ילדים חכמים, שואלים ועונים באותו המשפט. מובן שמשעמם לו, והאוכל שאתן לא ייתן מענה לזה, כי הוא יאכל משהו ועוד משהו קטן אח"כ, ועוד דבר, וכשיגיע זמן הארוחה הוא לא יהיה רעב.
אך מצד שני, איך אני בתור אמא יכולה לסרב לילד שמבקש אוכל? זה לא בדנ"א שלי.

איך ניתן לומר פחות 'לא' לילדים, ולתת תחושה כמה שיותר טובה בבית? וכמובן איך לא לשאת תחושה שהותרתי ילד רעב ואומלל כי אמרתי לו 'לא'…?

סיפרו לי על בית ספר ישראלי בגישה 'ליברלית', שמאפשר לכל ילד להחליט מתי הוא מעוניין לקחת לעצמי הפסקת אוכל. על פניו נשמע נפלא, כך כל ילד קשוב לתחושות הפנימיות שלו. לא מקבל הנחיות מן החוץ, ממבוגר שרק חושב שהוא יודע טוב ממנו.

מהניסיון בבית השיטה הזו לא עומד במבחן המציאות, הם עוד לא בשלים לכך: ילד אחד אומר שהוא רעב יש עוד כמה בעקבותיו, ואז חלקם מעוניינים ואוכלים וחלקם לא וכך חלק מהאוכל פשוט נזרק לזבל.
ילד אחד רוצה שאכין לו מזון שונה מהאחרים. ואז כשאותו אחד שדחה את הארוחה שלו נזכר שהוא מעוניין- מריבות למה הוא כן ואני לא. ותתני לו פחות כי הוא קיבל מקודם. ועוד ועוד.

עושים סדר

כשהייתי אמא לראשונה וילדתי תאומות, העצה הכי טובה שקיבלתי הייתה לאמץ סדר יום מובנה. העצה הזו ממש שיפרה את איכות החיים, כך פתאום היו לי זמנים של שקט ומנוחה לעצמי. מאז אני מנסה לשלב את הפטנט הזה כמה שיותר בחיים האישיים, וגם המקצועיים.

גם לתקופה של החופש יש לנו סדר יום. אנחנו משתדלים לדבוק בו כמה שיותר בימים שאנחנו מבלים בבית, ומגלים גמישות ללוח הזמנים בימים שיוצאים. אחד הדברים החשובים ביותר בסדר היום הוא שזמני הארוחות יהיו מסודרים.

מתחילים את היום עם ארוחה טובה ומשביעה, יש ארוחת פרי ב'נוהל'. בין לבין מאפשרים מנוחה לבטן, כן כן, גם לה מגיע, וכך אני לא צריכה לומר 'לא' לילדים.
במהלך היום אני אומרת 'כן'. כן עכשיו אוכלים. כן עכשיו זמן מנוחה, וכך יש לילדים רעיונות כיצד להעסיק את עצמם חוץ מהאוכל.

לו"ז לדוגמא:

שותים תה
תפילה
ארוחת בוקר
מפנים שולחן
פעילות
טיול
ארוחת פרי
מסדרים את הבית
סרט
ארוחת צהריים
משחקי קופסה.

החכמה היא להשתדל לבצע כמה שיותר אלמנטים מהרשימה, ולגלות גמישות עם המציאות.
בברכת חופש נעים ושפוי לכולנו.

הפוסט למה הם כל הזמן רעבים בחופש? הופיע לראשונה ב-פנימה.