"ניסיתי הכול והכול כואב", אמרה לי חברה שילדה לא מזמן את ילדה החמישי בלי אפידורל.
מצד שני, תמיד תהיינה גם מי שתספרנה בעיניים נוצצות על התנוחה החדשה שמצאו שהפכה את חוויית הלידה שלהן לקלה ונוחה הרבה יותר. כיום לא מעט נשים כבר לא מסתפקות בלידה תקינה. הן מבקשות לחוות, לבחור ולהיות פעילות בתהליך מתוך קשב לגופן ולעצמן, כך ש"חוויית הלידה" ו"עיבוד הלידה" הפכו למושגים שגורים. אם כן, האם לידת מים היא אכן בגדר בשורה, או שמא היא דרך חדשה שמצאו המחלקות בבתי החולים השונים להתחרות על ליבן של היולדות, ועל התקציבים הבאים בעקבותיהן?

חיבוק מיימי
הראשון בעולם המערבי שהעלה את הרעיון כי שהייה במים יכולה להקל על כאביה של היולדת בזמן הצירים הוא הגינקולוג הצרפתי מישל אודן. עוד בשנות השבעים של המאה הקודמת התקין אודן בריכה מתנפחת פשוטה ליד חדר הלידה בבית החולים שבו עבד, ותוך שנים אחדות השתמשו בבריכה אלפי נשים וכמאה מהן אף ילדו בה. אודן גילה כי המים מפחיתים את הכאב, מסייעים ליולדת להגיע להרפיה ומקצרים את השלב הראשון של הלידה.
מראשית שנות השמונים ואילך, הלך והתפשט השימוש בבריכת מים בלידה במדינות רבות בעולם.
בבריטניה, למשל, לידת מים נחשבת כיום לאופציה שגרתית לנשים בריאות שהריונן בריא.

התינוק מוגן על ידי רפלקס הצלילה. צילום: אילוסטרציה

"יש הרבה אלמנטים במים שעוזרים ליולדת", מספרת רווית פרידמן, דולה שמלווה לידות במים. "קודם כול הטמפרטורה של המים. המים בלידה לרוב מחוממים ל 35- מעלות, דבר שנותן תחושה של עיטוף ויש לכך אפקט מרגיע. גם הלחץ של המים על הגוף הוא כמו חיבוק שעוזר כשכואב. את גם רואה שכשאישה נכנסת למים משהו אצלה משתנה. זה נכון שעדיין היא כאובה, אבל היכולת שלה להכיל את הכאב גדלה".

מיכל רוזן, מיילדת מוסמכת ומקימת 'קורה' – קליניקה וקהילה לנשים, ילדה בעצמה בשתיים מתוך ארבע לידותיה בתוך בריכה ותומכת מאוד בלידות אלו. "אנחנו יודעים כבר המון שנים שלידות מים מאוד מקלות על נשים", היא אומרת.

האם הרגשת שהלידות שילדת במים הפחיתו את הכאב לעומת הלידות הרגילות שחווית?
"לגמרי, חד משמעית. גם צריך להבין שהתחושה של המתיחה של העור היא מאוד שונה. בלידה יש מצב של crowning , שבו הראש של התינוק מותח את העור, ובתוך מים חוויית הכאב עקב המתיחה מופחתת. אין מחקר שהוכיח זאת, אבל אין כיום גופים בעלי אינטרס לחקור לידות מים. מבחינת החוויה, נשים שילדו במים יגידו לך שזה לא דומה לשום דבר אחר. חוויה שהתינוק עובר ממים למים, תחושה שהעור פחות נמתח והפחתה בחוויית הכאב. אנחנו גם רואות מהניסיון שיש פחות קרעים, אבל אין אף מחקר שמוכיח שיש הפחתה של קרעים בדרגה שלוש, שהם הקרעים החמורים יותר, לצערנו".

האם המיילדות עוברות הכשרה מיוחדת ליילד במים?
"כל בית חולים שפותח את האפשרות ללידות מים מבצע הכשרות ייעודיות לכך. אני עצמי השתתפתי בשלוש הכשרות כאלה. יש עקרונות מאוד חשובים בלידות מים. קודם כול, צריכה להיות ציפה של הגוף כדי שתהיה הפחתה של הכאב. זאת אומרת שאי אפשר ללדת במים בגובה של 30 סנטימטרים. דבר נוסף הוא שברגע שראשו של התינוק יצא מהמים אי אפשר להחזיר אותו למים. לומדים גם מה קורה אם פתאום צריך לחלץ את האימא במהירות מהמים, אם יש איזה קושי בלידה. לפעמים כשהלידה מתעכבת אנחנו דווקא נמליץ לאישה לצאת מהמים, מכיוון שהציפה מפחיתה מעט את כוח הכבידה, ולכן לפעמים היא לא מקדמת את הלידה".

