סמל ראשון שחר פרידמן ז"ל מירושלים, לוחם בחטיבת הצנחנים. בן 21 בנופלו. נפל בה' בכסלו תשפ"ד, 18 בנובמבר 2023. הותיר אחריו הורים ושלוש אחיות 

"שחר שלנו היה מגדלור של אור ושמחה", מספרים בני משפחתו. "הוא מסר את חייו בהגנה על מדינת ישראל ועם ישראל. אהבתו לאנשים לא ידעה גבול. 

"שחר נמשך באופן טבעי לעזור 'לאנשים הקטנים שנופלים לנו בזווית של העין', כפי שכתב במכתבו האחרון. הוא התחבר אליהם, צחק ושמח איתם, אם זה כמדריך בבני עקיבא לילדים עם צרכים מיוחדים בשבט יובל, שבו יזם שילוב של החניכים שלו בפעולות של שאר השבטים לפי סבב, אם זה בעזרה לאנשים מבוגרים ברחוב עם סלי הקניות שלהם, ואם בהתיידדות עם הילדים שלא היו להם הרבה חברים. שחר התייחס לכולם כאל שווים והביא שמחה לכל מי שהכיר אותו.

"האנרגיה התמידית והצחוק המידבק שלו שלנו הפכו אותו למרכז של כל התכנסות – האיש שרוצים שיגיע לכל אירוע ושמחה. הוא ידע לחיות כל רגע במלואו. המסר האחרון של שחר מזקק את תמצית רוחו ומגבש אותנו סביב מטרה משותפת – להפיץ את משנתו". 

הצוואה של שחר: 

היו אנשים טובים, תחייכו. תשאפו לגרום לכל אדם בכם יפגוש לחייך גם, תהיו פתוחים לביקורת ותנסו תמיד להשתפר. דעו כי המידה הגדולה ביותר אשר יכולה להיות לאדם היא היכולת לשמח אדם אחר. תפתחו אוזניים לצרכיו של הזולת ותפקחו עיניים לצערו.

השתדלו לחייך כמה שיותר גם כשקשה. שימו לב לאנשים הקטנים הנופלים לנו בזווית של העין. תעריכו את הדברים הקטנים שיש לעולם להציע, בעיקר טבע ומוזיקה.

והכי חשוב, תהיו אנשים טובים בדרככם, אל תיתנו לחברה להכתיב לכם מה עושה אתכם אנשים טובים, פשוט השתדלו כמה שאפשר, וגם כשנופלים, דעו כי זאת הדרך להצלחה במעלה זאת. תאהבו את עצמכם ואת העולם, וכאשר תקרינו החוצה שמחה ייווצר לאט לאט מעגל שייצור עולם טוב יותר.

אנחנו עם סגולה 

רב־סמל זיו חן ז"ל מכפר סבא, לוחם במילואים בחטיבה הדרומית. בן 27 בנופלו. נפל בג' באדר א' תשפ"ד, 12 בפברואר 2024. הותיר אחריו הורים, שלושה אחים ואישה בהיריון 

"רציתי לתת לכם קצת מהזיו שלנו, וקשה לי לנסות להגדיר את האוצר שזכיתי לחיות איתו", אומרת הלל חן, אשתו של זיו. "מכל מקום אני שומעת אנשים שמרגישים שזיו היה החבר הקרוב שלהם, האדם להתייעץ איתו, לשתף אותו, וגם לצאת לזמן איכות ביחד. 

"זיו ראה כל אחד ואחת באופן אישי עם כל כך הרבה אהבה, חוכמת חיים וכבוד. הוא ידע את השמות המלאים של כל החברים שלו, וגם של אמא שלהם, והקפיד להתפלל על כל אחד מהם על מה שהוא זקוק. אחרי האסון שלנו חיפשתי ולא מצאתי רשימת שמות כזאת בשום מקום, הוא פשוט רשם אותם על ליבו.

"לזיו הייתה אמונה חזקה שהמציאות הולכת תמיד למקום טוב. הוא חי את זה והאמין בזה בכל ליבו, וכל הזמן אמר לנו להתאמץ להאמין ולראות את הטוב שקורה כאן. אפילו שברמת המיקרו זה קשה וכואב, ברמת המאקרו אנחנו נראה שאנחנו עוברים תהליך משמעותי וגדול ושעם ישראל הולך לטוב. 

