"התחתנו בחודש כסלו", נזכרת בוזנח, "וידענו שאת ליל הסדר הראשון שלנו בתור זוג נחגוג עם המשפחה המורחבת של שבי, כמיטב המסורת המשפחתית שלו. כשהתחיל השיח על הסגר והבנו שהסדר הגדול לא יתקיים, חשבנו להגיע להוריי באלקנה ולהשתתף איתם בסדר במתכונת מצומצמת. אבל גם התוכנית הזו התבטלה לנוכח המצב, ונשארנו בבית לסדר זוגי מרגש".

בפעם הראשונה יחד בליל הסדר, ולבד. שבי ואורית בוזנח מסכמים חוויה מיוחדת

בעוד שזוגות רבים בחרו להגיע להוריהם לפני כניסת הסגר ולהישאר למשך כל ימי החג, אורית משתפת שלהם הייתה אומנם מחשבה לעשות זאת, אך היא ירדה מהפרק לאור הפחד להדביק את ההורים ולסכן אותם. וכך, שלושה ימים לפני ליל הסדר, החליט הזוג הטרי: נשארים בבית.

בית חדש, שנה ראשונה לנישואין, איך מתארגנים לחג בהתראה כה קצרה?

"זה היה אתגר עצום. לנקות ולהכשיר את כל הבית בשלושה ימים, ובנוסף להצטייד בכלים ובמצרכים מתאימים לפסח. כל זה כשאנחנו עוד בהתאקלמות לדירה החדשה, לנישואין ולחיים המשותפים. אבל לקחנו את הפרויקט בשתי ידיים, עשינו קנייה ענקית שכוללת גם כלי מטבח, סירים ומחבתות, ויצאנו בהלם מהעלויות הכספיות של פסח בבית".

לדבריה, מה שהקל מעט על ההתארגנות מבחינתה, היה דווקא קבלת המנהגים הספרדיים של בעלה, שכמי שגדלה בבית אשכנזי היו חדשים ומרעננים עבורה.

היו לכם חששות לפני החג?

"בהתחלה הייתה דאגה גדולה, איך נתארגן ומה יקרה בחג עצמו. תוך כדי הכנות פתאום הבנו שחסרים לנו דברים בסיסיים ואנחנו חייבים את עזרת ההורים. הגדות של פסח ומחזורי תפילה, למשל. לא חשבנו שנחגוג לבד, לכן כשהתחתנו השארנו אותם בבית הורינו. אז נסענו להוריי יום לפני החג, עמדנו בחוץ עם מסכות, במרחק, והם הביאו לנו הגדות וקערת ליל הסדר וציידו אותנו בכל מה שהיה חסר לנו".

אורית ושבי, שניהם סטודנטים שכאמור נישאו רק כמה חודשים לפני הפסח, לא הספיקו להתארח אצל משפחת המוצא זו של זה באופן שמאפשר להכיר את מנהגי הבתים שמהם הגיעו. אורית מודה בפניי שהתקשתה מעט לשנות מההרגלים המוכרים והאהובים עליה מבית אבא.

אבל מה שיכול היה להפוך בקלות לקונפליקט, התברר דווקא כחוויה מיוחדת. "עשינו כמעט הכל פעמיים", היא נזכרת, "הכרפס היה גם תפוח אדמה וגם סלרי, שרנו שירים פעם במנגינה שלו ופעם במנגינה שלי, למדנו את המנהגים זה של זו ונהנינו מאוד.

העושר הזוגי בא לידי ביטוי גם במאכלים שהכנו. עשינו שילובים מגניבים ממאכלים שכל אחד אהב במשפחתו, כמו מרק עוף עם קניידלך שאמא שלי מכינה אבל הפעם בשילוב קטניות ואורז, או 'מצברייט' עם טחינה. ניסינו לשלב בין כל המנהגים ויצרנו משהו חדש משלנו".

קיבלתם הדרכה איך לנהל את הסדר?

"מה עושים עם שנשאר? זה סודות שרק ההורים יודעים". קערת ליל הסדר המסורתית

"אבא שלי הסביר לנו איך להכשיר את הבית ולהתארגן לפני החג, אבא של שבי עבר איתו על ההגדה, נתן דגשים והדריך אותו לעשות את הקידוש המסורתי והמיוחד שעובר אצלם במשפחה. והיו גם פרוספקטים לעורכי סדר שלמדנו יחד, כדי ללמוד מעבר למה שאנחנו מכירים ויודעים מהבית.

למרות ההכנה, היו דברים שגילינו רק אחרי", היא משתפת בחיוך, "דובר רבות על ההכנות ועל ליל הסדר, אבל אף אחד לא גילה לנו מה עושים בסיומו עם כל מה שנשאר. פתאום נוכחנו לדעת שאין לנו מושג מה עושים עם הזרוע, הביצה מהקערה והכוס של אליהו הנביא. למדנו את זה בדיעבד וצחקנו שאלו סודות שרק ההורים יודעים".

את החוויה המיוחדת מסכמת בוזנח כחיובית, ומוסיפה כי למדו להקשיב זה לזו, גם בזמני לחץ ואתגר, באופן שאפשר להם לעשות חיבורים בין העולמות השונים שמהם הגיעו ולייצר משהו חדש משלהם.

"אנחנו קוראים לזה ליל הסדר של ירח הדבש. גם במהלך הסגר שבא אחריו היינו כל הזמן רק שנינו, וזה היה מבחינתנו זמן שייצב וביסס את הבית ואת הזוגיות. ובכל מקרה, זכינו השנה בתינוק מתוק, כך שליל הסדר הזוגי שחווינו יישאר תמיד חוויה שלא תחזור".

קופצת למים העמוקים

בעוד שבני הזוג בוזנח חגגו אומנם הרחק מבני משפחתם אבל עדיין בזוג, נאלצה רעות קורנברג (30) להתמודד עם האתגר לבדה. באופן לא צפוי, מצאה עצמה עם שלושת ילדיה הקטנים (6, 3.5, ושנה וחצי) בבית המשפחה בקדומים, בזמן שבעלה, המשרת כרב צבאי בקבע, נמצא אי שם בבסיס.

באיזה שלב הבנת שתחגגי את החג בנפרד מבעלך?