יודעים כבר שנים שלידות מים מקלות על נשים. אילוסטרציה

אבל מה עם התינוק שנולד במים? האם לא עלולה להיגרם לו מצוקה נשימתית?
התינוק למעשה מוגן על ידי "רפלקס הצלילה" – הוא סוגר באופן אינסטינקטיבי את דרכי הנשימה שלו וממשיך לנשום דרך חבל הטבור עד שפניו ייחשפו לראשונה למגע עם האוויר.
בארצות הברית, בשונה ממדינות אחרות, קיימת הסתייגות מלידות במים, והאקדמיה האמריקנית של רופאי הילדים והגינקולוגים נמנעת מלתמוך בהן מאז 2014 , בעקבות מקרים נדירים ובודדים שבהם התרחשו סיבוכים ביילודים, כמו מצוקה נשימתית ושאיפת מים נגועים בדם. במקרים אחרים תינוקות שנולדו בלידת מים ביתית באריזונה לקו ב"מחלת הליגיונרים" (דלקת ריאות חיידקית) בעקבות ברזים שהיו נגועים בחיידק. לפיכך פרסם המרכז לבקרת ומניעת מחלות בארצות הברית כי לפני לידת מים יש לברר את בטיחות מקור המים ואיכות החיטוי שלהם.

"היה מחקר אמריקני שיצא לפני כמה שנים והראה שיש סיכון בלידות מסוג זה", מספרת רוזן, "היתרונות של לידות מים ידועים המון שנים, וכיום מבינים שהמחקר ההוא לא היה מספיק מקיף".
"לא קיימת כל סכנה לתינוקות בריאים, גם בשל מנגנון הצלילה וגם בשל חוסר בטריגרים לשאיפה מתחת למים", מסבירה שירי נגר, אחות סגנית חדר לידה בלניאדו. "הסכנה לשאיפה היא רק בתינוק שסובל מהיפוקסיה, מצב של חוסר באספקת חמצן, ולכן לידות מים מתבצעות עם ניטור עוברי תקין. הניטור מתבצע לסירוגין לאורך כל הלידה, וכך מוודאים שהתינוק אינו במצוקה. כפי שהתינוקות לא שואפים מים ברחם כל עוד הכול תקין, כך אין סכנה שישאפו כשהם יוצאים למים".

כמה זמן התינוק יכול להיות מתחת למים?
"כל עוד התינוק לא יצא מהמים הוא מקבל חמצן דרך השליה", אומרת שירי. "לוקח כמה דקות לשליה להתנתק באופן מוחלט מקיר הרחם, ולכן הדופק בשליה ממשיך עוד כמה דקות לאחר הלידה, כך שבאופן תיאורטי התינוק יכול להיות דקות אחדות מתחת למים בלי בעיה. עם זאת אנחנו לא משתהים, ומרגע שכל הגוף יוצא מהמים, בתוך כמה שניות אנחנו מוציאים את התינוק החוצה. היציאה מחוץ למים היא מיידית אך לא מהירה, לצורך שמירה על בטיחות – כדי שלא ייקרע חבל הטבור, לדוגמה. אם חבל הטבור כרוך סביב הצוואר או כל חלק אחר בגופו של התינוק, מתירים אותו מתחת למים בנחת ומוציאים כשהכול משוחרר"

רונן מוסיפה כי טענה נוספת של המתנגדים ללידות מים במשך השנים הייתה שכאשר התינוק עובר דרך תעלת הלידה, הוא נחשף לסביבה החיידקית של האימא שתהיה חלק ממערכת החיסון שלו, ואם הוא עובר דרך המים נשטפת ממנו השכבה הזאת והוא יהיה פחות מחוסן, "אבל כיום יודעים שלא סביר שהחיידקים יישטפו", היא אומרת.

***
הכתבה המלאה במגזין פנימה
גם אני רוצה לעשות מנוי למגזין בקליק!

הפוסט מים. חיים הופיע לראשונה ב-פנימה.

