ד"ר גארי סמול , יועץ תזונה בחברת הרבלייף מציג את  המגמות בתחום הבריאות בגיל השלישי:

• להגן על המוח – אלצהיימר ודמנציה הם האיומים הגדולים ביותר על הזדקנות בריאה, והקהילה הרפואית מספקת מידע ורעיונות כיצד להתמודד. נכון לעכשיו, 36 תרופות חדשות נגד אלצהיימר נבדקות במחקרים קליניים; אם לפחות אחת מהן תצליח, אנחנו יכולים לצפות לראות טיפולים חדשים שיוצעו כבר בחמש השנים הקרובות.

  אנו עדים למספר מגמות המתמקדות במניעה ובאורח חיים כאמצעי להגנה על המוח כאשר מתבגרים. בכנס הבין-לאומי שקיים ארגון האלצהיימר העולמי ב-2018, חשפו מומחים דוח שמוכיח כי יותר משליש ממקרי הדמנציה בכל רחבי העולם עשויים להימנע באמצעות הפחתת גורמי סיכון חשובים הכוללים השכלה נמוכה, יתר לחץ דם, סוכרת, דיכאון, חוסר פעילות גופנית, עישון ובדידות.

  גורמים אלה אינם נובעים מגנטיקה או מ-DNA; הם נובעים מאורח החיים שלנו, ורובם ניתנים לשינוי באמצעות שינוי הבחירות וההתנהגות האינדיבידואלית.

  אחת מאותן בחירות היא, לאכול טוב יותר. מחקרים מוכיחים כי הרגלי אכילה בריאים עשויים לשמר את תפקוד המוח ולהפחית את הסיכוי להתפתחות דמנציה. מחקר אחד שנערך בקרב כמעט 6,000 מבוגרים, הוכיח כי כל מי ששמר על תזונה הידועה כמשפרת את בריאות הלב היה בעל הסיכוי הגבוה יותר לשמר את היכולות הקוגניטיביות שלו כאשר התבגר.

  יתרה מכך, דיאטת ​​MIND, המשלבת מזונות ים תיכוניים עבור אנשים הסובלים מלחץ דם גבוה, הוכחה ביכולתה להפחית עד 35 אחוזים מהסיכון ללקות קוגניטיבית בהשוואה לאלה שלא מקפידים על תפריט זה. התוצאה של מאגר הנתונים המתרחב הזה היא ברורה ופשוטה למדי: דאגו ללב, למשקל ולבריאות הגופנית שלכם כעת, והמוח שלכם יתפקד טוב יותר גם בהמשך הדרך.

• מזונות מומלצים – התעמלות עם תזונה מאוזנת תומכת בבריאות המוח ובבריאות לב וכלי דם. תשמרו על משקל בריא באמצעות:  צריכת מזונות העשירים בחומצות שומן מסוג אומגה 3, כמו דגים ואגוזים. הוסיפו לתפריט יותר פירות וירקות העשירים בנוגדי חמצון, כמו אוכמניות וארטישוק  והמנעו ממזון מעובד.
• תנועה- מחקרים רבים מראים שפעילות גופנית קבועה היא דרך יעילה למניעת חלק מההידרדרות התפקודית הנגרמת בשל הזדקנות, כולל סוגיות הקשורות לאובדן מסת שריר, ירידה בצפיפות העצם, בעיות יציבה והאטת היכולות הקוגניטיביות. אנשי אקדמיה מסכימים כי לאנשים מבוגרים המקיימים אורח חיים פעיל יותר יש סיכוי גבוה יותר ליהנות מבריאות טובה יותר, מצב רוח טוב יותר, מצב רגשי טוב יותר – וחיים טובים יותר.

מאת : ד"ר גארי סמול  יועץ תזונה בחברת הרבלייף

הפוסט בריאות בגיל השלישי הופיע לראשונה ב-פנימה.

לסבתא, באהבה. צילום: אילוסטרציה

סבתא,
לפני זמן מה מצאתי קופסת עץ ישנה, שבורה, מלאה בתמונות בשחור ולבן. תמונות שאורזות את סיפור חייך. חופשות משפחתיות עוד בפולין כשאבא היה בן ארבע, רגעים משפחתיים קסומים, תמונות שנשלחו אלייך ממכרים שנשארו שם, כתובות בפולנית בכתב יד מתגלגל. הרגשתי צורך עז לפענח ולגלות את כל הסודות ולשרטט לעצמי את סיפור חייך. להרכיב את הפאזל מכל רסיסי המידע ששמעתי לאורך השנים.

