
בואי אמא, בואי אמא
לאט לאט ראיתי אותן נכנסות, מהוססות, מחפשות. לאחרונה הן רק מחפשות, בכל מקום. על החולצה…
לאט לאט ראיתי אותן נכנסות, מהוססות, מחפשות. לאחרונה הן רק מחפשות, בכל מקום. על החולצה…
הנשים של המלחמה האחרונה הן הצבא של רח"ל, רשות החירום הלאומית. הן ידעו צער אינסופי, הן התאבלו על מה שהבינו שלא יהיה עוד, וקמו מאסונן האישי לבקש על כל הבנים ועל כל האימהות.
מה עושה לך טוב? אילו פעולות ממלאות אותך באנרגיה מחודשת בסוף יום ארוך? קוראות פנימה משתפות
עמנו אינו שוחר מלחמה. אצלנו אין יריות להבעת שמחה, וראוי שגם לא יהיו יריות להבעת אבל. צלילן מעלה את טראומת הקרב
כל כך קשה לבקש סליחה. זה מביך. זה מבייש. זה גם מפחיד, לעמוד מול כעס של עצמי או של האחר עליי. זה פחד מוות. אבל אולי, אולי… רק כשאני מסכימה לעבור בפחד מוות, אני יכולה לחיות באמת
החג עבר ואני לא הייתי בתפילה. איזה מין חג זה? איזה מין תפילות אלה, כשבמקום קהל בית ישראל יש פה רק טיטולים ומוצצים, וקולות החזן התחלפו בבכי של תינוק?
אני אתפלל על כל מערך שיעור אכתוב כל מילה רק בשביל הרגע המדהים ההוא, שאראה פתאום פנים מיוסרות של מישהי. ואז, ביד חזקה, אני שוברת את הלוחות. מניחה את דפי המקורות בצד והופכת לדף מקורי.
אני מגיעה לירושלים לערב השקת ספר. שולחת מבט לעבר הרכבת הקלה שנראית צפופה מדי, ורגע לפני שאני פונה לכיוון תחנות האוטובוסים, את מי אני רואה יורד ממנה, כאילו יצא מתוך סיפור?
אל תפעלו באימפולסיביות כמו מי שגירש מהסעודה, כמו בר קמצא שהלשין! היו רכים וגמישים, לא קשים ופרגמטיים
אומנם הסובבים אותי אינם צמחונים, אבל הם ממש נחמדים, ואני רוצה שיהיה להם טעים. למרות ההימנעות שלי מאכילה, ולמרות אי־הנעימות שבטיפול בעוף ובבשר, נחמד לי כשמאכל שלי יוצא טעים, ואני שמחה לפנק בו את משפחתי ואת אורחיי