אישה קרובה לליבנו כותבת קבועה באותיות וילדים ומדע וטבע, איתי אלבוים הלכה לעולמה לאחר מאבק ממושך במחלת הסרטן.
איתי הייתה סופרת נפלאה ואישה מוכשרת כל כך, זכינו לארח אותה במגזין ולשמוע על חייה להורים ניצולי שואה.

נאוה רוזנבלום, אימהות הלוחמים: "אנחנו אימהות, ילדנו את הילדים האלה, קמנו אליהם בלילה וטיפלנו בהם כל השנים. יש משהו חזק בזה שאנחנו באות ואומרות – עד הניצחון. אנחנו מבינות את גודל השעה"

כשילדה מרגישה שאמא שלה מקשיבה לחוויותיה ללא שיפוט, אומרת מילים טובות ומתפעלת מהטוב שישנו, היא יכולה לראות בה עוגן

הן הכירו כשנענו למודעה של המנהל הקהילתי באחת השכונות בירושלים, וארבעת המפגשים המכוננים קשרו ביניהן קשר אמיץ שלא היה נעשה אילולא הקושי המשותף. שלושתן עברו מזמן את שנות השלושים לחייהן, הן אימהות לילדים בוגרים, ואחת מהן אפילו סבתא לנכדים ולנינים. הן מצליחות מאוד, כל אחת בתחומה, אך לשלושתן מאפיין משותף שאינו נראה לעין: הן סובלות מהפרעת קשב וריכוז משמעותית – והן גילו זאת רק אחרי גיל 40.

איזה בית כנסת יפהפה! ארון הקודש עם פיתוחי העץ שבה את ליבי, נמסתי מול הפרוכת שנרקמה בעבודת יד, וספרי התורה המהודרים הקסימו אותי. החמימות של מקדש המעט עטפה אותי ברכּות, והתפללתי על שבורי הלב

כותבת: ד"ר שרון אסרף, המרכז הרפואי מעיני הישועה
הכותבת היא רופאת נשים בכירה באגף נשים ויולדות ורופאה אחראית במרפאת פרינאום במרכז הרפואי מעיני הישועה

אני ממש מרגישה כבויה, אין לי כוח לכלום", שיתפה אותי חברה לפני כמה ימים. "כבר תקופה שאני בלי חיות, לא יודעת אפילו מאיפה להתחיל להרים את עצמי״. אם נודה על האמת, כל אחת מאיתנו חווה ימים ותקופות כאלו. יש אתגרים והתמודדויות במסע האישי והנפשי, ולא תמיד מצליחים להיאחז בנקודת אור שתרגיע, תנחם ותיתן משמעות.

איפור לנשים עם משקפיים הוא אומנות עדינה של איזון. יש נשים שהמשקפיים עבורן הם סמל של סטייל, ויש כאלה שמרגישות שהם מעמיסים, מסתירים את העיניים או גונבים את תשומת הלב מהאיפור. האמת היא שהמשקפיים לא אמורים להסתיר אותך, אלא להוסיף עוד שכבה של סגנון וביטוי אישי, ועם איפור נכון הם יכולים להבליט ולשדרג את היופי של העיניים שלך.

"הבנתי שזה התפקיד שלי, זה הייעוד שלי. מאותו רגע, אם שאלו אותי במה אני עוסקת, אמרתי: אני מלווה נשים בהפלות. גם כשלא היה לי ידע ועוד לא התחלתי"

תזונה נכונה עשויה לעזור במידה רבה. באופן כללי, מומלץ להימנע מיצירת מרווחים ארוכים מדי בין הארוחות, ולהעדיף ארוחות קטנות במרווחי זמן קטנים (כל שעתיים־שלוש), כדי לספק לגוף אנרגיה זמינה.

אני מחכה לחנוכה כדי לטגן לביבות. כן, אני יודעת שאפשר גם לאפות. ובכל זאת, בכל ערב בחג אניח מחבת על הגז, אמלא בשמן ואבחר איזה ירק ייכנס היום לתערובת הלביבות, עם ביצים, קצת קמח ולפעמים גם גבינות. זה תמיד יהיה מפתיע ותמיד יהיה טעים.

אחרי החגים כבר כאן, ומתחילים לחזור לקצב של שגרה. למרות ששגרה זו מילה שמאוד מוזר לי להשתמש בה בזמן שהרוחות עדיין סוערות. כל יום עדיין מלווה במחשבות על החטופים, והלב עם המשפחות החסרות ברחבי הארץ. בתקווה שעד שתקראו את המילים האלה, המלחמה כבר תהיה מאחורינו וכולם יחזרו בריאים ושלמים.

אירועי הענק של "צמאה תשפ"ו" נפתחו אמש (שלישי) בהצלחה מסחררת עם אלפי משתתפות שגדשו את בנייני האומה בירושלים.

"אתם חייבים לבוא איתנו". לפני יותר מעשור, בערב רגיל למדי, החברים שלנו הפצירו בנו להצטרף אליהם לנופש באילת בחג החנוכה. לא הכרנו את הטרנד, אבל המחירים היו סבירים, אז זרמנו. נו, וגם החברים היו חמודים מאוד.

שנים ניסיתי להבין את המשפט "האדם הוא תבנית נוף מולדתו", ובשנים האחרונות, שהיו מלאות עבורי בנדודים ובמרחקים, מצאתי לו פרשנות: שבכל נוכחות שלנו במקום מסוים, הטבע הפנימי מושפע מהלך הרוח הסביבתי.

המראה של המים הצלולים בלב המדבר והסלעים הצבעוניים מסביב הוא עוצר נשימה. זוהי בריכה עמוקה אשר נחצבה לתוך מי תהום, ולכן היא מלאה במים בכל ימות השנה