מהות העבודה שלי היא חגיגה של נשיות, של מתן נוכחות וביטוי נשמתי לכל אישה באשר היא – דרך הלבוש. אבל הפעם זה היה כל כך שונה. הפעם הלבשתי אישה שחייה הם סיפור עצוב וכואב.
תוך כדי ההפקה וצילומים העברתי את עצמי, נפשית, למצב אוטומט. אחרת לא הייתי מצליחה לתפקד מול המציאות הבלתי נתפסת הזאת.
החלום ושברו
דינה התחתנה בגיל 21 . היא מגיעה מבית דתי-ציוני ועשתה את המסלול המקובל של אולפנה ושירות לאומי. זמן לא רב אחרי כן הכירה את האיש שהפך להיות בעלה – וגם הסוהר שלה. הם נישאו, הביאו לעולם שתי בנות וקבעו את ביתם באחת מההתנחלויות בשומרון.
עד כאן סיפורה הוא סטנדרטי למדי. לכאורה, חייה התנהלו בדיוק כפי שחלמה.
השנים חלפו, החיים לא המשיכו על מי מנוחות כמתוכנן והזוגיות שלהם ידעה משברים שכללו גם אלימות. בעקבות הפיגועים באזור מגוריהם החליט בעלה להעתיק את חייהם לחו"ל. לאחר התייעצות עם דעת תורה הם עברו לניו ג'רזי בתקווה לפתוח דף חדש גם ברמה הזוגית. באופן לא מפתיע האלימות לא נעצרה אלא החריפה, ודינה החליטה לסיים את הנישואין. שאיפתה העיקרית הייתה לסיים אותם בטוב.
היא חזרה לארץ עם בנותיה, בהסכמת בעלה, במטרה להסדיר את הגט כאן ולאחר שסיכמו שהוא יגיע חודש אחריהן.
מהר מאוד גילתה שלא רק שאינו מתכוון לחזור, הוא הותיר אחריו חובות כבדים שהולכים ותופחים, ונושיו פונים אליה. היא פתחה תיק ברבנות וניסתה בכל דרך אפשרית ליצור איתו קשר, אך זכתה להתעלמות מוחלטת. התגובה הראשונה שקיבלה ממנו הייתה רק לאחר שהצליחה להגיע להסדר מכירת ביתם המשותף כדי לשלם את חובותיו.
דינה נעזרה בגדולי הרבנים ובמי שרק אמר שיש לו דרך לעזור ולמצוא את הבעל, כל זאת בזמן שבעלה התחתן בשנית בסתר והביא לעולם עוד שני ילדים. ככל שגברו מאמציה לאתר אותו כך הוא הלך והתחמק, בורח ממקום למקום יחד עם משפחתו החדשה ומסרב להתיר אותה.
מזה ארבע שנים שדינה מלווה על ידי עמותת 'יד לאישה', עמותה המסייעת למסורבות גט ועגונות לקבל את כרטיס הכניסה אל החופש. היא עגונה כבר 17 שנה ומוכנה להיחשף מעל דפי הגיליון הזה מסיבה אחת בלבד:
"אם יש כאן ולו קוראת אחת שהסיפור שלי יסייע לה, שבעזרתו היא תדע שיש כתובת שעוזרת לנשים מסורבות גט ועגונות לצאת לחופשי – עשיתי את שלי".
רגע אחרי שנפרדתי ממנה יצאתי אל הקור המקפיא של ירושלים ורצתי לפגישה חשובה. רצתי אל החופש הפרטי שלי, אל חיי המורכבים והמתוקים כאחד, רצתי בעוד הדמעות שוטפות את עיניי. מתוך תוכי עלתה הברכה שאותה אגיד לדינה כשתבשר לי על שחרורה: "ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם מתיר אסורים".
לפרוץ גבולות
- תיפרדי מהשלמות
אחד הקשיים העיקריים שמרבית הנשים נתקלות בהם כשהן עומדות מול המראה הוא הרצון והשאיפה להיראות מושלם.
אצל כל אחת ההגדרה לשלמות שונה – אחת רוצה מראה אחיד, השנייה צבעוני, השלישית שקט, הרביעית ייחודי וכן הלאה. הבעיה נמצאת בנקודת הפתיחה.
נשים יקרות, צר לי לבשר לכן אבל אין דבר כזה מושלם. אנחנו גם לא צריכות לשאוף להגיע למקום כזה.
- הגדרה מחודשת
השאיפה שלנו צריכה להיות מכוונת לשלם היחסי, כלומר למצב שבו אני עומדת מול המראה והרצון שלי לשלמות מתבטא בחלק המצומצם והנכון לו – כמו שרשרת שמשמחת אותי ומוסיפה צבע, חולצה חדשה ולא שגרתית, חצאית עם טקסטורה מעניינית, חיבור מוצלח בין מטפחת ונעליים. אם הצלחתי בחלקי – אני בהחלט יכולה למחוא לעצמי כפיים. - ממחשבה למעשה
איך אני מיישמת את התובנות הללו בפועל? אני נכנסת לחנות הכי רגילה ושגרתית שלי, אבל מגייסת מבט מחודש שמחפש אחר פריטים שמבטאים בצורה הכי טובה את הבקשה הפנימית שלי, את מה שאני מבקשת להשיג דרך הבגדים.
- חברה טלפונית
אל תהססי להתייעץ, לשלוח לחברה הכי טובה שלך תמונה ולהתלבט יחד אם לרכוש בגד מסוים. - התאזרי בסבלנות
זכרי ששינוי חוויית הלבוש שלך הוא תהליך. גם אם נכנסת לקניון ויצאת עם פריט אחד בלבד, זהו צעד משמעותי קדימה.
צילום: סיגל קרימולובסקי
איפור: אודיה יהב
בגדים: בוטיק אורלי ברון, אזור התעשייה כפר עציון
תודות: עמותת יד לאישה מבית רשת אור תורה סטון המסייעת לנשים עגונות ומסורבות גט