"כל התהליך הוא עוד דבק שמחבר בינינו". עקיבא וענהאל שמואלי. צילום: באדיבות המצולמים

כך כתבה ענהאל שמואלי (34), בלוגרית ומנטורית זוגית, בעמוד הפייסבוק שלה לפני כמה חודשים. שמואלי לא צפתה מראש את מבול התגובות, ההודעות והשיתופים שתקבל בעקבות הפוסט האישי שלה.

לצד התגובות התומכות והמחבקות שקיבלה, הייתה גם לא מעט ביקורת והיו גולשים שהאשימו אותה בכפיות טובה. אלה טענו שמאחר שכבר יש לה שלושה ילדים – ניטלה ממנה הזכות להתלונן ולהצטער על כך שהרביעי מבושש לבוא.

"תמיד יהיה מי שיותר קשה לו", ענהאל אומרת בהבנה ובלי שמץ של כעס. "עקיבא בעלי ואני החלטנו לשתף כי המבטים סביבנו התגברו, הרחמים, השאלות וכמובן – ההמלצות. אז הרגשתי צורך פשוט לענות לכולם: זה לא תלוי בנו, נקודה".

להיריון של יהלי, בתה הבכורה, היא נכנסה במהירות, אור ומאיה הבאות בתור הצטרפו למשפחה עם מעט המתנה אבל בקלות יחסית. מאז, הם ממתינים לפרי בטן כבר ארבע שנים, מתוכן שנתיים שהם בטיפולי פוריות.

כמו זוגות רבים, גם הזוג שמואלי סובל מאי פריון שניוני המוכר יותר כ"עקרות משנית", שמשמעותו קושי להיכנס להיריון במשך למעלה משנה, לאחר הריונות ספונטניים וטבעיים.

ספרי לנו קצת על התחושות שליוו אתכם כשהבנתם שיש בעיה

"בהתחלה הרגשתי המון בדידות, כי לכאורה אין את מי לשתף. הרי כבר יש לך ילדים בבית ואת לא רוצה לצאת כפוית טובה חלילה על מה שיש, וכמובן – תמיד יש את מי שיותר קשה לה. אבל הקושי נשאר קושי כשהווסת מופיעה שוב חודש אחר חודש ואת מבינה שאת לא בהיריון. לאט לאט התגברה תחושת הבגידה של הגוף, לא הבנתי, מה השתנה בי? הרי הצלחתי להרות בעבר.

"ואז הצטרפו ההורמונים שהזרקתי לעצמי", מספרת ענהאל, "הם שינו אותי, עליתי במשקל, הפכתי לנפוחה, עצבנית ומלאת מצבי רוח בלתי מוסברים. לקח לי זמן להבין שזה בגלל ההורמונים. בתהליך הזה את לומדת לשחות בתוך מים לא מוכרים ולעבור הרבה אכזבות, טיפולים וכאב פיזי".

איזו השפעה יש להמתנה לילד על חיי הזוגיות?

"עקיבא אומנם איתי באותה הסירה, אבל לא תמיד עוזר לי לשתף אותו. לפעמים זה אפילו העצים את הכאב של שנינו, כי אין לו את היכולת להתחלף איתי והוא נשאר חסר אונים, לא פעם הוא הציע לי שנעצור הכול כי כאב לו לראות אותי ככה".

"הזוגיות עוברת טלטלה", אומרת ענהאל נחרצות, "היחסים הופכים ליזומים ומתוזמנים כי 'צריך'. נדרשים המון כוחות כדי למצוא דרכים לשדרג את הזוגיות וכדי לא ליפול לשגרת טיפולים מפרכת שהופכת להיות כל עולמך. בדיעבד, היום אני מבינה עד כמה התהליך הזה הוא עוד דבק שמחבר ומקשר ביננו. למדתי להתמקד ולשמוח במה שיש, בטוב שאלוקים בירך אותי שהוא לא ברור מאליו, גם ההתעסקות בסדנאות הזוגיות ועצם העשייה שלי ממלאות בכוח".

זוגיות בטלטלה. צילום אילוסטרציה: שאטרסטוק

ענהאל כאמור עוסקת בתחום האימון הזוגי, את הכלים המקצועיים שרכשה בתחום היא הפנתה לביתה פנימה, מה שככל הנראה עזר לה להפוך את ההתמודדות הזוגית הקשה לגורם מקרב ומגבש ברמה הזוגית.

