בעקבות הסיפור הזה, יצא לי לחשוב קצת על כל העניין של תרומה לחברה. הרי לכולנו יש אלף ואחד עיסוקים מדי יום, ובכל זאת אנו מוצאים זמן להושיט יד ולהתנדב. לעורר מודעות לדברים שקורים סביבנו, לעזור לאלו שזקוקים לעזרה.  

תרומה לקהילה היא שורש העם היהודי. אילוסטרציה

יצא לי לשמוע בשיחה באולפנה את מייסד עמותת "ידיים", בשיחה על מה שעומד מאחורי העמותה שלו, הדואגת לשפץ חינם בתים של משפחות נזקקות. ביום אחר, יצאתי להתרים לעמותת "אור מיכאל", שמשמחת בבתי חולים ברחבי הארץ. שאלתי את עצמי- "וואו! מה יש בעם הזה, שכל-כך בוער לו לעזור, לתרום ולהירתם לפרויקטים למען החברה והסביבה?? איך זה שיש במדינה אחת קטנה למעלה מ-13,000 עמותות פעילות???"

את התשובה שסיפקה אותי, מצאתי בשורש העם היהודי. אפרופו פרשת וירא.
אברהם, אבי האומה, מתחנן ומתעקש בפני ה' שימצא צדיק אחד בסדום. שלא יהפוך את העיר. זהו עדיין היום הקשה, החם, והכואב ביותר לאברהם- ולמרות הכל, הוא עומד לפני ה' ומפציר בו שירחם על סדום. למה?  כי כל-כך אכפת לו מאחיו. כי הוא יעשה הכל בשבילם, גם זה קצת יבוא על חשבונו. כי הוא מאמין ודוגל בעזרה לזולת, באכפתיות טהורה.

וזה הדבר שנשאר, ועודנו טבוע בנו אפילו אחרי 3,000 שנה. הצורך לעזור לאחינו, לתמוך בהם.
אם זה לשלוח תמונה שלי עם כמה חברות לקהילה שנפגעה, אם להקדיש זמן בין החודש ארגון והלימודים כדי להתנדב בדברים קטנים, אם זה לדאוג לחברה שקשה לה. זה אנחנו. זה עם ישראל.

הפוסט מחוזקים לעולם: טור נוער הופיע לראשונה ב-פנימה.

מעשה אבות סימן לבנים

התורה היא לא אוסף של סיפורים מעניינים. התורה היא ספר הדרכה, ומסיפורי האבות ניתן ללמוד שעם ישראל וכן כל יהודי ויהודי – יעברו לאורך הדורות את אותם הדברים שעברו אבותינו, בגרסאות שונות, בעוצמות שונות, אך את אותם הדברים, ולמזלנו יש לנו את הצדיקים שעשו זאת לפנינו. לך לך הוא הציווי הראשוני למסע התשובה של כל יהודי.

אחד משלבי התשובה הוא זמן עזיבת החטא, אך הניסיון של אברהם כלל לא היה בעזיבת החטא, הרי מאז שהוא ילד צעיר היה אברהם צדיק ודבק בהשם כנגד כל הסיכויים. הניסיון של אברהם היה דווקא בלעזוב את המציאות שהוא חי בה. לעזוב את כל מה שבנה במשך 75 שנה, אם זה בית, אם זה חברים, ואם זה רק את האדמה אותה אהב, הקב"ה מצווה אותו לאסוף את הפקלאות וללכת אל הלא נודע, 'אל הארץ אשר אראך'.

ואיפה זה פוגש אותנו בחיים שלנו? ברגע שאדם מתחיל את ה'סיפור היהודי' שלו, את תהליך התשובה שלו או ההתקרבות, דבר ראשון הקב"ה זורק אותו מהמציאות שאליה הורגל. אנחנו רגילים להיות חולי שליטה, לתכנן קדימה, לבנות מגדלים של תכנונים והחלטות עתידיות, אנחנו יודעים בדיוק מה ואיך כל דבר שאנחנו רוצים יתרחש ואז הקב"ה בא ואומר, רגע, תעצור. לך לך קצת מארצך, ממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך.' יש ריבון לעולם, והמפתחות אינם בידינו, תתן לו להוביל אותך אל ארץ חדשה, ארץ שבה אתה לא הכל יכול. כאן מתחילה התשובה.
ודווקא בגלל שמדובר באברהם אבינו שהיה אבי האומה, אנחנו צריכים להבין שלא משנה כמה המקום שאדם נמצא בו הוא טוב ונכון, גם אז, גם שם – אנחנו צריכים להיות עבדים נאמנים להשם ולתת לו להוביל אותנו אל הלא נודע, לארץ חדשה.