"לכתחילה היינו אמורים להיות כולנו יחד בבסיס שבו הוא משרת. תכננו זאת כמה חודשים מראש, והמשפחות ידעו שהשנה לא נהיה איתם אלא בצבא. כשהתחילה הקורונה, בעלי נשאר זמן רב יותר בבסיס, גם בגלל הסגר שהחיל הצבא וגם בגלל כל ההכנות שם לפסח.

חג בדגש על הילדים, ויש אפילו תמונות לתיעוד. צילום עצמי: רעות קורנברג

התחיל דיבור על זה שהחיילים יישארו בבסיסים בחג ויאסרו גם כניסה של משפחות. בשלב הזה עדיין לא האמנתי שיש אופציה שאשאר לבד, היה לי ברור שהוא יחזור. אבל ככל שהתקרב החג הבנו שזה לא יקרה, והוא נדרש להישאר בבסיס כדי לבצע את תפקידו".

רעות התלבטה רבות אם לנסוע להוריה או לאחד מהאחים כדי לא להישאר לבד, אבל גם היא, כמו הזוג בוזנח, חששה להדביק את היקרים לה, וזה מה שהכריע את הכף. "כיוון שבתקופה שקדמה לחג בעלי היה כל הזמן על הציר של בית–בסיס ופגש הרבה אנשים בחוץ, חששתי שנחשוף את המשפחה לסכנת הדבקה", היא משתפת בכנות. "אז למרות שמאוד רציתי, ויתרתי על האפשרות להתארח. עלתה גם מחשבה ללכת לשכנים, אבל הרגשתי שזה יבליט את החוסר של בעלי ולא היה לי נוח עם העניין. החלטתי להישאר בבית ולהעביר לילדים את מנהגי החג שלנו".

אני מבקשת ממנה לשתף בחששות שצפו בה לקראת החג בתור אמא שנשארת לבד עם חבורת ילדים קטנטנים, ואני נותרת נפעמת מול הנחישות והיכולת שלה לא להיכנע לפחד, כפי שעולה מדבריה. "בהתחלה זה נשמע מאוד מלחיץ", היא נזכרת. "לא ידעתי מה עושים. אף פעם לא ערכתי ליל סדר, לא למדתי את ההגדה ולא הכרתי אותה באופן שמאפשר לי להעביר אותה לילדים. תמיד בונים על הבעל או על האבא שינחה את הסדר. אז כן, בהחלט חששתי. אבל מהר מאוד לקחתי את זה בתור פרויקט, למדתי, השתתפתי בזום לעורכי סדר שהעניק דגשים והדרכות, וכמה ימים לפני החג ישבתי עם עצמי להתכונן וללמוד מה אומרים ומה עושים מתי".

איך הילדים קיבלו את זה?

"הבן הגדול היה שותף בהתלבטויות. שאלתי אותו אם הוא רוצה שנלך לשכנים או שנישאר בבית, והוא דווקא התלהב מהאפשרות שנישאר רק אנחנו. נתתי לו את תפקיד האבא של החג, ושלושתם נהנו ונשארו ערים הרבה יותר שעות ממה שחשבתי. הכל זרם בפשטות והיה לי כיף איתם".

איך מתנהל בפועל ליל סדר עם מבוגר אחד ושלושה ילדים?

"הכנתי את עצמי מראש שזהו ליל סדר של ילדים, והוא היה מוכוון אליהם. קראתי את קטעי ההגדה יחד עם בני הבכור, שרנו, התחפשנו וערכנו הצגות, הכנתי משחקים לילדים, היינו בתנועה והכל היה קליל יותר.

לי כן היה חשוב לומר את כל ההגדה, לעצמי, וכתבתי הערות ליד כל משפט, מה אומרים ומה המשמעות", היא צוחקת, ומוסיפה שהערב הזה היה די דומה ליום בחייה של אמא: "הייתי צריכה לבשל, להגיש, לפנות, להניק, לערוך את הסדר, להגיד דברי תורה, לספר סיפורים ולשחק עם הילדים. הכל היה דינמי, תזזיתי ומעניין".

דינמי, תזזיתי ומעניין. ליל הסדר לבד עם הילדים. איור: נעמה להב

כדי לאפשר לילדיה להתחבר גם לחוויה של אביהם שנמצא בבסיס, הוסיפה קורנברג למהלך הערב תרגילי דמיון על מה אבא עושה עכשיו ואיך הוא חווה את הסדר בלעדיהם.

איך את מסכמת את החוויה?

"חוץ מזה שבעלי לא היה, הייתה חוויה מדהימה. היה לי מוזר לשבת בראש השולחן, אבל הכל היה מותאם בדיוק לצרכים שלי ושלהם. התינוק שלי היה בן כמה חודשים, וכשהייתי צריכה להניק אותו עצרנו את הסדר והמשכנו כשסיימתי. במציאות אחרת האמא ניגשת לחדר להניק והסדר ממשיך בלעדיה.

הייתי מאוד פעילה ומשוחררת עם הילדים, וברור לי שאם היינו בסיטואציה אחרת, עם שכנים או משפחה, הייתי תופסת מקום צדדי יותר. נשארתי עם חוויה שזה היה ליל סדר הרבה יותר עוצמתי עבורי, שכל מילה בהגדה נכנסה למקום עמוק אצלי. זה היה הדבר הכי נכון בשבילנו".

אילו תגובות קיבלת מהסביבה על ההחלטה להיות לבד עם הילדים?

"היו אנשים שהרימו גבה או שאלו אם אני בטוחה בזה. השכנות לא הבינו איך אסתדר ובמשפחה חששו, אבל כולם הבינו שהכל נסגר ואין באמת ברירה. אני מודה שהתגובות ערערו אותי והעלו בי תהיות האם אני פועלת נכון.

בנוסף, הפער מול בעלי שהולך לשליחות שנראתה גדולה ומלהיבה בהרבה, עשה קצת קווצ' בלב. אבל בסוף, כשנשארה החוויה הטובה, הבנתי שזה היה מדויק, הייתי שלמה עם זה ויכולתי לשתף את הסביבה בטוב שהיה לנו".

