יוצאת לאור: מי שעומדת מאחורי דף הפייסבוק "נפגעות עזרא שיינברג" בראיון ראשון למגזין פנימה

היא הייתה רק בת 21 כשראש הישיבה הנערץ של בעלה ביקש לסייע לה בבעיה רפואית. מי שהיה מקובל גדול ומוקד עלייה לרגל עבור חברי כנסת, רבנים ואישי ציבור הפעיל עליה מניפולציות אינספור וניצל אותה תוך שימוש באמתלות רוחניות ובמושגים קבליים.  שבע שנים אחרי שהתפוצצה אחת מפרשיות המין החמורות במגזר הדתי־לאומי, היא עומדת ומשתפת אותנו באומץ. 

היא הייתה רק בת 21 כשראש הישיבה הנערץ של בעלה ביקש לסייע לה בבעיה רפואית. מי שהיה מקובל גדול ומוקד עלייה לרגל עבור חברי כנסת, רבנים ואישי ציבור הפעיל עליה מניפולציות אינספור וניצל אותה תוך שימוש באמתלות רוחניות ובמושגים קבליים. 

שבע שנים אחרי שהתפוצצה אחת מפרשיות המין החמורות במגזר הדתי־לאומי, היא עומדת ומשתפת אותנו באומץ. 

מיכל מבקשת להעלות למודעות את ההשלכות ארוכות הטווח של פגיעות מיניות. היא מאמינה כי בעזרת הידע הנכון ביכולתנו למנוע את הפגיעה הבאה ולתת יד לשיקום נפגעות העבר: "יש לקהילה כוח גדול בריפוי. אני רוצה שאנשים ילמדו דרכים לסייע לנפגעים הקרובים אליהם".

לרגע היא לא חשדה שמדובר בה, שהיא עצמה נוצלה מינית על ידי לא אחר מאשר מי שהיה הסמכות הרוחנית שלה. אפילו שיחת הטלפון של הרב שמואל אליהו לא עוררה את חשדה, אף שנאמר בה באופן שאינו משתמע לשתי פנים כי מורם ורבם נחשד בעבירות מין חמורות.

במשך שנתיים ימים הייתה מיכל הכהן, אשת אברך שלמד בישיבת אורות האר"י בצפת, נתונה למסכת קשה של ניצול מיני, שהתרחשה במסווה של "הרפיות" על יסוד עקרונות קבליים לכאורה. הפוגע היה לא אחר מאשר ראש הישיבה והקהילה, עזרא שיינברג, רב נערץ שניצל באופן חמור את מרותו ואת סמכותו הרוחנית כדי לפגוע בנשים בקהילה ומחוצה לה.

שבע שנים אחרי שהתפוצצה אחת מפרשיות הניצול המיני הגדולות בציבור הדתי־לאומי, ורגע לפני שהפוגע משתחרר מהכלא, בצעד אמיץ ונדיר מספרת מיכל את סיפורה בפנים גלויות, במטרה למנוע את הפגיעה הבאה ומתוך הבנה כי הבושה צריכה להיות מנת חלקו של הפוגע ולא של הנפגעת.

בפנים גלויות

היא יושבת לפניי, אישה חזקה ורהוטה המצוידת באומץ יוצא דופן. רק בת שלושים, אבל מאחוריה שנים לא פשוטות של מאבקים משפטיים, אישיים וציבוריים. היא נשואה לשילה ואמא לשחר וליואב, שנולדו לאחר שעולמה של אמם התנפץ לרסיסים, ועודנו נבנה מחדש עד היום. רק לאחרונה עברה המשפחה הצעירה ללוד, משם הם מוסיפים להילחם על הוצאת הצדק והאמת לאור.