כל הורה יכול להעיד שהולדת תינוק היא אכן מתנה ענקית, אושר צרוף ותחושה מדהימה שאין לתאר, אך לצד כל הרגשות הללו יש גם רגשות אחרים, קצת פחות חיוביים, ורובנו בכלל לא מודים בהם (כי אנחנו מרגישים הורים רעים להודות שלפעמים קשה לנו).
פתאום ההורים מרגישים אחריות ענקית, אין להם זמן לעצמם, הם צריכים להקדיש את כל כולם לרך הנולד, בלי שינה, בלי מקלחת טובה, בלי זמן איכות לעצמם ובטח לא זמן רומנטי.
נוסף על כך מתחילות לצוץ דאגות ומחשבות שאופייניות להורים טריים: האם התינוק מתפתח כראוי? האם להאריך את חופשת הלידה או לחזור לעבודה? במקביל מתעוררות גם מריבות בין בני הזוג לגבי הטיפול בתינוק – תור מי להחליף חיתול ולקלח? למה אימא שלך לא עוזרת לנו יותר? ההתחלה היא בהחלט לא קלה.

מחיים ספונטניים של לדאוג לעצמי ולבן הזוג – פתאום ישנו יצור פצפון וחסר אונים שצריך לדאוג לו. הספונטניות נעלמת, ובמקומה מגיע סדר יום סיזיפי הכולל בעיקר האכלות, החלפת חיתולים ולילות ללא שינה.
מחקרים מהשנים האחרונות הוכיחו כי עם הולדת הילד הראשון ניכרת הידרדרות ביחסים בין בני הזוג במשך כארבע שנים לאחר הלידה. הידרדרות זו באה לידי ביטוי בירידת רמת שביעות הרצון מהזוגיות, ירידה בתקשורת הזוגית, קושי גדול יותר לשלוט בכעסים ורמת אמון נמוכה יותר. אבל, יש גם חדשות טובות: מחקר טרי שנערך על ידי החוקרים דוס ורודס העלה כמה עצות שיעזרו להורים טריים לצלוח את המשבר של הולדת הילד הראשון.

עבדו על האמון ועל הביטחון שיש לכם בבן הזוג

ברגע שהבסיס שלכם חזק ויציב, כל הקשיים שמגיעים עם הולדת התינוק הראשון יהיו מזעריים.
לעומת זאת, כאשר לא קיים בסיס איתן של אמון וביטחון בזוגיות – הקשיים הללו עלולים להוביל למשבר ביחסים.

שמרו על הבריאות הנפשית שלכם

ככל שרמת החרדה או הדיכאון גבוהה במהלך ההיריון, כך היחסים בין בני הזוג מתערערים בשנים הראשונות של ההורות. לכן הקפידו לטפל בעצמכם, להימנע מסטרס ולהיות מודעים למצבכם הנפשי. אם אתם מזהים שלא הכול כשורה – אל תטאטאו מתחת לשטיח ותחכו שהכול יעבור או שהזמן יעשה את שלו, אלא טפלו בעצמכם. כשאתם תצאו מהדיכאון או מהחרדות – תעזרו לא רק לעצמכם אלא גם לתינוק שלכם ולבן הזוג.

הקפידו על יציבות כלכלית

המחקר גילה כי זוגות שהיו בעלי יציבות כלכלית הצליחו לשמור יותר על היחסים שלהם. לעומת זאת, בקרב זוגות שהיו באי-ודאות כלכלית, הקשיים שהתעוררו לאחר הולדת הילד הראשון השפיעו יותר על מערכת היחסים שלהם. זה הזמן להתחיל ללמוד כיצד לנהל נכון את הפיננסים שלכם. האינטרנט גדוש במידע ובטיפים להתנהלות כלכלית נבונה, וברגע שתרגישו שיש לכם שליטה על חשבון הבנק שלכם, האמינו לי שירד לכם הרבה לחץ.

חזקו את הזוגיות שלכם

הוכח כי זוגות בעלי מערכת יחסים בריאה ויציבה הצליחו לעבור ביתר קלות את הקשיים השונים שמגיעים עם ילד ראשון, וזאת לעומת זוגות שהתקשורת ביניהם לא הייתה מספיק טובה או שרמת הקונפליקטים ביניהם הייתה גבוהה מהרגיל. לכן השקיעו מאמץ ועבדו על הזוגיות שלכם. מצאו בה את נקודות התורפה ונסו לחזק את מערכת היחסים. ברגע שהזוגיות טובה, כל שאר הדברים מסתדרים.

