ושבו בנים לגבולם: כתבה מיוחדת ליום פטירת רחל אימנו

קבר רחל הפך ברבות השנים לאחד המקומות האהובים והמוכרים ביותר בתרבות היהודית. מדי שנה בי"א בחשוון, יום פטירת רחל אמנו, גודשים עשרות אלפי מבקרים את ציון קברה בפאתי בית לחם. כתבתנו יצאה לגלות מה סודו של המקום, אילו גלגולים הוא עבר עד שהגיע לידיים יהודיות ולשליטה ישראלית, וכיצד הפך למעין כותל שני, הסוחף מתפללים רבים המבקשים ישועה.

כבר מאות רבות של שנים מגיעים יהודים לשפוך את ליבם במקום קבורתה של רחל אמנו. העדויות הקדומות ביותר לנקודת הציון של הקבר הן מהמאה האחת־עשרה. מאז ועד היום, במשך יותר מאלף שנה, ההיסטוריה רצופה בתיאורים של יהודים שהגיעו להתפלל במקום ומצאו את האם האבודה על אם הדרך.

בעזרת תערוכת צילומים היסטורית של הספרייה הלאומית, ויחד עם העיתונאי והחוקר נדב שרגאי, שהתחקה באדיקות אחר סיפורו ההיסטורי של ציון הקבר בספרו 'על אם הדרך – סיפורו של קבר רחל', יצאתי למסע בעקבות מקום קבורתה של רחל אמנו. ההיסטוריה הפתלתלה של המקום, סגולותיו המיוחדות, אירועים לא שגרתיים שהתרחשו סביבו ומקומו בתרבות היהודית המתחדשת בארץ ישראל הפכו אותו למוקד של עלייה לרגל, תפילה וחיבור.

• מלחמת ששת הימים

ושבו מארץ אויב

ב־7 ביוני 1967, יומה השני של מלחמת ששת הימים, פרץ גדוד 62 של חטיבת ירושלים את הדרך לבית לחם. העיר נכבשה ומתחם קבר רחל שוחרר.

לא זו בלבד שישראל לא נחלה תבוסה צורבת מול צבאות ערב, אלא שהיא ניצחה ניצחון אדיר והחזירה לידיה מקומות מקודשים לעם היהודי, ובהם קבר רחל. עיתון 'הארץ' דיווח אז כי ביום השחרור הגיע מספר המבקרים בקבר רחל לכ־45,000 ביום. 

"תור הזהב של המקום היה כמובן מיד לאחר מלחמת ששת הימים, כשמאות אלפים נהרו לשם בשנים הראשונות", מעיד שרגאי. 

כמה מגיעים כיום אל קבר רחל?

"בערבי חגים ושבתות – כמה אלפים. בימי שגרה המספר יכול לרדת לכמה מאות. בי"א בחשוון – עשרות אלפים".

• ההתיישבות היהודית החדשה בבית לחם 

ושבו בנים לגבולם

27 שנה חלפו מאז ימי אוסלו, ו־17 שנה מאז צאת ספרו של שרגאי. אני שואלת אותו מה היה מוסיף לספר לו נכתב היום, והוא אינו מתלבט לרגע: "הייתי כותב פרק נוסף ובו תיאור של קורות ההתיישבות החדשה בסמוך לקבר רחל, משוחח עם המשפחות שם ומתאר את התהליך שהביא לכך".

לפני כשנתיים פרסם שרגאי כתבה נרחבת בנושא ב'ישראל היום'. "בעיניי מדובר בגיבורים. חבל שהציבור הרחב בארץ לא נחשף מספיק לדמויותיהם ולסיפורם המרגש", הוא אומר, ומתאר התיישבות מיוחדת וחלוצית.

לעת סיום הוא מבקש לצטט את אחת המרואיינות, "מגיבורות הכתבה ההיא", כך הוא מכנה את איילת בר חן, שהתגוררה במשך שש שנים, עם תשעת ילדיה, בסמוך לקבר רחל. 

