אבא, השותף הסודי שלנו, מחבר אותנו למי שיהיה המלאך שלנו – פרופסור מרגליות, ראש מחלקת IVF בשערי צדק. העברנו לו את כל החומרים, ואנחנו עולים לירושלים לפגישה ראשונה, מלאי חשש וללא כל ידע.

במסדרון שלפני המשרד אנחנו רואים קירות מלאים בתמונות של ילדים מחייכים וזוגות אוחזים תינוקות, ואנחנו חולמים, האם נזכה? הרי הבעיה שלי היא כל כך נדירה, כך חשבתי. פרופסור מרגליות ראה ברגישותו את המבט שלנו על הקיר, ורגע לפני שהתחיל בפגישה הוא אמר: "אסתי, משה, גם לכם תהיה תמונה כזו, זה התפקיד שלי". נאחזנו באמירה הזו כמו בול עץ בנהר גועש.

 סדר העבודה 

פרופסור מרגליות מסביר שהבעיה שלי לא נדירה כמו שחשבתי. זה עדיין לא הרגיע אותי ולא נתן לי מנוחה. שלא כמו היום, לא היה אפשר לבדוק כל דבר אצל ד"ר גוגל. אנחנו נשאלים אם נהיה מוכנים לעשות כל מה שצריך, האם אנחנו מגויסים עד הסוף למשימה, ומבלי להבין את המחויבות, אנחנו עונים "נעשה ונשמע". 

לימים קראנו לטיפולים "סדר העבודה" על שם עבודתו של הכהן הגדול בבית המקדש – סדר קדוש, נוקשה, ללא גמישות, שמסך שתיקה מכסה אותו. סדר חודשי שאי אפשר לסטות ממנו.

מוסבר לנו כי ברמה הבסיסית מדובר על בדיקות חום של אסתי, בדיקות דם של אסתי, אולטרסאונד – ניחשתם נכון – של אסתי. כדורים וזריקות, שוב של אסתי. אם נגיע לשלב הבא, נידרש להגיע למחלקה, והזרע שלי יושבח ויוזרק ישירות עם פיקוח לרחם של אסתי. הרופא גם מסביר שאם זה לא יעבוד, נעלה לרמה של IVF – ביצוע הפריה חוץ־גופית, אירוע מורכב עוד יותר. 

כקצין, אני מיד מתרגם את הדברים לטבלת כוחות ומשימות, ומתחיל לחוש אי־נוחות. כמו בבית משפט שבו השופט מפרט את סעיפי העונש, וכאן אין משפט צדק. למרות שהאשם הוא בך, משה, מי שסופגת את העונש היא אסתי. 

אדוני השופט, הרופא, למה את אסתי אתה מעניש? אני האשם… בשלב זה עדיין לא הבנתי עד כמה התחושה הזו תלווה אותי בעתיד מדי חודש בחודשו. בכישלונות, בבכי, כי אנחנו הגברים בוכים רק בלילה. ואני מתחיל להבין: משה, אתה פוגע באסתי.

רגשות אשם 

לימים, כשיש לנו כבר שלושה ילדים משלנו, אנחנו מופיעים במופע זוגי על המסע שעברנו. גשם יורד בחוץ, ואני מזהה זוג בקהל שיושב בסערת רגשות ומזיל דמעה.

בסוף ההופעה הגבר ניגש אליי, מחבק אותי חזק, אומר "תודה" ויוצא. אני רואה את אשתו מדברת מעט עם אסתי, ונראה שהיא רוצה לדבר גם איתי ומהססת. בסוף היא פונה אליי ומבקשת: "משה, אני חייבת עזרה. תוכל לעמוד לצידי?" אני לא מבין אבל מהנהן בראש, ומסמן לאסתי שאני לוקח חלק מהציוד לרכב.

בחוץ טיפות יורדות. היא מסבירה לי שהיא חייבת לבקש סליחה ממנו, מבעלה, מהאיש שלצידה, ואין לה אומץ. החניה חשוכה, ורק אור פנימי מאיר את הרכב. דמות יושבת בכיסא הנהג, רכונת ראש.

אני מלווה אותה והיא ניגשת, נסערת כולה, פותחת את דלת המכונית, כורעת ברך על הרצפה הרטובה, אוחזת בידו, מלטפת, ואומרת מילה אחת: "סליחה". 