"ההחלטה לחשוף את עצמי בפני הציבור לא קרתה ביום אחד", משתפת מיכל, ומספרת כי החליטה לשלם מחיר אישי על מנת לוודא שמי שפגע בה לכל הפחות יישא בעונש שנקבע לו במשפט הפלילי עד תומו. "עסקת הטיעון קבעה לו שבע שנים ותשעה חודשים. עונש מגוחך ביחס לחומרת המעשים", היא מעירה בצער, "והוא עוד היה עלול להתקצר על ידי ועדת השחרורים".

לפני כשנה, לאחר התייעצות עם איתן זליגר, יועץ תקשורת המייעץ לה בהתנדבות מלאה, החליטה מיכל להתראיין לראשונה בשמה המלא ובליווי תמונתה. הכתבה איתה, שפורסמה ככותרת ראשית באתר ynet, יצרה הד תקשורתי וציבורי שמנע את שחרורו המוקדם של האיש שפגע בה. מחאתה נשאה פירות. 

החשיפה הולידה בה גם את הרצון לפעול בגלוי כדי למנוע את הפגיעה הבאה, ובחודשיים האחרונים היא החלה להעביר הרצאות ברחבי הארץ שבהן היא ממפה את גורמי הסיכון, את תמרורי האזהרה ואת הדרכים העקלקלות והמניפולטיביות שמשמשות את הפוגעים כדי לנצל אנשים בסביבתם.

מיכל הכהן, אשת אברך שלמד בישיבת אורות האר״י בצפת, ועומדת מאחורי דף הפייסבוק נפגעות עזרא שיינברג.

היה לך קשר ישיר איתו בתחילת הדרך?

"אחרי שהתקופה הראשונית חלפה, והרגשתי קצת יותר בנוח, הוא גילה שאני אישה דעתנית שלא חוששת לומר את שעל ליבי. פניתי אליו והבעתי מחאה על כך שאין עזרת נשים מסודרת בבית הכנסת של הישיבה". 

מיכל מעירה כי מנקודת מבטה כיום היא מבינה שהעובדה שלא הייתה עזרת נשים מסודרת הפחיתה את היכולת של הנשים להיפגש והעמיקה עוד יותר את תחושת הבדידות. "הוא למד להכיר אותי וידע איך לפעול כדי לרכוש את אמוני. בדיעבד, אני יודעת שעל נשים אחרות הוא פעל בדרכים שונות, בהתאם לאופי שזיהה בהן. הייתה לו אינטליגנציה רגשית גבוהה שהוא ניצל לרעה. הוא בחר, למשל, לתמוך בפרויקטים התנדבותיים שיזמתי, ובאחרות בחר שלא לתמוך".

בשלב מאוחר יותר, נזכרת מיכל, עודד אותה שיינברג לצאת מקבוצת הווטסאפ של נשות האברכים. "היום אני רואה במעשה נורת אזהרה מהבהבת או אפילו זרקור מסנוור, ממש בדומה לגבר אלים שמנתק את האישה מן הסביבה החברתית והתומכת שלה, אך בזמנו הייתי נתונה עמוק תחת שטיפת המוח שהוא העביר אותי והייתי בטוחה שהכול נעשה לטובתי, כדי לעזור לי להתקדש ולהתרומם".

תקופה מסוימת אחרי שהתאקלמו הזוג הכהן בצפת, מיכל החלה להקיא באופן תדיר, שלא כתוצאה מהיריון. הסיבה לא הייתה ברורה, ובצר לו פנה שילה בעלה להיוועץ ברבו. "זה היה עניין שבשגרה, להתייעץ עם הרב ששימש לנו מעין אב רוחני. עזרא אמר לשילה שיש לו יכולת לסייע לי, ושלח לי במייל סרטוני מדיטציות שעושות עבודה על הדמיון. הוא ביקש שאצור קשר כדי שהוא ידריך אותי מה לעשות. שאלתי את עצמי מה יש פה להסביר, אך נהגתי כדבריו ויצרתי קשר במייל", מספרת מיכל.

