מיטל עזר תזונאית קלינית וספורט, יועצת תזונה בחברת הרבלייף  מעניקה  טיפים ועצות  כיצד לעבור את הצום ללא הרגשת כבדות, סחרחורות וכאבי ראש.

לקראת הצום

כושר:

כושר חיוני לאורך השנה אך לא מומלץ לבצע פעילות גופנית עצימה יום לפני צום. פעילות גופנית מגבירה את קצב חילוף החומרים ואת הרעב במהלך היום למחרת, לכן אם צמים תכננו את האימונים כך שלא תתאמנו יום לפני הצום.

שתייה:

הקושי המרכזי בצום הוא הצמא שגורם לעיתים לכאבי ראש ולתסמינים נוספים של התייבשות קלה. מומלץ כמובן להרבות בשתייה תמיד, אומנם ההכנה הקריטית יום לפני הצום, כדי להיות במצב רווי. הכמות היא לפחות ליטר וחצי מים ליום, בנוסף לתוספת שתייה במידה ועובדים ו/או נמצאים בחוץ ובתנועה. ניתן להשתמש בתרכיז משקה אלוורה של הרבלייף על מנת לעודד צריכת נוזלים. כמו כן, מומלץ להפחית בהדרגה את צריכת הקפאין בכדי להתחיל תהליך הדרגתי של  גמילה מקפאין ובכך להימנע מכאבי ראש ועצבנות במהלך הצום.

 תזונה:

מומלץ לאכול ארוחות קטנות המכילות פחמימות, (לחם, אורז, תפו"א, שיבולת שועל וכדומה) ומפוזרות לאורך היום. המטרה היא למלא מאגרי פחמימות כמה שניתן במהלך כל היום לא רק בארוחה המפסקת. ניתן להשתמש גם בשייקים  עם פירות ושיבולת שועל בבוקר וחטיף חלבון של חברת הרבלייף המשלבים בתוכם גם פחמימות כארוחות ביניים. 

מה לאכול או לא לאכול בסעודה מפסקת?

 מה מומלץ  לאכול:

לשלב פחמימות מורכבות, בעלות אינדקס גליקמי נמוך, אשר פירוקן איטי אשר מעלות במתינות את רמות הסוכר בדם. למשל – אורז מלא, קינואה, פסטה מחיטה מלאה וקטניות כמו גרגרי חומוס, עדשים, שעועית וכדומה. רצוי לשלב חלבונים התורמים לתחושת השובע לאורך זמן כמו: בשר, עוף, דג, סויה, קטניות לצמחונים וכדומה. לשלב סיבים תזונתיים, בעיקר סיבים מסיסים, המאטים את קצב פירוק המזון וכך תורמים לתחושת שובע לאורך זמן, אלה נמצאים בפירות, ירקות, קטניות יבשות, שיבולת שועל ואגוזים.

 מה לא לאכול:

רצוי להימנע מאוכל מתובל מאוד, חריף או מלוח המגבירים את הצורך לשתות. כמו גם, מומלץ להימנע ממשקאות מתוקים המעלים את רמות הסוכר במהירות וכתגובה גורמים לעלייה באינסולין ולרעב.

 הכנה מנטלית לצום:

הידיעה שאחרי הביס האחרון כבר לא נוכל לאכול במשך 25 שעות היא מחשבה מחבלת, שגורמת לפחד ולהגזמה באכילה. לארוחה המפסקת אין השפעות ארוכות טווח על תחושת השובע. להיפך, לסיים ארוחה בתחושת כבדות מקשה על המשך הצום ומגבירה לרוב את הצורך בנוזלים. חשוב לאכול עד שובע נעים ולא ל"התפוצץ".