"גם ברמה האישית והזוגית זיו שלי חי ככה, תמיד באמון ובאמונה שאנחנו מתקדמים… גם כשרוצים להיות במקום אחר, וגם כשמרגישים לפעמים תקועים באותה התמודדות, הוא תמיד אמר: אני רואה שאת משתדלת ועושה עבודה, וגם אני משתדל, ואנחנו מתקדמים.

"גם במילואים הוא בחר לתת את כל כולו למשימה והיה שמח מאוד וגאה על הזכות להילחם על הארץ ועל העם שלנו. הוא כל הזמן אמר שאנחנו עושים את המשימה הכי חשובה בהיסטוריה של עם ישראל. בשילוב מיוחד של רוֹך ונחישות הוא הקפיד לומר לנו שאנחנו לא צריכים להתנצל על מי ומה שאנחנו ועל המאבק שלנו כאן נגד הרשעה. הוא הסביר שכל העולם מסתכל עלינו בזכוכית מגדלת כי אנחנו עם סגולה". 

הצוואה של זיו: 

גיבורי החיל שמוסרים את הנפש לא נופלים על הארץ אלא מתעלים עליה. 

קרן אור 

רב־טוראי הדר מרים כהן ז"ל מזיתן, תצפיתנית בחיל הגבולות. בת 19 בנופלה. נפלה בכ"ב בתשרי תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023. הותירה אחריה הורים ושלושה אחים

"הדר הייתה האור, קרן אור שאי אפשר לעמוד בפניה", מספרת ליה בן דוד, חברה קרובה של הדר. "החיוך שלה תמיד נתן תחושה שהכול טוב, היא הייתה משפיעה על כל הסביבה, גם על אלו שלא הכירו אותה. היא הייתה עמוד התווך של החבורה, רגישה לכולם. 

"הדר גדלה בבית של ערכים, של כבוד, דרך ארץ, קבלה והכלה. היא הייתה בתנועת הצופים במשך שנים, שם גדלה והתפתחה, והעבירה הלאה את הערכים שהאמינה בהם. היא הדריכה, ובהמשך הייתה רשג"דית ומדריכת קורס. 

"כשהתגייסה להיות תצפיתנית, למרות כל הסטיגמות שעלו בעבר על התפקיד – היא לא ויתרה, וידעה כמה המטרה חשובה. היא נפלה בבסיס נחל עוז בשבעה באוקטובר.

"הדר תמיד חיפשה את המשמעות מאחורי הדבר, הוקירה והפיצה טוב. המשפט שליווה אותה באופן יומיומי הוא 'יהיה טוב, הכול יסתדר לטובה'. היא דבקה באמונה גדולה ושלמה שבסוף יהיה טוב, לא משנה מה קורה באותו רגע. המשפט הזה והגישה שלה לחיים מלווים אותנו בכל יום לנצח".

הצוואה של הדר: 

אל תשווי את עצמך לאף אחת, אל תורידי מעצמך בחיים! תיזכרי בערכים שלך, בבגרות שלך, בידע שלך מאיפה הגעת ומה את יודעת על עצמך. 

 שיר למולדת 

סרן שאולי גרינגליק ז"ל מרעננה, קצין בחטיבת הנח"ל. בן 26 בנופלו. נפל בי"ד בטבת תשפ"ד, 26 בדצמבר 2023. הותיר אחריו הורים וארבעה אחים

צילום מסך הכוכב הבא קשת 12

שאולי נולד וגדל ברעננה. בכיתה א' למד בגוש קטיף, שם עברה המשפחה להתגורר לפני הגירוש. בהמשך למד בישיבת בני עקיבא רעננה. הוא אהב ספורט וכדורגל, ידע תנ"ך על בוריו ואהב אנשים מכל מיני סוגים. 

יותר מכול התבלטה יכולת השירה של שאולי – הוא ידע לסלסל מנגינות ספרדיות ותפילות יום כיפור אשכנזיות, שירים שקטים ועצובים יחד עם שירים "מרימים".

"דרכו בחיים הייתה ליצור חברויות אמת עם מגוון סוגי האנשים ובכל גיל, עין טובה, אכפתיות ושאיפה למצוינות", אומרת אמו רותי. "הוא נהג לומר בענווה שאפיינה אותו: "'אני לא טוב יותר מאף אחד, אבל אף אחד לא טוב יותר ממני' – משפט שהצליח להטמיע בחיילים שלו ובחברים הרבים". 