הוא בוכה ואומר לה שזה הוא שצריך לבקש סליחה.

אני עוזב אותם. נראה שאת חלקי סיימתי. אבל היא שואלת: "משה, אתה רוצה הסבר?" וממשיכה: "כמוכם, גם הבעיה שלנו אצל בעלי. עברנו טיפולים עד שבאו הילדים. עשר שנים שהוא כאב את כאב הכישלונות, ואני כעסתי עליו כל השנים – מה אתה מתלונן אם אני זו שסובלת? לא הבנתי אותו. ועכשיו", היא פונה אליי, "אני חייבת לך תודה. כי רק עכשיו אני מבינה מה עבר עליו בכלל. עשר שנים, אתה קולט?" 

אני שומע אותה, ובראש שלי רק מהדהדות המילים: אדוני השופט, למה את אסתי אתה מעניש למען ה'? אני האשם. אני האשם.

הפוסט משפט לא צודק הופיע לראשונה ב-פנימה.

הכל קשור

הרחם אינו מחובר לאיבר אחר, הוא שמור במקומו בזכות רצועות שמקיפות אותו ומעגנות אותו לאגן. במהלך ההיריון הרחם גדל עד פי עשרה מגודלו. כשהוא גדל, כל הרצועות שמחזיקות אותו נמתחות ומתאימות את עצמן לגודלו המשתנה. במהלך ההיריון, ובייחוד לקראת הלידה, מופרש הורמון בשם רילקסין, שגורם למפרקים להיות הרבה יותר גמישים. כמובן המטרה היא שבשעת הלידה האגן יוכל להיפתח ולאפשר לתינוק לעבור דרכו. ולבסוף, 'רקמה רכה'. מסביב לרחם והאגן יש המון שכבות של רקמה רכה (שרירים, פאסיה, שומן, כלי דם).

בשורה תחתונה, הכל, אבל הכל, קשור לשאר. רצועה תפוסה גורמת לרחם להיות בזווית מסוימת, מה שמושך אחריו חלק מהאגן, מה שמותח את שרירי רצפת האגן, מה שמשפיע על הפאסיה בכל מיני מקומות. כל הפלונטר הזה ישפיע על בחירת התנוחה של התינוק ועל התקדמות הלידה.

איזון לפני כוח

הלידות הן עתיקות כמו העולם. הרעיון שאיזון הוא מפתח להיריון ולידה טובים ודאי כבר היה ברור וידוע, אבל אבד לנו. אחת הנשים שמצאה אותו ומעניקה אותו בחזרה לעולם היא המיילדת גייל טאלי ממיניסוטה. לפני כ־30 שנים, כשהייתה מיילדת צעירה, היא ראתה בחדרי הלידה שלפעמים תינוק פשוט 'נתקע' ואף אחד לא יודע למה.

היא הבינה משהו חשוב: במיילדות מודרנית מתייחסים לפתיחה ולגובה של התינוק כנתונים היחידים שמייצגים התקדמות בלידה, אבל יש דבר חשוב מאוד שלא מספיק נותנים עליו את הדעת – התנועה של התינוק. התינוק מסתובב על צירו במהלך הלידה וכך מאפשר לעצמו מעבר גם באזורים הצרים יותר באגן. או במילים אחרות, הסתובבות היא התקדמות.

ההבנה הזו יצרה ארגון בין לאומי בשם 'ספינינג בייביז', תינוקות מסתובבים, ומשם היא הלכה והעמיקה. 'איזון לפני כוח' הפך לעיקרון מוביל: אם נתקלנו בבעיה או במכשול בלידה, לפני שנשתמש באמצעים התערבותיים שונים שמפעילים כוח על התינוק או על הגוף של היולדת, ננסה לאזן וייתכן שהבעיה תיפתר מעצמה.

יחד עם רופאים, אוסטאופטים ופיזיותרפיסטים מומחים נוצרו שלושה תרגילים פשוטים שמטרתם שחרור הרצועות ואיזון. עדין מאוד, ועם זאת יעיל מאוד. את התרגילים ניתן ללמוד ולתרגל במהלך ההיריון וגם בשלבים שונים של הלידה, בשעת הצורך.

נוע תנוע

לפני כמה שנים מיילדת נוספת שהיא חלק בלתי נפרד מספינינג בייביז, רחל שפירו, עשתה עלייה. מכאן היא ממשיכה לפעול בתור מדריכה ומפתחת חלק מהשיטות והטכניקות.