הכתבה המלאה פורסמה במגזין פנימה ניסן. להצטרפות וקבלת המגזין הביתה כבר היום לחצו כאן

הפוסט הכל בסגר? חוזרים לליל הסדר הלא שגרתי של שנה שעברה בצל הקורונה הופיע לראשונה ב-פנימה.

שני מטר, בידוד, שירת מרפסות וריחוק חברתי. כל המושגים שחדרו לחיינו בסערה. איור: רינת גלבוע

מהיוצרים שהביאו לנו אוכל בצ'ופסטיק, רפואה אלטרנטיבית ואת עלי אקספרס, קיבלנו מגפה עולמית שהחלה מבחור אחד מוואהן, שהחליט שזה יכול להיות מעניין לטעום עטלף בפיתה. את ההשלכות על הביס הזה ספגו מדינות בכל העולם כשהנגיף התפשט במהירות מסחררת, ונכנס בשורה אחת עם מגפות היסטוריות כמו מגפת המוות השחור והשפעת הספרדית. 

מאז פרוץ הקורונה, או בשמה המדעי: COVID-19, למעלה משני מיליארד איש ברחבי העולם נשלחו להתכנס בבתים לחודשים רבים, תוך היצמדות לחדשות, למסכים, לנתונים ולגרפים לא מובנים בעליל. הנתון היחיד שעליו לא מצאתי עוררין, הוא הקורולציה המובהקת שנמצאה בין מניין ימי הסגר העולה ובין ירידה במצב הבריאות הנפשית של אימהות ברחבי הגלובוס. גם אנחנו, בישראל, עברנו כבר שני סגרים, ושרדנו כדי לספר.

לצד הבהלה, חוסר הוודאות והמשבר הכלכלי, חדרו אל חיינו מושגים חדשים שעד לפני שנה לא שמענו עליהם מעולם, וגם כמה מושגים שחוקים וישנים שחזרו לחיינו. יחד עם המסכות, הכפפות, האלכוג'ל, המטושים והמרפקים הגיעה מגפה אחת שהביאה הרבה בדידות ועצב, אך גם לא מעט חומר להומור, שהלוואי שבקרוב יהפוך לזיכרון רחוק.

• א- אלכוג'ל

נראה כי את המונח 'נקי כפיים' ייחסו חז"ל אל התקופה שבה רחצו ישראל את ידיהם בחומר הפלאי הנקרא בלעז אלכוג'ל, ונחשב כיום למוצר הצריכה הבסיסי ביותר בעולם. 

פריט חובה בכל תיק. צילום: שאטרסטוק

מחקרים חדשים שהמצאנו אף מוכיחים כי צריכתו עולה על צריכת המים העולמית. בעבר היה האלכוג'ל מנת חלקם הבלעדית של אנשי הרפואה והסובלים מאובססיה לניקיון, אך כיום הוא הפך לפריט חובה בכל חנות, בכל משרד ובכל תיק, והוא נמכר במחיר מופקע. האלכוג'ל דליק ביותר, מסריח למדיי, ואם תשאלו את אמא שלי – הוא לעולם לא יחליף רחיצת ידיים הגונה במים וסבון.

• ב- בידוד 

לבידוד נשלח כל מי שחזר מחו"ל (בינינו, לא מגיע לו?) ומי שבא במגע עם חולה מאומת. הבידוד כולל שהות ארוכה במעין כלא מאולתר – חדר סגור בבית או מחוצה לו. אחרי שעות וימים של בינג' סדרות, קריאת ספרים ותוויות של בקבוקים ריקים, מתחילים המבודדים לעסוק בפעילות ספורטיבית של טיפוס על קירות. למרות זאת, יש גם יתרונות מסוימים בבידוד, כמו דאגה המונית למצבך עם משלוחים מפנקים, כמה ימים של שקט בלי לשמוע את המילים "אמא, אני רעב…" וכמובן, הדובדבן שבקצפת, ה'רום סרוויס' שמגיע בדמות ארוחה שלוש פעמים ביום לפתח החדר, משל היית המלכה אליזבת ביום פגישות עמוס. 

• ג- גידול אקספוננציאלי 

גדילה כמותית ההולכת וגדלה באחוז גידול קבוע ובפרק זמן מוגדר. הגידול הזה נקרא גידול מעריכי, או בשפה המחקרית – אקספוננציאלי. בקיצור, הגרפים האלה שאנחנו לא מבינים בהם כלום, ורק מחפשים אם הקו של ישראל נמצא בעלייה או בירידה.

• ה- הפגנות 

מחאת האוהלים, מחאת הקוטג', מחאת העגלות, מחאת שקדי המרק (בטוח הייתה כזאת) ומחאת הנכים – כל המחאות בשנים האחרונות (טוב, אולי חוץ משקדי המרק) הם פרי גידולם של תסכול הולך וגובר של העם. הסגר הארוך, לצד האבטלה והקשיים הכלכליים, שאליהם נקלעו בעלי עסקים רבים, הוציאו אנשים אל בלפור, מול מעון ראש הממשלה, בקריאות מחאה. אך הכל כידוע, נגוע בפוליטיקה. מהר מאוד הפכה מחאת העצמאים ובעלי העסקים ממחאה צודקת למחאה פוליטית נגד ראש הממשלה. עם או בלי מסכות, בהתאם להנחיות או בניגוד להן, פקדו מדי ערב אלפים את רחוב בלפור בירושלים, ועוררו עניין תקשורתי נרחב, אבל בעיקר, עוררו את הילדים שניסו להירדם ברחובות הסמוכים. מי שצועק במגפון "הון-שלטון-עולם תחתון" בשמונה בערב, רבע ילד לא היה לו.

• הגבלות

בכל ערב קיבלנו הנחיות והגבלות חדשות. ראש הממשלה נתניהו מוסר הצהרה. צילום מסך

מדי ערב, בחדשות השעה שמונה, קיבל העם היושב בציון הנחיות סותרות. מותר להתקהל עד 20 אנשים או עד 50 או עד 100 בשטח פתוח. כן בבית הכנסת, לא בחתונה. לא בחנויות, כן בהפגנות. האם מותר לטלטל אלכוג'ל מרשות לרשות ביום שבת בין השמשות או שמא לאו? האם נטילת לולב עם כפפות נחשבת מצוות עשה? שאלנו ואין עונה.
אך לאורך כל התקופה היו כמה הנחיות שנותרו בעינן, והן: מסכה, שמירת מרחק ורחיצת ידיים. ורבי יהודה הנשיא היה נותן בהן סימנים: מס"כ שמ"ר רחצ"ה. שלושת התנאים הללו נועדו לשמור על אחוזי הדבקה נמוכים יחד עם שגרה תקינה ככל האפשר, מה שקבינט הקורונה לא לקח בחשבון הוא, שיש לי באוטו מסכה ממרץ הקודם.