"קיבלתי מייל חזרה ובו הוא כתב ש'האור המקיף' שלי פגום, אך על ידי עשר הספירות יהיה ניתן לטפל ולתקן זאת". בנקודה הזו מיכל נושמת עמוק ומציינת כי ההדרגתיות שבה הדברים קרו היא שאפשרה את חומרת הפגיעה. "אני נוהגת לדמות את המהלך לקורים שהולכים ונטווים סביב הקורבן, כך שהיכולת שלו להתנתק ולברוח נחלשת ככל שחולף הזמן".

אם הדברים היו מסלימים בקצב מהיר יותר, היא מבהירה, הם לא היו מתרחשים כלל, כי פעמוני האזהרה היו מצלצלים. שנה תמימה חלפה מאותו מייל ראשוני ועד שה"עזרה" וה"טיפולים" שקיבלה משיינברג עברו להתבצע פנים מול פנים. "למעבר המתון נוסף דיבור בשפה של קודש, שנתן את האשליה שמדובר בהתערבות רוחנית".

בחלוף שנתם הראשונה בצפת, החליטו שילה ומיכל לעזוב את הישיבה על מנת ששילה יתגייס לצבא. "אשתו של עזרא התקשרה ואמרה לי שאי אפשר לוותר על לימוד תורה כמו של שילה, באותו היום גם הר"מ שלו סיפר לי כמה הלימוד של שילה מיוחד, וכעבור יומיים החברותא שלו אמר לי ממש את אותם הדברים. השתכנענו והחלטנו להישאר שנה נוספת".

ובמקביל ה"טיפולים" החריפו?

"בשלב הזה עזרא הכניס אלמנט חדש כדי להפעיל עליי מניפולציה רגשית. הוא ידע שעדיין לא הריתי, והוא התחיל להשתמש בזה כדי להעלות הילוך. שילה מגיע ממשפחה של הורים גרושים, ועזרא דיבר איתי על האחריות שלי לבנות עבור שילה משפחה. מבחינתנו לא היה בוער להתערב בנושא הפוריות. היינו צעירים מאוד, נשואים שנה בסך הכול, והמרחק מהמשפחה גם כן גרם לי להמתין שדברים יסתדרו מאליהם ללא התערבות", היא מספרת בגילוי לב.

מיכל מוסיפה גם כי מאז ומעולם חששה ללכת לרופאים לבדה – חולשה משמעותית ששיינברג היה מודע אליה וניצל אותה לטובתו. "התחלתי לראות בו סוג של קרש הצלה, שיאפשר לי גם להימנע מרופאים וגם להשיג את ההיריון המיוחל עבור שילה", היא אומרת, ומסבירה איך במילים של קודש הקורים הלכו והתהדקו סביבה: "עזרא אמר לי שהקבלה המעשית לא מספיקה וצריך לתת לה ממשות – מה שיתאפשר רק בהרפיות שהוא יעשה לי במפגש פנים מול פנים. נלחצתי מהמחשבה וסירבתי, אך הוא הפעיל עליי מכבש לחצים רגשי סביב הנקודה של ההיריון והיכולת שלי לעזור לשילה. בנקודה הזו אני מניחה שהרבה אנשים יתקשו להבין, אבל חשוב להביא בחשבון שאני אחרי שנה של שטיפות מוח וכבר לא בצלילות הדעת".

שיינברג לחץ עליה שוב להגיע לביתו על אף סירוביה הקודמים. רק לאחר שניאותה להגיע, ומשנסגרה הדלת מאחוריה, אמר לה שהטיפול יכלול מגע. נורות האזהרה הבהבו ללא הפסקה, אך מיכל הצעירה כבר הייתה נתונה בשבי רגשי מתמשך, תחת מניפולציות רבות ומכבש לחצים מצידה של דמות סמכותית, מבוגרת וכריזמטית במיוחד.

