העברית החדשה

בשנים האחרונות חלחלו הכתיבה והדיבור הרב־מגדריים אל כלל האוכלוסייה. גופים ציבוריים וממשלתיים, עמותות וארגונים החלו להשתמש בכתיבה באמצעות הנקודה המגדרית, למרות התנגדות האקדמיה ללשון ומומחים בתחום. השינוי שגורמים בעלי אג'נדות קיצוניות מנסים לחולל בשפה העברית אינו שינוי קוסמטי. מסתתר מאחוריו ניסיון להבנות סדר חברתי חדש, לטשטש הבדלים מגדריים ולהפוך את השפה לכלי שרת למטרת מהפכות חברתיות.  נדמה כי מאז ימי אליעזר בן־יהודה לא נראו ניסיונות משמעותיים כל כך לחולל שינוי מהותי בשפת הקודש, אך הפעם המטרה אינה להחיות את השפה, אלא לברוא אותה מחדש תוך ניתוק משורשים יהודיים וערכיים. 

השפה העברית היא נס של תחייה.

אין עוד שפה בעולם ששימשה שפה מדוברת, נעלמה ליותר מ־1,500 שנה, ולאחריהן חזרה להיות חיה ומתפתחת. אלא שבשנים האחרונות מתחוללים שינויים מרחיקי לכת, ושפת הקודש האהובה משתנה לנגד עינינו על ידי גורמים המנסים לעצב את החברה הישראלית מחדש באמצעותה.

חדשות לבקרים נשמעות טענות הנוגעות לכך ששפתנו הלאומית היא פטריארכלית ומדירה נשים, וכן קריאות ל"תיקון" השפה ועוולות חברתיות שלכאורה נגזרות ממנה.

מי שמובילה את המאבק ועומדת בחוד החנית היא יושבת ראש מפלגת העבודה, מרב מיכאלי, המדברת במכוון בלשון נקבה או בשפה הפונה לשני המינים. על שיבושי הלשון שלה כמו "הציבור יודעת" אנו נוטים להסתכל בחיוך או בלעג, להתייחס אליהם כאל קוריוז ולבטל את מה שנראה לנו קיצוני אומנם, אך בלתי מזיק.

אלא שבשנתיים האחרונות התחביר הרב־מגדרי כבר אינו נחלתה הבלעדית של מיכאלי, והוא הולך ותופס מקום בציבוריות הישראלית. אט אט גלשה הכתיבה הרב־מגדרית גם אל משרדי הממשלה, עיריות שונות וגופים ציבוריים ופרטיים. אפילו מוסדות דתיים שהקשר בינם ובין מאבקים לשוויון מגדרי קלוש, אימצו לעיתים את הכתיבה הא־מגדרית, שהפכה לטרנד הנתפס כצעיר ומגניב. 

התוצאה: שינויים מבניים ודקדוקיים בתחביר העברי, בצורת האותיות ובאופן ההגייה. את הקו הנטוי, המאפשר כתיבה לגברים ולנשים גם יחד (למשל: דרוש/ה עובד/ת) מאיימת להחליף נקודה המייצגת רצף של מגדרים (דרוש.ה עובד.ת) ותפיסת עולם שהיא הרבה מעבר לקידום נשים. רבים אינם מודעים לתופעה ההולכת ומתרחבת ורואים בשינויים עניין אופנתי, לא מעטים אף מאמצים את השינויים מבלי להעמיק במי ובמה שעומד מאחוריהם.

מי יודע מה יהיו תוצאותיה של ההפיכה השקטה שמתחוללת בשפה העברית? מה ומי עומדים מאחוריה? וכיצד השינוי בשפה עלול להוביל לשינויי עומק בחברה הישראלית? יצאנו לסקור לעומק את אחת הסוגיות הבוערות כיום.

נקודה שהיא רצף

כדי להבין כיצד פועלים הכוחות המשפיעים על השפה ומהי האידיאולוגיה העומדת מאחוריהם אני משוחחת עם דפנה איזנרייך, אשת דיגיטל ותוכן המנהלת את היוזמה 'דברו אלינו' שמקדמת שימוש ב"שפה שוויונית". 

