למרות הצורך המאוד גדול הזה, שמרבית הנשים יכולות להזדהות איתו בקלות, רבות מאיתנו הופכות במהלך השנים לנשים שכל מעייניהן נתונים לבית ולעבודה, והחברות הן הראשונות להישכח. הקשרים החברתיים נזנחים בצידי הדרך בעוד אוטוסטרדת החיים מושכת קדימה.

אנחנו מתעוררות שנים ולפעמים אף עשורים אחרי, בגיל 30, 50, ולפעמים אפילו רק אחרי היציאה לפנסיה, ומגלות שלא השכלנו לשמר ולהשקיע בקשרים חברתיים. חברויות אמת אמיצות התפוגגו עם הזמן, קשרים בוסריים שיכלו להתפתח לא קיבלו את תשומת הלב הנדרשת, ולמרות שאנו זקוקות לחברות כמו אוויר לנשימה – אין לנו כאלה בנמצא. אז איך עושים את זה? האם אפשר ליצור וליזום חברויות חדשות בכל גיל? מהן הטעויות הקלאסיות שכדאי להימנע מהן מראש? ואילו דרכים יסייעו לנו במציאת חברות חדשות ובטיפוח הקשרים?

בתחתית סדר העדיפויות

"כבר תקופה שאני מרגישה מאוד לבד", במילים אלו פותחת הילה פנחס (49), גרושה ואם לשלושה מפתח תקווה, את השיחה שלנו. הילה, אישה נאה ומרשימה עד מאוד, מסכימה להיחשף ומסירה בפניי את כל המחסומים הרגישים ביותר. היא טיפוס חברותי ונעים, במהלך חייה הייתה מוקפת חברות טובות, אך לאחר נישואיה התמקדה מאוד בזוגיות, עד שלא נותר לה זמן לעיסוקים אחרים. הסיפור שלה קלאסי, מייצג את סיפורן של נשים רבות מספור.

"מהר מאוד הגיע הבן בכור שלי והייתי שרויה עמוק בתוך החלפת טיטולים, טעימות ויועצות שינה. הדברים האלה לא עניינו את החברות הרווקות שלי, ובצדק", היא מספרת. לאחר שבנה נכנס למסגרת היא קיוותה למצוא "חברות לספסל בגן השעשועים", אך מודה שמעבר לחברות נחמדה ומנומסת, הקשר לא המריא לגבהים חדשים.

מציאת חברות טובות דורשת לא מעט אקטיביות ויוזמה, והילה מודה בכנות כי היא לא נמצאת במקום הזה. "אני לא עובדת בלחפש חברות חדשות, אני פשוט לא בן אדם כזה. יש לי היום חברות שאני מחשיבה אותן כטובות, אבל זה לא ברמה מאוד קרובה ואינטימית. אין לי חברות מאוד קרובות, אין לי חברה שהיא כמו אחות, ולפעמים זה חסר לי. אני כמעט בת 50 היום, ומוצאת את עצמי הרבה פעמים לבד, ולא מבחירה". 

את חושבת שזה בר שינוי?

"אני מרגישה שכבר מאוחר מדי בשבילי להתחיל ליצור חברויות חדשות. אם הייתי יכולה לחזור אחורה בזמן, אולי הייתי מחזיקה את חברות הילדות שלי קרוב יותר".

הרגעים שבהם החברות עומדת למבחן לאורך החיים, מציינת הילה, הם זמני המשבר. דווקא בנקודת השבר הגדולה בחייה, היא מעידה כי מצאה נחמה בזרועותיהן של חברות ותיקות. "עברתי גירושין וזאת הייתה תקופה לא פשוטה עבורי, וכשסוף סוף שיתפתי כמה מחברותיי מה אני עוברת, הייתה התגייסות טוטאלית מצידן והרגשתי עטופה. חברות זו תרופה לכל דבר, ויש לה את היכולת לרפא את הנפש", היא קובעת.

גם לליטל דאו דאו (30), אם לשלושה ילדים קטנים, תחושת הבדידות אינה זרה. היא אומנם צעירה מהילה בכמעט שני עשורים, והתחתנה רק לפני שש שנים, אבל עם הנישואין עברה מירושלים לקריית אונו, והמרחק הפריד, פיזית ונפשית, בינה ובין חברותיה. "תוסיפי לזה עבודה וחיי נישואין – ולא נשאר זמן לשום דבר אחר. רציתי להספיק הכול, גם להיות האישה הטובה שמבשלת כל יום ומתקתקת את הבית וגם לעבוד, ועם העומס פשוט נוצר נתק טוטאלי מול החברות מהבית", היא משתפת בעצב. 

חודש אחרי החתונה ליטל גילתה שהיא בהיריון. "אני זוכרת את הרגע שבו נפלה עליי ההבנה שאני לבד. לא היה לי עם מי להתרגש מהבשורה או את מי לשתף בחששות שלי, זה התחיל להשפיע עליי נפשית. חוויתי דיכאון אחרי לידה, ולאט לאט נוספו לזה חרדות. פתאום הבנתי שכבר המון זמן לא עצרתי לעשות משהו עבור עצמי".

זו נשמעת סיטואציה מאוד קשה. איך הצלחת לצאת ממנה?

"עשיתי הכול כדי להכיר חברות חדשות. התחלתי להשקיע יותר בחברות בעבודה, התאמצתי לשתף ולדבר, וזה הקל עליי מאוד. הבנתי כמה חשוב לעצור הכול ולהיפגש לפחות פעם בשבוע־שבועיים עם חברה, או לפחות לדבר בטלפון".

CHIANG MAI, THAILAND – OCT 23, 2017: A woman hand holding iphone with login screen of instagram application. Instagram is largest and most popular photograph social networking.

אני תוהה באוזני ליטל האם ייתכן כי אשליית האושר ברשתות משפיעה, והיא עונה באופן חיובי ונחרץ. "בלילות הלבנים שבהם אני מיניקה את התינוק הקטן שלי ובמקביל מסתכלת באינסטגרם, יוצאות לי העיניים. אני רואה כמה כולן נהנות חוץ ממני, וחושבת לעצמי: מה? כולם שמחים ונפגשים ורק אני לא? מה לא בסדר בי?"

יחד עם השפעת הרשתות, ליטל מונה סיבה נוספת לבדידות: מחסומים שנוגעים לרושם ראשוני מוטעה וקושי להיפתח משום שאנו חורצות מראש את גורל הקשר. "לא מזמן פגשתי מישהי במסיבת פורים, היא הייתה עם מטפחת גדולה, מאוד שונה ממני, ולא היה נראה שיכול להיות בינינו חיבור בכלל. במסיבה רקדנו קצת ודיברנו, וכמה ימים לאחר מכן ישבנו לקפה – ונהנינו כל כך! לא האמנתי שפספסתי אותה עד היום. היום אנחנו חברות טובות מאוד שמדברות כמעט כל יום", היא משתפת בחיוך.

לא לבד

מי שחוותה על בשרה את הקשיים והבדידות שבהיעדר חברות, ובחרה לצמוח מהם, לחקור את התופעה הלא מדוברת ולצאת בהרצאה מרתקת השופכת אור על הנושא, היא רחל גוטמן (44), נשואה ואם לשבעה מעטרת.

"אני מודה שבחיי הבוגרים לא הקדשתי מספיק זמן לחברות", היא אומרת, ומספרת כי על אף היותה רכזת קהילה ומנחת סדנאות למנהיגות ולתקשורת, באמצע החיים הבינה כי החברויות שלה דעכו עם השנים והיא נותרה בודדה חברתית. הילדים, הקריירה, הזוגיות, ובעצם החיים עצמם, הרחיקו אותה מחברות הילדות שלה, עד שהיא איבדה אותן.

"פתאום הכתה בי המחשבה – איך יכול להיות שאני, אישה חברותית ומעניינת, נשארתי בלי קבוצת חברות להישען עליה?" היא מתארת את ההרגשה. רחל החליטה שעוד לא מאוחר, והזמינה כמה נשים שהכירה לחגוג איתה את יום הולדתה ה־40. "באופן מפתיע כמעט כולן הופיעו, שאלו לשלומי והתעניינו בחיי. עשינו סבב מדהים של 'איפה גיל 40 פוגש אותי' ונפתחנו אחת בפני השנייה. היה יוצא מן הכלל", היא נזכרת בסיפוק.

