לפני כמעט עשרים שנה הגיעה אל ימימה לומדת שעמדה להתחתן. תוך כדי מפגש ההכנה לחתונה היא אמרה לימימה: "הוא (הבעל) כמו עוגן בשבילי". אמירה מקסימה ורומנטית, כפי שמצופה מכלה ערב חתונתה.
אולם ימימה השיבה לה בתיאור מפורט מה קורה כשאנו חשות שבן הזוג הוא העוגן שלנו, וכיצד לבסס את היחס הנכון אליו:

"בחיפוש עוגן יש קצת העברת גבול כלפי הבעל,

כמו משענת שהוא מוכן לתת.

עוגן זה השתלטות, איפה הנתינה שלך?

הוא יגיד: איפה אני? אני לא רק משענת,

הלב שלי גם כן רוצה חום ואהבה.

בידידות נפש אין צורך בעוגן,

שיתוף הפעולה יהיה כה משמח את לבך.

עוגן מתוך אהבה, לא עוגן כמשענת,

אלא שתהיי פורחת לידו מתוך הבנה וידידות,

ולבו גם יקבל תמיד, כמו שהוא נותן".

חלום ילדי על האביר שמציל את העלמה במצוקה. תמונת אילוסטרציה מתוך שאטרסטוק

כשאנו זקוקות שבן הזוג יחזיק וייצב אותנו, ישמש עוגן ומשענת, יש לבדוק מהיכן נובע הרצון הזה.
נשים רבות רוצות איש חזק ומגן לצידן, וזהו רצון לגיטימי, אך צריך לבדוק היכן עובר הגבול. אם הדמות הגברית שאנו מציירות לעצמנו רק נותנת, מעניקה ומגוננת, למעשה יש פה ילדה פנימית שדורשת שמישהו יגונן עליה, ולא לומדת שמובילה מערכת יחסים הדדית של נתינה וקבלה.

הפוסט עוגן של אהבה הופיע לראשונה ב-פנימה.