למרות זאת, היא לא קיבלה את מרותו בשתיקה. "בכיתי בטירוף והתחלתי לרדת במדרגות לכיוון היציאה מהבית", היא מתארת את ניסיונות ההתנגדות שלה, "בתגובה עזרא התחיל לצעוק עליי שאין לי מושג כמה מאמץ הוא עשה בשביל לפנות לי את הזמן". הצעקות, שכללו גם טענות על ביטול תורה וגזל זמן, הותירו את מיכל במקומה.

"אחרי המפגש הראשון חזרתי הביתה בוכה", היא אומרת, והכאב העצום נשמע היטב בקולה, "כשלא ברור לי אם זו הטראומה מזה שהלכתי לסוג של רופא לבד או שמשהו היה לא תקין".

היו נקודות זמן מסוימות שבהן התעוררו אצלך ספקות?

"באמצע השנה השנייה שלנו בישיבה התגנבה לליבי מחשבה שאולי כל מה שקורה הוא לא קדוש, אבל ממש באותו היום הגיעו לביקור אצל עזרא אנשים חשובים. שכנעתי את עצמי שאני הקטנה כנראה לא מספיק צדיקה כדי להבין שהכול בקדושה. חשוב לזכור שמדובר באדם שהיה נערץ על ידי הציבור, שהוסמך לרב על ידי לא אחר מאשר הרב מרדכי אליהו זצ"ל. אדם שנהג לקום כל יום בארבע בבוקר לשם לימוד תורה. רבנים היו מגיעים להיוועץ בו וחברי כנסת שיחרו לפתחו".

מיכל מדגישה שוב ושוב שפגיעה מינית יכולה להגיע מכל אדם, ולא משנה עד כמה הוא נחשב ומוערך. שפה של קודש לא צריכה לבלבל את ההבחנה בין מותר לאסור, ואין רב שיכול לעבור על השולחן ערוך בשם הקדושה.

ה"הרפיות" וה"טיפולים" המשיכו, ובמשך הזמן הזה עברה מיכל כמה וכמה הפלות ספונטניות. "הייתי אצלו כעשר פעמים ולאחר מכן המפגשים עברו לבית שלי, בזמן ששילה בישיבה. באחד הביקורים שלו אמרתי שאני לא מסוגלת להמשיך והוא עזב בלי לגעת בי, אך עם צעקות שבגללי הוא ביטל לימוד תורה ושאני לא ראויה כפי שחשב שאני. התחננתי שיסלח לי והתפללתי להיות ראויה, הוא היה מטיח בי שאין בי אמונת חכמים".

חלקת את התחושות והקושי עם שילה?

"עזרא הצליח לבודד אותנו הנשים לא רק זו מזו, אלא גם מבני הזוג. הוא טען שהוא מטפל בכלים של קבלה מעשית ולכן חשוב שהדבר יישמר בסוד, כי אין הברכה שורה אלא בדבר הסמוי מן העין. העזתי וחלקתי עם שילה שהטיפול של הרב קשוח בשבילי, אך כיוון שהייתי מנועה לכאורה מלפרט, שילה עודד אותי והדגיש שהוא סומך על הרב. 

"עוד הרבה לפני שהמפגשים קיבלו אופי שכרוך באיסורים ברורים פניתי לחברה מהקהילה וציינתי שעזרא הציע לי עזרה ואמר שזה סוד. משהו בתוכי כבר חש איזו אי־נחת, וחיפשתי להתייעץ עם אדם קרוב", היא מספרת בכאב, "אבל החברה לא רצתה לשמוע, מתוך אמונה ברב ובדרישתו לסודיות. כך גם לא ידעתי שרבות סביבי נמצאות באותה מציאות נוראית. בשיחות שאני מעבירה היום אני מדגישה כמה חשוב להטות אוזן דווקא כשדברים אפופים בסודיות".