• ו- וירוס 

הקורונה היא וירוס ולא חיידק, ולמי שלא סיים לאחרונה מגמת ביולוגיה, הנה הסבר קצר על ההבדל ביניהם: בפשטות – צורת התא. חיידק הוא יצור חד תאי המתרבה בדרך כלל באופן עצמאי, בעוד נגיף הוא טפיל, שלצורך התרבותו הוא זקוק למערכות להיטפל עליהן ולתא מאכסן. נוסף על כך, בניגוד לחיידק, אנטיביוטיקה אינה יעילה לטיפול בווירוס, ולכן היא לא מוצעת כדרך טיפול בחולי קורונה. הלוואי שיזדרזו למצוא חיסון לווירוסים שעדיין מסתובבים ברשת ומפילים אותך בפח באותה דחיפות שבה מתייחסים לקורונה.

• ז- זום

התוכנה ששינתה את חיינו, אך גם יצרה פדיחות אין ספור. צילום: שאטרסטוק

בהתחלה הכל היה נפלא, בחסות הריחוק החברתי גילינו תוכנה קסומה המאפשרת ליצור שיחות וידאו רבות משתתפים עם אפשרויות מתקדמות של שיתוף מסך. וחשוב מכל – אופציה להשתיק אחרים. אח, איזו אוטופיה נפלאה ותמימה. אך עם הזמן, בין זום אחד למשנהו, הבנו את גודל הצרה. "לא שומעים, לא שומעים, לא שומעים" הפך למנטרת הזום הלאומית, ובעוד שלהוא אין מצלמה, להיא אין מיקרופון, ולו אין מודעות עצמית, המורה מנסה ללחוץ מיוט על הילדים הפרטיים שלה, שצורחים את עצמם לדעת, תוך כדי חלוקת שברים וחישוב קוטר מעגל. במילה אחת: קטסטרופה. את מצעד הבושות שעשה הזום אפשר לכתוב בספר שיאים מיוחד לתקופה, עם אנקדוטות נוסטלגיות על הימים שבהם ילדינו רכשו השכלה מול מסכים קטנים, ועל פגישות עבודה שקיימנו מהממ"ד המבוצר בבית, תוך כדי שאנחנו נאלצים להיכנס שוב ושוב לשיחה אחרי 45 דקות, כי מעולם לא שילמנו את דמי המנוי.

• ח- חל"ת

יש שראו בחופשה ללא תשלום ברכה: זמן איכות עם המשפחה, לרוב בשכר חלקי וסביר. אחרים ראו בה מכת מוות על עולמם הכלכלי או הנפשי. לאחר מעל לחצי שנה אלו ואלו מצאו את עצמם משוועים לשיחה מהבוס. אז רגע לפני שאתם זורקים לשכן שהִתְחַלֵּת עוד בדיחה על המזל שנפל בחלקו, קחו בחשבון שהדשא של השכן תמיד ירוק יותר, גם אם לפעמים אין לו איך לשלם את חשבון המים בעבורו. 

אם שפר עליכם מזלכם, ומקום העבודה שלכם ממשיך כסדרו, תהיו טובים. תשאלו במחלקת משאבי אנוש אם יש להם תקנים פנויים בשביל חבריכם שיושבים בבית. אולי תתפלאו לשמוע על הצעות רלוונטיות. אנשים שעבדו כל חייהם והגיעו למשבר כלכלי לא מעוניינים בצדקה או בסיוע כספי, הם ירצו מקום עבודה כדי להמשיך ולהתפרנס בכבוד, כמאמר הפתגם הידוע: "תן לאדם דג, הוא ישבע ליום אחד. למד אותו לדוג, הוא ישבע כל חייו".

• חקירה אפידמיולוגית

זוכרים את התקופה הזאת, שבה ידענו מה היה המסלול המדויק של חולה מספר 17? לאיזה קניון היא הלכה, באילו חנויות היא ביקרה, בכמה מסעדות אכלה, ואיזו עוגה היא בחרה מהוויטרינה? עקבנו באדיקות של סטוקרים אחרי כל חולה וחולה, פחות או יותר עד המאתיים הראשונים. לא מתוך דאגה שמא אכן נפגשנו בחנות תבלינים בטבריה או בבנק בפתח תקווה, אלא מתוך יצר הסקרנות הטבעי שמאס בתכניות ריאליטי, וחיפש אקשן בחיים האמיתיים.

הזמן חלף, החולים התרבו, ועד מהרה הפכו החקירות האפידמיולוגיות של משרד הבריאות מחקירות נוקבות מאלו של מחלקת הרצח של ה-CIA לשאלות מפוהקות על המסלול שעברת ביום סגריר. לא כי המידע לא חשוב, חלילה, אלא כי במוקדם או במאוחר כנראה כולנו נפגשנו עם כולנו באותו תור לסופגניות, ובסה"כ – מדובר בעולם קטן מאוד. 

• ל- לימון ללימונדה 

קלישאה שנשחקה עד אין קץ. צילום: שאטרסטוק

מעולם לא היה פתגם שחוק יותר על התקופה הנוכחית, כמו "להפוך את הלימון ללימונדה". כמובן שמדובר במטפורה נחמדה וחינוכית, ובהחלט יש רבים שלקחו את הלימונים החמוצים ביותר, והפכו אותם ללימונדה עסיסית: טיפחו תחביבים ישנים, שתלו צמחים, שיפצו את הבית, או הוציאו ספר. ויש אנשים, לא משנה מי, שבזמנם הפנוי השלימו עוד כמה פרקים בנטפליקס. גם זו לימונדה טעימה דיה.