בשנתיים האחרונות מעבירה איזנרייך סדנאות והרצאות בנושא שפה ומגדר ומלמדת איך לכתוב טקסטים שוויוניים. היא הפכה לפעילה חברתית בתחום ואוחזת באג'נדה פמיניסטית ומגדרית שנויה במחלוקת. השיחה איתה מורכבת, טעונה, ולא פעם מגיעה למבוי סתום. בכל זאת, דבריה חשובים ומעידים על השינוי המאיים להתחולל בשפת הקודש.

שבירת כלים וכללים

מן העבר השני של המתרס אני משוחחת עם עורכת הדין נעמה סלע (58), יושבת ראש 'פורום הארגונים למען המשפחה'. נעמה – אולי באופן מפתיע – איננה דתייה, ולדבריה היא עוסקת במאבק בפרוגרס כתחביב.

הפורום הוקם באוקטובר 2020 והוא כולל ארגונים דתיים וחילוניים כמו 'קפה שפירא', 'שוברות שוויון', 'אבות למען צדק', 'איגוד רבני קהילות', 'בוחרים במשפחה', 'בצלמו', 'פורום דרור בליכוד' ועוד. הפורום, כך מספרת סלע, יוצר ממשקים מול ועדות בכנסת ופועל נגד יוזמות חקיקה פרוגרסיביות במטרה להעלות למודעות הציבורית את הנזק שההשקפה הפרוגרסיבית עושה בכל המערכות – בצבא, בתרבות, בחינוך, באקדמיה ובשפה.

כיצד החלה הפעילות שלך למען השפה?

"את הנקודה הא־מגדרית ה'חמודה' ראיתי לפני שנתיים וחצי. במכתב רשמי שפרסם משרד החינוך הייתה נקודה מפרידה במקום פנייה בלשון סתמי רגיל, שהוא זכר ברבים. תמהתי במה מדובר. צורת הכתיבה צרמה לי לעין והייתה נראית לי חריגה, אז כתבתי מכתב למשרד החינוך. בתגובה הם אמרו שזו הייתה טעות וההנחיה היא לא להשתמש בנקודה הזו".

המכתב ההוא היה רק סנונית ראשונה שבישרה את בוא מבול הכתיבה המגדרית, אומרת סלע. "עם הזמן התופעה הלכה והתפשטה כמו פטריות אחר הגשם. פה מודעה ושם מודעה, במיוחד במודעות דרושים שבהן נכתב 'דרוש.ה'. כשחיפשתי על הנושא חומר רקע, הבנתי שזו לא נקודה תמימה או חיננית, אלא שיש מאחוריה אידיאולוגיה רדיקלית". 

ספרי לי על מקרה שבו פעלתם לשינוי.

"במסך של דף הבית באתר קופת החולים 'מאוחדת' ראינו יום אחד שכל האופציות מובחנות בנקודה בין זכר לנקבה. החלטנו שלא נשתף פעולה עם הדבר הזה. פתחנו במערכה רב־זרועית שכללה מנגנון המוני של שליחת מיילים למנכ"לית וליושב ראש הדירקטוריון. אלפי אנשים שלחו מיילים והם לא הגיבו. רק אחרי שכתבתי מכתב ויצרתי קשר עם יושב ראש הדירקטוריון של הקופה, ואמרתי לו שאם לא יחזירו את המסך הקודם נגרום לכך שציבור עצום יעברו לקופת חולים אחרת – הם נלחצו והחזירו למה שהיה. הלחץ הציבורי עבד".

מה הלאה? לאן אנחנו צועדים מכאן?

"השיטה הפרוגרסיבית, כשמה כן היא – כל הזמן בתנועה ובשינוי. היא נוגסת במסורת, ולכן צריך להיות מאוד ערניים וחדים. מי שרוצה לשמור על זהות יהודית, ציונית ומשפחתית צריך להסתייג ולהישמר מכל משמר, כי זה לא שינוי קוסמטי, אלא ניסיון להרוס את המהות".

הכתבה המלאה בגליון חשוון של מגזין פנימה. להצטרפות למגזין לחצי כאן. 

קרדיט תמונה: לע"מ