חלומו של שאולי היה להתפרסם כזמר. הוא השתתף בתחרות 'הכוכב הבא לאירוויזיון', זכה באהדת השופטים ועלה לשלב הבא בתוכנית. המלחמה הציבה בפניו דילמה – האם להיכנס ולהילחם עם פלוגת החוד של גדוד 931, שם שירת כמ"מ בסדיר, או להישאר מאחור ולהמשיך את החלום האישי. לשאולי, שהתעקש במשך עשרה ימים לפתור בעיה בירוקרטית על מנת שיתאפשר לו להתגייס למילואים, לא היו ספקות. 

שאולי כתב בפוסט שפרסם בין היתר את הדברים הבאים: "כרגע יש רק חלום אחד בראש שלי – להילחם למען הארץ עד שנראה את האור. חלום אחר יצטרך לחכות".

"שאולי נהרג כגיבור ישראל, ובאותה שעה הפך לזמר מוכר. שני החלומות שלו התקיימו, ולנו נשארה צוואתו – לדעת לבחור נכון".

הצוואה של שאולי: 

כרגע יש רק חלום אחד בראש שלי- להילחם למען הארץ עד שנראה את האור. חלום אחר יצטרך לחכות.

אין לי ארץ אחרת 

סמל ראשון עדי ליאון ז"ל מניל"י, לוחם בחטיבת גבעתי. נפל בט"ז במרחשוון תשפ"ד, 31 באוקטובר 2023. בן 20 בנופלו. הותיר אחריו הורים ושני אחים

"עדי היה בחור מלא חיים, עם חיוך תמידי על הפנים", מספרים בני משפחתו. "מנהיג מלידה, המסמר של החבורה, חברים נהרו אחריו והוא הוביל אותם בנועם ובהומור משובח ויצר חברויות עמוקות ורבות שנים". 

עדי גדל והתחנך לערכים בתנועת הנוער מכבי צעיר. הוא היה מדריך בתנועה ואחד הבוגרים המובילים בסניף עד גיוסו לצבא. המוזיקה הייתה חלק גדול מחייו, והוא בילה זמן רב באולפן שהוריו בנו לו בחצר הבית, שם יצר מוזיקה אלקטרונית וחלם להמשיך להפיק וליצור. היה לו גם ערוץ יוטיוב פעיל. 

הוא התגייס והוכשר כלוחם בחטיבת גבעתי. בשבת, 7 באוקטובר, הוא הוקפץ מחופשת סוכות ישירות ללחימה קשה בכפר עזה, לטיהור הקיבוץ ממחבלים ולחילוץ משפחות. המראות מסביב היו קשים מאוד. ב־27 באוקטובר החלה הפעילות הקרקעית בתוך עזה, ועדי נמנה עם כוחות החי"ר הראשונים שנכנסו ללחימה ברצועה. המחלקה של עדי, מחלקת החוד של גדוד צבר, הובילה את כוחות החי"ר של הגדוד. לאחר מספר ימים של לחימה אינטנסיבית במחבלים, נפל עדי באסון הנמ"ר. יחד איתו נפלו עוד עשרה לוחמים מהגדוד.

עדי הותיר אחריו מחברת ובה מכתבי פרידה שעליה רשם בכתב ידו "לקרוא לאחר מותי", ושם הקדיש מכתבי פרידה להוריו, למשפחתו ולחבריו. 

במחברת נמצאו פנינים שיש בהן מתיקות, בגרות וערכים שלאורם חונך עדי ושליוו אותו כאדם וכלוחם. באחד העמודים כתב עדי לאחותו הקטנה אורי, שאותה כינה בחיבה אוריקי: "אני לא יודע איך ילדה בת 10 אמורה לקרוא דבר כזה ואיך תקבלי את זה, אבל תזכרי שאני אוהב אותך ומתגעגע, ואם תרצי את יכולה לדבר איתי במחשבות. אני אקשיב לך מלמעלה…"

"בחרנו להנציח אותו באמצעות ערכה חינוכית – 'האורות של עדי', המבוססת על המחברת שהותיר ועל שמונה ערכים המשתקפים במילים שכתב. יש שם מילים על אהבת המולדת, הכרת הטוב, כיבוד הורים ומשפחה, אמונה, מסירות נפש, בגרות ורעות. עדי כבר לא כאן, אבל דרכו ממשיכה".