שבעה המונית

בקיץ 2015 רעדו אמות הסיפים של העיר צפת. הרב שמואל אליהו קיבל טלפון ממספר חסוי, אישה מהעיר שאלה האם ייתכן כי "קבלה מעשית" תהיה מנוגדת להלכה. הרב השיב בשלילה, והשואלת ניתקה את השיחה במהירות ומבלי להזדהות. מספר ימים חלפו עד שהיא אזרה אומץ, הגיעה אל הרב אליהו ושטחה בפניו מסכת ניצול קשה ומורכבת, שהייתה רק קצה הקרחון למעלליו הרבים של שיינברג.

"ביום חמישי בבוקר, היום שבו הפרשה התפוצצה, קיבלתי מייל מעזרא, שבו הוא כתב שהוא לא יוכל לעזור לי יותר. בערב הוא התקשר ואמר שאם הרב שמואל יפנה אליי, שאומר שהוא מעולם לא נגע בי", נזכרת מיכל.

סוף השבוע ההוא עבר על קהילת אורות האר"י בצפת באווירה אפופת מסתורין. האמת כבר בעבעה ותססה מתחת לפני השטח, וראש הקהילה התפלל בביתו בתואנה כי אינו מרגיש טוב. "השבת עברה בתחושות מוזרות ומעורבות שאנחנו לא יודעים לתת להן הסבר", משחזרת מיכל. "בצאת השבת הרב שמואל התקשר, ביקש לשים את השיחה על רמקול כך ששנינו נשמע, ואמר בהתחלה באופן מרומז 'עזרא עבר על השולחן הערוך עם נשים'. הוא הבין שאנחנו לא קולטים ועבר לניסוח ישיר יותר: 'עזרא ניצל נשים מינית'. כשעדיין לא הגבנו, הרב אמר: 'עזרא אנס נשים'".

מה הרגשת?

"המעשים אפופי הקדושה לכאורה יצרו מיסוך עמוק כל כך, עד שבשלב הראשון לא הבנתי שאני בין הנפגעות", מיכל מנסה להסביר את עומק המניפולציה שהייתה נתונה בה. "כשעזרא התקשר פעם נוספת, התחייבתי בפניו שאסביר לרב שמואל שהכול היה קדוש וטהור, אבל דווקא אז, משהו בדיבור שלו סדק אצלי את האמון בו. העובדה שהוא ביקש ממני שוב לשקר ולומר שלא נגע בי, הצליחה לחדור שטיפת מוח של שנתיים. פתאום שמעתי את עצמי אומרת לו שאני לא מאמינה לו יותר".

באותו הערב פגשה מיכל את שילה, שכבר הספיק לשמוע שאשתו בין הנפגעות. "שילה הקשיב לי בלי שיפוטיות בכלל, פשוט הכיל את הכאב שלי, כשאנחנו מנסים יחד לעכל את ההבנה שנחתה עלינו ברגע אחד". 

נשארתם עם הידיעה הזו לבד, או ששיתפתם מישהו סביבכם?

 "החלטתי לספר לאבא שלי, והתגובה שלו הייתה כל כך מדויקת לצרכים שלי. הוא לא שאל לפרטים, לא העביר ביקורת, והבטיח שנעבור את זה יחד. נפגעת צריכה לשמוע שלא עוזבים אותה, שיש לה קרקע יציבה תחת הרגליים ברגעים שבהם היא הכי לא בטוחה בעולם שלה. כל שאלה שמנסה לברר מה בדיוק היה ואיך הוא נגע היא לא רלוונטית, ומחזירה את הנפגעת למצב של פגיעה. שוב מחללים את גופה וחודרים לפרטיותה".

מיכל ושילה כבר היו בעומק השבר, אך עבר שבוע שלם עד שהקהילה כולה קיבלה את הידיעה על כך שמנהיגה סרח. "אנשים בירכו 'ברוך דיין האמת', נשים התעלפו, ויש שגנזו את ספריו של עזרא. הקהילה כולה נכנסה לתהליך של שבעה המונית. אנשים עברו מבית לבית, ישבו, דיברו, ניסו להבין איך הגענו לנקודת השפל הזו", מספרת מיכל.

ומה קרה כשהסיפור התפרסם בתקשורת?

