות את אלה שכבר לא כ"כ רואים.
בשביל לגרום להם להאמין בעצמם שהם טובים ויכולים.
בשביל להראות שאפשר לראות אותם לא רק כמספרים
בשביל לגרום להם לצחוק, או קצת לחייך.
רק תגידו לי אתם-
איך?

הפוסט לראשונה: מופע ספוקן וורד בוועדת החינוך של הכנסת הופיע לראשונה ב-פנימה.

בגיל 31 עם ילדה בת שנתיים, סומך-וצלר מצאה את עצמה מתמודדת עם אלמנות פתאומית.
ההתמודדויות הרבות שהגיעו לחייה בעקבות האבלות קיבלו לחן וביטוי על הנייר, וכעבור 6 שנים גם הפכו למופע סוחף ומעצים במיוחד.
גילי סומך-וצלר, כיום נשואה בשנית ואמא לילדה בת 9, היא זמרת יוצרת שבחרה באופן אמיץ וללא פשרות לשתף את סיפורה האישי.

הופכת את הקהל לשותפות במסע שלה. סומך ולצר, מתוך המופע. צילום: מנחה נופה

במופע "שמחה בהזמנה אישית" שעלה לראשונה ב"גולה" פתח תקווה בתחילת החודש,  חושפת סומך-וצלר את הרגעים הכי אישיים אותם עברה וביניהם- הרגע בו בעלה הראשון נפטר, הרגע בו היא סיפרה לבתה שאביה נמצא בשמים, הבדידות של השבתות והחגים, וההחלטה להמשיך הלאה ולהקים בשנית בית מלא שמחה.

שילוב בין מוזיקה מקורית לשירים מוכרים. גילי סומך- וצלר. צילום: ענת דומן

כשמו של המופע, גילי, בכשרונה הרב ובפנייה כמעט אישית, הופכת כל אחת מקהל הנשים לשותפות מלאות למסע. תוך דקות ספורות מתחילת המופע האולם עמוס המשתתפות מתמלא בפרצי בכי, התרגשות ובעיקר בהרבה צחוק ושמחה. קשה להאמין שניתן לתרגם סיפור חיים שכזה למופע שמח ומהול בהומור, ולמרות זאת גילי יודעת לעשות את זה בהצלחה רבה.

המופע משלב בתוכו שירים מוכרים ושירים מקוריים של סומך-וצלר, אותם היא מבצעת בליוויה המפעים של רבקה מקלס. העיבוד המושקע של הקטעים המוזיקליים והנגינה בלייב על מגוון רחב של כלים, לוקחים את השירה למקום אחר ונותנים רובד נוסף למופע.

 בהחלט ניתן לסכם ולומר שסומך-וצלר היא אחת היוצרות המוכשרות שנראו לאחרונה. יכולותיה להעניק זווית ראיה נוספת לנושא השמחה ולאפשר לכל אחת מהקהל למצוא את העוצמות שבה, הן אלה שישאירו את המופע "שמחה בהזמנה אישית" רלוונטי תמיד.

הפוסט שמחה בהזמנה אישית: ביקורת תרבות הופיע לראשונה ב-פנימה.

קשה שלא לאהוב את הניה מהרגע הראשון ; היא צוחקת על הכול ועל עצמה, היא מלאת קסם וחום אנושי יחד עם ציניות עוקצנית,  וכמו סטנדאפיסטית טובה – היא מדייקת בניואנסים הקטנים והיום- יומיים ומעצימה אותם לכדי פילי קרקס ענקיים במופע החיים. הבמה נראית כמו ביתה הטבעי והיא מצליחה להעמיד מופע יחיד של שעה וחצי וללהטט בין טקסט בועט לשירים מצחיקים וחלקים נוגעים ומרגשים באופן חלק וטבעי.

אך לא תמיד הבמה הייתה אזור הנוחות שלה. מי שרואה את שוחט על הבמה עם מיקרופון מריצה פאנצ'ים – לא יכול לנחש שעד לפני שנה היא ישבה על כיסא משרדי במחלקת גביה, ומנהלת חשבונות של לקוחות. המעבר המפתיע הוא ללא ספק אחת המתנות שקיבלנו לשנה החדשה – מופע נשי, אמיתי ודוקר ובלי הרבה מילים מפוצצות – פשוט מצחיק וטוב.

במופע שלה, שוחט מדברת על הכול; על עדות וגזענות בסמינרים, על שידוכין, הורות, אוכל ועבודה וגם על המקום ההוא שכל הנשים הולכות אליו אך לא מדברות עליו, הטאבו על המקווה. גם מי שלא מתמצא בשפה החרדית או בסלנגים הבני-ברקים – יכול היה להבין היטב את הג'יבריש שמתנהל אחרי נטילת ידיים או לצחוק איתה על ההלם במגזר החילוני כשמגלים שהיא חובשת פאה, וכמה היא עלתה.

מרגישה בבית על הבמה. צילום מתוך המופע 'דברים שעיבדתי בדרך'

הקהל מלא בנשים עם פאות מכל הסוגים והסגנונות, אך ממש לא רק. במשך חייה, כך מתגלה לאורך כל המופע – אספה שוחט מעגלי חברות מכל הקשת, והיה מקסים לראות נשים ממעגלים שונים ומתקופות שונות בחייה –  מהסמינר ומהעבודה הקודמת כמו גם קולגות למקצוע האמנות – באו, פינו ערב, שילמו כרטיס וצחקו יחד עם 300 הנשים שהיו באולם, בלי להרגיש שזה מופע חרדי או דתי – אלא מופע שמדבר לכל אחת, לכל אמא, לכל אישה.

כי אין אישה שלא תתחבר לקרב המתנהל תמידית מול המשקל, או על הקושי בחינוך ילדים נורמליים ולהשאר אף היא שפויה – ובכישרון רב היא משחקת דמויות רבות שעברו בחייה, כאלה שכל אחת פגשה אף היא מתי שהוא; אם זו פקידת העירייה, הבלנית או השכנה המאנפפת שמעירה לה על איך לחנך את הילדה שלה.
הקוטביות המשעשעת שהיא מציגה – בין החצי האשכנזי לחצי הספרדי שלה מצליח לייצר תמהיל מדויק בין העולמות ומציג בצורה הומוריסטית יחד עם ביקורת עקיפה כלפי הגזענות הסמויה או הבלתי סמויה בה נתקלה בעיקר בשנות ילדותה – כששמה הניה הציל אותה לעיתים אך הקוסקוס מבית הסגיר אותה.

באותנטיות נוגעת ללב, מצליחה הניה שוחט להצחיק עד דמעות לאורך כל המופע אך גם לרגש גם כן עד דמעות, כשהיא מודה לקהל שוב ושוב על שהגיע ולספר עד כמה זה לא מובן מאליו עבורה. קולה המקסים חודר ללבבות בשירה כשחתמה את הערב עם הפיוט "אוחילה לא-ל" לקראת ראש השנה.
אם אנסה כן לסכם במשפט את הערב הזה – שוחט יצרה מופע הדוק, מצחיק ונוגע ומוכיחה כי כשיש כישרון ודבקות במטרה – השמיים הם הגבול.

הפוסט דברים שעיבדתי בדרך: ביקורתרבות הופיע לראשונה ב-פנימה.