דבר הוביל לדבר, ורחל החלה לחקור את נושא החברות הנשית. היא שלחה סקר למאות נשים ברחבי הארץ וקיבלה אינספור תגובות מזדהות, "בכל יום נשים כתבו לי כמה השאלות נגעו להן בפצע פתוח וכמה הן חשבו שהן לבד עם התחושות הללו". 

היא מתארת נשים סטנדרטיות, מכל טווח הגילים, יפות, אינטליגנטיות ומצחיקות – שמצאו את עצמן לבד. נתון מעניין שהיא מוסיפה הוא שנשים שלא דיווחו על קושי חברתי הן כאלו שנשארו בקשר עם חברות מהילדות. נדמה שקשה מאוד להתחרות בקשרי ילדות, שנוצרו בשלבים של החיים שמאפשרים זמן בלתי מוגבל עם חברות. כשהקשרים האלה מתנתקים, יש נשים שכבר לא יודעות איך לשחזר מערכת יחסים קרובה כזו עם מישהי אחרת, והתוצאה – נשים רבות מתעוררות בשנות ה־40 וה־50 לחייהן ומרגישות שהן פספסו את השנים הטובות שבהן יכלו לרקום חברויות. 

בדיוק על הנושא הזה כתבה רחל הרצאה בשם 'אחות ליבי'. ההרצאה צוללת אל נימי החברות הנשית, נוגעת בנושאים שאף אחת לא מעיזה לדבר עליהם בקול וכוללת כלים המסייעים לנשים שחוות קושי חברתי. "אני נדהמת איך בסוף כל הרצאה ניגשות אליי נשים עם דמעות בעיניים ושואלות: 'מה אני עושה? אני נראית מקובלת, אני נראית סבבה, כשאני מגיעה לאירוע אני מדברת עם כולן, אבל האמת היא שאין לי אף חברה קרובה לדבר איתה, אין לי למי להרים טלפון, מישהי שאכפת לה ממני באמת'. זה חוזר על עצמו שוב ושוב, אצל הנשים הכי סטנדרטיות".

חברויות, מסבירה רחל, נוצרות בילדות בעקבות התאמה על בסיס גיל. בשבט, בכיתה ובחוגים, עצם השהות המשותפת של ילדים יוצרות חברויות ארוכות המבוססות על אמון ואינטימיות. באנגלית מכנים את החברויות האלו "frientimacy", הלחם של המילים friendship (חברות) ו־intimacy (אינטימיות). מדובר בחברויות ארוכות שנים ועקביות, היוצרות אמון ויכולת לנבא איך כל אחת תגיב לסיטואציות מסוימות. 

"קל מאוד למצוא חברויות במהלך הילדות, הבעיה מתחילה אחר כך. כולנו יודעים שחייבים ללמוד זוגיות, הורות, להתמקצע בקריירה וכדומה, אבל כשזה מגיע לחברות – מצפים שזה יקרה מאליו. אף אחד לא אומר לנו שזאת עבודה", מסבירה רחל.

השגרה שלנו מלאה בשלוש משימות קדושות: הורות, זוגיות ועבודה. לטענת רחל, אין כל ספק שצריך לארגן את סדר העדיפויות שלנו ולהכניס את החברות כערך גבוה. אם לא נשבץ זמן לחברות בלו"ז שלנו, לא נצליח לפתח חברויות. חברות נכונה ובריאה, היא מוסיפה, כוללת בראש ובראשונה קביעות. לא מספיק לפטפט בגן השעשועים או בהמתנה לאספת הורים; חברות מצריכה שיח עמוק ושיתוף אמיתי מהלב. "כשאין לנו מספיק אמון אנחנו לא משתפות, מאידך השיתוף יוצר אמון, וזה גלגל שלא נגמר. חשוב גם לא להתבייש ולדברר את הקשר, אחרת עלולה להיווצר תחושה של חוסר איזון כשאחת מרגישה למשל שהיא כל הזמן יוזמת והשנייה פחות", מציעה רחל. 

רחל מונה קריטריונים קריטיים נוספים לחברות מיטיבה, כמו הזנה והפריה הדדית של שני הצדדים, אינטראקציות חיוביות שגוברות על אלו השליליות (ביחס של 5:1 לפחות), ומאפיינים כמו צחוק, קלילות, כיף ותמיכה הדדית.

אני מבקשת ממנה עוד טיפ לסיום, והיא ממליצה להוסיף מעט ילדותיות לקשרים שלנו, ולא להיות רציניות מדי. "החיים כל כך כבדים, וזאת ההזדמנות לא לחשוב יתר על המידה, קצת לשחרר וליהנות. חברות היא המקום היחיד שאנחנו באות אליו בלי 'כותרות', אנחנו לא בתפקיד. זה המקום היחיד שבו אני לא 'אמא של', 'בת של', 'אשתו של'. זה המקום לחזור להיות רק אני, להשתחרר קצת מההגדרות שמגבילות אותי, וזה מאפשר ליהנות ולחזור למי שהייתי לפני הכול, כשהייתי ילדה", היא מסבירה.

קבוצת תמיכה

אז איך בכל זאת רוכשים חברות חדשות? לאחרונה קמו קבוצות שונות במטרה לסייע לנשים להגדיל את המעגל החברתי שלהן. 

1. קבוצת הפייסבוק 'הסוללות – להיטען מחברות' הוקמה על ידי שלוש נשות עסקים – צופיה טל גץ (לשעבר לקס), שרית ברנס ואביטל אריכא, במטרה לתת לנשים כלים ליצור חברויות חדשות. מתוך הבנת הערך העצום שיש בחברות, ומתוך הרצון להוציא נשים ממקום מתמסכן ולהפוך אותן לפרו־אקטיביות, הן פתחו את הקבוצה, שבשבוע הראשון עמדה על כ־300 חברות, וכיום, לאחר למעלה מחצי שנה, מונה למעלה מ־2,000 חברות שיוזמות מפגשים ואירועים בעצמן. 

2. מיזם נוסף שקם לצורך אותה המטרה הוא 'חוג חברות'. הוא נפתח לפני כחמש שנים על ידי חני לרמן וסייע לנשים רבות מרחבי הארץ ליצור חברויות חדשות. במסגרת המיזם נשים נרשמות לסדרה בת שמונה מפגשים, שבמהלכם הן הופכות מקבוצה של נשים זרות לקבוצת מכרות, ידידות או חברות. בסיום הסדנה הן כבר יכולות להמשיך לבד. הנשים מתראות פעם בשבועיים במשך ארבעה חודשים. לכל קבוצה יש מובילה שהיא בוגרת החוג, ובכל מפגש יש פעילות שמעודדת אינטראקציה שעוזרת לנשים להכיר מכיוון אחר.

3. קבוצת פייסבוק נוספת בשם 'החברות של רוני ושיר' נפתחה לפני כשלוש שנים על ידי שתי אחיות כמענה לצורך שהן זיהו: בנות, נערות, נשים צעירות ונשים מבוגרות אינן מצליחות לייצר חברויות ואינטראקציות חדשות, בעיקר בשנים שלאחר התיכון והצבא, וזאת בשל התפתחות העידן הדיגיטלי. 

שולחים לכן חיבוק ומתפללים לבשורות טובות,

מגזין פנימה גיליון חשוון תשפ"ד > להצטרפות לחצי כאן

הפוסט בקשר החיים הופיע לראשונה ב-פנימה.

אין ספק ששנת תשפ"ג הותירה את חותמה על התקשורת הישראלית: החל ממערכת בחירות חמישית בתוך ארבע שנים וכלה ברפורמה משפטית שנויה במחלוקת, הפגנות ענק, מחאות עובדים, ימי שיבוש ועמודי עיתונים ראשיים מושחרים – אירועי השנה החולפת חשפו את יחסי הגומלין המורכבים שבין פוליטיקה, עיתונות, בעלי הון וחברה. בתוך כל אלו, ובלב המיינסטרים התקשורתי, נשמע קול נשי ובוטח, שלא נרתע מקיתונות הפייק ניוז ומחיצי הרעל שנשלחו לכיוונו מדי יום ברשתות החברתיות ובערוצי התקשורת. 

העיתונאית אילה חסון (61) פועלת בעולם התקשורת כבר למעלה משלושה עשורים, ומשמיעה קול ייחודי בעיתונות הישראלית. בחורף האחרון החליטה לעזוב את תפקידה הקודם בערוץ 13 כפרשנית בכירה ומגישה, ועברה לתאגיד השידור הישראלי (כאן 11), שם היא מגישה תוכנית יומית בטלוויזיה ותוכנית שבועית ברדיו.