היא יצרה את 'אקוויליבריו – לאיזון אגן ורחם'. בשיטה הזאת רואים בכל חוסר נוחות או כאב של האם ההרה צורת תקשורת של העובר. כאילו הוא אומר, "אמא, אין לי פה מקום, אז אני חייב להתקפל ככה או להתמתח ככה". התינוקות שלנו חכמים ממש! הם לא 'עקשנים' ולא 'עושים לך דווקא', הם פשוט משתמשים במקום שיש להם.

בעזרת טיפול אקוויליבריו אפשר לאזן את האגן ואת הרחם ולפתוח עוד מקום שהיה תפוס קודם בגלל חוסר איזון של הרצועות. אנחנו מאמינים ובוטחים בתינוקות האלה שאם יהיה להם עוד מקום, הם ישתמשו בו בחכמה.

ואז, עובר שלוחץ לאמא על הסרעפת ישתמש במקום שנפתח לו בתחתית הרחם וכך ישחרר לאמא את הסרעפת. עובר במנח עכוז או רוחבי ישתמש במקום שנפתח לו ויתמקם אחרת. צירים יתפתחו לצירי לידה, כי התנאים של גוף האם מאפשרים לתינוק כניסה לאגן יותר בקלות. לידה שנתקעת בפתיחה מסוימת שעות ארוכות תתקדם, כי שחררנו את מה שמנע מצוואר הרחם להיפתח.

בחברה המערבית אנחנו רגילים להתאמץ, להזיע, לדחוק בעצמנו עד כאב כדי להרגיש שעשינו משהו. אבל באיזון המוטו שלנו הוא 'פחות הוא יותר'. לתרגל כל יום שלושה תרגילים פשוטים, לעבור טיפול גופני עדין באופן חד פעמי. זה מספיק בשביל לגרום לגוף שלנו להמשיך ולהניע את עצמו לכיוון הנכון, יחד עם אמונה בגוף ובתינוק שיודעים לבצע את הריקוד העדין והמדויק של האיזון.

הכותבת היא דולה מתקדמת מוסמכת מטעם ספינינג בייביז, מטפלת אקוויליבריו ומדריכת הכנה ללידה. לתגובות:Tehilakag@gmail.com , 5239504–054

הפוסט בקצה הרצועה / תהילה קגן הופיע לראשונה ב-פנימה.

זו בדיוק הסיבה שכשהגבירה שלה כרעה ללדת, היא זו שנבחרה להצטרף אליה. לאפשר לה תחושת ביטחון גם ללא צורך במילים. המשרתת שלה, או ביוונית, דולה.

לפני שנים לא רבות, מעטות הנשים שידעו מהי דולה. אך מאז עברו הרבה מי שפיר בחדרי הלידה ונשים מרגישות על בשרן את מה שאומרות הסטטיסטיקות: הימצאות של דולה עשויה להפחית סיבוכים והתערבויות, לקצר את תהליך הלידה ולתרום לחוויית לידה מיטבית הן ליולדת והן לבן זוגה.

אז דולה, מה היא עושה בעצם? טוב ששאלת! אני שמחה להגיש לך את מדריך הדולה ה(כמעט) שלם, שליקטתי מתוך שאלות מהשטח.

האם כל יולדת צריכה דולה?

הגוף המופלא שלך יודע ללדת גם בלי ליווי של דולה, אך מומלץ שיהיה לך ליווי רציף ותומך. דולה או לא, ודאי שהמלווים שלך מאמינים בך ולא נבהלים אם קצת קשה בדרך. דולה תאפשר גם למלווים שלך להתאוורר מתוך ידיעה שאת בידיים טובות.

באיזה שלב כדאי להתחיל לחפש דולה?

אם את שואלת את עצמך את השאלה הזו, נראה שהגיע הזמן לכך. ניתן לפנות לדולה בכל שלב ואפילו מתוך חדר הלידה. עם זאת, יצירת קשר בשלב מוקדם יחסית יאפשר לדולה לשמור לך מקום ביומן שלה וכן יאפשר לך להתייעץ איתה כבר במהלך ההיריון.

איך אמצא דולה, ואיך אדע שהיא מתאימה לי?