 מוצאי הצום

ראשית, חשוב לדאוג למאזן הנוזלים ולהתחיל בשתייה, זה הזמן לשלב פחמימות ולמלא מחדש את המאגרים. מומלץ לשלב שתייה ופחמימה פשוטה המתפרקת מהר ומעלה את רמות הסוכר לדוגמא: פרי, פירות יבשים, עוגייה וכדומה.  לאחר מכן, מומלץ להתחיל לאכול בהדרגה על מנת לא להעמיס על הקיבה. בכל מקרה הארוחה לאחר הצום צריכה להיות קלה. לדוגמא, מרק ירקות עשיר עם אטריות ועוף או סלט, ביצה, גבינה ולחם.

הטיפים באדיבות הרבלייף.

הפוסט הכיני עצמך לצום! טיפים מתזונאית לקראת ט' באב הופיע לראשונה ב-פנימה.

מכיוון שכך, הרי שלעתים קורה ואדם שצם חש תופעות פיזיולוגיות הקשורות לטיהור ולניקוי שגופו עובר, כמו אי נוחות, עייפות, סחרחורת, בחילות וכאבי ראש. הסיבה לכך שהגוף מתחיל להתנקות באופן עמוק דווקא כשאנחנו מפסיקים לאכול היא שרק כשאין כניסה יכולה להיות יציאה. כל עוד הגוף עסוק בעיכול, בספיגה, בהטמעת המזון ובשימוש בחומרי הגלם שבו לבנייה, הרי שהוא לא יכול לקיים פעולות כמו פינוי פסולת וניקוי עמוק.

הדוגמה הטובה ביותר לכך היא הופעתן של הפרשות שונות מגופנו דווקא בבוקר, כשאדם קם משנתו. במהלך הלילה, בזמן שאדם ישן, מתרחשות רוב פעולות הניקוי בגוף. בלילה רוב האנשים ישנים ולמעשה לא אוכלים, וכך יכול הגוף להתפנות מתהליכי העיכול והבנייה ולהפנות את כל משאביו לפעולות ניקוי, פירוק וריפוי. ומעניין שבשפה האנגלית משמעותו המילולית של הביטוי "ארוחת בוקר" היא "לשבור את הצום" (breakfast). ברגע שמתחילים פעולות חיים כמו אכילה – מפסיק תהליך הניקוי.

דוגמה נוספת שממחישה את העובדה שכל עוד אין כניסת חומרים יכול הגוף לשחרר ולפנות חומרים אפשר לראות אצל אנשים שמעשנים. רוב המעשנים מדווחים על שיעול ופינוי ליחות דווקא בבוקר. שוב, מכיוון שכל הלילה לא התרחשה פעולת עישון, הגוף אוגר כוחות ומתחיל להפריש את כל משקעי העישון. לאחר הסיגריה הראשונה של היום ייפסקו השיעול והפרשת הליחה – עד הפעם הבאה שתהיה הפסקה ארוכה דיה בהכנסת עשן הסיגריות לגוף.

להתכונן לניקיון

וכמו בכל פעולת ניקיון – ככל שההכנה טובה יותר הניקוי יהיה יסודי יותר, ועם פחות אי נוחות. אמנם מטרתנו העיקרית בצום לא מתמקדת בניקוי הגוף, ולרוב יממה אחת לא מספיקה על מנת לפרק את כל הרעלים הצבורים ברקמות, אבל אפשר בהחלט להתכונן לצום כך שתופעות הלוואי שהוזכרו לעיל תהיינה מזעריות, אם בכלל.

ברוב המקרים אי הנוחות במשך הצום נובעת מירידה ברמת הסוכר בדם, גמילה מחומרים מעוררים, חומציות יתר בדם או פינוי רעלים. קשה להימנע מירידה ברמת הסוכר בדם, כי כדי לעשות זאת יש לשבור את הצום, אבל בהחלט אפשר לאכול בארוחה שלפני הצום מזונות בעלי ערך גליקמי נמוך.