בעידן שבו כבר לא ניתן להבחין בין דיווח אובייקטיבי ובין שיקוף עמדותיו של העיתונאי התורן, חסון היא עיתונאית מהזן הישן והמשובח, שאינה עושה הנחות למושאי תחקיריה בהתאם לנטיותיהם הפוליטיות. התעוזה שלה, כמו גם כתבותיה המרשימות, מזמנות לה לא מעט אתגרים: קולגות רבות מעולם התקשורת מתחו עליה ביקורת, ב'ארץ נהדרת' לעגו לה והגחיכו אותה, וב'הארץ' הכריזו עליה כ"סמל החדש של העיתונות הביביסטית" – ככל הנראה כינוי הגנאי החריף ביותר בשמאל.

על אף העלבונות המשיכה חסון, וביתר שאת בשנה האחרונה, להיות נאמנה לאמת ולמתרחש בשטח, לחקור ולדווח לציבור ללא משוא פנים. 

צילום: מיכה לובטון

אילה איך את מסכמת את השנה שעברה עלייך?

"בפן המקצועי קיבלתי החלטה לא פשוטה לעזוב את ערוץ 13 ולעבור לתאגיד. אני לא רוצה להיכנס לנסיבות שהובילו אותי להחלטה, אבל אני מתארת לעצמי שאנשים יכולים להבין מאיפה היא נבעה. זה בהחלט שינוי גדול, אני כבר לא עובדת בסוף השבוע וזה דבר נפלא. הרווחתי בענק את שישי ואת שבת, וזה ממלא אותי בשמחה עצומה".

התמודדת עם אתגרים לא פשוטים סביב המעבר ובכלל

"במישור המקצועי אני מתמודדת עם אנשים חזקים שהפכתי להיות האובססיה שלהם וכל הרצון שלהם הוא להפעיל נגדי ועליי כל מיני אמצעים, בהם אמצעים לא ראויים, ואפילו אלימים. כאישה. אני מסתכלת בהשתוממות על הצביעות הנוראית מצד אחד זועקים, בצדק, כמה חשוב לשמור על זכויות נשים. מצד שני לא מהססים לנסות לרמוס ולפגוע באישה בגלל שהיא חזקה, בגלל שהיא לא חלק מהעדר.

"תודה לאל, זה לא מרפה את ידי גם בשל תחושת השליחות ורדיפת הצדק, וגם משום שהמונים דואגים להעביר לי אנרגיות טובות ותודות על כך שאני מפיחה בהם תקווה ואומץ"

מה את מאחלת לעם ישראל לשנה הקרובה?

"אני מאוד כואבת את מה שקורה פה, את השנאה, את הגזענות, את חציית הקווים האדומים, את השיח הפוגעני. אני מתפללת ומקווה שהשנה הזו תהיה טובה יותר, שנחזור לזכור מה חשוב את המדינה אהבה עמוקה, גדלתי על אהבת הארץ ואני קשורה בכל ליבי ומאודי לשתיהן. אנחנו נמצאים פה כי אנחנו בני העם היהודי. ולא במקרה"

נעם משה

איך הופכת בת שירות חרדית מאשקלון לראש צוות בחברת הייטק ולמובילת פיתוח חברתי פורץ דרך למען ילדי הפריפריה, המושתת על בינה מלאכותית? גם אנחנו תהינו לעצמנו.

נעם משה, כיום בת 22, צעירה אמביציונית בעלת שאיפות גבוהות, גדלה בבית חרדי בעיר החוף הדרומית ולמדה בבית ספר חרדי קטנטן בעיר. כבר מילדות היא גילתה כישורים יוצאי דופן והצטיינה במקצועות הריאליים. היא לקחה חלק בתוכניות לימוד למחוננים ואף החלה ללמוד לתואר בהנדסה כבר בשנות התיכון.

לאחר סיום התיכון החליטה, בניגוד לרוב חברותיה, להתנדב לשירות הלאומי. "בבתי ספר חרדיים זה לא מובן מאליו, דוחפים את הבנות ללכת ישר ללמוד. אבל היה בי רצון לשרת את המדינה", היא מספרת. "לא היה לי מושג אפילו איך מוצאים שירות, לא היו רכזות שירות אצלנו וחיפשתי לבד באינטרנט. באותה תקופה עשיתי בייביסיטר על בנה של מי שהייתה המורה שלי לאנגלית ביסודי, וכשהיא החזירה אותי הביתה באחת הפעמים היא אמרה לי: את יודעת? יש לך ראש מאוד ריאלי, מתאים לך שירות לאומי בסייבר. לא ידעתי שקיים דבר כזה בכלל. היא הפנתה אותי לשכנה שלה שעשתה שירות לאומי בתחום". 

צילום: ראשית אריאל

בזכות השיחה הזו הגיעה נעם להילמ"ה (הייטק למען החברה), חברה ללא מטרות רווח שהוקמה ב־2018 על ידי בכירים בעולם ההייטק הישראלי. הילמ"ה פועלת לפיתוח פתרונות טכנולוגיים לאתגרים חברתיים במדינת ישראל תוך שילוב נשים צעירות בהייטק, בדגש על צעירות מהמגזר הדתי ומהפריפריה החברתית והגאוגרפית.

כבר בשנה השנייה בשירות הלאומי מונתה נעם למנהלת צוות מפתחים, והובילה פתרון טכנולוגי חדשני ללימוד שפות הנקרא 'קאפיש'. הפיתוח מוטמע בעשרות בתי ספר במערכת החינוך ותכניו נוצרו בשיתוף 'הג'רוזלם פוסט'. המערכת היא פלטפורמה מבוססת בינה מלאכותית המאפשרת למורה להתאים את רמת הלמידה באופן אישי לכל תלמיד ולסייע לשיפור מיומנות שפה ראשונה ושנייה, כמו אנגלית לדוברי עברית, עברית לדוברי ערבית ועוד.

איך התחושה להוביל צוות שלם בפרויקט מצליח?

"בעיניי יש כאן סוג של סגירת מעגל: המורה שלי לאנגלית הייתה זו שהכירה לי את עולם השירות הלאומי הטכנולוגי ודחפה אותי לנסות להתקבל אליו, ועכשיו אני עוזרת לשפר את האנגלית של ילדים בכל רחבי הארץ", היא אומרת בחיוך. 

לאחר שסיימה את השירות הלאומי, המשיכה נעם לעבוד בהילמ"ה, ובמקביל היא לומדת לתואר במדעי המחשב.

איפה את רואה את עצמך בעוד עשר שנים?

"התעשייה הביטחונית מאוד מסקרנת אותי. בתור אשקלונית חוויתי את ההבדל בין מבצע עופרת יצוקה, לצורך העניין, שבו לא פעלה כיפת ברזל, למבצעים שבהם כיפת ברזל כבר הייתה קיימת. אני מבינה עד כמה טכנולוגיה יכולה להציל ולשנות חיים, ללכת לישון עם כיפת ברזל ובלי כיפת ברזל – זה עולם אחר. אני רוצה להשפיע על אנשים ברמה הזו".

אביגיל שרייר

ספרה הוחרם, שמה המקצועי הוכתם, הפגנות ומלעיזים פגשו אותה בכל מקום, ובכל זאת, העיתונאית היהודייה־אמריקאית אביגיל שרייר (44) אינה מתכוונת לעצור. שרייר הוציאה בשנת 2020 ספר המתאר את הצונאמי של תופעת השינוי המגדרי בקרב נערות צעירות בארצות הברית, תופעה שאט אט מחלחלת לצערנו גם לישראל. 

צילום: פורום קפה שפירא

הספר, באופן לא מפתיע, הוסר מאתרי מכירות ספרים מובילים בארצות הברית, ובכל זאת נבחר לאחד מספרי השנה של 'האקונומיסט' הבריטי, הפך לרב מכר בין־לאומי ותורגם ללא פחות מתשע שפות בתוך שלוש שנים. לפני חודשים ספורים הוא יצא לראשונה בעברית, בהוצאת סלע מאיר.