• מ- מטוש 

שם כל כך חמוד לאביזר כל כך פולשני. המטוש הוא מקל דמוי מקלון אוזניים באורך בלתי סביר, הנכנס דרך האף עד לקצה המוח, ונועד ללקיחת דגימה שתבדוק אם אתה שלילי או חיובי לקורונה. מדובר בפעם הראשונה שבה כולם רוצים להיות שליליים. תוצאות הבדיקה יגיעו בין 24 שעות למספר ימים אין-סופי, אך על הטראומה של המקל המגרד את המחשבות שלך ייקח לך עוד זמן רב להתגבר. 

• מסכה

פריט אקססוריז חובה, שנלבש על האף והפה, אך לרוב גולש אל הסנטר ומעבר לו. נועד למנוע העברת חיידקים טיפתיים, אך בפועל גורם לשיח חירשים הכולל צעקות חוזרות ונשנות "מה? לא שמעתי!" הצרה הגדולה עם המסכות היא, שמדובר בעוד פריט שצריך להתאים לבגדים ולמטפחת. הצרה הגדולה עוד יותר היא אופנת ה"דמבו", שכבשה ללא רחם את המגזר, שכן כיסוי ראש ומסכה, לא רק שלא הולכים יחד, אלא מותירים את אוזנינו הלא מחמיאות חשופות אל העולם, כורעות תחת הנטל.

• ק- קפסולות

עד לפני שנה קפסולות היו ה"בוקר טוב" במשרד, הקפה החם המפכפך מהמכונה ויוצק את קוקטייל האלים. אך שנת תש"פ, או 2020 למניינם, הפכה את היוצרות בכל התחומים, והמירה את הקפסולות הנפלאות לחידת היגיון מורכבת, שכוללת רבע כיתה, חצי מעון, שליש משרד ועשירית מניין בבית הכנסת השכונתי.

תורת הקפסולות תמיד תותיר מישהו מחוץ לעניינים: הילד ה-11 שלא נכנס עם חבריו לגן, הדודה בחתונה שזכתה לראות את החופה, אך לא את הריקודים, וזאת שנתקעה במשרד רחוקה מהחברות שלה להפסקת הקפה. אפילו קפסולה היא כבר לא תשתה איתן. מה נאמר? עולם הפוך ראיתי. יבוא יום ותשוב מכונה ליושנה, והקפסולות ישובו להיות רק מכל מתכתי קטן שמכיל בתוכו את פלא הבריאה, הזהב השחור.

• קבוצות סיכון

שומרים על הסבים והסבתות. צילום: שאטרסטוק

מאז נכנסה הקורונה לחיינו, סבא וסבתא למדו את רזי הזום ושיחות הווידאו, ומאז נהנים ילדיהם ונכדיהם מצילומי תקריב של מצח ונחיריים בני 80. בקבוצת הסיכון לקורונה נמצאים גם צעירים עם מחלות רקע, אך אוכלוסיית הקשישים היא זו שספגה ללא ספק את המכה הקשה ביותר. התחלואה הגבוהה בבתי האבות, האשפוז של קשישים רבים והתמותה הגבוהה בקרב האוכלוסייה המבוגרת שינתה את חייהם של הפנסיונרים. הסבים והסבתות שלנו נאלצו לבלות חודשים רבים לבדם, בבדידות איומה, חלקם נותרו ללא סיוע ובתנאים קשים. דור אהוב שהולך ונעלם.

• ר- רמזור 

מודל הרמזור של הפרופסור רוני גמזו כולל תוכנית פשוטה מאוד: ערים אדומות – בעלות תחלואה גבוהה ואחוזים גבוהים של הידבקויות – יישארו בסגר. ערים כתומות יהיו בבחינה, וערים ירוקות – הנקיות כמעט או לחלוטין מקורונה – יוכלו לחזור לשגרה בשמירה על ההנחיות. אין ספק שמכל המילים הגבוהות ופענוח הנתונים הסבוכים, מצאנו סוף סוף משהו פשוט להבנה. עכשיו נותר רק ליישם, ולשכנע את עם ישראל כי לא תמיד כולנו חייבים להיות בדיוק באותה הסירה. לעתים כוחנו, דווקא לא באחדותנו.

• ש- שירת מרפסות

מאז פרוץ הקורונה עולם התרבות כמעט עצר מלכת. הופעות, הצגות, השקות ואירועי תרבות בוטלו בזה אחר זה, בלי צפי לחזרה. בכל ההקלות שניתנו, התרבות הייתה תמיד האחרונה לחזור. מתוך תחושת שליחות ומתוך הבנה כי תרבות ורוח הם אלו שמחזיקים את העם ברגעים הקשים, אמנים רבים הופיעו ברחבי עירם על מכוניות או במרפסת השכונתית. שירת המרפסות, שנצפתה ברחבי אירופה בתחילת הגל הראשון, הגיעה גם לישראל, ואנשים רבים יצאו לשיר, לנשום קצת אוויר וליהנות מזיופי השכנים.

הפוסט מאלכוג'ל ועד מטוש: מילון הקורונה הגדול שייעשה לכם סדר בסגר הופיע לראשונה ב-פנימה.

״שערי צדק הוא אחד מבתי החולים בארץ שטיפלו במספר חולי קורונה הגבוה ביותר. 

זה המקום שבו התחלנו עם החולה הראשונה ופה היום אנו סוגרים מעגל עם החיסונים הראשונים בהיסטוריה של שערי צדק. אנו מקווים שהמעמד בו אנו נמצאים היום הוא יריית הפתיחה לסיומה של המגפה״.

במסגרת המבצע, תוך 12 שעות מרגע פתיחת ההרשמה למעלה מ- 1,000 אנשי צוות כבר נרשמו ויקבלו את החיסון בשבוע הבא.

הפוסט החדשות הטובות: מחלקת הקורונה הפכה למתחם חיסונים! הופיע לראשונה ב-פנימה.

המרפאה תורכב מצוות רב תחומי הכולל מומחים בתחומים השונים ברפואת ילדים, כגון: מחלות זיהומיות, ריאות, קרדיולוגיה, נוירולוגיה, גסטרואנטרולוגיה ומומחים נוספים.

בחודשים האחרונים טופלו בשערי צדק למעלה מ-100 ילדים מאומתים לנגיף הקורונה. לרובם מחלה קלה החולפת במהרה, אך לחלקם הופיעו בהמשך תסמינים במערכות הגוף השונות, כפי שמתואר היטב בעולם הרחב.