"הרגשתי שאני מסתובבת ערומה. שכל אדם יכול לנבור בחיי האישיים, למרות ששמי לא מופיע. אחרי שהתפרסמה הכתבה הראשונה על 'הרב מהצפון', השמועות עשו להן כנפיים והגיעו לאחותי הגדולה, היא התקשרה והביעה דעה מאוד ספקנית, הדגישה שאסור לקפוץ למסקנות, עד שפרצתי בבכי ואמרתי שמדובר בי, שאני עצמי הקורבן.

"השתרר שקט של כמה שניות ואז היא התנצלה והתחייבה להיות איתי יד ביד, יחד עם כל המשפחה, לאורך כל הדרך, בלי שום שיפוטיות או ביקורתיות. וכך היה. היא ומשפחתה, יחד עם הוריי, הגיעו לשבת אלינו ואפשרו לי לבטא את כל מנעד הרגשות שהציף אותי. לבכות את זה, אבל גם לצחוק את זה, לשנוא אותו ולאהוב את האיש שלי". 

השבת ההיא העניקה למיכל כוחות לגשת למשטרה ולהגיש תלונה. "להפתעתי גיליתי שמדובר ממש בחקירה. ישבו מולי מנהלת התיק ועוד שתי חוקרות ונדרשתי לתת דיווח שיורד לפרטים הכי קטנים. בחקירה הראשונה אפשרו לשילה להישאר איתי, אך בחקירות הבאות התמודדתי לבדי". 

מיכל מתארת איך השאלות שנשאלה העצימו את תחושת האשמה. "באחת הפעמים החוקרת סגרה את המחשב, הביטה לתוך עיניי ושאלה: 'איך נשים חכמות וחזקות כמוכן נפלו לתרמית כזו?' תשובתי הייתה שאני שואלת את עצמי את אותה השאלה בדיוק. עד היום אני מתפלאת איך חוקרת מנוסה שואלת שאלה כזו פוגענית, ולא פחות מכך – איך היה בי הכוח לענות לה".

בעודה עמוק בתוך שלבי החקירות השונים, גילתה מיכל שהיא בראשיתו של היריון, שחיים חדשים מתחילים להירקם בקרבה. "יכולתי ממש לצפות את זה. הבנתי שמה שעמד בדרכנו עד אז היו ה'ההרפיות' האלו".

כאן המקום לציין כי עד היום, לכל אורך המשפט הפלילי והאזרחי, לא לקח שיינברג אחריות על מעשיו ולא התנצל בפני הנפגעות. רק בסמוך לדיון בוועדת השחרורים, ולאחר שהובהר כי אי־לקיחת אחריות עשויה למנוע את קיצור המאסר, טען עורך דינו כי הוא מכיר בפגיעה, אך לא מכיר בנזק שנלווה לה.

מבקשת לתת כלים ולמנוע את הפגיעה הבאה. מיכל באחת מהרצאותיה.

שליחות חייה

בחמש השנים האחרונות מנהלת מיכל את דף הפייסבוק 'נפגעות עזרא שיינברג', שם היא מעלה על הכתב את המורכבויות, התחושות, החששות והמאבקים שהם מנת חלקן של הנפגעות בפרשה. באומץ לב גדול היא פותחת לקוראים צוהר לחייה, מתוך ידיעה ברורה כי אין אדם המוגן מפני פגיעה, וכי הכלי החזק ביותר כנגד פגיעות הוא ידע. היא זוכה לחיבוק גדול מהציבור ולתמיכה מעשית בעת הצורך.

רק לאחרונה ניהלה באמצעות הדף מאבק להדרתו של שיינברג מתפילות ראש השנה ביישוב קצרין, זאת לאחר שבית המשפט אפשר לו לצאת לחופשה ולחגוג את החג עם משפחתו. בזכות פעילותה, נשות קהילת קצרין הגיעו לבית הכנסת שאליו נכנס שיינברג בעורמה ומבלי שיבחינו המתפללים בזהותו, ומחו על הימצאותו במקום.