'נזק בלתי הפיך' הוא ספר פורץ דרך, מטלטל ולפרקים בלתי ייאמן. באומץ לא רגיל, ואל מול גופים עתירי כוח, השפעה ואמצעים, שרייר מעניקה לקוראיה תמונת מצב עדכנית ועגומה ביותר של המתרחש בבתי הספר ובחייהן של נערות אמריקאיות שאידאולוגיית המגדר סחפה אותן הרחק מעצמן. 

לדברי שרייר, רבות מהן עברו שטיפת מוח של ממש והגיעו לידי כריתת איברים ואובדן הפוריות בשם טרנד עכשווי. מרביתן מעולם לא חוו קושי מול נשיותן, אך סבלו מקשיים חברתיים, מדיכאון, מחרדה ומהתמודדויות נפשיות אחרות. גלי האהדה ברשת ובבתי הספר סחפו אותן לפנות כנגד עצמן, מתוך תקווה כי קשייהן ייעלמו ברגע שיצטרפו למועדון החם ביותר בארצות הברית: מועדון הלהט"ב.

המסע של שרייר בעקבות אידאולוגיית המגדר החל לאחר שפרסמה מאמר דעה בנושא ב'וול סטריט ג'ורנל'. המאמר הנישתי ההוא הוביל לפניות של הורים מודאגים לשרייר. לנגד עיניה התגלתה תופעה לא מדוברת דיה של בנות צעירות שנסחפות אחר הלך רוח חברתי, מחליטות "לשנות" את המין הביולוגי שלהן ומקבלות גיבוי מבתי הספר, מהרופאים ומהממסד כולו.

שרייר יצאה במסע חוצה מדינות בארצות הברית, ראיינה אינספור הורים, נערות, נשים, רופאים, מורים, עורכי דין ועוד. ביושרה עיתונאית יוצאת דופן היא בחרה לדבוק בערכיה ובצדקת דרכה ופרסמה ספר שהוא מסמך מדאיג, מרתק ומטלטל.

גם כאן בארץ התקבל אירוע השקת הספר בחרמות, ביטולים מצד בעלי עסקים ששירותיהם נשכרו לצורך האירוע והפגנות קולניות מחוץ לאולם. חודשים ספורים עברו מאז שהספר החל לעורר מודעות ולחולל מהפכה גם בישראל, וכבר ברור כי שרייר בהחלט ראויה למקום של כבוד ברשימת הנשים המשפיעות של השנה האחרונה.

כתיבה: עינב לוגסי

קרדיטים נוספים:

נעם משה, ראש צוות 'קאפיש' בהילמ"ה – הייטק למען החברה.
'קאפיש' זה פיתוח משותף של הילמ"ה -הייטק למען החברה.                                                                  ג'רוזלם-פוסט.

הכתבה המלאה פורסמה בגיליון תשרי תשפ"ד

מגזין פנימה כל חודש בתוכן נשי, ערכי וישראלי במיוחד בשבילך! להצטרפות לחצי כאן

הפוסט נשות השנה של פנימה הופיע לראשונה ב-פנימה.

כל נערה מכירה את התחושה של צעדים ראשונים בעולם האיפור. את מנסה משהו כמו שראית אצל חברה או באינסטגרם, בודקת את התחושה ואיך זה נראה עלייך. הרבה בנות בכלל לא יודעות ממה להתחיל. מה יחמיא לי? איזה איפור כדאי לקנות להתנסות?

בעבר איפור קלאסי של נערות כלל עיפרון שחור בקו העין התחתון, אבל היום ב־2023 זה כבר לא ממש הקטע. ובכללי, המלצה קטנה: אל תעבירו מוצרי עיניים מאחת לשנייה. זה לא בריא.

אז מה כן מומלץ ומתאים לנערות בימינו?

מראה שזוף

X השמש לא מיטיבה עם העור שלנו, וניסיון להשיג שיזוף באמצעות השמש אינו מומלץ. היא מייבשת אותו ולא עוזרת לו. חשוב להשתמש במקדם הגנה 50 spf על בסיס יומיומי ולהסיר אותו היטב בסוף היום.

X שימוש בטינט – מעין יוד על בסיס מים שמגיע בצורת לק. מניחים אותו בתפוחי הלחיים ומטשטשים למראה שזוף. הבעיה איתו שאין עליו שליטה כל כך. הוא יכול להיראות רע מאוד, וברגע שהוא נספג אי אפשר לתקן אותו, ואז העמידות הופכת לחיסרון.

V אז מה כן אפשר לעשות כדי לקבל מראה שזוף שאינו פוגע בעור? אני ממליצה לעשות שימוש בשפתון לחותי בגוני האפרסק או האדמדמם או הוורוד, ולהניח אותו ממש בתפוחי הלחיים ועל גשר האף מייד אחרי שאת מורחת את קרם הלחות וקרם ההגנה. הניחי נקודה על כל לחי ועל גשר האף, ובעזרת מברשת רחבה, טשטשי למראה שזוף.

מסקרה

X אל תשתמשי במסקרות עמידות במים. היום המסקרות ממילא עמידות, ומה שחשוב זה להקפיד על מריחה נכונה. את יכולה לצבוע את קצות הריסים למראה עדין, או ממש משורש הריס למראה נוכח יותר.

V גם מסקרות זולות יכולות לעשות קסמים! חשוב רק לנקות את הריסים היטב בסוף כל יום כדי להימנע מדלקות עיניים ומנשירת ריסים.

לחות שפתיים

V הזיני את השפתיים בלחות. זה יכול להיות שמן קלנדולה, חמאה שיאה או כל שפתון לחותי אחר. בשפתוני וזלין ולובלו יש חומרים שגורמים ליובש, ואני פחות ממליצה עליהם להזנה.

גבות

V הגבות יכולות לשנות את המראה שלך בסירוק קל! יש מסקרות שקופות ייעודיות לגבות. ואפילו אם רק תברישי, זה ייתן לך מראה יפה ואחיד. אם את מרגישה שהצבע גושי מדי, סרקי שוב במסרקייה חד־פעמית.

שיער

V שמרי על השיער מפני קרני השמש כדי שלא יתייבש ויישרף.

V הים, הבריכה והמעיינות נותנים תחושה כיפית, אבל בסוף יום יכולים לייבש את השיער ולפגום בו, ולכן חשוב להזין את השיער במסכה ייעודית לפחות פעם בחודש.

V חפיפה: חפפי עם שמפו קרוב לשורש השיער מסביב לכל הראש, ואת המרכך הניחי מלמטה למעלה.

X אל תסגרי את השיער, וכשהוא מתייבש תני לו אוויר כדי שיהיה יפה.

X עדיף לא לחנוק את השיער בקוקו הדוק על מנת לשמור על צמיחה טובה וכדי שלא ייתלשו שערות.

המדור המלא בגיליון תמוז תשפ"ג של מגזין פנימה. להצטרפות למגזין לחצי כאן

דוגמנית: עדי לנדאו

הפוסט נשים קטנות: הטיפים שכל נערה חייבת להכיר הופיע לראשונה ב-פנימה.

"יש לי יכולת להתנהל בכל מקום בצורה שבה אני לא מדכאת את עצמי ואת דעותיי וגם לא מתנגשת עם המערכת", היא אומרת. "המטרה שלי אינה להגיע דווקא לבמה שמאלנית, אלא שיאפשרו לי להתבטא כמו שאני רוצה וחושבת, בלי צנזורה".

דרומי רגילה להיות שונה. "מילדות, בכל מקום שהייתי בו, הייתי חריגה", היא מעידה על עצמה, ומסבירה כיצד למרות היותה אשת ימין מובהקת, היא מרגישה בנוח גם במעוזי השמאל: "אני אוהבת לגור בתל אביב, שם אני מרגישה בנוח עם הזהות שלי. נולדתי בטבעון, מקום שמאלני מאוד, וההורים שלי היו ועודם מאוד ימניים. גדלתי בבית פוליטי: אני זוכרת את רפול מבקר בבית הוריי, אבא שלי היה לוקח אותי לאוהל של צומת באלונים, אני גם זוכרת הערות שהמורות שלי הפנו כלפיי בנוגע לדעותיי".

צילום: שיר טורם

במחאות האחרונות נגד הרפורמה המשפטית היו בתל אביב הפגנות גדולות והרבה זעם כלפי הימין. כתל אביבית, הרגשת שזה פוגש גם אותך?

