למכור אמונה – עצמאית בשטח

אחד הדברים הראשונים שהבנתי בעצמאות הזאת זה שאני חייבת להאמין במוצר שאני מוכרת.
הדבר השני שהבנתי, זה שאני המוצר.
ובגלל זה אני חייבת להאמין בעצמי, שזה היה חתיכת משבר בשבילי כי האמון העצמי באותה נקודת זמן לא היה להיט בכלל. אז גם להאמין בעצמי וגם למכור את זה, בוא נאמר שפה הייתה, ועודנה, נקודת משבר תמידית שכזאת.

קלטתי שאם רק תתנו לי למכור אחרים ולשווק אותם – אני עפה.
חברה הייתה צוחקת עליי שאני יכולה למכור לפיל נעליים של נמלה ולגרום לו להרגיש שהוא עשה אחלה עסקה.
חברה אחרת הייתה מוסיפה, שאני אגרום לאסקימוסי להוציא ים של כסף על קרח והוא ירגיש שהוא הרוויח משהו נדיר, בלי להסתכל לצדדים לערימות הקרח שסביבו.

ודווקא את עצמי היה לי קשה לשווק ולמכור. נקודת המוצא הראשונה שלי הייתה שאני לא באמת טובה, אז אל תזמינו. אחר כך אם אפשר אז אני גם לא שווה, אז אם אתם כבר מזמינים אז אל תשלמו על זה כסף.
ובאמת עם נקודת מוצא שכזאת קשה להתקדם.

ה' קלט את הקטע המתוסבך שלי ופשוט לא שאל אותי יותר מידי, וברגעים שחלקים מסוימים היו חזקים מחלקים אחרים הבלחתי. פעם קטע קצר, פעם סדנא, פעם איזה מערכון שהיה חייב לצאת וככה לאט לאט מבלי שהאמנתי בי זה התחיל לקרות ולהתגשם במציאות.

כשמישהי זרקה לי כבדרך אגב 'מתי המופע?' השתתקתי. פתאום הבנתי שאני הולכת את הדרך הפוך לגמרי. הוא מאמין בי עוד לפני שאני בעצמי אז לי נשאר לשאול האם אני מאמינה לו.
הסתבכתן?
אל דאגה, אני יותר.

באחת השמחות תורה שהייתי בשנים האחרונות בחורי הישיבה רקדו ושרו את 'ותבנהו מהרה' ואז הם עצרו ושאגו לאט לאט מילה במילה וכל מילה קפצו באוויר. חמש מאות בחורים, עוצמה שמעוררת את כל הקולות שבתוכי
"אבינו מלכנו גלה כבוד מלכותך עלינו מהרה"
הוא לא יכול לחכות לי עד שאני אאמין בעצמי כי יש פה מלכות שלו שצריכה להתגלות.

זה לא מוצר, זה לא מכירה, זה לא שיווק. זאת המלכות שלו שעוברת דרכי. ואני, אני זכיתי שהוא מגלה אותו לעולם דרכי, כל פעם עוד קצת.
ועכשיו תלמדי לבקש על זה כסף, זאת מלכות.