בעוד חודשים ספורים עתיד שיינברג להשתחרר מהכלא. משפחתו קנתה בית ביישוב קצרין ומתכוונת ככל הנראה להשתקע בעיר. מיכל משמשת מגדלור של אמת וצדק עבור רבים מהתושבים, החוששים מאוד לחיי משפחותיהם ולעתידה של העיר. היא מתווה דרך ומעניקה כוח לרבים מהם להילחם למען עצמם ולמען קהילתם. 

במקביל לניהול התביעה האזרחית ולהובלת מאבקים ברשת, בחודשים האחרונים החלה מיכל להעביר הרצאות לקהל הרחב. היא מדברת בגילוי לב על הפרשה ששינתה את חייה, על תמרורי האזהרה שימנעו את הפגיעה הבאה, ומתארת כיצד טווים פוגעים את קוריהם סביב אנשים תמימים במטרה לפגוע ולחרב. להרצאה שלה קראה בשם 'שחר חדש'.

"לבן הבכור שלי קראתי שחר, כי הוא היה קרן אור בתוך חושך גדול. הילדים שלי הם קרן האור הגדולה בחיי, ובעקבות ההרצאה גם יגיע בעזרת ה' הרבה אור. עם כל הקושי, ועם העובדה שעד היום אני מתקשה לצאת ללימודים או לעבודה בשל האמון בעולם שכל כך נסדק אצלי, אני יודעת שיום יבוא ואצליח לחזור לחיים". 

הכתבה המלאה בגליון חשוון של מגזין פנימה. להצטרפות למגזין לחצי כאן

כתיבה וצילום: אילה יבגי

איפור: נאוה אלפסי

אודות הכותב/ת

6 תגובות

  1. רות אהובה בתאריך

    פשוט מלכה!!!! גאה בך ובאמץ שלך פה בכול מצב ושמח לעזור בכול דרך

  2. אורטל חי בתאריך

    קוראת ובוכה. סיפור הזוי!

    אבל חייבת לומר שהיהדות וההלכה מחייבים אותנו לנקוט בדרך של 'צדק צדק תשפוט' – ובצדק תשפוט עמיתך!
    הסיפור על פניו נשמע מרטיט ומזעזע. אך עלינו לשמוע את הצד השני, משוכנעת אני שיש לו מה להגיד.
    יהיו שיחלקו, יהיו שיכעסו, יהיו שיצעקו – אבל צדק הוא שמיעת הצד השני. יהיה מי שיהיה.

    • רויטל לובין - מנויית פנימה בתאריך

      מדהימה שאת.
      אכן ניסיתי לברר, מסתבר לצערי שהמון פרטים לא מדוייקים בדבריה.
      אני לא שופטת. אבל לדעתי מעין רצון לנקמה באדם הזה, אולי אפילו במטרה להשיג הטיה משפטית לטובתה בדין האזרחי.

      מיכל יקרה. את לא חייבת לסלוח, אבל לטעון שהוא לא התנצל זהו שקר. אל נא תבחרי בעוול על מנת לתקן את העוול שנעשה לך.

  3. המומה בתאריך

    וואו כתבה לא פשוטה
    ובטח החיים שאחרי הכתבה.
    חשוב מאוד למנוע את הנפגעות הבאות
    ילדות ונשות קצרין צריכות לשים שהן לא היעד הבא!!

    למרות שככל הנראה במקרים שלו מאוד מאוד קשה להבין את זה מאחר והוא מניפולטיבי.

    את עושה עבודת קודש
    יישר כח
    וריפוי מלא מאת ה'

  4. משתמש אנונימי (לא מזוהה) בתאריך

    מזעזע!!!
    אין אפרוטופוס לעריות
    יישר כח גדול על האומץ והעשייה!
    שבעזרת השם תתחזקו מהניסיון הגדול הזה!!

כתוב תגובה