"לא. במובן מסוים, עכשיו כשאני יותר מוכרת, אני אפילו מרגישה בסוג של שליחות. פונים אליי בשקט אנשים מהשכונה, מחמיאים לי על ההופעה שלי בטלוויזיה, או קורצים לעברי ושואלים אם אני מגיעה להפגנת הימין הערב. אני גם משמשת כתובת. התקשרה אליי אמא שהבן שלה לומד בבית הספר של הילדה שלי. הילד שלה חזר הביתה ושאל: 'למה אומרים שאבא טיפש?' הוא הסביר לה שאמרו לו בבית הספר שמי שמצביע לביבי הוא טיפש. אני לא יכולה לתאר לך כמה ההורים שלו משכילים, בכירים במקצועם וליברלים, והילד שלהם צריך ללכת עם המטען הזה. קבוצות ווטסאפ של הורים הפכו לפוליטיות וללוח מודעות להפגנות. מישהי אמרה לי פעם: 'אצלנו אין אף ימני, כולם שמאל'. שאלתי אותה אם היא לא חושבת על האפשרות שאולי הימניים מפחדים לדבר בקול".

להרתיע במקום להכריע

לפני חודשים ספורים יצא לאור ספר הביכורים של דרומי, 'פרחים בקנה'. הספר, בהוצאת סלע מאיר, עוסק בשינוי האתוס ההתקפי של צה"ל, ומתייחס לראשונה בצורה מקיפה, עמוקה ומסודרת לתהליכי עומק המשנים את הצבא מבפנים. דרומי מאבחנת וסוקרת את השינויים הטקטוניים, פוליטיים וחברתיים כאחד, שעובר צה"ל מאז המהפך של שנת 1977, עם עליית בגין והימין לשלטון, ועד היום. הספר זכה לשבחים רבים ולפרס מולדובן לספרות צבאית.

אף ששירתה בצה"ל כמדריכת שריון וכקצינה, דרומי מבהירה כי לא עברה הצבאי הוא שהוביל לכתיבת הספר: "צריך בסך הכול סקרנות, אכפתיות ועיניים פקוחות כדי להבין שמשהו לא טוב קורה בצה"ל".

התהליך שעבר על צה"ל בעשורים האחרונים, מאז עלה הליכוד לשלטון לראשונה, שינה את מטרות הצבא מהכרעת האויב והבסתו – להרתעתו בלבד, אומרת דרומי. לצורך הספר היא ערכה ראיונות עומק רבים עם אנשי צבא בכירים כמו האלוף לשעבר יאיר גולן, תת־אלוף צ'יקו תמיר, שר הביטחון לשעבר בוגי יעלון ורבים אחרים.

מה הוביל אותך לבצע צלילת עומק אל תוך קרבי הצבא הישראלי?

"הרבה זמן הלכתי עם המחשבה שתגובת השמאל למהפך של 77' לא הסתיימה רק בהפיכה המשפטית ובאקטיביזם השיפוטי של אהרן ברק, אלא נכנסה והשפיעה גם על מערכת הביטחון. איך יכול להיות שמפא"י הייתה מיליטריסטית מאוד, ואילו דור ההמשך שלה, אנשי המערך, פתאום התחילו לדבר על שלום ועל ויתורים? הבנתי שלא מדובר רק ברחמים על הפלסטינים, ושחלק גדול מזה הוא תגובת נגד לעליית הימין לשלטון".

דרומי מתארת בספרה כיצד בעשורים האחרונים מתרחשים תהליכים אנטי־מיליטריסטיים בצבא, המכרסמים בחוסנו וביכולותיה של מדינת ישראל להגן על עצמה. הדבר מתבטא, בין היתר, בכניסתם של גופים אזרחיים בעלי תפיסות של פמיניזם רדיקלי, פציפיזם וכדומה, אל תוך שערי הבסיסים. עם שינויה של התפיסה הצה"לית, וככל שהדרג הפיקודי הפנים כי מטרתו של צה"ל אינה הכרעת האויב אלא הפעלת מנופים ולחצים כלפיו, כמו פתרונות מדיניים או לוחמה פסיכולוגית, הסכר נפרץ, ולצבא פרצו תפיסות שאינן קשורות לביטחון כי אם לפוליטיקה, מגדר וחברה.

צמרת מנותקת

ספרה של דרומי עוקב לא רק אחר השפה הצה"לית שהשתנתה, אלא גם אחר המחירים הכבדים ששילמו חיילים וקצינים בעקבות השינויים האלו: מושגים מעורפלים כמו "הוגעה", "מנופים" ו"אפקטים פיזיים ותודעתיים" הפכו לשגורים בפי הדרג הבכיר, אך היו לא ברורים למפקדים בשטח.

בצמרת צה"ל אולי חשבו שמושגים אינטלקטואליים ודיון ערכי מפותל בחדרי ישיבות ממוזגים יכולים להיות מתורגמים ללחימה בשטח, אך בפועל הם יצרו בלבול וטשטוש בשדה הקרב כאשר מפקדים לא ידעו כיצד להתאים וליישם אותם במלחמה אמיתית. הפער הזה עלה בחיי אדם.

אחרי כל זה, את חושבת שאמא בישראל יכולה לשלוח את ילדיה לצבא ולהאמין שישמרו עליהם?

"אם לא נוכל להאמין בזה אנחנו בבעיה גדולה. אנחנו חייבות להאמין בזה".

אם היית עכשיו אמא לילד בגיל גיוס, היית שולחת אותו לשירות קרבי?

"ליחידות הכי קרביות", היא עונה בלי היסוס. "אין לנו צבא אחר, אין לנו מדינה אחרת".

את מתארת בספר כיצד הצליחו ארגונים פמיניסטיים להיכנס לתוך הצבא ולחולל מהפכה מתחת לאפם של בכירי צה"ל. מה הוליד את המהפכה הזו?

"גם הסיפור הזה התאפשר כי צה"ל ויתר על עקרונות צבאיים בסיסיים. אני מביאה בספר את ההיסטוריה של הפמיניזם והקשר בין הפמיניזם לפציפיזם, שהפך להיות עיקרון מוביל של ארגוני הנשים. בישראל הפמיניזם הרדיקלי מעורבב עמוק עם השמאל הרדיקלי. הנשים שהביאו את הרעיונות האלה לצבא לא באו מתוך דאגה לנשים, אבל זה היה סיפור כיסוי טוב, כי אישה שתבוא ותגיד שצה"ל הוא צבא כובש ושלדעתה צריך להחליש אותו, מי יקשיב לה?"

את חושבת שהמצב שהגענו אליו הוא בר־תיקון?

"זה תהליך שייקח שנים, אבל במובן מסוים מה שקרה עם הסרבנות במחאה נגד הרפורמה הוא התחלה של תיקון. על אחד השלטים בהפגנת הימין נכתב 'תודה לטכנאים על המטס'. הסרבנות בעצם הובילה למחאת נגד ופקחה את עיניהם של רבים, לכן אני חושבת שהשינוי יגיע מלמטה. הצבא קשוב לציבור, שומע את הביקורות וזה מחלחל.

"אני בשום אופן לא מספידה את צה"ל. המבצע האחרון היה נחוץ לא רק לביטחון ישראל אלא גם כדי להזכיר שעל אף המשבר הגדול, הצבא עדיין חזק. האויב חשב שהחברה הישראלית חלשה בגלל המחלוקות הפנימיות, והמבצע החזיר את ההרתעה מול אויבינו, ולהבדיל אלפי הבדלות – הראה למתנגדי הרפורמה מהו הקו האדום"

דרומי סבורה כי הידלדלות המחאות והידרדרותן לגבולות הגרוטסקה קשורות גם לעובדה שהן נגעו בצה"ל, ציפור נפשו של הציבור הישראלי. "במשך שנים השמאל זועק שצה"ל הופך לצבא של סרוגים, ופתאום הוא אומר שהצבא שלו בטאבו. בעיניי השמאל הישראלי מצוי במשבר גדול מאוד. תראי איך הוא זנח לגמרי את הסוגיה הפלסטינית – המהירות שבה הם השליכו את דגלי אש"ף ולקחו את דגלי ישראל כדי להוכיח שהם פטריוטים מראה כמה אין שם עקרונות מלבד אנטי־ימניות".

תיק תקשורת

מאחורי דרומי עבר תקשורתי עשיר, על אף שמלכתחילה היא כלל לא דמיינה את עצמה כעיתונאית. היא סיימה תואר ראשון בפוליטיקה, ממשל והמזרח התיכון, תואר שני בלימודי מדינת ישראל ויהדות ארצות הברית, וכן למדה בתוכנית המצטיינים לזהות ומדיניות של המכללה למדינאות.