אפשר לשאול – אם אדם נמצא בסביבה טובה למה הוא צריך לעזוב? ובאמת למה היה צריך אברהם לעזוב את חרן, הרי הוא גייר שם אנשים והפיץ את דבר השם בעולם, למה להזיז אותו לארץ שהוא כלל לא מכיר?

בדרגה של אברהם אבינו, להיזרק לכבשן האש מול האמונה שלו בהשם – זה לא ניסיון כמעט. הניסיון מתחיל לא כשטוב או כשלא טוב – אלא כשהוא בלא נודע, כאן הוא נמדד, כשהוא משוחרר מכל ידיעה ושליטה על המצב, כשהוא לגמרי בהתבטלות כלפי הקב"ה ונותן לו להוביל בלי לדעת, בלי לשאול שאלות, ולקוות בכל ליבנו שלמסע הזה יהיה סוף טוב.

הפוסט הולכים אל הלא נודע: פרשת לך לך הופיע לראשונה ב-פנימה.

וְנֹחַ, מָצָא חֵן בְּעֵינֵי יְהוָה(בראשית ו' פסוק ח')

נֹחַ אִישׁ צַדִּיק תָּמִים הָיָה, בְּדֹרֹתָיו (ט')

לא משה ולא שלושת האבות שהם יסוד העם היהודי – לא זכו להתייחסות כזאת לפני שפעלו ועשו ולו מעשה טוב אחד למען עם ישראל או בניסיון מול הקב"ה.
אך במבט נוסף במפרשים אנחנו רואים לאורך הסיפור האשמות קשות על נח ודברים שלא עומדים בקנה אחד עם "איש צדיק ותמים".

רש"י במקום אומר:

"יש מרבותינו דורשים אותו לשבח, כל שכן שאלו היה בדור צדיקים היה צדיק יותר.
ויש שדורשים אותו לגנאי, לפי דורו היה צדיק, ואלו היה בדורו של אברהם לא היה נחשב לכלום…. אף נח מקטני אמנה היה, מאמין ואינו מאמין שיבוא המבול ולא נכנס לתיבה עד שדחקוהו המים."

והזוהר הקדוש מוסיף ומבדיל בין משה שהתווכח עם הקב"ה על מנת שלא יחריב את הדור לעומת נח שלא התנגד לכך. בהנחה שלרש"י אין עניין של סגירת חשבונות עם נח, אנחנו עומדים פה מול שני קצוות קיצוניים של מדד הצדיקות; בסופו של דבר נח זכה להיות סוג של ה"אדם הראשון" השני, ולהוות תיקון לאמונה התמימה מול הבורא ואף זכה לקבל הבטחה מהקב"ה שלא ירד יותר מבול על העולם, מה שמשאיר אותנו עם ההבנה כי נח כנראה לא היה ברירת המחדל של הקב"ה אלא היה בו קצת מעבר.

נמדד לפי מדרגתו

התורה מלמדת אותנו פה עיקרון גדול וחשוב: האדם נמדד על פי ניסיונו ולא על פי מעשיו.
לא דומה יהודי שגדל בסביבה תומכת ומחזקת ובין אחד שגדל בסביבה עוינת, לא דומה אדם שהיה רגיל כל החיים לעושר לבין אדם שגדל בעוני, עבד וחסך עד שהתעשר,
לכן וודאי שנח לא עשה מה שעשה אברה ולא עמד בניסיונות שהוא עמד בהם, אך נח שייך לדור אחר לחלוטין,  עשרה דורות אחורה עם התמודדויות שונות.
רש"י לא "מחפש" את נח אלא הוא בא ומלמד זכות על הדור כולו, וכי אין להשוות בין הדורות של נח ושל אברהם כי כל דור מתמודד עם ניסיונות אחרים, ולהשליך גם על דורנו אנו – שהיום כשהכול גדול, נגיש, מפתה, קשה יותר מבעבר להבדיל בין טוב לרע, בין נכון ללא נכון.

נח עשה פחות מאברהם, זה נכון, אך במדרגתו, נח עשה את הכי טוב שהיה יכול לדורו, ולניסיונות שלו ולא סתם הוא הוגדר כאדם צדיק, ישר, תמים. לא מצופה מאיתנו להיות אברהם אבינו בדורו, אלא להיות אברהם אבינו בדורנו, להיות האור, הלפיד של הדור הזה.
איש צדיק תמים, בדורותיו.

שבת שלום.

הפוסט צדיק הדור: פרשת נח הופיע לראשונה ב-פנימה.