בין המקרים: תינוקת בת 3 חודשים שפיתחה בעיות מורכבות במערכת העיכול, ילדים ונערים אשר אובחנו עם בעיות לבביות חריפות וחלקם אף נזקקו לאשפוז ביחידה לטיפול נמרץ, נערים עם פגיעה ריאתית קשה שנזקקו לתמיכה נשימתית, ילדים עם הפרעות נוירולוגיות ועוד. חשוב להדגיש כי חלק מילדים אלו לא ידעו כלל שחלו בקורונה בשלב הראשון והיו ללא תסמינים משמעותיים למשך מספר שבועות.

מנהל בית החולים לילדים ע"ש וילף במרכז הרפואי שערי צדק, פרופ' יחיאל שלזינגר: "אנו רואים עליה במקרים של ילדים שנדבקו בקורונה, הן אלו הקלים שהחלימו ללא בעיות, והן אלו שהיו ללא סימפטומים למשך זמן מסוים ולאחר מכן פיתחו מחלות מורכבות ותסמונות קשות. אלו וגם אלו זקוקים למעקב במרפאה הרב תחומית החדשה הזו.

בנוסף, אני קורא לכל ההורים שילדיהם מפתחים שילוב של תסמינים בלתי רגילים כמו פריחות מוזרות, חום ממושך, כאבים בחזה, הפרעות במערכת העיכול, מצב בלבולי וכד' , אפילו אם אינם יודעים בבטחה שנדבקו לפני כן בקורונה, להגיע לבירור וטיפול. אם יתברר כי אכן מדובר בתסמונת הייחודית הזו שלאחר הדבקה בקורונה, הבירור והטיפול הן במהלך האשפוז והן לאחריו במסגרת המעקב המרפאתי במרפאה החדשה, הינם חשובים ביותר לבריאותו של הילד".

הפוסט מרפאה למעקב וטיפול בילדים שחלו בקורונה נפתחה במרכז הרפואי שערי צדק הופיע לראשונה ב-פנימה.

בחודש מנחם אב אנחנו מבקשים מה' שינחם אותנו. השבר כל כך קשה, ואין לנו כבר יכולת לסבול את המרחק והניתוק. לכן, למרות חטאינו ובגידותינו, אנו מתפללים: אבא, נחם אותנו. התקווה היחידה שלנו נמצאת אצלך אבא. ברחמיך, בקרבתך, בהיגלותך על העולם. די לנו עם ההסתרות. אנחנו מבקשים נוכחות גלויה.

במצרים, המכות הסירו את המסך מעל חוקי הטבע וגילו את ה' כמנהיג הבריאה. כל המכות היו טבעיות, אבל מוגזמות בגודלן, בהיקפן ובאינטנסיביות של הופעתן. והנה גם אנחנו עומדים מול מכה כזאת, נגיף שהוא כביכול טבעי, הרי בכל שנה אנשים מתים משפעת – אבל הקורונה חריגה בממדים ובהיקף שלה.

איך ה' מדבר אלינו דרכה, מה הוא מבקש מאיתנו ומה השיעור שהאנושות עשויה ללמוד מהמגפה הקשה הזאת? יש מספר נושאים שמקובלים על כולם, שהתחדדו בזכותה.

גמישות ואופטימיות

גילינו שהרבה יותר כיף לעבוד מהבית, הבית הוא עוגן וגם מקום לטיפוח, בעוד התעסוקה האינטנסיבית גורמת להזנחה. יחד עם זאת, כולנו צריכים לצאת. לפגוש אנשים, להיות בקשר. קשר אנושי הוא מזין, מחיה ומפרה, הרבה יותר ממה שחשבנו.

נזכרנו בכך שכולנו קשורים זה לזה ותלויים זה בזה בצורה מאוד קיומית. כל מעשה של כל אחד משפיע על כולם. כל אחד חשוב. התנהגות מוסרית ואחראית מקדמת את הכלל, וכן להפך. ומצד שני, גם כשבודדים אפשר להיות בקשר. אצל כל אחד יש פוטנציאל גדול של אפשרויות למפגש ונתינה.

בתקופה הזאת הרגשנו בצורה חזקה איך כשמשהו אחד נסגר, משהו אחר נפתח. המיומנות החזקה ביותר היא גמישות ואופטימיות. יש בתוכנו המון כוח, ואנחנו יכולים להעניק אותו אחד לשני בדרכים מגוונות.

לצערנו, בגלל מספר המתים הגדול בקרב העם היהודי בתפוצות, נוכחנו לדעת גם כי ארץ ישראל היא המקום הכי טוב ליהודים. והלוואי שלא נצטרך צרות כדי ללמוד זאת.

תלויים באוויר

למדנו שאפשר להתחתן אחרת, העיקר שמחת הנישואין.

למדנו שגם ברחוב, בתחנת האוטובוס, במרפסת ובחצרות ניתן להתפלל במניין, עם כל מי שרוצה להצטרף, ומול כל מי שמתבונן מן הצד. למדנו שאפשר למחוא אחד לשני כפיים ולגעת בלב. למדנו כמה ההתמסרות נותנת.

אנחנו מסגלים כישורים של חיים בתוך אי בהירות. מתי יסתיימו הלימודים, האם ואיך הם יתחילו. מה יהיה עם תפילות ימים נוראים. הרבה שאלות סובבות אותנו, שאלות שמעולם לא שאלנו. הכול היה כל כך ברור, ועכשיו לא.

זה אולי הלימוד הגדול מכולם, לדעת עד כמה אנחנו תלויים. עד כמה שום דבר לא מובן מאליו, ומה שיש הוא חסד אלוקי גדול. את סוד ההשגחה האלוקית אנחנו לא מבינים, וכנראה לא נבין. זה למעלה מבינת אנוש. אבל יש לנו היכולת לקרוא לה', מתוך הבנתנו הדלה.

העולם עבר ועודנו עובר משבר גדול. פרנסת רבים אבדה, חיי רבים וטובים נטלו, ויחד עם זה היו רבים יותר שהחלימו, ונקווה שרבים יתאוששו כלכלית ויצמחו מהמשבר.