את דרכה בתקשורת החלה בערוץ 20 כמגישה של תוכניות שונות. ב־2016 החלה לכתוב טורי דעה בעיתון 'הארץ', כתיבה שנמשכה חמש שנים והסתיימה בטריקת דלת. כיום היא לוקחת חלק בתוכנית 'מבקרי המדינה' בערוץ הכנסת, מגישה מספר תוכניות קבועות בערוץ 14, בעלת טור קבוע ב'מקור ראשון', כתבת מגזין באתר מאקו וכותבת טורי דעה ב'ישראל היום' וב'ידיעות אחרונות'. כמו כן, דרומי מכהנת כמנהלת 'פורום המזרח התיכון' בישראל.

אירוע טלוויזיוני

תרבות הפוליטיקלי קורקט, אומרת דרומי, הרסה את היכולת לנהל שיח, ואילו 'הפטריוטים' לא מיישרת קו עם תרבות הדיבור החדשה הזו. "אנשים אוהבים לשמוע את האמת כמו שהיא. אצלנו צוחקים על הכול. חוץ מזה, אנחנו אוהבים אחד את השני וזה עובר גם לצופים", היא מעידה, ומספרת על יחסים קרובים עם חברתה למסך, הסופרת והפובליציסטית עירית לינור. "אני מתייעצת איתה, אנחנו נפגשות מדי פעם ומעבירות זו לזו קישורים לבגדים של זארה".

כתבת: הדס צורי

צילום: שיר טורם

איפור: רותם זוהר מרפלד

הכתבה המלאה התפרסמה במגזין פנימה של חודש תמוז

להצטרפות למגזין לחצי כאן 

הפוסט העיתונאית והפובליציסטית נוה דרומי בריאיון נוקב ואישי במגזין פנימה הופיע לראשונה ב-פנימה.

הפוסט לזאת יקרא אישה הופיע לראשונה ב-פנימה.

הפרטים הקטנים
מה שהופך מראה למושלם הוא בחירת צבע של שפתון ולק התואמים את האירוע ואת שאר ההופעה והבגדים.
אם את לובשת בגדים שקטים ולא מלאי צבע ודוגמאות – הרשי לעצמך להניח לק בצבע דרמטי והוסיפי לו שפתון מתאים. הפרטים הקטנים לכאורה, של צבע הלק והשפתון, הם אלו שמקפיצים כל הופעה פשוטה והופכים אותה למראה שיקי ומעניין.

בידיים טובות
אני חובבת לקים מושבעת, ולדעתי האיפור והמניקור נולדו יחד.
כדי שהלק ייראה טוב, שייפי היטב את ציפורנייך ונקי אותם משאריות שומן בעזרת אלכוהול או אצטון. אם הציפורניים שומניות במיוחד שייפי אותן קלות בספוג תואם. לאחר הניקוי הניחי שכבת לק לחיזוק הציפורניים, היא תגן על הציפורן ותעניק מראה אחיד ויפה ללק שתמרחי לאחר מכן.
הברישי את ציפורנייך בשכבת לק, המתיני מעט והניחי שכבה נוספת. לאחר מכן המתיני כמה רגעים ואז הניחי ״טופ״ – סילר שנותן את הגימור המושלם לציפורניים.
חכי 10 ‑ 15 דקות להתייבשות מלאה.

לקום מאופרת
איפור שנראה טוב מתחיל כידוע בטיפוח מתמיד.
מעוניינת שהאיפור שהנחת ישרוד לא רק את ליל החג אלא גם את יום המחרת?
חשוב שתניחי סרום טוב שיזין את העור היטב ויחדיר את הלחות פנימה, ועליו מרחי קרם לחות בכמות נדיבה. חכי כמה דקות והניחי גם פריימר. הוא אינו צריך שהות כדי להיספג.
מיד לאחר מכן הניחי על פנייך מייק-אפ בעזרת מברשת או ספוגית.
אגב, אם תניחי את המייק-אפ בטפיחות תקבלי שכבה עבה ואחידה, ואם תבחרי במריחה תטשטשי את המייק אפ ותקבלי שכבה דקה במיוחד. המלצתי היא לשלב בין שתי הטכניקות.

תאורה קריטית
שימי לב היכן את מתאפרת. אם האור בחדר הוא לבן, תוכלי לוודא שהשתקפותך במראה אכן תיראה כך גם אחרי כן, האיפור ייראה עדין ויפה גם בשינוי תאורה. אם את נמצאת בחדר עם אור חם בגוון צהוב, לא תוכלי באמת לראות מה את עושה. התאורה המומלצת ביותר לאיפור היא תאורה משולבת.

שקיות יש רק בסופר
אל תוותרי על הנחת מעט קונסילר מתחת לעיניים, בגון המייק-אפ שלך או מעט כהה ממנו, כדי לטשטש צבעים כהים ו"שקיות" מתחת לעיניים.

שכבת קסם
שימוש במייק-אפ עמיד ייתר את הצורך בפודרה. אם המייק-אפ שלך אינו עמיד, הניחי מעליו שכבת פודרה שקופה בעזרת פודרייה ולסיום נקי את עצמך משאריות הפודרה. אם את משתמשת בסומק, הניחי אותו על פנייך לפני השימוש בפודרה כדי שייטמע במייק-אפ.

חגיגית ומנצנצת
ואחרי כל ההקדמות – הגיע הזמן לקשט ולהתקשט לקראת השנה החדשה.
הניחי שימר בגוונים כסופים או זהובים מעל תפוחי הלחיים ומתחת לשקע העין, והניחי שפתון יפה ומסקרה טובה.

חג שמח!

הפוסט הפרטים הקטנים שיעשו לך את ההופעה הופיע לראשונה ב-פנימה.

"הייתי אישה מוכשרת שהכול מצליח לה בחיים והיה ברור שיהיו לי ילדים בקלות, אבל זה לא קרה", מספרת איילה (שם בדוי), בשנות השלושים לחייה, הנשואה כעשור. "לנגד עיניי חלפו נשים, שכנות וחברות, שהתחתנו שנה וחצי אחריי ונכנסו להיריון וילדו. זה לא הסתדר לי, הרי אני התחתנתי לפניהן, איך זה יכול להיות? כל הזמן התפללתי שאהיה בהיריון לפני שחברה מתחתנת, כי הצלחה כזאת של מישהי מציפה את החוסר שלי.
"עיקר ההתמודדות שלי הייתה במפגשים של נשות הקהילה שבהם דיברו רק על לידות והריונות, והיו גם תלונות של נשים שנכנסו להיריון מיד אחרי החתונה ולא היה להן זמן לנשום. ישבתי שם והסמקתי. התביישתי מכך שאין לי ילדים ואני לא בהיריון, והייתי בטוחה שזאת אשמתי ושאני לא בסדר. היה לי חשוב להראות כלפי חוץ שהכול בסדר ובשליטה ולחייך, וזה גזל ממני המון כוחות. היום אני במקום אחר, אבל אז נמנעתי מלצאת מהבית".

סוד בדרך הטבע

איילה התגוררה במקום קהילתי וצפוף עד כדי כך ששמעה מדי ערב את שיר הערש ששרה השכנה לילדיה. הצפיפות, הבדידות, העצות והמבטים המרחמים גרמו לבני הזוג לעבור דירה למקום מאוורר יותר, אך מהתמודדות אחת היא לא יכולה הייתה לברוח: "הקושי העיקרי היה עם חמותי. היה לה מאוד קשה להכיל את ההמתנה שלנו, וזה הגיע לרמה שהיה לה קשה לקבל אותי. בסוף, כשסיפרנו להם שהבעיה העיקרית נמצאת אצל בעלי, הם כמעט נפלו מהרגליים והיו בהלם שיש לבן שלהם בעיה ושזה לא רק הכלה שלהם שבגללה אין לו ילדים".

איך הביקורת השפיעה על הזוגיות שלכם?
"כמובן שזה גם מאוד השפיע על הזוגיות והרעיל אותה ויש לנו מכך משקעים רבים. הפרטיות מאוד חשובה לי, זה הדבר הכי בסיסי שנשאר לנו גם במציאות הטיפולים. לכל אדם יש זכות להביא את הילד שלו לעולם בלי שאף אחד יעז להוציא על זה מילה. זה אמור להיות סוד בדרך הטבע".

