אישה עם לב מלא רסיסים
בכל השיחות שאני עושה עם הלוחמים הגיבורים שלנו, הם אומרים: תבלו! אל תיתנו להם לנצח את היופי של החיים בישראל
בכל השיחות שאני עושה עם הלוחמים הגיבורים שלנו, הם אומרים: תבלו! אל תיתנו להם לנצח את היופי של החיים בישראל
דיצה אור מדברת עם אבינתן על החירות. אין לך עכשיו חופש, היא אומרת לו, אבל המלחמות נמצאות בדיוק היכן שאתה עכשיו: במישור תת־קרקעי ובלתי נראה. במנהרות נוהרת חירותך הפנימית, שם איש לא יוכל לכבות את האור שלך!
לאט לאט ראיתי אותן נכנסות, מהוססות, מחפשות. לאחרונה הן רק מחפשות, בכל מקום. על החולצה…
הנשים של המלחמה האחרונה הן הצבא של רח"ל, רשות החירום הלאומית. הן ידעו צער אינסופי, הן התאבלו על מה שהבינו שלא יהיה עוד, וקמו מאסונן האישי לבקש על כל הבנים ועל כל האימהות.
מה עושה לך טוב? אילו פעולות ממלאות אותך באנרגיה מחודשת בסוף יום ארוך? קוראות פנימה משתפות
עמנו אינו שוחר מלחמה. אצלנו אין יריות להבעת שמחה, וראוי שגם לא יהיו יריות להבעת אבל. צלילן מעלה את טראומת הקרב
כל כך קשה לבקש סליחה. זה מביך. זה מבייש. זה גם מפחיד, לעמוד מול כעס של עצמי או של האחר עליי. זה פחד מוות. אבל אולי, אולי… רק כשאני מסכימה לעבור בפחד מוות, אני יכולה לחיות באמת
החג עבר ואני לא הייתי בתפילה. איזה מין חג זה? איזה מין תפילות אלה, כשבמקום קהל בית ישראל יש פה רק טיטולים ומוצצים, וקולות החזן התחלפו בבכי של תינוק?
אני אתפלל על כל מערך שיעור אכתוב כל מילה רק בשביל הרגע המדהים ההוא, שאראה פתאום פנים מיוסרות של מישהי. ואז, ביד חזקה, אני שוברת את הלוחות. מניחה את דפי המקורות בצד והופכת לדף מקורי.
אני מגיעה לירושלים לערב השקת ספר. שולחת מבט לעבר הרכבת הקלה שנראית צפופה מדי, ורגע לפני שאני פונה לכיוון תחנות האוטובוסים, את מי אני רואה יורד ממנה, כאילו יצא מתוך סיפור?