עוד לפני שאת מתחילה לחפש, חשבי לרגע איזו לידה את מדמיינת לעצמך, ומי האישה שתרצי שתהיה איתך שם: צעירה? מבוגרת? רוחנית? פרקטית? האם תרצי שבן הזוג יהיה נוכח באופן רציף בלידה?

יש שיעדיפו דולה דומיננטית, ויש כאלה שיעדיפו אחת שמאפשרת יותר מקום. חפשי המלצות מחברות או ברשתות החברתיות. שוחחי איתה בטלפון ותרגישי אם יש ביניכן כימיה. סמכי על תחושת הבטן שלך. בן זוגך יוכל לסייע לך בהחלטה.

מה כולל ליווי של דולה?

מקובל להיפגש כפעמיים לפני הלידה: מפגש היכרות לבדיקת התאמה, ולאחר מכן מפגש עבודה לפני הלידה לצורך תרגול ותיאום ציפיות. לאחר הלידה היא תישאר איתך עד עלייתך למחלקת היולדות וכן תפגשו שוב לאחר הלידה למפגש סיכום התהליך. יש דולות שמשלבות גם טיפול במגע, קורס הכנה ללידה או ייעוץ הנקה. כדאי לברר את הפרטים כבר בשיחת הטלפון הראשונה.

לידה זה כואב, במה כבר הדולה יכולה לעזור?

היא תהיה שם עם כלים להקלה על כאב, כמו נשימות, תנועתיות וטכניקות מגע שונות. אך נראה שהכלי העיקרי של הדולה הוא הנוכחות המרגיעה. כמו בחיים, גם בלידה סטרס ולחץ מעצימים כאב. תחושת הביטחון כבר עשויה להביא את הגוף להרפיה ולהפחתת הכאב.

למה צריך דולה אם יש מיילדת?

אלו תפקידים שונים: למיילדת יש אחריות רפואית על התהליך, ולרוב היא מכירה את היולדת רק בתוככי חדר הלידה. לדולה אומנם אין כל סמכות רפואית, אך היא מכירה אותך גם לפני הלידה ואחריה, מרוכזת רק בך ולא מחליפה משמרות. כשבוחרים דולה כדאי לוודא שהיא תעזור לך להתנהל מול הצוות הרפואי כרצונך, ועם זאת שתהיה נעימה ותשתף פעולה עם כל הנוכחים בחדר.

מה המחיר של ליווי דולה?

דולה בסטאז' תגבה כ־700 ₪, ולאחר מכן עלות השירות תנוע בין 1000–4000 ₪. שווה לבדוק אם את זכאית לקבל החזר מקופת החולים.

שיהיה בשעה טובה!

הפוסט בליווי צמוד/יושיביה כץ הופיע לראשונה ב-פנימה.

אתי התחתנה בגיל 25. מכיוון שהיו לה הרבה גלי חום היא הלכה להיבדק, וגילתה שיש לה שחלות פוליציסטיות, ובשביל להיכנס להיריון היא תצטרך לקחת תרופה. למרבה הפלא, עוד לפני שהיא התחילה לקחת את התרופה שנרשמה לה, היא נכנסה להיריון טבעי וילדה.

רק שלוש שנים אחרי הלידה היא קיבלה שוב מחזור, שהיה מאוד חלש ולא סדיר. לאט לאט הוא נחלש יותר ויותר, ובשנתיים האחרונות היא בכלל לא מקבלת מחזור. הרופאים אמרו לה שהיא לא תוכל להיכנס שוב להיריון. אתי ניסתה טיפולים למיניהם, אבל שום דבר לא עזר. היא מגיעה אליי כדי להקשיב לגוף שלה ולהבין מה תקוע שם.

היא מספרת לי שהצד הגברי שלה מאוד חזק, ושהיא התחילה לנסות להתקרב לצד הנשי שלה, לנשיות שלה, אבל זה מרגיש לה עוד רחוק. אמרתי לה שבמקרים שאנחנו מרגישות תקועות, שההבנה שלנו הגיעה לקצה שלה, כדאי לנו להקשיב לגוף שלנו. שם נמצאת תת ההכרה והרגשות העמוקים שלנו, וממילא שם נמצא את התשובה ואת השחרור מהתקיעות. היא הקשיבה והנהנה בהסכמה.

נסיכה אבודה

התחלנו לנשום ביחד כמה נשימות עמוקות, המשכנו בהרפיה קצרה, והזמנתי אותה להתבונן פנימה בעדינות אל תוך הגוף שלה, ולאט לאט לנסות לראות מה יש שם בפנים עכשיו, שמבקש את תשומת ליבה. המתנתי. היה שקט.