היעזרו בסביבה

יש תינוקות נוחים מאוד שישנים כל הלילה ומעסיקים את עצמם במהלך היום. אין ספק שהם עושים להורים את החיים קלים. אבל יש הרבה תינוקות פחות נוחים – הם סובלים מגזים, ישנים מעט, יש להם טמפרמנט שדורש יותר תשומת לב. במקרים כאלה ישנה השפעה גדולה יותר על מערכת היחסים בין ההורים, מהסיבה הפשוטה שההורים עייפים, מתוסכלים ולכן הם פחות נעימים זה לזה. אמנם אי אפשר לקבל תינוק לפי הזמנה, אבל אפשר להיעזר בסביבה כמה שיותר – גם באנשי מקצוע כמו יועצי הנקה ושינה וגם במשפחה הקרובה ובייביסיטר מדי פעם, כך שתוכלו לקחת לעצמכם קצת אוויר, לחדש כוחות ולהטעין את המצברים.

לסיכום, זכרו: לא משנה כמה אתגרים מביא עמו הרך הנולד, אין ספק שכל הקשיים – לילות ללא שינה, בכי חסר אונים שצובט לכם את הלב כי אינכם יודעים מה סיבתו, העדר הספונטניות בחייכם והאחריות הענקית שהוטלה לכם על הכתפיים – הכול שווה את זה.
החוכמה היא לא להסתגר בבועה של הורים במשרה מלאה בלי חיים משל עצמכם. מצאו את הזמן, הקדישו אותו קודם כול לעצמכם ברמה האישית, וגם לכם כזוג. וזה לא משנה אם אתם טרוטי עיניים ורק חולמים על לילה של שינה רצופה. קומו על הרגליים, עשו מקלחת טובה, התרעננו, התגנדרו וצאו מהבית. אתם תודו לעצמכם אחר כך, באחריות.

הפוסט מזוג להורים: איך תינוק ראשון משפיע על הזוגיות? הופיע לראשונה ב-פנימה.

"הייתי אישה מוכשרת שהכול מצליח לה בחיים והיה ברור שיהיו לי ילדים בקלות, אבל זה לא קרה", מספרת איילה (שם בדוי), בשנות השלושים לחייה, הנשואה כעשור. "לנגד עיניי חלפו נשים, שכנות וחברות, שהתחתנו שנה וחצי אחריי ונכנסו להיריון וילדו. זה לא הסתדר לי, הרי אני התחתנתי לפניהן, איך זה יכול להיות? כל הזמן התפללתי שאהיה בהיריון לפני שחברה מתחתנת, כי הצלחה כזאת של מישהי מציפה את החוסר שלי.
"עיקר ההתמודדות שלי הייתה במפגשים של נשות הקהילה שבהם דיברו רק על לידות והריונות, והיו גם תלונות של נשים שנכנסו להיריון מיד אחרי החתונה ולא היה להן זמן לנשום. ישבתי שם והסמקתי. התביישתי מכך שאין לי ילדים ואני לא בהיריון, והייתי בטוחה שזאת אשמתי ושאני לא בסדר. היה לי חשוב להראות כלפי חוץ שהכול בסדר ובשליטה ולחייך, וזה גזל ממני המון כוחות. היום אני במקום אחר, אבל אז נמנעתי מלצאת מהבית".

סוד בדרך הטבע

איילה התגוררה במקום קהילתי וצפוף עד כדי כך ששמעה מדי ערב את שיר הערש ששרה השכנה לילדיה. הצפיפות, הבדידות, העצות והמבטים המרחמים גרמו לבני הזוג לעבור דירה למקום מאוורר יותר, אך מהתמודדות אחת היא לא יכולה הייתה לברוח: "הקושי העיקרי היה עם חמותי. היה לה מאוד קשה להכיל את ההמתנה שלנו, וזה הגיע לרמה שהיה לה קשה לקבל אותי. בסוף, כשסיפרנו להם שהבעיה העיקרית נמצאת אצל בעלי, הם כמעט נפלו מהרגליים והיו בהלם שיש לבן שלהם בעיה ושזה לא רק הכלה שלהם שבגללה אין לו ילדים".