הצוואה של עדי:

אין לנו ארץ אחרת, ועכשיו תורי להגן עליה ולנקום את נקמתם של כל האזרחים והחיילים שהיו חסרי אונים מול התופת של חמאס. זה החינוך שנתנו לי הוריי, בזה אני מאמין. מקווה שתזכרו אותי, עדי.

מלחמת קודש 

רב־סרן ג'מאל עבאס מפקיעין, מפקד פלוגה בחטיבת הצנחנים. נפל בה' בכסלו תשפ"ד, 18 בנובמבר 2023. בן 23 בנופלו. הותיר אחריו הורים ושני אחים 

ג'מאל נולד בכפר פקיעין. הוא היה ילד מנהיג וגם שובב, אהב לעשות חיים ולהיות מוביל, תמיד דאג לכולם והיה הפרח שבחבורה. עם סיום לימודיו בבית הספר היסודי בכפר המשיך את לימודיו התיכוניים בפנימייה הצבאית של בית הספר הריאלי בחיפה, וסיים בהצטיינות. 

"ג'מאל, דור רביעי למשפחת לוחמים, חונך על ערכים של אהבת העדה הדרוזית, המשפחה ומדינת ישראל", מספרת אמו לילה. "הוא התגייס לצנחנים. הוא האמין בעבודת צוות, והצליח לגבש את פקודיו לצוות שהלך אחריו ופעל כיחידה אחת.

"ג'מאל אהב את כל חייליו והיה מחובר גם להורים שלהם. הוא דאג לעדכן כל הזמן את ההורים על העשייה של ילדיהם לפני המלחמה, וכתב להם לפני שנכנסו לעזה ש'הלחימה הזו היא לחימת קודש, ועל קיום המדינה חייבים להילחם. חייבים להחזיר את הכבוד של המדינה, אין מלחמה יותר מוצדקת מזו כרגע, על כן אעשה הכול על מנת להחזיר אליכם את הילדים בריאים ושלמים'.

"לפי עדות המפקדים, ג'מאל תמיד היה חוד החנית של הלוחמים, לא הסכים שמישהו יהיה ראשון לפניו ואמר לחיילים 'אני תמיד הראשון, כדי שאם משהו ייפגע זה יהיה אני ולא אתם'.

"אירועי השבעה באוקטובר הגיעו לאוזניו במהלך חופשה צבאית. ג'מאל לא היסס לרגע: הוא ארגן את הציוד, נפרד ממשפחתו ונסע לעוטף עזה. הוא לחם בעוטף, וישנם סיפורי גבורה רבים שסיפרו מפקדים ואנשים רבים שהיו לצידו בזמן הלחימה.

"כשנכנס עם הפלוגה לתוך עזה, הם לחמו בחירוף נפש ובאומץ רב. ג'מאל נפל בעת היתקלות עם מחבלים בשכונת שיח זיתון בעזה, יחד עם הנגביסט בנימין מאיר ארלי ז"ל והקשר שלו שחר פרידמן ז"ל. בנימין מבית שמש, בחור חרדי שעלה מארצות הברית, שחר בחור דתי מירושלים, וג'מאל בחור דרוזי מהגליל – שלושתם נלחמו כישראלים גאים, והדם של שלושתם התערבב ביחד. הם נלחמו למען מדינת ישראל, נלחמו על קיום המדינה. הם הסתערו פנימה בידיעה שיש מחבלים בתוך הבית, לא היססו או פחדו, והקריבו את חייהם למען הלוחמים האחרים ולמען מדינת ישראל.

"ג'מאל, גיבור ישראל ולוחם ללא חת, ייזכר תמיד בלב כולם באהבה גדולה".

הצוואה של ג'מאל: 

בעיניי מפקד בצבא הוא אחד התפקידים הכי מיוחדים שאדם יכול לעשות. ההגדרה הכי טובה למה נדרש ממנו היא להיות האיש שמוביל אחריו אנשים לקרב. כל דמות המפקד והתפיסה של כל אחד מושתתת על ההגדרה הזו. מפקד בצבא צריך שני דברים לפני הכול: אהבה ואומץ. בלי אחד משני הדברים האלה אף אחד לא יכול להיות מפקד.

הכתבה המלאה פורסמה בגיליון אייר תשפ"ד,

לעוד תוכן ערכי, נשי וישראלי הצטרפי היום למגזין פנימה, להצטרפות לחצי כאן

הפוסט פרויקט מיוחד: לנצח אחי הופיע לראשונה ב-פנימה.