איך הילדים והמשפחה המורחבת שלכם הגיבו לנושא? קיבלתם תגובות גם מהסביבה?

"אמרנו לילדים שצריך לבקש מה׳ שישלח לנו פרי בטן ושהוא יודע בדיוק מתי הזמן הנכון לשלוח אותו. זה שיעור גדול באמונה ובסבלנות, שזה דבר מבורך לכשעצמו. המשפחה שלי לא ידעה על הקושי שלנו במשך כמעט שנתיים וחצי. העובדה שיש לנו שלוש מתנות מקסימות בבית גורמת להם לשחרר מהשאלות והלחץ.

"לגבי הסביבה ואנשים שלפעמים מחטטים ומביטים עלינו ברחמים – למדתי לשנות גישה והיום אני רואה את החטטנות והסקרנות בחיינו הפרטיים כאכפתיות, למרות שהאכפתיות הזאת פוגשת אותי בדרך כלל בדיוק ברגע הכי קשה ורגיש. למדתי להכניע את עצמי בענווה מול הסיטואציה וכמובן להתפלל ישירות לה׳, להגיד שאם זה מה שהוא רוצה – זה מקובל עליי, בסוף הילדים הם הפירות שלו".

אחד מכל 14 זוגות

אי אפשר להתווכח עם הרצון העז והתשוקה הטבעית לפרי בטן ולהרחבת המשפחה. לא פעם, נשים כמו ענהאל, שכבר זכו ללדת, מקבלות תגובות צוננות כשהן משתפות בקושי להביא לעולם ילד נוסף. תוך כדי שגרה שוחקת של טיפולים, תקוות, אכזבות ותפילות אינספור, קשה להתמודד גם עם הביקורת החברתית כלפי מי שמעוניינת במשפחה גדולה מזאת שכבר יש לה.

אכזבה של כל חודש מחדש. צילום אילוסטרציה: שאטרסטוק

הציפייה היהודית שנסתכל תמיד על חצי הכוס המלאה, גורמת גם היא ללא מעט מטופלות פוריות להרגיש כי בקשתן לעוד ילד היא כפיות טובה.

אין תחרות על רמות הכאב, מובן לכל שמצוקתו של זוג שטרם זכה לפרי בטן היא קשה מנשוא, אך גם כאבם של זוגות שרוצים להעניק לילדיהם עוד אח או אחות, ללא הצלחה, הוא גדול. הנטייה הטבעית להשוות בין המקרים היא טעות, שכן כל רצון לא ממומש לילד הוא התמודדות קשה.

ענהאל ועקיבא לא לבד, אחד מכל 14 זוגות שמנסים להרות וכבר זכו לחבוק ילד באופן טבעי, יתקלו בקשיים בניסיון להרות פעם נוספת. ישראל נחשבת לשיאנית עולמית בתחום הפוריות, מספר טיפולי ההפריה החוץ-גופית בארץ הוא מהגדולים בעולם ביחס לגודל האוכלוסייה ובניגוד למדינות אחרות, זוגות שנאבקים כדי להביא לעולם ילד שלישי, רביעי ואפילו חמישי, הם לא מחזה נדיר.

"כ-15 אחוז מכלל הזוגות המנסים להרות יתקלו בקשיים, אך ישנן בעיות פוריות המתהוות בשלב מאוחר יותר בחיים", מסביר פרופסור חננאל הולצר, מנהל מערך הפוריות בבית החולים הדסה. מדי שנה פוגש פרופ' הולצר מאות זוגות המאובחנים באי פריון שניוני, רובם בגילאי 30-45, חלקם הורים לילד או שניים, וחלקם בעלי שישה ואפילו שבעה ילדים.

בניגוד לחשיבה המקובלת, מציין פרופ' הולצר, היקף בעיות הפוריות שווה פחות או יותר בקרב נשים ובקרב גברים, יחד עם זאת, הגורם החשוב ביותר בתהליך הקליטה של ההיריון הוא גיל האישה.

שיא הפוריות בקרב נשים הוא בשנות העשרים לחייהן ובגיל 35 חלה ירידה משמעותית ביכולת הפריון. "אם ניקח לדוגמה זוג בני 22, כשלבעל קיימת ספירת זרע שאינה אופטימאלית, ייתכן שלא נדע על הבעיה ונפגוש אותה רק כשהאישה תהיה בת שלושים ושבע, שכן רק אז השילוב בין ספירת הזרע הבעייתית והירידה הטבעית בפוריות האישה יקשו על הכניסה להיריון".