"בית לחם ברחה לנו מן החלומות", אמרה אז בר חן, "פתאום קלטנו שיש עיר כל כך מרכזית בהיסטוריה היהודית, ששכחנו אותה. העמקנו בפרקי התנ"ך שעוסקים במקום, בסיפורי רחל ובנימין, ישי ודוד, רות ובועז, והתחברנו ממקום של תורה".

"כיום מתגוררות במובלעת הזו שיצר ראש הממשלה לשעבר יצחק רבין 11 משפחות יהודיות, ובמקום פועלת ישיבה ובה שבעים תלמידים, במסגרת המאחז היהודי 'בני רחל' –  התיישבות יהודית קבועה בפאתי בית לחם, לראשונה מאז ימי בר־כוכבא", מספר שרגאי.

תגיד, מה מביא את רחל אמנו להיות נוכחת כל כך בחיי עם ישראל גם אלפי שנים אחרי פטירתה? כיצד הפך קברה, שנמצא באזור באמת מורכב, למקום לעלייה לרגל ותפילה?

"אני מניח שהממד הטרגי כל כך בחייה של רחל הוא זה שמביא ציבורים רחבים ומגוונים כל כך להזדהות עם דמותה", מנסה שרגאי לפתור את התעלומה. "על שני נדבכים הושתת הזיכרון היהודי של רחל אמנו. הנדבך הראשון היה סיפור חייה הטרגי והעצוב, שמשמש כר נרחב להזדהות אישית עם דמותה. הנדבך השני היה נבואת הנחמה של ירמיהו, שהיה הראשון שהתייחס אל רחל כאם המזילה דמעות על בניה. נביא החורבן תיאר את רחל כמי שבכייה הבוקע שערי רקיע עתיד לסלול את הדרך לגאולה, לקיבוץ הגלויות ולשיבת הבנים לגבולם. 

"הקבר הפך בהדרגה למעין כותל קטן. רוחה של רחל, רוח אם אהובה, שבחיקה ניתן למצוא נחמה ומרפא, הייתה מרחפת בעיני רוחם ובדמיונם של באי קברה, עד שלרבים מהם היה נדמה שהיא עודנה בחיים", מתאר שרגאי. "נראה שאין עוד מקום בארץ ישראל, חוץ מהכותל המערבי, שבו הזילו יהודים דמעות רבות כל כך. על דמותה של רחל כפי שהשתרשה במסורת הדורות התרפקו גבירים ושועי ארץ יחד עם פשוטי העם וקשי יום. כולם היו בניה, והם שהעניקו לאתר הצנוע הזה משמעות".

סגולת המקום

סגולות ומנהגים רבים נקשרו בקבר רחל, בעיקר כאלו הנוגעים לפריון וללידה.

יש מספרים על מנהג לאסוף אבנים מסביב הקבר כסגולה ללידה קלה. סגולה ידועה בין פוקדי המקום, המוזכרת על ידי ה'ישמח ישראל' בספרו 'אוצרות ירושלים', גורסת כי הקפת הקבר שבע פעמים על ידי חוט לבן, שלאחר מכן נענד כצמיד, היא ברכה ללידה ולרפואה.

גם למפתחות מתחם הקבר, שהם גדולים ומסיביים במיוחד, מיוחסות תכונות ניסיות. "אלפי יולדות ביקשו לאורך השנים את המפתח, ערב לידה, כברכה ללידה מוצלחת ונטולת סיכונים", מספר שרגאי. המפתח היה מוחזר בכל פעם לשמשי המקום, וכיום הוא מופקד בידי בני משפחת פריימן.

צילום: גלויה שהודפסה על ידי הוצאת ׳לבנון׳ לפני כמאה שנה. התמונה המקורית צולמה בסוף המאה, עוברי אורח פוקדים את קבר רחל. מתוך ספרו של ההולנדי א' דאפר )1677 .)נלקח מתוך ספרו של התשע־עשרה על ידי פליקס בונפיס. נלקח מאתר הספרייה הלאומית.

הכתבה המלאה בגליון חשוון של מגזין פנימה. להצטרפות למגזין לחצי כאן.