ערך גליקמי משמעו מהירות פירוק הפחמימה שבמזון לסוכר פשוט (גלוקוז). מזון בעל ערך גליקמי גבוה הוא מזון שמכיל פחמימות שמתפרקות מהר יותר ממזון בעל ערך גליקמי נמוך. ככל שהפחמימה מתפרקת מהר יותר כך רמת הסוכר בדם עולה מהר יותר, וזה גורם לתגובה מהירה של הפרשת כמות גדולה של אינסולין לדם.

תפקיד האינסולין הוא להכניס את הסוכר לתאים, ואת העודף להפוך לשומן. העניין הוא שברגע שרמת הסוכר בדם עולה בבת אחת (בגלל שהערך הגליקמי של המזון גבוה) מופרשת כמות גדולה יותר של אינסולין, שמצדו מוריד את רמת הסוכר בדם כי הוא מכניס אותו לתאים. כתוצאה מכך, לאחר שעה או שעתיים רמת הסוכר בדם נמוכה מאוד ואנחנו שוב רעבים.

מזונות בעלי ערך גליקמי נמוך שמתאימים לסעודה שלפני הצום הם דגנים מלאים, ובמיוחד חיטה ושיבולת שועל, בטטה, סויה, שעועית לבנה, אפונה, עדשים ולחם שיפון.

תהליך ניקוי שמתחיל רק כשהגוף במנוחה. | תמונת אילוסטרציה מתוך מאגר שאטרסטוק

טיפים מעשיים

כדי להפחית את הסבל מהתופעות הנובעות מכך שגופנו עובר תהליך של ניקוי בזמן הצום, רצוי ומומלץ כשבוע לפני הצום להפחית בהדרגה את כניסת החומרים הבעייתיים, ולמעשה להתחיל את מלאכת הניקוי כדי שבשעת הצום הניקוי יהיה מינימלי.

• כעשרה ימים לפני הצום כדאי להפסיק לצרוך או להוריד למינימום את כל החומרים המעוררים כמו קפה, קקאו על מוצריו, קולה ושאר משקאות אנרגיה ותה שחור, ועד כמה שניתן להפחית או להוריד סיגריות, על מנת שמשבר הגמילה יתרחש לפני הצום ולא במהלכו.
• כשבוע לפני הצום כדאי לעבור לתזונה בסיסית כדי לא להגיע לצום במצב של חומציות. באופן כללי רצוי להימנע מחלבון מן החי – בשר, עוף, מוצרי חלב, דגים וביצים. כמו כן רצוי ומומלץ להימנע מצריכת סוכר לבן, קמח לבן, חומץ, אלכוהול, ירקות כבושים, מזון תעשייתי ומזון מטוגן.
• רצוי לאכול מזון טבעי ונקי ככל האפשר עם כמה שפחות תבלינים חריפים ומלוחים, ממתקים, צבעי מאכל וחומרים משמרים.
• בערך יומיים לפני הצום יש לבסס את התזונה על מזון מן הצומח ובעיקר פירות, ירקות, אגוזים וטחינה, וכמות קטנה של דגנים וקטניות (עד כוס).
• ביום שלפני הצום יש להרבות בשתייה ובאכילת פירות וירקות. למי שחייב אוכל מבושל – אפשר מנה של דגן מבושל וקטניות.

לשבור את הצום

בשבירת הצום אכלו ארוחה קלה, רצוי מנת פרי או כוס מיץ ירקות טריים. חשוב שהמזון יהיה בטמפרטורת החדר.

והכי חשוב – לנצל את הזמן הזה להתחלה חדשה. הנביאים במקרא ובעקבותיהם חכמים העבירו ביקורת על תענית שנעשית מן השפה ולחוץ בלי שינוי פנימי עמוק. זכרי שמטרת הצום היא לעורר לתשובה, והשתדלי לא לחזור לשגרת החטא בבוקר שלמחרת.

שיהיה שכר לפעולתך.

המדור מתוך מגזין פנימה

 להצטרפות למגזין פנימה – מגזין הנשים המוביל לחצי כאן!