איך אפשר לסייע לזוגות כאלו להיכנס להיריון?

"אנחנו מנסים להעלות את הסיכוי שזרע וביצית ייפגשו על ידי מתן תרופות המגבירות את הביוץ לעד שלוש ביציות, ומצד שני מקרבים את הזרע אל הביצית בעזרת הזרעה או טיפולי הפריה.

נפגש עם הכאב. פרופ' חננאל הולצר. צילום: בית החולים הדסה

"בקרב 25 אחוז מהזוגות המתקשים להיכנס להיריון, אנו פוגשים בעיית פוריות שאינה מוסברת. בנוסף, קיימות בעיות חסימתיות ומבניות של הרחם, אני ממליץ לכל אישה שעברה ניתוח בטן או אגן ומתקשה להיכנס להיריון לבדוק אם קיימת בעיה בחצוצרות".

מהן הסיבות הנפוצות לאי פריון שניוני בקרב נשים בשנות העשרים לחייהן?

"במקרים קשים יש רזרבה שחלתית נמוכה בקרב נשים צעירות וקיימות גם בעיות ביוץ נפוצות בהן מוכרת תסמונת השחלות הפוליציסטיות. פרמטר נוסף הוא משקל גבוה או נמוך, לפעמים הצעד שנדרש הוא לחזור למשקל תקין ואז הביוץ יתחדש".

מתי כדאי לאישה להיבדק?

"מקובל להיבדק לאחר שנה של יחסים לא מוגנים, או לאחר חצי שנה בקרב נשים בנות 35, אלא אם קיים סימפטום ברור כגון וסת המופיעה רק פעם בכמה חודשים. חשוב שהציבור יהיה מודע למידת ההשפעה של הגיל על היכולת להרות, כמובן שלא נמליץ לכולם להיכנס להיריון בגיל 19 ולהרות מחדש בכל שנה, אבל כשזוג עושה את הבחירות בחייו – הוא צריך להיות מודע להשלכות.

אני פוגש את עניין החתונות המאוחרות במגזר הדתי וזה נושא כאוב מאוד שמצריך פתרון. הקפאת ביציות לא יכולה לטפל בשורש הבעיה, זאת אפשרות שקיימת אך היא אינה משמשת כביטוח היות וזה לא תמיד מצליח".

הכתבה המלאה פורסמה במגזין פנימה תמוז. להצטרפות למגזין כבר היום לחצי כאן 

הפוסט יהיה לך עוד: אמהות שמתמודדות עם עקרות משנית משתפות בהתמודדות הופיע לראשונה ב-פנימה.

הפנים שמאחורי עמותת "נאוה" הן שתי נשים חזקות שבחרו לפעול להצלחתו של המיזם – חוי ארנפלד, העוסקת בקידום השכלה אקדמאית לנשים חרדיות ומקימת מכללת "לינק" – מרכז לימודים לנשים בבית שמש, מתנדבת בעמותה ומפעילה את מיזם "הכיסא הריק" כ-14 שנה, ותהילה פרידמן, יזמית ובעלת מלון כשר בקפריסין, מנהלת עמותת "נאוה".

"המיזם נולד שנה אחרי הפיגוע שאירע במלון 'פארק' בנתניה, אחרי שזיהינו את הצורך של המשפחות השכולות לחוות אווירת חג בצורה שנכונה להם. אני מלווה את המיזם כ- 14 שנה, כל שנה משפחתי ואני מגיעים לחגוג יחד עם המשפחות. הילדים שלי לא מכירים ליל סדר אחר", משתפת ארנפלד.

בליל הסדר שיתקיים השנה במלון "לאונרדו בוטיק" ברחובות, יקחו חלק כ 180 איש המגיעים מכל קשת החברה הישראלית, כשרובם אינם מכירים זה את זה.

זיהינו את הצורך של המשפחות השכולות. חוי ארנפלד, צילום: מאיה חליבה אלון

"חשוב להדגיש שלא מדובר באירוע שמסתכם בקבלת חדר במלון וארוחה שכל אחד אוכל בשולחנו", מציינת ארנפלד, "המשתתפים מתארחים במקום במשך שני לילות החג ונהנים מליל סדר משפחתי ושמח במיוחד, שמי שמנחה אותו זה הרב יוסף צבי רימון, רב אלון שבות. בנוסף לכך, לאורך כל החג מתקיימות סדנאות, הרצאות ופעילויות שנושאיהן הותאמו במיוחד לקהל שמגיע. למרות אווירת החג, ההפתעות לילדים והשירים, אנחנו לא באים 'להחליף' או למלא את המקום של מי שחסר ולא נמצא איתנו. אנחנו באים לחזק ולתת אפשרות לחגוג את החג בטוב ובשמחה".