היא נשמה, והתחילה לספר על גיל 18. "זה היה בחתונה של אחותי, הרגשתי שם כמו נסיכה, הייתי יפה, זקופה, עם גב ישר וראש למעלה. הרגשתי טוב עם עצמי, ואהבתי איך שנראיתי. זו הפעם האחרונה שאני זוכרת שאהבתי את הנשיות שלי. 

אחר כך נכנסתי ללמוד בסמינר, והתחלתי לעלות במשקל. דיברו איתנו שם על צניעות, וכמה זה חשוב שלא יראו את הגוף שלנו. אמרו לנו שצריך לטשטש את המתאר של הגוף, ללכת עם בגדים רחבים, להחביא אותו. אני זוכרת שאפילו ההליכה שלי התחילה להשתנות. הלכתי עם גב כפוף, הבנתי שאם אני רוצה להיות צנועה, אסור לי להיות נשית. כל כך רציתי להיות בסדר, אז עשיתי מה שצריך". 

"איפה התחושה של כל זה מתרכזת בגוף?" שאלתי אותה. "ברחם", היא ענתה, "יש שם חלל ריק, בלי חיים, בלי דם".

"ואיך זה מרגיש שם?" 

"כל כך לבד", היא בכתה, והדמעות זלגו על לחייה. "תני לזה לבוא", אמרתי לה, "הכאב הזה היה שם הרבה זמן לבד, זה טוב לו עכשיו לבכות".

"הוא רוצה להיות חלק ממני, חלק מהחיים שלי". היא אמרה והדמעות המשיכו לזלוג. "יש שם הרבה בלבול. הרחם הוא זכר או נקבה? הוא נשי או גברי?"

היא עצרה פתאום. היה שקט, ואז היא אמרה: "לכולנו יש גם צדדים גבריים וגם צדדים נשיים, אבל אני רוצה להגיד לרחם שמותר לו להיות עכשיו יותר נשי. הוא אהוב ומקובל גם כשהוא נשי, זה לא סותר את הצניעות".

"איך הרחם מרגיש עכשיו?" שאלתי אותה. "הוא כאילו התיישר, הזדקף, טוב לו עכשיו. הוא רוצה להיות יותר נשי, הוא רוצה שיהיה בו דם, שיהיו בו חיים.הוא רוצה שאני אתייחס אליו יותר, שאני אחשוב עליו דברים טובים, שאני אוהב אותו". 

"ייקח לו כנראה זמן לבנות בתוכו משהו חדש", היא מוסיפה בשקט, "אבל זה אפשרי. אני רוצה! אני יכולה להיות שוב הנסיכה שהייתי. ואפילו יותר מזה, עכשיו אני יכולה להיות מלכה".

 מתוך תהליך טיפולי של אישה אמיצה, בשיטת "התמקדות".

הכותבת היא מטפלת רגשית, מלווה נשים שרוצות להתחבר ללב ולהרגיש את החיים. לקבלת מדריך לאהבה עצמית ולתגובות: yonit.lavi@gmail.com

הפוסט שעשני אישה הופיע לראשונה ב-פנימה.

בתקופת הקורונה, מאלצת משפחות רבות לעמוד מהצד מבלי להיות מעורבות כמעט כלל ברגעים קריטיים ובהחלטות רפואיות חשובות הנוגעות ליקיריהם בעקבות הריחוק החברתי הכפוי.

מי שנעזר במיזם 'קדושת החיים' הוא הרב מרדכי דימנטמן, שחמותו חלתה בנגיף הקורונה: "חמותי חלתה בנגיף בעיצומו של הגל הראשון של המגפה, כשעוד דברים רבים לא היו ברורים. ממש שעתיים לפני שבת הצוות הרפואי התקשר אלינו ושאל אותנו מה לעשות במקרה של החמרה ובאיזו החייאה לנקוט במקרה הצורך. מעולם לא עסקנו בשאלות הלכתיות אתיות כה קשות לפני כן, נשארנו ממש ללא מילים, ולא ידענו מה לענות.