איך הביקורת השפיעה על הזוגיות שלכם?
"כמובן שזה גם מאוד השפיע על הזוגיות והרעיל אותה ויש לנו מכך משקעים רבים. הפרטיות מאוד חשובה לי, זה הדבר הכי בסיסי שנשאר לנו גם במציאות הטיפולים. לכל אדם יש זכות להביא את הילד שלו לעולם בלי שאף אחד יעז להוציא על זה מילה. זה אמור להיות סוד בדרך הטבע".

בשנה האחרונה נקלטה איילה בהיריון טבעי שנפל בתחילתו. למרות הסודיות האופפת בדרך כלל את טיפולי הפוריות היא בחרה לשתף בכך את המשפחה, אך זו לא הצליחה להכיל ולתמוך בה.
"היו לנו הפלות בעבר, אבל אף פעם לא חווינו אותן בכאב כזה. היה לנו קשר מדהים עם העובר ואני ממש מרגישה שאיבדנו ילד. הרגשתי צורך לכתוב על זה בוואטסאפ של המשפחה, והם הניאו אותי מלעשות כן. זה הסעיר אותי מאוד. איך אפשר לכתוב שם שטויות ולפרסם תמונות של הילדים וטיול משפחתי אבל לא על ההפלה שלנו? היה לי כזה כאב עד שכתוצאה מכך עזבנו את הקבוצה. בוואטסאפ ביקשנו שיהיו רגישים כלפינו, אבל בפועל מיד אחר כך כתבו דברים שהיו לנו כמו מלח על הפצעים ושכחו את מה שעברנו. אנשים מתחתנים ויולדים ילדים, ואני שואלת את עצמי: אני אולי מלאך, כי הטבע לא עובד עליי?"

תקופת ההמתנה מזמנת אתגרים זוגיים, משפחתיים וכלכליים. תמונת אילוסטרציה

רחל, בת 29 ונשואה כתשע שנים, זכתה לחבוק לא מזמן בן בכור, וגם לה יש בטן מלאה על תקופת
ההמתנה הארוכה: "בשנים האחרונות הרשינו לעצמנו להבריז מאירועים ובעיקר מבריתות שבהן ציפו מאיתנו להיות קוואטרים. היו פעמים שננזפנו על כך שלא הגענו לשמחה או למפגש משפחתי, ולא התחשק לנו לפרט שבדיוק עברתי שאיבה, החזרה, אשפוז או הפלה, או שבדיוק קיבלנו תשובה שלילית ולא התאים לנו נסיעות ושמחות. זה מתסכל שבמשפחה לא מגדילים ראש מול זוג שמן הסתם עובר משהו ולא מעוניין לשתף".

ואיך הגיבה הסביבה?
"הסביבה מגיבה מאחורי הגב בצקצוקים ואנחות. למדתי להגיב בציניות על שאלות חסרות רגישות בלי להתחשב ברגשות השואלים. אם אישה זרה או דודה רחוקה מרשה לעצמה לגעת לי בבטן ולשאול 'באיזה חודש את?', אענה בלי לחשוב פעמיים 'חודש תמוז'", היא אומרת בציניות. "התקופה הזאת עלולה לפגוע בזוגיות, ובהחלטה משותפת החלטנו לעשות הכול כדי לחזק זה את זה ולשמור על הקרבה והחברות בינינו. בסופו של דבר יש לנו רק זה את זה בהתמודדות הזאת".

הכתבה המלאה במגזין פנימה 

להצטרפות ורכישת מנוי לחצי כאן >> אני רוצה מנוי למגזין פנימה!

הפוסט בטן מלאה הופיע לראשונה ב-פנימה.

לא רק פיזי
פוריות האישה נוגעת עמוק במערכת היחסים ההדוקה בין הגוף לנפש בכיוון פנימ"י – פוריות, נשיות, ומיניות. בין שלושת אלה יש קשר והשפעה הדדית. בנוסף לכך, כל אחד מהם מגלם בתוכו יחסי גומלין בין גוף לנפש. כאשר הנפש חופשייה להיות פורייה ויוצרת, פוריות הגוף תושפע מכך לטובה.
אישה שמרגישה שהאנרגיה הנשית שלה נוכחת, זה יתבטא גם בהתנהגות שלה. אם אישה מרגישה "בבית" בתוך הגוף שלה, זה בהחלט ישפיע לטובה על האופן שבו היא חיה את המיניות שלה.
אז ממה מתחילים? תהליך עמוק של כמה שנים זה נחמד, אבל בינתיים רוצים ילד…

