קצת מוזר לי להסתכל על אחותי הקטנה, שיראל קורן, ולראות בה דור אחר. רק לפני רגע רבנו למי יש יותר מקום במושב האחורי של האוטו בדרך לטיול משפחתי בצפון. אבל כשאני נכנסת לקראוון שלה באריאל, אני מבינה שהמרחק בינינו הוא לא רק 12 שנים, הוא עולם שלם של מושגים וערכים. זה לא שהיא פחות טובה חלילה, או שאני יותר צדיקה, זה פשוט שהמצפן שלנו מכוון למקומות אחרים לגמרי.

חגים לבד זה הדבר הכי לא משפחתי שאני חווה כמשפחה בקבע. כילדה, גדלתי בבית שבו השבתות, החגים ובעיקר חול המועד היו הדבק המחבר בינינו. ופתאום, בתא המשפחתי הקטן שבנינו לעצמנו, הזמן הזה איבד מהקסם שלו.