ועדיין,הייתי במוּד אחר.
כל הזמן חשבתי לעצמי שזה כל כך מקביל לנפש,
בטח לנפש שלי.

ב- 31 שנות חיי על האדמה
כמה מחלפים בניתי בנפשי כדי להצליח לנוע בתוכי
בין הטיפות,
במצבי רוח שונים  ומשתנים, אתם יודעים, כמו ארבע עונות,
כדי לצלוח את התנועה הנפשית הזו בתוכי.
בניתי מחלפים
כבישים מקבילים עליהם אני יכולה לנסוע כשיש עומס בחלק מהצירים
בניתי בעמל רב
מנהרות שלא יקרסו בתוכי
מכל גשם ודמעה
שלא אסדק ואשבר מכל משפט שנאמר לכיווני
שלא אקבור את עצמי תחתיי
אחרי כל העמל של השנים והדרכים.

אין דד ליין לסיום עבודת הנפש. אילוסטרציה

וכשאדם בוחר ללכת לטיפול אישי,
אגב, אתם ראויים לטפל בעצמכם, לכו
אזי כולו נמצא בעבודות בכביש
ושם, בנבכי הנפש,
אין דד ליין לסיום
כי העבודות אף פעם לא נגמרות.

תמיד יש צורך בבנייה של מחלפים נוספים
כי הנפש בונה עוד קומה בתוכה
וצריכה מענה חדש ועמוק יותר
רחב יותר,
שיאפשר ליותר נתיבים להתפרס בפנים
כדי שהתנועה תוכל לזרום,
כדי שהכול ייסע כמו שצריך.

ורק מתפללת לא להפסיק לבנות
ורק מודה על המתנה הזו שקוראים לה חיים
חיים שיש בהם יגיעה ובניה
וכלום בהם לא מובן מאליו.
שניבנה
ונגדל ונתרחב,בתוכינו
שזה יהיה עם כמה שפחות הפרעה לתנועה של אלה שסביבנו.
או שלפחות נתחשב בשעות שנוחות להם.

הפוסט עבודות בכביש הופיע לראשונה ב-פנימה.

נשים כל כך שונות, כל כך דומות. מתוך המסע למרוקו

בין קזבלנקה למקנס בין רבאט לפאז במיניבוס המשותף לנשים מכל המגזרים שמענו את מוטי שטיינמץ וישי ריבו מנגנים במתיקות את ״נפשי״ ומייד אחריהם את עומר אדם מסלסל בקולו את "מודה אני", בעודנו מספרות לנוסעות את המפגש של בעל התניא עם החוקר בשעת המאסר והפירוש המיוחד למילה ״איכה״ התנגן לו השיר בגעגוע והאהבה עד כלות הנפש.
ואנחנו, נשים יהודיות כל כך שונות וכה דומות, הצלחנו להביע דרך הניגונים את האהבה לבורא, ולהודות הן על המתנות שהגיעו משמים והן על המתנות שהעניק לנו בעל התניא שידע כבר אז מה מצפה לנו בדור הזה.

ספר התניא תפס מקום בחייהן של הנשים. מירי שניאורסון ושותפה למסע בבית הכנסת בקזבלנקה

לא מפליא היה לגלות שעשרות אלפים נשים וגברים פקדו את בנייני האומה במחצית השבוע האחרון. חג הגאולה נחוג במשך ארבעה ימים רצופים כאשר קהל הרבבות שהסתובב במתחמי הספרים והאומנות וכלל את כל מגוון הזרמים והחוגים בעם היהודי. היו שם דתיים לאומיים, חרדליים, מתנחלים ושמאלנים. חרדים אשכנזים וספרדים, ליטאים וחסידים. בקיצור, כווווולם.

אין שום צורך לחזור ולמנות את כל הזמרים שעלו לבמה בזה אחר זה וביצעו ניגונים בני מאה ומאתיים שנה. אין שום סיבה לחזור ולתאר את האקסטזה שאחזה בקהל. גם אין צורך להתאמץ על מנת לסכם את דבריה הנפלאים של סיון רהב מאיר כיון ששתי מילים תספקנה לכך – משיח וגאולה.

מאידך, קשה לתאר את האנרגיות האדירות שהיו באולם שעה שהציבור כולו שמנה אלפי נשים, התחבר לנקודה המהותית ביותר –גאולה! גאולת עם ישראל תכף ומיד ממש. היה נדמה כי חסר רק ניצוץ קטן שיצית את עוצמת האמונה ששרתה בחלל האולם.

ניגונים בני מאתיים שנה, אברהם פריד, חיליק פרנק ונאור כרמי במופע צמאה. צילום: Meni yuzevich

אפילו במרוקו, ארץ מוסלמית עם אנשים אדיבים ויהדות מפוארת שכיום נשארו ממנה שרידים מועטים לא יכולה להתנהל יותר בחד–ממדיות. גם הגויים מודים שהעולם כולל מימד בלתי נתפס בכלים הגשמיים. נכון אמנם שאנחנו צריכים להיות כלי קיבול על מנת להרגיש את האור האלוקי הממלא את כל העולם. לשם כך העניק לנו אדמו"ר הזקן את ספר התניא. ספר ההדרכה לכל נפש יהודית. ספר ההכנה לגאולה האמיתית והשלימה בה תימלא הארץ דעה "ולא יהיה עסק כל העולם כולו אלא לדעת את ה'", כלשון קודשו של הרמב"ם.