אני בטוחה שהשאלה תעלה אצל הרבה מהקוראות – למה לעשות ליל סדר עם אנשים שלא מכירים ולא להתארח אצל המשפחה המורחבת?

"אכן להתארח אצל המשפחה המורחבת זו בהחלט אחת האופציות המקובלות והמבורכות. אך ישנם אנשים שלא מרגישים בנוח להגיע אל המשפחה שטרחה והשקיעה ולשבת בשולחן החג עם פנים נפולים ועצובים. מצד שני, יכול להיות גם מצב הפוך, כשהמשפחה המארחת מצפה לאווירה של אובדן ושכול ומצב הרוח של האורחים לא תואם את הציפייה הזאת. בליל הסדר שמטעם העמותה, כל אחד יכול להיות מה שהוא רוצה. כולם חולקים סטטוס 'משפחה שכולה' ואין צורך להרשים או להתנהג בצורה מסויימת על מנת להרגיש לגיטימי".

על מנת לאפשר למשפחות להשתתף במיזם שעלותו הכוללת מסתכמת ב- 200,000 ש"ח, החליטו ארנפלד ופרידמן לגבות מהמשתתפים עלות סמלית בלבד ולגייס את שאר הסכום בעזרת גיוס המונים שמתבצע דרך אתר שנפתח למטרה זו, ובאמצעות שותפים ותומכים שמכירים את פעילות העמותה.

תהילה פרידמן, מנהלת עמותת נאוה. צילום: דוד קדוש

"אמנם לא מדובר באירוע למשפחות חסרות יכולת, אך הוצאה של כמה אלפי שקלים בהחלט יכולה להכביד על משפחה שעברה משבר אישי, נפשי וגם כלכלי. אנחנו רוצים לאפשר לכל מי שרוצה להצטרף לליל הסדר ולחגוג איתנו את החג, מבלי שיצטרך לעשות שיקולים כלכליים נרחבים או להיכנס לחובות. זו הסיבה שהחלטנו לפנות לציבור הרחב באמצעות השותפים שלנו בשטח".

כשארנפלד מדברת על השותפים בשטח, בקולה נשמעת התרגשות רבה, כאשר מבחינתה כל שקל שמגוייס לטובת המטרה מעניק מקום נוסף סביב שולחן החג בעוד כשבועיים.

בנוסף לפרוייקט הגיוס, פועלת העמותה בשיתוף המגזין "דירה נאה", ובעזרתן של עפרה שמעוני העומדת בראש המגזין ואלישבע גליקסברג העורכת, להעלאת המודעות לצרכיהן של משפחות השכול האמצעות קמפיין ידוענים שעלה ברשתות החברתיות בחודש האחרון.

ארנפלד מסבירה – "פנינו למשפיענים וידוענים בבקשה להצטלם על יד כיסא ריק ולהעלות את התמונה לרשתות החברתיות על מנת לעורר את התודעה הציבורית למצבן של משפחות השכול הרבות החיות בינינו וחווות את המציאות של כיסא ריק באופן יומיומי, כל הזמן".

בין המשפיענים שהתגייסו למען הקמפיין נמנים ישי לפידות, ענהאל שמואלי, דביר בנדק, יהודה עמאר ועוד.

בין המשתתפות למען המיזם, ענהאל שמואלי. צילום: דוד קדוש

"את לא יודעת מה זה עושה למשפחות השכולות שמשתתפות בליל הסדר, כשהן רואות את ההתגייסות של כל עם ישראל למענן. יש משפחות שחיות עם השכול עשרות שנים ומרגישות שהן קצת נשכחו מהתודעה הציבורית, ופתאום כשבא כזה חיבוק ורואים את הרצון של כל כך הרבה אנשים לעזור – זה מרגש בצורה בלתי רגילה", מסכמת ארנפלד.

לפרטים נוספים על מיזם "הכיסא הריק" ניתן להיכנס לאתר- www.shutaf.im/navah/p

הפוסט לקבל את החסר הופיע לראשונה ב-פנימה.