התמונות בקופסא. צילום: באדיבות ורד קליין

תמונה אחת משכה את תשומת ליבי יותר מכול. את מופיעה בה לצד סבא ושניכם אוחזים בתינוק ששוכב על כרית מלמלה לבנה. עור פניכם קורן, עיניכם בורקות, אי אפשר להתעלם מהשמחה האוחזת בכם.
"לציון פדיון הבן ביום 14/1/51 לבננו האהוב שלמה אליעזר", כך כתוב בדיו כחולה בכתב יד מתפתל בצידה האחורי של התמונה. בנכם בכורכם, ראשית השושלת, זרע חי וקיים לאחר הזוועות שעברתם. אני מדמיינת את סבא, שהיה אדם מופנם ושקט, רוקד משמחה. ואותך אני שומעת מתגלגלת מצחוק של אושר מהול בפולנית, מנגבת את דמעות השמחה.
נפרדנו לפני שמונה שנים. מאז נולדו לך ולסבא עוד אחד עשר נינים, נוספים על אלו שזכית לראות בחייך. רובנו עוד גרים בשכנות ומלווים זה את חייו של זה, כאן במושב שייסדתם במו ידיכם. ביתכם משמש לי היום כסטודיו ולעסק שלי קראתי על שמך, 'שושנה'.
את שזורה בחיי בדרכים נפלאות, במילים מצחיקות שנהגת לומר בעברית משובשת, בחפצים שלך שאני משתמשת בהם עד היום, במטפחת שלך שבה אני מכסה את ראשי באזכרה שלך ואפילו במבנה גופי המזכיר אותך כל כך. ובעיקר, בתחושה שאת נמצאת איתי כשאני זקוקה לך. אני מרגישה כמו היום את ידך מלטפת את ראשי המונח על ברכייך.
ורד

געגועים שלא נגמרים. צילום: אילוסטרציה

איך יום השואה שם למעלה?
כבר שלושה ימי שואה שאת שם, בבושקה שלי. מה אתם עושים היום? מתאספים כל הנשמות, אלה שנרצחו אז, ואלה ששרדו ונפטרו בשיבה טובה? אולי אתם מקיימים מן טקס כזה, שבו כל אחד מהניצולים מספר מה הוא השאיר כאן למטה? אילו שבטים הוא בנה, כמה נכדים ונינים הגיעו לעולם אחרי שנגמרה המלחמה.
בטח אתם מספרים לכולם שהנכדים שלכם משרתים בצבא – קרביים! כלומר, מסבירים שהתחתנתם ומצאתם אהבה, שנולדו לכם ילדים, שהם גדלו, התאהבו והביאו לעולם ילדים משלהם. אתם מסבירים שיש צבא, כי יש מדינה, עם שטח ממשי וגבולות, ויש אויבים שצריך להילחם בהם. שיש לנו טנקים ונשק וחיל אוויר.
בטח בהמשך היום אין לכם הרצאה מרתקת בנושא "איפה אלוקים היה בשואה?", כי אתם רואים מתחילת העולם ועד סופו, הכול גלוי לעיניכם והשכינה שורה שם איתכם, שלמה ומנחמת. אתם לא זקוקים לספקולציות יותר, גם לא לשיעורים באמונה.

בבושקה ואני. צילום: באדיבות המשפחה

בבושקה שלי, כאן יום השואה היה בשבילך יום ה"אין". אין אחיות, אין הורים, אין בנות דודות, אין את כל מי שהיה ונעלם, אפילו קברים אין. יום האין.
ושם? שם את איתם שוב, עם כל אהובייך ואוהבייך הראשונים, צופים בנו כולם יחד. עכשיו היום הזה הוא יום ה"יש"? כי יש לך כל כך הרבה שם למעלה וכל כך הרבה כאן למטה ואת רואה ומרגישה גם משם וגם מכאן.
תמיד אמרת שהדבר הראשון שתעשי כשתגיעי למעלה, זה לתבוע את הקב"ה בבית דין תורה על מה שהוא עשה לך בשואה, "and I will win!" הכרזת. צחקנו שהקב"ה נותן לך חיי נצח כדי לא להיכנס למשפט.
באמונה שלמה בקב"ה – אני גם מאמינה שזכית. שכשהגעת בית דין של מעלה חיכה לך מוכן וערוך, פרטי חייך פרושים לפניו כעדים. אני מניחה שאת מוציאה בכל שנה ביום הזה את פסק הדין, מנופפת בו ומכריזה: "ניצחתי. הגעתי למעלה אחרי 97 שנה ואלוקים אמר שאני צודקת".
תמיד חשבנו שתחיי לנצח, היית חזקה מדי כדי לא לחיות. אני יודעת שאת נצח, שמתנות רבות שקיבלתי מאז שהלכת הן פרי עמלך.
תודה על שאת הכי יש שבעולם.
מתגעגעת בטירוף, תמיד.
אביטל

הכתבה המלאה פורסמה במגזין פנימה. להצטרפות למגזין: https://bit.ly/2UL0Jrt

הפוסט הולכת תמיד איתי: מכתבים לסבתות ששרדו את התופת הופיע לראשונה ב-פנימה.