בשנה האחרונה נקלטה איילה בהיריון טבעי שנפל בתחילתו. למרות הסודיות האופפת בדרך כלל את טיפולי הפוריות היא בחרה לשתף בכך את המשפחה, אך זו לא הצליחה להכיל ולתמוך בה.
"היו לנו הפלות בעבר, אבל אף פעם לא חווינו אותן בכאב כזה. היה לנו קשר מדהים עם העובר ואני ממש מרגישה שאיבדנו ילד. הרגשתי צורך לכתוב על זה בוואטסאפ של המשפחה, והם הניאו אותי מלעשות כן. זה הסעיר אותי מאוד. איך אפשר לכתוב שם שטויות ולפרסם תמונות של הילדים וטיול משפחתי אבל לא על ההפלה שלנו? היה לי כזה כאב עד שכתוצאה מכך עזבנו את הקבוצה. בוואטסאפ ביקשנו שיהיו רגישים כלפינו, אבל בפועל מיד אחר כך כתבו דברים שהיו לנו כמו מלח על הפצעים ושכחו את מה שעברנו. אנשים מתחתנים ויולדים ילדים, ואני שואלת את עצמי: אני אולי מלאך, כי הטבע לא עובד עליי?"

תקופת ההמתנה מזמנת אתגרים זוגיים, משפחתיים וכלכליים. תמונת אילוסטרציה

רחל, בת 29 ונשואה כתשע שנים, זכתה לחבוק לא מזמן בן בכור, וגם לה יש בטן מלאה על תקופת
ההמתנה הארוכה: "בשנים האחרונות הרשינו לעצמנו להבריז מאירועים ובעיקר מבריתות שבהן ציפו מאיתנו להיות קוואטרים. היו פעמים שננזפנו על כך שלא הגענו לשמחה או למפגש משפחתי, ולא התחשק לנו לפרט שבדיוק עברתי שאיבה, החזרה, אשפוז או הפלה, או שבדיוק קיבלנו תשובה שלילית ולא התאים לנו נסיעות ושמחות. זה מתסכל שבמשפחה לא מגדילים ראש מול זוג שמן הסתם עובר משהו ולא מעוניין לשתף".

ואיך הגיבה הסביבה?
"הסביבה מגיבה מאחורי הגב בצקצוקים ואנחות. למדתי להגיב בציניות על שאלות חסרות רגישות בלי להתחשב ברגשות השואלים. אם אישה זרה או דודה רחוקה מרשה לעצמה לגעת לי בבטן ולשאול 'באיזה חודש את?', אענה בלי לחשוב פעמיים 'חודש תמוז'", היא אומרת בציניות. "התקופה הזאת עלולה לפגוע בזוגיות, ובהחלטה משותפת החלטנו לעשות הכול כדי לחזק זה את זה ולשמור על הקרבה והחברות בינינו. בסופו של דבר יש לנו רק זה את זה בהתמודדות הזאת".

הכתבה המלאה במגזין פנימה 

להצטרפות ורכישת מנוי לחצי כאן >> אני רוצה מנוי למגזין פנימה!

הפוסט בטן מלאה הופיע לראשונה ב-פנימה.

לאחרונה שוטף את הרשת בארץ ובעולם גל של תמונות לפני ואחרי באתגר הנקרא 10yearschallenge, אתגר עשר השנים, וכמו כל תופעת רשת צץ משום מקום וצבר תאוצה בקרב מיליוני גולשים. אנשים מפורסמים יותר ומפורסמים פחות העלו בחודש האחרון תמונות שלהם משנת 2009 ותמונה עדכנית מהשנה הנוכחית, כשבדרך כלל יש כמובן, הבדל ניכר בין התמונות. מאחורי האתגר הזה, ככל הידוע לי, לא עומד עיקרון ערכי כלשהו, אך אין ספק שזהו טרנד חביב למדי וצהוב להפליא, כמו שבתוך תוכנו, כולנו אוהבים.

View this post on Instagram

2019<——>2009 . . #לא_מתלונן

A post shared by Idan Amedi | עידן עמדי (@idan_amedi) on Jan 16, 2019 at 4:14am PST

View this post on Instagram

מפה לשם, אמנם עברו 11 שנים אבל עדיין תופס, לא? ? שבוע טוב אהובים! ❤️ אגב, כרטיסים אחרונים למערת צדקיהו? #10yearschallenge

A post shared by Hanan Ben Ari חנן בן ארי (@hananbenariofficial) on Jan 27, 2019 at 6:42am PST

אתגר עשר השנים – מתוך עמוד האינסטגרם של הזמרים עידן עמדי וחנן בן ארי.

גם פוליטיקאים רבים הצטרפו לאתגר, וברקע הבחירות הקרבות, קוראים לגיוס קולות נוספים על ידי העלאת תמונות לפני ואחרי של עשייתם הציבורית. גם ראש הממשלה בנימין נתניהו, שידוע בשימוש הנרחב שלו ברשתות החברתיות וההתמצאות בטרנדים החמים – הצטרף בכמה תמונות של לפני ואחרי 10 שנים.

View this post on Instagram

#10yearchallenge

A post shared by Benjamin Netanyahu נתניהו (@b.netanyahu) on Jan 17, 2019 at 2:52am PST

מתוך עמוד האינסטגרם של בנימין נתניהו.

עכשיו תורן

בדור עם קשיי קשב וריכוז כמו שלנו, אנחנו לא מסתפקים רק באתגר אחד.
בשבוע האחרון הגיח ברשת אתגר חדש, שבשקט בשקט הפך לתופעת רשת של ממש בקרב בנות המגזר הדתי והחרדי.

קבוצת התמיכה הגדולה בעולם, יונת קפלן. צילום: חיה כהן

בקבוצת הפייסבוק לנשים "עכשיו תורי", החלה יוזמה קטנה בשם – "10 דברים שלא ידעתן עליי" בו משתפות בנות הקבוצה בעשרה פרטי טריוויה עסיסיים על החיים שלהן. בימים האחרונים, מספרים לנו מהנהלת הקבוצה, עלו אלפי פוסטים של נשים בקבוצה ששיתפו בעשר עובדות על עצמן וזכו למאות ואלפי לייקים זו מזו, תוך פרגון הדדי והמון הזדהות.

"קבוצת התמיכה הגדולה בעולם אני קוראת לה," אומרת יונת קפלן, מי שעומדת מאחורי הקבוצה. "זו קבוצה שהוקמה בדמדומי חופשת הלידה של הילד הרביעי שלי, בלילה אחד, עם שם שבא מהבטן – כי ככה הרגשתי, שעכשיו תורי ועכשיו תורה של כל אחת. בן לילה וחצי מנתה עכשיו תורך כ- 4,000 חברות שהרגישו שיש פה הכלה וחיבוק מסוג שלא מצוי כל כך ברשת. בזכות המנהלות היקרות שאיתי, יפעת ויעל, ובזכות החלטות שקיבלנו כשיצאנו לדרך, אנו מקפידות שלא תהיה בריונות מקלדת, פגיעה, אלימות, שפיטה וזלזול. חברות הקבוצה יודעות שיש פה נשים אדירות שתרמנה אותן מכל משבר ותענקנה את העצה הטובה "ביותר וסיעור המוחות האיכותי ביותר."

עכשיו תורך היא קבוצה סגורה לנשים מהציבור הדתי והחרדי, ומונה כיום למעלה מ-45 אלף נשים. האתגר '10 הדברים שלא ידעתן עליי' התחיל כפוסט ככל הפוסטים בקבוצה, אך במהרה צבר תאוצה וסחף אחריו את אלפי בנות הקבוצה ואף יצא גם החוצה אל עמודי הפייסבוק הפרטיים. אחת הנשים ששיתפה באתגר גם בדף הפרטי שלה היא הסטנדאפיסטית רעיה כהן, שמספרת מדוע הטרנד כל כך תפס אותה.