דימוי שעולה אצל נשים רבות לאישה שמחכה לילד הוא עמידה בצומת גדול שמסתעף להרבה כיוונים, והיא, בעלת כוחות אדירים ורצון עז – עומדת נבוכה, מבולבלת, ולא יודעת לאן לפנות והיכן להשקיע את הכוחות.
"מה תוקע אותך?" שאלתי את אותה אישה. לרגע ניצת אור בעיניה ואז כבה.
"יש כל כך הרבה דברים", אמרה בחוסר אונים, "אני לא יודעת מה לעשות ומאיפה להתחיל… בלגן!".
נחזור לאותו צומת. לפעמים ההסתכלות סביב והחיפוש אחר כיוון חיצוני רק משתקת, כי חסרה ידיעה פנימית.
לכן, תחילה נסי להתבונן פנימה ולשאול: איפה אני? היכן האישה הפורייה, הנשית והמינית שבתוכי? לא מתוך האשמה או ביקורת עצמית, אלא מתוך רצון כן להכיר את עצמך מבפנים – פיזית ונפשית.

לא יודעת לאן לפנות והיכן להשקיע את הכוחות. אילוסטרציה

זה שיח שמחייב אמונה שכל התשובות והפתרונות קיימים בתוכך.
אז תוכלי לפעול בשני המישורים הבאים: פיזית – השקעה בגוף באופן המתאים לך ומעקב אישי אחרי המחזוריות. לוודא שאת יכולה לבטוח בתהליך הפיזי, ובמי שמלווה ומוביל אותו ושהטיפול, אם יש, מותאם לך. התייעצות עם גורמים מקצועיים תעזור מאוד. נפשית – לברר את המחשבות והאמונות שלך בעניין, כשהשאלה המנחה היא "מה מעכב אותי ומה העיכוב הזה רוצה לומר לי?".

לשחרר את המחסום
"אני מרגישה לא מחוברת…" היא אמרה, מנסה להבין בעצמה מה היא מכנה "מוכנות נפשית".
"הכול עובד, המחזורים די סדירים, אבל בכל זאת משהו תקוע", היא מלמלה בצער, אך בתוכה כבר בצבצה ההבנה שהיא בתוך המסע שלה ולא על ידו.
מי שנכנסת לבירור הזה תרגיש בהתחלה שהוא מאוד מעורפל ורווי באמירות אמורפיות עד כדי ייאוש, אך בהמשך הדברים יקבלו צורה, כיוון ותקווה.

אל תפחדי לראות את הדבר התקוע, לתת לו לדבר, מכיוון שיש אצלו לא מעט תשובות.
בנוסף לכך, חשוב להבין שהיריון תקין אינו מותנה בסיום תהליך פנימי כלשהו. הבטחות בתחום הפוריות מתעתעות, כי אין כיוון נכון או בטוח, יש את הכיוון המבורר והנכון לך. כעבור זמן היא מתקשרת:
"גלית, עוד אין בשורות, אבל אני מרגישה בכל הגוף שזה קרוב!".

***

פורסם במדור פוריות במגזין פנימה
לחצי כאן להצטרפות ורכישת מנוי לפנימה 

הפוסט מסע נשי הופיע לראשונה ב-פנימה.

אֶל הָאִשָּׁה אָמַר הַרְבָּה אַרְבֶּה עִצְּבוֹנֵךְ וְהֵרֹנֵךְ בְּעֶצֶב תֵּלְדִי בָנִים וְאֶל אִישֵׁךְ תְּשׁוּקָתֵךְ וְהוּא יִמְשָׁל בָּךְ" (בראשית, ג, טז)

בקרב חכמינו יש האומרים שבטרם נענשו בנות חוה לדורותיהן, כמאמר הפסוק, תהליך ההריון והלידה כולו נמשך יום אחד בלבד. קצת מפתה לחשוב איך יכלו החיים להראות לולא חטאה של חוה, אבל למזלנו בישראל של המאה ה-21 יש דרכים להקל על ה״בעצב״, גם אם לא על ה״ארבה״.