פניתי לידידי, הרב מנחם בורשטיין ראש מכון פוע"ה, והוא אמר לנו שיש להם מיזם שנקרא 'קדושת החיים' המסייעים למשפחות בדיוק במצבנו. כשפנינו אל רבני המיזם, עדכנו אותם במידע הרפואי שהיה לנו מבית החולים. הם ליוו אותנו לאורך כל הדרך, היו זמינים וקשובים לנו בשעות לא שעות ונתנו לנו הדרכה מקצועית והלכתית בכדי שנגיע להחלטה הטובה ביותר עבור המקרה הספציפי של חמותי ע"ה."

מיזם 'קדושת החיים' פעמים רבות מחזק את הקשר הישיר בין המשפחות לחולה, במיוחד בתקופה זו, ומאפשר להן את תחושת הנחמה שעשו כל מה שיכלו למען יקיריהן.
"פעמים רבות משפחות מסתובבות עם תחושת אשמה גדולה שיכלו לעשות יותר. לאחר שהתייעצנו עם רבני 'קדושת החיים' חשנו תחושת הקלה ונחמה שקיבלנו את כל המידע הדרוש לנו מכל הגורמים הרפואיים וההלכתיים על מנת לקבל את ההחלטה הטובה ביותר כיצד לנהוג", מספר הרב דימנטמן.

הרב מנחם בורשטין, ראש מכון פוע"ה: " בתקופת הקורונה משפחות רבות חשות ייאוש, תסכול וחוסר מענה כיוון שהן לא יכולות להיות לצד יקיריהן ברגעים הקשים ומחפשות את ברכת הדרך להחלטה הטובה ביותר שתסייע ליקירם מרחוק. את הצורך בדעה הלכתית, בנוסף לעצה הרפואית, הרגשנו עוד לפני שפרצה המגפה. הרופאים עושים עבודת קודש ונותנים מספר אפשרויות תואמות לטיפול בחולה. במיזם 'קדושת החיים' אנו בודקים כל מקרה לגופו, מתייעצים עם הרופאים ופוסקים בהתייעצויות תכופות עם גדולי ישראל כיצד יש לנהוג בכל מקרה לגופו. אנו עומדים לצידן של משפחות החולים, מסייעים להן ומחזקים את ידן. רבני 'קדושת החיים' עוסקים יום יום בשאלות החיים והמוות ומזמינים כל מי שעומד בפני הדילמות המורכבות הללו, כשיקירו נמצא במצב רפואי מורכב וקשה לפנות אלינו ולקבל ליווי, תמיכה והדרכה לשם קבלת החלטה נכונה".

'על החיים ועל המוות' הוא כנס ראשון מסוגו ביוזמת מכון פוע"ה שיתקיים ב-3.3 שיידון בשאלות מורכבות איתן מתמודדות המשפחות מזווית רבות, ואתגרי הגיל השלישי.

להצטרפות לכנס ביום רביעי, י”ט אדר, ה3.3 | ההשתתפות ללא עלות בהרשמה מראש
הירשמו עכשיו >>

הפוסט עצה בעת מצוקה: הליווי והסיוע של רבנים מומחים ברפואה והלכה לטובת משפחות של חולים בהתמודדות עם סוגיות רפואיות המצריכות התייעצות הלכתית הופיע לראשונה ב-פנימה.

נכון, ככה זה עלול להיות אחרי לידה, אבל אפשר להתנהל גם אחרת. אם יולדת תקפיד לאכול אוכל שמתאים לה ולתינוק, תוריד מאכלים שגורמים לגזים, ותיקח תוספי מזון מותאמים, התוצאה תהיה שהיא תתחזק, וגם התינוק ירגיש טוב ויהיה רגוע יותר.

בגדול, הכלל הוא שכל מאכל שאמא אוכלת, משפיע ישירות על התינוק. אם המזון בריא, התינוק יקבל את השפע הזה מיד בחלב האם. אם המאכל "ריק", כלומר יש בו קלוריות אבל אין בו הרבה ערכים תזונתיים, או לחלופין – הוא לא מתעכל טוב בגוף, זה משפיע מיד על התינוק, וייתכן שהוא יסבול גם מגזים.

הימנעות בטוחה

אז מה כדאי לאכול בתקופה שאחרי הלידה? זו שאלה מאוד אישית. לכל אישה ותינוק יש תזונה שמחזקת את המערכת שלהם, וכמו שאנשים אינם דומים בפרצופיהם, כך הם גם אינם דומים במערכת גופם. ובכל זאת, אנסה לתת כמה טיפים וכללי אצבע למזונות מומלצים, ולכאלה שפחות, אצל רוב הנשים והתינוקות.