כוח נשי. רעיה כהן

"יש אתגרים שנוגעים בי במיוחד. אני רגילה לראות פעמיים ביום טרנדים למיניהם ולא תמיד זה עושה לי את זה, הפעם איכשהו שקעתי לתוך זה וקראתי עוד אחד ועוד אחד, נורא עניין אותי לראות מה אנשים בחרו לספר על עצמן. הרי יש מלא דברים שאף אחד לא יודע עליהן וכל אחת בחרה את הסיפור הקטן הזה הנוגע ללב, או המצחיק. הדבר היפה הוא, שכמעט לא ראיתי פוסטים שנשים מציגות את עצמן כמושלמות, כל אחת דווקא פצעה את זה קצת, הביאה סיפור שלה של חולשה או של חוזק.
"זה מאוד קלישאתי," היא אומרת בחיוך, "אבל אני חושבת שזה הכוח הנשי. בדיוק זה, לנרמל את הסיטואציה, לתת לכולן את ההבנה וההרגשה שיש פה סיפור מאחורי כל אחת. שיש פנים ואנשים מאחורי הפייסבוק הזה. והקבוצה הזאת, עכשיו תורי נותנת מקום לנשים לדבר, לבקש שיקשיבו להן, זה לא מובן מאליו בכלל."

האתגר, נתן במה לאלפי נשים 'שקופות' בקבוצה, כאלה שקוראות ואינן נראות ובזכות הפרגון וההכלה פתח פתח לשיתוף מהחיים הפרטיים של כל אחת, אך הוא רק חלק מהשינויים החברתיים המשמעותיים שמתרחשים מידי יום בקבוצה, בדיונים ובמפגשים הנוצרים בין הדעות והמגזרים השונים.

"עכשיו תורך היא פינת חמד של דעות רבגוניות בחברה הישראלית," אומרת קפלן, "אנחנו מכבדות, נותנות מקום ומאפשרות, גם כשקשה מאוד, הפידבקים בפרטי וגם בקבוצה מדהימים. הקבוצה בעלת צביון דתי מובהק, אבל מעניקה גשר איכותי בין נשים מכל המגזרים, אין 'דתומטר' בכניסה, אבל כן חשוב שיהיה כבוד הדדי למרות השוני."

בקרוב, היא מגלה תצאנה חברות עכשיו תורך מהמקלדות ותיפגשנה. "אני חושבת שאחרי שיצרנו אמון, הגיע הזמן לפגוש פיזית, להתחבק, להתרגש, לשתף, לייצר נטוורקינג אנושי. הוירטואליות היא טובה, אבל גם בשנת 2019 כדאי להיפגש פיזית מפעם לפעם. אנו קוראות לכל מי שמעוניינת בחברה טובה עם אוריינטציה של הגשמה עצמית, עסקית, נשית, אימהית, זוגית, אקדמית – להגיע. אין דמי מנוי, רק באהבה מייצרים אהבה."

הפוסט הטרנדים החמים שכובשים את הרשת לא פוסחים על נשות המגזר הופיע לראשונה ב-פנימה.

לא רק פיזי
פוריות האישה נוגעת עמוק במערכת היחסים ההדוקה בין הגוף לנפש בכיוון פנימ"י – פוריות, נשיות, ומיניות. בין שלושת אלה יש קשר והשפעה הדדית. בנוסף לכך, כל אחד מהם מגלם בתוכו יחסי גומלין בין גוף לנפש. כאשר הנפש חופשייה להיות פורייה ויוצרת, פוריות הגוף תושפע מכך לטובה.
אישה שמרגישה שהאנרגיה הנשית שלה נוכחת, זה יתבטא גם בהתנהגות שלה. אם אישה מרגישה "בבית" בתוך הגוף שלה, זה בהחלט ישפיע לטובה על האופן שבו היא חיה את המיניות שלה.
אז ממה מתחילים? תהליך עמוק של כמה שנים זה נחמד, אבל בינתיים רוצים ילד…

דימוי שעולה אצל נשים רבות לאישה שמחכה לילד הוא עמידה בצומת גדול שמסתעף להרבה כיוונים, והיא, בעלת כוחות אדירים ורצון עז – עומדת נבוכה, מבולבלת, ולא יודעת לאן לפנות והיכן להשקיע את הכוחות.
"מה תוקע אותך?" שאלתי את אותה אישה. לרגע ניצת אור בעיניה ואז כבה.
"יש כל כך הרבה דברים", אמרה בחוסר אונים, "אני לא יודעת מה לעשות ומאיפה להתחיל… בלגן!".
נחזור לאותו צומת. לפעמים ההסתכלות סביב והחיפוש אחר כיוון חיצוני רק משתקת, כי חסרה ידיעה פנימית.
לכן, תחילה נסי להתבונן פנימה ולשאול: איפה אני? היכן האישה הפורייה, הנשית והמינית שבתוכי? לא מתוך האשמה או ביקורת עצמית, אלא מתוך רצון כן להכיר את עצמך מבפנים – פיזית ונפשית.

לא יודעת לאן לפנות והיכן להשקיע את הכוחות. אילוסטרציה

זה שיח שמחייב אמונה שכל התשובות והפתרונות קיימים בתוכך.
אז תוכלי לפעול בשני המישורים הבאים: פיזית – השקעה בגוף באופן המתאים לך ומעקב אישי אחרי המחזוריות. לוודא שאת יכולה לבטוח בתהליך הפיזי, ובמי שמלווה ומוביל אותו ושהטיפול, אם יש, מותאם לך. התייעצות עם גורמים מקצועיים תעזור מאוד. נפשית – לברר את המחשבות והאמונות שלך בעניין, כשהשאלה המנחה היא "מה מעכב אותי ומה העיכוב הזה רוצה לומר לי?".

לשחרר את המחסום
"אני מרגישה לא מחוברת…" היא אמרה, מנסה להבין בעצמה מה היא מכנה "מוכנות נפשית".
"הכול עובד, המחזורים די סדירים, אבל בכל זאת משהו תקוע", היא מלמלה בצער, אך בתוכה כבר בצבצה ההבנה שהיא בתוך המסע שלה ולא על ידו.
מי שנכנסת לבירור הזה תרגיש בהתחלה שהוא מאוד מעורפל ורווי באמירות אמורפיות עד כדי ייאוש, אך בהמשך הדברים יקבלו צורה, כיוון ותקווה.

אל תפחדי לראות את הדבר התקוע, לתת לו לדבר, מכיוון שיש אצלו לא מעט תשובות.
בנוסף לכך, חשוב להבין שהיריון תקין אינו מותנה בסיום תהליך פנימי כלשהו. הבטחות בתחום הפוריות מתעתעות, כי אין כיוון נכון או בטוח, יש את הכיוון המבורר והנכון לך. כעבור זמן היא מתקשרת:
"גלית, עוד אין בשורות, אבל אני מרגישה בכל הגוף שזה קרוב!".

***

פורסם במדור פוריות במגזין פנימה
לחצי כאן להצטרפות ורכישת מנוי לפנימה 

הפוסט מסע נשי הופיע לראשונה ב-פנימה.

מזה 15 שנה שאני בדיאלוג פנימי איתו ולגביו. יש ימים שאני מרגישה שאני מתהלכת עם כתר על הראש ממש, ויש ימים שהכובד הפיזי והנפשי שלו מורגשים. יחסי אהבה- שנאה שכאלה.
באחד הקורסים שלי בתואר השני נתבקשתי לבחור 'בד טעון'- כלומר בד שיש לו משקל רגשי עבורי,  כמובן שבחרתי במטפחת, כיסוי ראש שבעצם החבישה שלו על ראשי כבר יודעים עליי כל כך הרבה עוד לפני שאני פותחת את הפה: יודעים שאני נשואה, שאני דתייה, שאני ימנית בדעותיי הפוליטיות. זה מגיע יחד עם ציפיות להפוך לקול ולנציגה של הציבור הדתי כשלפעמים אני רק רוצה שיראו אותי כדף חלק.
לאפשר לאנשים להכיר אותי בלי מסכות או תוויות, בלי קהילה שלמה מאחוריי. סתם אני, הילה.
כשיש לי תקופות מורכבות מול כיסוי הראש שלי, ואולי דווקא אז, אני ממש משתדלת ומתאמצת להשקיע בחידוש מטפחות יפות או למידה של קשירה חדשה, או אפילו שינוי קטן בשיער, (זה שרואים), לפעמים זה עוזר ולפעמים לא. אבל אני עובדת על זה.

15 שנה, והוא חלק ממני, מהזהות שלי.
איך זה אצלך?

?

הילה

כיסוי ראש: הדס HADAS, שמלה: גולף GOLF

*סטיילינג תרפי – על פי שיטת ד"ר טלי סטולובי

הפוסט כתר או נטל? על היחסים המורכבים עם כיסוי הראש הופיע לראשונה ב-פנימה.