בחודש הזה, שבו אנו מרגישים את המשברים הקשים ביותר שעם ישראל עבר, נחם אותנו, אבינו. אמור לצרותינו די. הפוך לנו משבר ללידה, ומכה לרפואה. פדנו מכל צרותינו, וחוש לגאלנו.

הפוסט מי ירפא לך / הרבנית נעמי שפירא הופיע לראשונה ב-פנימה.

כשקרוב לשליש מאוכלוסיית העולם הצטווה להישאר בבתים בשל התפרצות מגפת הקורונה והערים הגדולות הפכו לערי רפאים,  בעלי החיים היו העיקריים שנהנו מהמצב. הציפורים צייצו, ברווזים הופיעו במקומות שונים בעיר ובחיפה חזירי הבר כבשו את חצרות הבתים. בים אוכלוסיית הדגים גדלה, הדולפינים הרגישו בבית וציפורים מזנים  שונים ונדירים נצפו בהמוניהם בשמים.

גם ידידו הטוב של האדם היה לצידו בתקופת ההסגר האחרונה, בימי המאבק במגפת הקורונה. אין כמו כלב שופע חום ואהבה, המכשכש בזנבו ומסמן שצריך לצאת החוצה לסיבוב התאווררות בשכונה או משחק עם הילדים. חתולים הסתובבו  חופשיים ובני האדם שזמנם היה בידם, דאגו לשלומם.

לפני שהעולם יחזור לקדמותו ושוב בני האדם יכבשו בחזרה את כדור הארץ ונדחיק את בעלי החיים מאזורי המחייה הטבעיים שלהם, גלריית האומנים של קניון עופר רמת אביב תציג  תערוכה קבוצתית חדשה:  "מסיבת חיות – בעלי חיים ואקולוגיה בימי קורונה", במסגרתה  יציגו כ-15 ציירים, צלמים ופסלים את יצירותיהן, המתייחסות לנושא וממקדות את המבט בהרמוניה שנוצרה בעולם בחודשים האחרונים בינינו, בני האדם ליקום.

את התערוכה אצרה  איילת אמוראי – בירן, בהפקתם של שירי מאיר ושוקי כהן מ"אמני ישראל מתאגדים".

האמנים המשתתפים בתערוכה:  דויד מונסנגו – צלם הטבע, הצייר גבי קלנר, הפסלת נירה בן דויד, האמנית המייצרת עבודות מבד ג'ינס – אידה לומיאנסקי, המאייר אביחי פנחס, הציירת פנינה נדיבי, צלם הטבע אלון מאיר, הציירת מיכל אשל, והציירות דינה זייפר, אירית פלץ, רבקה נבו  והדר קרני.

התערוכה פתוחה לקהל הרחב בעופר רמת אביב החל מה 20.8.2020 עד   10.9.20

הפוסט תערוכת "מסיבת החיות" הופיע לראשונה ב-פנימה.

ככל הנראה מדובר בזמן הארוך ביותר בכל העולם שמטופל שהה במחלקה המבודדת.

בשבועות האחרונים מצבה השתפר בזכות הטיפול המסור ולאחר שהחלימה לחלוטין שוחררה במצב טוב לביתה.

ד"ר רמזי קורד מנהל המחלקה, "אנו כל כך שמחים שמרינה החלימה ומשתחררת היום. בכל ימי אשפוזה היא הפכה לחלק מהמחלקה ומהמשפחה ואנחנו שמחים איתה ועם משפחתה שהיא חוזרת הביתה בריאה".

מרינה הספיקה לחגוג את יום הולדת במהלך האשפוז. צוות המחלקה, האחיות והרופאים חגגו עם מרינה את ההחלמה והשחרור לביתה.

הפוסט המחלימה המרגשת ביותר ממחלקת הקורונה! הופיע לראשונה ב-פנימה.

בין פרטי הקולקציה ניתן למצוא מסיכות עם דפוסי: אבוקדו, שפמים, שפתיים, כתר, כדורסל וכדורגל, מנומר, אננס, פלמינגו, צבאי, דובדבנים, חצים, גרפיטי, כוכבים ועוד.

המסיכות עשויות בד איכותי-  100% כותנה- סאטן בצפיפות גבוהה, המאפשר לנשום דרכן בקלות וכן סינון האויר בצורה אופטימלית. היותן בכותנה, מונע הצעת יתר וגירוי העור.

המסיכות מוצעות במארז זוגי הכולל 2 מסיכות בדפוס זהה.

מחיר למארז זוגי :

מסיכות לילדים ונוער- 8 ₪

מסיכות מבוגרים- 9.90 ₪

הפוסט היש צוהלת ושמחה כמוני מסכה? הופיע לראשונה ב-פנימה.

הקייטנות מגיעות לקיצן, טיסות לחו"ל עדיין מחוץ לתחום והחום הכבד מרחיק הורים רבים מפעילויות חוץ עם הילדים. לאורך כל חודש אוגוסט פסטיבל 4×4 יחשוף את הילדים למגדל אייפל – גם ללא טיסה, יכיר לילדים משחקי ילדות קלאסיים, ואפילו יחזיר אותם לתקופת הדינוזאורים, והכל בפעילויות ממוזגות וללא עלות.

בשבוע הראשון של אוגוסט, יזכו הילדים לבקר בפריז, בקאריביים ואפילו לחזור בזמן לימי המערב הפרוע, בשלוש עולמות תוכן שונים:

במתחם פריז יוכלו הילדים להרכיב דגם של מגדל אייפל, או דווקא להתמחות בהכנת מאפי פטיסרי צרפתיים בסדנה לקישוט קאפקייקס. במתחם המערב הפרוע יקבל את פניהם של הילדים קאובוי קשוח וחביב אשר ידריך שלוש הפעלות מתחלפות: הכנת פרסה מקושטת וצבעונית, קליעה למטרה נושאת פרסים, או שעת סיפור המגוללת סיפורים מותחים ומלאי גבורה מן המערב הפרוע. במתחם חוף הים הקאריבי שתי פעילויות השואבות השראה מחוף הים, שיתקיימו במקביל: סדנה להכנת מובייל מצדפים, וסדנה להכנת צמיד ושרשרת צדף. זאת לצד סדנת ריקודי הולה – ריקוד המגיע אלינו מאיי הוואי, ונרקד לצלילי שירים מסורתיים ונגינת היוקללה.

