לא כל האנשים מתחברים לנושא של המקדש, עד לא מזמן גם אני לא הייתי שם. לא שפספסתי את צום תשעה באב, אבל הקדשתי לנושא יום בשנה, תשעה ימים, גג שלושה שבועות. כל זה קרה עד שביתי הפרטי בעמונה נהרס.
הרגשתי את טעם החורבן, געגועים עזים למשהו שאיננו ושאין לו תחליף. זר לא יבין.
בישראל יש כוחות אדירים ואפשרויות פעולה למימוש חזון. ועדיין – רוב רובם של האנשים המוכשרים לא משנסים מותניים כדי שיום אחד נקום בבוקר ואור חדש על ציון יאיר. איך מגבירים את התודעה ומביאים אותה לידי מעשה משוגעים לדבר יש, והם עושים עבודה נפלאה, אך עדיין בעיני רבים הם נחשבים לסתם משוגעים.
כשלנגד עיניי יוצאות מצרים תורמות את המראות הצובאות להכנת הכיור במשכן, חשבתי מה יכול לחבר את הנשים בימינו לנושא. בעצה אחת עם הרב עזריה אריאל, ציפורה פילץ ועינת זיו, החלטתי לפנות לאורנה הירשברג מאיתמר, שכבר עמלה שנים רבות בחקירה וביצירת הפרוכת. כמו אז, גם היום, הפרוכת נטווית על ידי נשים.
אורנה פורסת בפניי את המחירים: "הייתי רוצה למשל לקנות פשתן לפרוכת, משום שפשתן לא מתקלקל. צריך לקנות מינימום 500 ק"ג. זה בסביבות 50,000 שקלים. בשלב הבא צריך לקנות את הצמר, אבל לזה נצטרך לחכות משום שהוא פחות נשמר. התכלת לפרוכת יקרה מאוד, בסביבות 300,000 שקלים, אבל בגלל שהיא מתקלקלת אפשר רק להציע שתמיד יהיה במלאי וישתמשו בה בינתיים לטליתות".
טווית הפרוכת על ידי נשים. אורנה הירשברג. צילום: סינסי קפלן
הירשברג עם הפרוכת שהיא מכינה
סכום רציני יותר דרוש לנול עם מנוף מתאים לפרוכת ששוקלת כל כך הרבה. אורנה מעריכה שהסכום יהיה 100,000 שקלים. "הנול צריך להיות ענקי עם מנוף שיגלגל את זה בצורה טובה ויישאר מתוח".
אצל אורה החזון הגדול כבר לנגד עיניה. "בהתחלה יהיו חמש פרוכות", היא מניחה, "בזמן הבית היו 13 פרוכות לפחות. את כולן מחליפים פעמיים בשנה".
"אני לא דואגת להמשך", היא אומרת בביטחון, "כשייבנה המקדש יהיה תקציב מן המדינה ויהיה איסוף כסף מסודר של מטבע מחצית השקל."
את הכתבה המלאה תוכלי למצוא במגזין. לרכישת מנוי במחיר מיוחד לחצי כאן
***
לתמיכה במימון שחזור הפרוכת למקדש
https://headstart.co.il/project/44691