חג גאולה שמח!

הפוסט ממרוקו באהבה: מירי שניאורסון חגגה את י"ט בכסליו בקזבלנקה הופיע לראשונה ב-פנימה.

תפילת הדרך תמיד נאמרה אצלנו בכוונה גדולה.
עכשיו, אחרי התאונה האיומה שכולנו מתקשים לעכל, היא נאמרת בכוונה גדולה שבעתיים.

תוך כדי שאני יושבת לכתוב את הטור, דמותה של שושי לא מפסיקה לעלות מול עייני.
ויריב
ויעקב- ישראל ועטרת
ואילה ומוריה וידיד
ואביגיל

ופתאום עולים לי פלאשבקים מהלוויה. מהמיטות. מהמקום שלא מעכל ולא מכיל את המראות הקשים האלה של משפחה שנקברת יחד. לב אחד גדול, שנים של עמל ובניה וגדילה מאפס להכל.

כמה שושי הייתה עסוקה במשפחתה,בילדיה, כמה הם היו מרכז חייה. כמה דיברנו וחלקנו את הטרפת הזו שכולנו חיים בה. להספיק לאסוף ולהביא ולקחת לחוג ולקנות את מה שצריך ולבשל ולכבס שלא יחסר דבר ותור לרופא וימי הולדת. וכמה בריאות נפשית מיוחדת הייתה לך,שושי אהובה שלי

בתוך כל המירוץ הזה, כמה ביתך היה בית שחיים בו,עם כל המשתמע מכך, ומה בסופו של יום כולנו מבקשים ממך ריבונו של עולם?
לשוב הביתה. כולנו.

תפילת הדרך תמיד הרגישה לי תפילה לדרך הפנימית אותה אנחנו צועדים:

יְהִי רָצוֹן מִלְפָנֶיךָ יי אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ,
שתהיה דרכינו רצויה לפנייך
שֶׁתּוֹלִיכֵנוּ לְשָׁלוֹם יד ביד, תוליך אותנו למקומות שהשלום הוא מנת חלקם
וְתַצְעִידֵנוּ לְשָׁלוֹם תצעיד אותנו, תצעד איתנו
וְתַדְרִיכֵנוּ לְשָׁלוֹם, וְתִסְמְכֵנוּ לְשָׁלוֹם, תדריך אותנו,את נפשינו,,תאיר את עינינו

ותחזירנו לביתנו לשלום. תמונת אילוסטרציה ממאגר shutterstock

וְתַגִּיעֵנוּ לִמְחוֹז חֶפְצֵנוּ  שנגיע לאן שחפץ ליבנו,עם כל כוחות הנפש שטבעת בקרבנו
לְחַיִּים וּלְשִׂמְחָה וּלְשָׁלוֹם. לחיים,ריבונו של עולם, לחיים. שכל מה שנצעד בתוך ליבנו ועל האדמה,יהיה עטוף חיים שהלב פועם בם. ששמחה תהיה חלק בלתי נפרד מכל פסיעה והגעה והימצאות. ששלום פנימי ואמיתי יהיה חלק מאיתנו. שלום של כל אחד עם עצמו ועם אלוהיו ואח"כ עם כל הסובבים אותו
וְתַחְזִירֵנוּ לביתנו לְשָׁלוֹם לחזור לשלום ליבנו מבקש לחיים שלמים,מלאים שאין בהם בושה וכלימה
וְתַצִּילֵנוּ מִכַּף כָּל אוֹיֵב וְאוֹרֵב וְלִסְטִים וְחַיּוֹת רָעוֹת בַּדֶּרֶךְ, תציל אותנו מכל האויבים שעומדים בדרכינו,אויבים פנימיים, קולות הממעיטים בערכינו, מחלישים את עוצמתנו ונחישות דרכינו, ואויבים חיצוניים שמהווים עבורנו סכנה של ממש
וּמִכָּל מִינֵי פֻּרְעָנֻיּוֹת הַמִּתְרַגְּשׁוֹת לָבוֹא לָעוֹלָם, גם,כל מי שחושב להרע לנו בדרך כזו או אחרת
וְתִתְּנֵנוּ לְחֵן וּלְחֶסֶד וּלְרַחֲמִים בְּעֵינֶיךָ וּבְעֵינֵי כָל רֹאֵינוּ

אתה שומע ריבונו של עולם?
תתננו, אתה, מכוחך, לחן ולחסד, ורחמים גדולים, בעיניך,כי בניך האהובים אנחנו, ובעיני כל מי שאנחנו פוגשים במסע חיינו.
כִּי אל שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה וְתַחֲנוּן אַתָּה.
בָּרוּךְ אַתָּה ה' שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה:

ואתה שומע, אני יודעת שאתה שומע.
שניסע כולנו לדרכים טובות בתוכינו ועל כבישי ארצנו
ונשוב הביתה, לשלום.

יריב, שושי, ויעקב ישראל עטר ז"ל

הפוסט שתוליכנו לשלום הופיע לראשונה ב-פנימה.