לחיים בעידן המודרני יש גם ״עונש״ מסוג אחר, וכדי שנוכל להתפנות לרך הנולד ולעצמנו כמה שיותר מהר אחרי הלידה, אנחנו צריכות בתור התחלה להשתחרר מבית החולים, וזו רק המשימה הראשונה בשורת הבירוקרטיות שבדרך. עבורכן נאספה הרשימה המלאה: מהמנהג העתיק של רישום בחדר הלידה ועד לתוכנית העכשווית חסכון לכל ילד, כל מה שנותר לכן לעשות הוא ״לגזור ולשמור״.

לידות נכנסות

בעת הרישום לחדר הלידה יוגשו לכן שני טפסים, כדאי לקרוא עליהם לפני שמגיעות עם צירים. הראשון מפרט את הבדיקות והטיפולים שעוברים התינוקות מיד עם לידתם ובימים הראשונים, ובהם חיסון ראשון נגד דלקת כבד נגיפית מסוג B; בדיקות סקר והזרקת ויטמין K תוך שרירית. טופס המידע מגיע עם המלצות משרד הבריאות בנושאים הללו ומי שמעדיפה להימנע מחיסון, בדיקה או רחיצת התינוק, נדרשת לחתום על השני, טופס סירוב לביצוע הבדיקות.

יציאת מצרים

שחרור מבית החולים מתאפשר במעמד שני ההורים, כשלשניהם תעודה מזהה. עליכם לגשת למשרד הרישום בבית החולים, אותו אחד בו נרשמתם בהתחלה, שם תקבלו שלושה מסמכים: ״הודעת לידה״ שמונפקת על ידי משרד הפנים; ״מענק לידה” מביטוח לאומי; ו״אישור על לידה״ מבית החולים. אם זהו רישום הילד הראשון, תתבקשו לתת גם פרטי חשבון בנק (שלכן או של החשבון המשותף) לטובת המענק וקצבת הלידה.

על פי נוהל רישום לידה בישראל, אחראי בית החולים למסור הודעה על לידה ללשכה למרשם האוכלוסין במשרד הפנים. מבית החולים לא תצאו עם ״תעודת לידה״. אותה תקבלו לאחר שיושלם הליך הרישום במשרד הפנים ולאחריו גם תקבלו ספח מעודכן לתעודת הזהות.

ושוב נצאה

לא הספקתן לחזור הביתה וכבר צריך לצאת שוב: בשבוע הראשון שלאחר הלידה, אנחנו צריכות לקבוע תור ראשון לטיפת חלב ולרשום את התינוק בקופת החולים. הרישום מתבצע עם האישורים וסיכום השחרור שהונפקו בבית החולים ותעודת הזהות שלך. בטיפת חלב תתבצע שקילת התינוק ומועדי החיסונים העתידיים ייקבעו.

אל תשכחו לדאוג לבריאותכן ופוריותכן: גם אם אתן מרגישות שהכל תקין בשבועות הראשונים, קבעו פגישה עם רופא/ת הנשים כ-7 שבועות מתאריך הלידה.

מ-טפסים לעתיד

בינואר אשתקד השיק הביטוח הלאומי את תכנית ״חסכון לכל ילד״ ולרשימת המשימות נוספה גם בחירת התוכנית. במקביל לקצבת הילדים המשולמת על ידי הביטוח הלאומי, יופקדו מדי חודש 50 ש"ח על ידי המדינה לקופת הגמל, או הבנק, שבחרתם מרשימת הגופים שנבחרו על ידי משרד האוצר. למשימה הזו יש לכן חצי שנה שלמה, אחריה יבחר הביטוח הלאומי באחד מהמסלולים הקיימים עבורכן.

למרות שמדובר במשימות שביצוען בפועל אפשרי רק לאחר הלידה – כדאי לנצל את הזמן שלפני להבנת התהליכים שיעברו עליכן ועל התינוק בימים הראשונים. מומלץ לבדוק אם בבית החולים בו אתן צפויות ללדת יש הנחיות נוספות בנוגע למסמכים שתידרשו להציג בפניה לרישום בטרם הלידה, המדיניות עשויה להיות שונה בין המוסדות. ככל שתדעו מה מצפה לכן בפן הבירוקרטי, יהיה לכן יותר פנאי לדבר החשוב באמת,
בשעה טובה.

הפוסט לאילו דברים חשוב לדאוג לאחר הלידה? הופיע לראשונה ב-פנימה.