כשאני מאבחנת נשים בשיטת הקינזיולוגיה, אני יודעת לזהות באופן מדויק אילו מאכלים גורמים לגזים. הדרך לגלות בבית איזה מאכל עושה לא טוב לתינוק, היא להוריד מאכל חשוד לפחות לשלושה-ארבעה ימים. אם יש שיפור אצל התינוק, כדאי בינתיים להוריד מאכל זה מהתפריט. ייתכן שיש עוד מאכלים שכדאי להוריד ולראות מה קורה. 

מוצרים שהרבה נשים ותינוקות רגישים להם הם קמח חיטה לבן, מוצרי חלב, סוכר לבן, קפה או כל משקה עם קפאין, קקאו, ביצים, עגבניות, תפוחי אדמה ותפוזים. אין צורך להוריד יותר מארבעה מזונות עיקריים, ובכל פעם מורידים מאכל אחד.

כמו כן, כדי לחזק את הגוף חשוב מאד לקחת תוספי מזון. הרבה פעמים יש חוסרים של מינרלים ושל ויטמינים בגוף, במיוחד לאחר לידה ובזמן ההנקה. גם מי שאוכלת בריא, לא תמיד מקבלת מהמאכלים מספיק מינרלים וויטמינים, ולכן כדאי להוסיף אותם באופן יזום. 

חלק מהחוסרים אפשר לראות בבדיקת דם. אם אישה יודעת שיש לה נטייה לחוסר של ויטמין או מינרל, אז כדאי פשוט לקחת. ישנם מינרלים וויטמינים שחסרים לנשים באופן די שכיח: ויטמין b12, קומפלקס b, ויטמין c, ויטמין d, ברזל, מגנזיום ואומגה 3. כמובן כדאי להתייעץ עם רופא או מטפל מוסמך לפני שמתחילים ליטול את התוסף. מה שבטוח הוא, שאם משלימים מינרלים וויטמינים שהיו חסרים, מרגישים הרבה יותר טוב.

מה כדאי לאכול?

* קמח – קמח כוסמין מלא ולבן מתעכל טוב, מלא בוויטמינים חיוניים מקבוצת b ועם ערך נמוך יותר של גלוטן. עוד אופציה טובה היא חיטה מלאה, אך היא לא מתאימה לכולן. 

* ירקות – כדאי לאכול לפחות שלושה סוגי ירקות ביום. הם מלאים במינרלים ובוויטמינים, מזינים, מאזנים את המערכת, וגורמים לתחושת שובע.

* פירות – מצוינים לגוף, אך חשוב לא להגזים. שלושה-ארבעה פירות ביום מספיקים בהחלט.

* חלבון – חשוב מאוד לאכול חלבון מהחי בתקופת ההנקה. אם התינוק יונק הנקה מלאה, מומלץ לאכול כמעט כל יום מנת בשר בקר, עוף, הודו או דג. החלבון מעשיר את חלב האם ומגביר את כמותו.

* עוד מאכלים שנותנים כוח ומעשירים את החלב הם שקדים, אגוזים, טחינה ושמן זית.

* חשוב מאוד לא לשכוח לשתות מים. שתי בין שמונה לעשר כוסות ביום כדי ליצור כמות מספקת של חלב.

הכותבת היא קינזיולוגית ומטפלת הוליסטית, מפתחת השיטה "סודות למחזור בריא קצר וללא כאבים". לתגובות: meenabern@gmail.com

הפוסט תאכלי טוב, יהיה טוב / מינה ברנשטוק הופיע לראשונה ב-פנימה.

אבל כל פעם מחדש, יש תקווה בלתי נשלטת שאולי הפעם זה יהיה אחרת. אולי הפעם העובר יפתיע אותי ויצליח להתפתח אחרי שבוע 11 להיריון. כבר למדתי לא לבוא לבדיקות האלה לבד.

לצערי, אני כבר יודעת מה צריך לעשות, לאן לפנות, וכמה ימי מחלה אקבל. אבל למה זה קורה לי? לדמעות זה לא משנה שזו פעם רביעית רצוף. הן יורדות מאליהן, אולי הפעם אפילו יותר. אני יודעת שכמעט כל אישה שנייה עוברת הפלה טבעית במהלך שנות הפוריות שלה, אבל לרובן יש לפחות ילד בבית להתנחם בו. לי אין. למה הרחם שלי לא מרחמת?