בשבוע השני של אוגוסט, פסטיבל משחקי ילדות יחשוף את הילדים למשחקי הילדות הקלאסיים של פעם, לצד משחקי ילדות עכשוויים ומפתיעים.

במתחם משחקי ילדות של פעם יתנסו הילדים בלא פחות מ-10 משחקי עבר בניהם קלאס, דמקה, סולמות וחבלים, באולינג, דוקים ועוד. במתחם המשחקים העכשווי יחכו לילדים שולחן כדורגל, הוקי שולחן, פינג פונג שולחני, ועמדות משחקי x-box.

בשבוע השלישי יבקרו הילדים בעולם משחקים שהתנפח לממדים עצומים: עם מתחם מגה בלוקס ומתחם פאזלים ענקיים, ובשבוע האחרון של אוגוסט יכנסו הילדים לעולם הדינוזאורים – עם דמויות דינוזאורים ענקיות שיקבלו את פניהם לצד מתחמי פאזלים, יצירה, עמדות מיני-גולף, עמדות צילום ועוד, כולן חושפות את הילדים לזני דינוזאורים מגוונים.

שעות הפעילות ימים ראשון-חמישי 11:00-14:00, 16:00-19:00 יום שישי 11:00-14:0.

הפעילויות מתאימות לגילאי 4-11. מתחמי משחקים מתאים עד גיל 15

כל הפעילויות יתקיימו בהתאם להנחיות משרד הבריאות תוך שמירה על תקנות התו הסגול:  שמירה על היגיינה, מרחק ובסבבים של עד 10 משתתפים בכל סבב.

שבוע מסביב לעולם: 2-8.8

שבוע משחקי "אז ועכשיו" 9-15.8

שבוע קוביות ענק מגה בלוקס 16-22.8

שבוע דינוזאורים 23-29.8

עדכונים רציפים ניתן למצוא באתר ובעמוד הפייסבוק של אושילנד:

https://oshiland.co.il/,

https://www.facebook.com/oshiland

אושילנד

עתיד ידע כפר סבא

הפוסט פעילויות חינמיות לילדים במהלך הקיץ! הופיע לראשונה ב-פנימה.

השנה, בחודשים האחרונים, הכול עבר לבית. הבית הפך להיות, מעבר לתפקידו הטבעי כמקום שבו חיים וגרים, גם מקום של תורה ותפילה. אומנם בתחילה הלב התכווץ על היעדר המניין ועל השקט ששרר בבית המדרש ההומה, אך הוא גם התרחב, בהכנסת התורה והתפילה הביתה פנימה.

מדרש רבא בפרשת חיי שרה מתאר את כניסתה של רבקה לאוהלה של שרה, אותו אוהל מבורך ששרה יצרה: "כל ימים שהייתה שרה קיימת, היה ענן קשור על פתח אוהלה. כיוון שמתה, פסק אותו ענן, וכיוון שבאת רבקה חזר אותו ענן. כל ימים שהייתה שרה קיימת, היו דלתות פתוחות לרווחה, וכיוון שמתה שרה פסקה אותה הרווחה, וכיוון שבאה רבקה, חזרה אותה הרווחה. וכל ימים שהייתה שרה קיימת היה ברכה משולחת בעיסה, וכיוון שמתה שרה פסקה אותה הרווחה, וכיוון שבאת רבקה חזרה. כל ימים שהייתה שרה קיימת היה נר דולק מליל שבת ועד ליל שבת, וכיוון שמתה פסק אותו הנר וכיוון שבאת רבקה חזר…"

כל הסימנים המיוחדים ששרה ורבקה הטביעו, מלווים אותנו בבתי ישראל. הענן, הברכה, הרווחה והנר. אלו המאפיינים של העשייה הנשית הייחודית, הקשר האינטימי שמשרה שכינה, גמילות חסדים, הזנה מבורכת, ואור של שלום וקדושה. עכשיו אנחנו זוכות, בצוק העיתים, להכניס עוד ממדים של קדושה אל תוך הבית – לימוד תורה ותפילה.

ואפילו אם עד עכשיו תמיד הייתה תפילה בבית, והיה לימוד תורה בבית, כעת זה קורה רק בבית. זה עשוי להיות מאתגר מאוד להכניס הכול לבית אחד, ובכלל, השהייה הממושכת בין ארבעה כתלים יכולה להיות מאוד מתסכלת, אך יחד עם זאת יש לנו הזדמנות חד פעמית משום שכאשר נחזור לבתי הכנסת, לא ניזום לימוד משפחתי. כל אחד יפנה לאן שליבו חפץ.

ה' חפץ שליבנו יהיה השנה בלימוד התורה בבית, במה שיש לבית הקטן והספציפי שלנו להציע. בחברותות או בלימוד של כולם, בכל דרך אפשרית וטובה. שנעניק אחד לשני את אהבת התורה וידיעתה, כל אחד לפי עניינו. ה' חפץ שנהפוך את הבית למקום תפילה משפחתי שבו לכל בני הבית יהיה חלק, מקטן ועד גדול. שנהפוך את הבית למקום שהשכינה שורה בו.

ברור לכול שאנחנו נמצאים במהלך אלוקי, בו מידת הבחירה האנושית מוגבלת, ורק הבחירה הגדולה כיצד להתבונן על המהלך, נשארה לנו. מי יודע אם לעת כזאת הגענו למלכות. אולי התנועה המטלטלת של הפמיניזם והשפעתה על לימוד התורה של נשים דחפה אותנו לגדול ולצמוח, כדי שנרבה גם את התורה בבית מתוך שותפות, מעורבות, ידענות ואכפתיות?

אולי כל זה מכין אותנו למצב של "ומלאה הארץ דעה את ה'" מתוך הבתים שלנו, מתוך הכוח של כל אחד ואחת, ללא השוואות, אלא מקרב לב וגודל הנשמה?     

הטור פורסם מגזין פנימה סיוון. להצטרפות למגזין https://bit.ly/2UL0Jrt

הפוסט כשהבית הופך למרכז החיים הופיע לראשונה ב-פנימה.