הפוסט עשרה בטבת: כך תעברו את הצום בקלות הופיע לראשונה ב-פנימה.

"וְהֵפִיץ יְהוָה אֶתְכֶם, בָּעַמִּים; וְנִשְׁאַרְתֶּם, מְתֵי מִסְפָּר, בַּגּוֹיִם, אֲשֶׁר יְנַהֵג יְהוָה אֶתְכֶם שָׁמָּה. וַעֲבַדְתֶּם-שָׁם אֱלֹהִים, מַעֲשֵׂה יְדֵי אָדָם:  עֵץ וָאֶבֶן–אֲשֶׁר לֹא-יִרְאוּן וְלֹא יִשְׁמְעוּן, וְלֹא יֹאכְלוּן וְלֹא יְרִיחֻן. וּבִקַּשְׁתֶּם מִשָּׁם אֶת-יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, וּמָצָאתָ:  כִּי תִדְרְשֶׁנּוּ, בְּכָל-לְבָבְךָ וּבְכָל-נַפְשֶׁךָ,"

דברים, ד', כ"ז-כ"ט

בנאומו של משה אנחנו עדים לתהליך שנעבור בגלות, לפירוז, למעטים מול רבים, לעבודה הזרה והרגשת הזרות. אך במקום להביא דברי נחמה, או אזהרות ממה להמנע – מנבא פה משה את נפילתו של העם ומונה את חטאיהם העתידיים.
הרי אם הדברים ידועים מראש, במה אשמים ישראל בחטאים של דור החורבן? ומה אנחנו, בדורנו אשמים בחטאי העבר?

בירושלמי,מסכת תענית נאמר:

"אם יאמר לך אדם היכן אלוקיך, תאמר לו בכרך גדול של רומי. שגם שם אף שמלאים גלולים ועבודה זרה גם שם מוסתר הוא יתברך,"

מהו אותו כרך גדול של רומי? זוהי העיר הגדולה של רומי, או רומא, העיר המלאה כולה בעבודה זרה ובטומאה – גם שם, אומרת הגמרא – נמצא ה' יתברך, ואם ישאלו אותך היכן הוא תאמר ששם. למה דווקא שם, במקום הטמא ביותר? לא מוטב לענות שה' נמצא במקומות היפים, הקדושים, הנעלים?  להביא אותו לכותל,לבתי הכנסיות, בתי המדרש הרבים בהם לומדים את התורה, למה דווקא בכרך גדול של רומי המלא בעבודה זרה וכל כך רחוקה מה' ומתורתו?

נקודת ציון בדרך לגאולה. תפילה בכותל המערבי

אם נחזור לדבריו של משה נמצא כי גם הוא רואה את האור והקדושה שבגלות: "ובקשתם משם את ה' אלוהיך ומצאת" – משם, דווקא משם!
משה מלמד אותנו שאנחנו צריכים להסתכל על הגלות בכלל בזווית אחרת. הגלות היא לא עונש, היא תהליך שאנחנו כעם חייבים לעבור ומשם לחפש את ה', ולמצוא אותו. משה מספר את זה לעם ישראל לא כנאום הפחדות ואיומים על העונש שיהיה לדורות הבאים על חטאיהם, אלא מסביר את השתלשלות האירועים ואיך למצוא את האור דווקא מתוך החושך.

החידוש שמלמד אותנו משה בדבריו הוא שתשעה באב שציינו השבוע הוא לא יום ציון לחורבן, אלא זה יום של תזכורת לכך שיש לנו עבודה בעולם, שהחורבן הוא רק נקודת ציון בדרך אל הגאולה, ולא בכדי הוא סמוך כל כך לחודש אלול. זוהי בעצם יריית הפתיחה לחודש של חיפוש וקריאה לה', ומציאתו אצלנו, כאן, בשדה.

הפוסט התקומה שלאחר החורבן – פרשת ואתחנן הופיע לראשונה ב-פנימה.