מנגנון בריא

הפנו אותי לייעוץ גנטי. היועצת הסבירה שזוג שחווה שלוש הפלות או יותר, ללא קשר לסדר ההריונות, נחשב לסובל מהפלות חוזרות, והתופעה הזאת מתרחשת בממוצע אצל אחוז אחד מכלל הזוגות. 

רוב ההפלות המוקדמות נגרמות בשל ליקויים כרומוזומליים אקראיים בעובר, כגון שלושה עותקים של כרומוזום 16, חסר של כרומוזום ה-X ועוד. מדובר על מנגנון בריא של הגוף, שמונע מהריונות לא מאוזנים מבחינת מבנה הכרומוזומים להתפתח. במצב של הפלות חוזרות מומלץ לבצע בדיקת כרומוזומים לבני הזוג. 

למה? שאלתי, הרי אנחנו בריאים לגמרי.

אצלכם אין עודף או חֵסֵר של כרומוזום. נכון, אך אצל כ-5% מהזוגות עם הפלות חוזרות יש אצל אחד מבני הזוג הפרעה כרומווזמלית "מאוזנת", כגון: טרנסלוקציה-שחלוף או אינברסיה-היפוך. כלומר יש להם את כל החומר הגנטי, אך הוא מסודר בסדר אחר, למשל, חלק מכרומוזום 8 נמצא על כרומוזום 3 והפוך. מצב כזה עלול לגרום במהלך ההפריה של הזרע והביצית להפרעות כרומוזומליות "בלתי מאוזנות" בעובר, שגורמות להפלה, לליקוי פריון אצל ההורים או לעובר עם מומים.

הקשבתי. יותר מדיי מילים מקצועיות למצב הרגיש שלי. לקחו דם ממני ומירון כדי לבדוק את תמונת הכרומוזומים (קריוטיפ) שלנו. אחרי כחודש זימנו אותנו שוב לבוא לקבל את התוצאות. באופן מפתיע, הייתה לי הקלה בלב. אולי נדע סוף סוף למה. לא שזה יחזיר את העוברים שלנו, אבל אולי ארגיש קצת פחות אשמה. ובעיקר, אולי יהיה סוף סוף פתרון.

היועצת הסבירה שמצאו אצלי כי כרומוזום 13 ו-14 מחוברים. לא היה לי שום דרך לדעת את זה עד היום, וזה גם לא התבטא אצלי בשום דבר כי יש לי את כל החומר הגנטי. אבל כשזה מגיע לעובר (ביצית מופרית), יש סיכוי של כ-15% בכל היריון לעובר שיקבל שלושה עותקים של כרומוזום 13 או 14, ואלו עוברים שלא יכולים להתפתח. 

יש לי סיכוי לילד בריא? סיכוי גבוה, היא הסבירה. עובר שיקבל ממך את הכרומוזומים התקינים או את הכרומוזומים המחוברים כמו שלך יהיה בריא כמוך. 

מאיפה נפל עליי הדבר הזה שאלתי? היא ענתה שיכול להיות שירשתי את זה מאחד ההורים שלי או שזה קרה אצלי לראשונה, בביצית המופרית שממנה נוצרתי.

ומה עכשיו? מה עושים עם המידע הזה?

עכשיו, כשיודעים את הגורם להפלות חוזרות, היא הסבירה, אפשר לבצע הפריה חוץ גופית ואבחון גנטי טרום השרשתי -PGD, לברור רק את העוברים המאוזנים מבחינה כרומוזומלית, ואותם להשריש ברחם. לעוברים אלו יהיה סיכוי גבוה להיקלט ולהתפתח. 

הבנו שיש לנו עוד דרך ארוכה, אבל לפחות עכשיו יש תוכנית עבודה ותקווה. שוב הבנתי שאין לי שליטה על הדברים ועל סדר הכרומוזומים, אבל יש לי בחירה איך לסדר את המחשבות ולקבל את המידע החדש. 

"מיומנה של יועצת גנטית" – הכותבת היא יועצת גנטית בבית החולים איכילוב. לתגובות: ogvered@gmail.com

הפוסט הכל בסדר? / ורד אופן גלסנר הופיע לראשונה ב-פנימה.